תל חנתון
תל חַנָּתוֹן (בערבית תַל בַּדַוִּיָה) הוא תל גדול הממוקם בחלקה הדרום-מערבי של בקעת בית נטופה, דרומית לכפר מנדא ומספר ק"מ צפון-מזרחה לקיבוץ חנתון. התל מזוהה על ידי הארכאולוגים עם חַנָּתוֹן המקראית.
היסטוריה
חנתון מופיעה במכתבי אל-עמארנה מתקופת הברונזה המאוחרת, בהם מוזכרת העיר לראשונה בהיסטוריה בשם חנתון. היא מוזכרת במכתבים א"ע 8 וא"ע 245. בא"ע 8 מספר בּוּרנַבּוּריָאש מלך בבל הכשית לאמנחותפ הרביעי מלך מצרים על שיירה של סוחרים שהגיעה לחנתון והותקפה ונשדדה על ידי אנשים ששלח שליט עכו. במכתב א"ע 245 מתלונן בירידיה שליט מגידו כי מלך עכו שחרר בחנתון את לבאיה שליט שכם במקום לשלוח אותו למצרים.
השרידים הקדומים ביותר של ישוב במקום מתועדים לתקופת הברונזה התיכונה. יישוב ישראלי היה במקום מתקופת ההתנחלות, וכנראה, לכל אורך שנות קיומה של ממלכת ישראל. יישוב יהודי התקיים בחנתון מתקופת הבית השני, לאורך תקופת המשנה והתלמוד ועד לתקופה הצלבנית.
ממדי העיר (סביבות 100 דונם) מעידים על גדולתה ועוצמתה, הן מן הבחינה האסטרטגית והן מהכלכלית. ואכן עוד מראשית היווסדה ועד לתקופה הרומית היוותה חנתון מרכז אסטרטגי חשוב בעת העתיקה, וזאת בשל קרבתה למספר דרכים מרכזיות: הראשונה, חיברה את מסופוטמיה לדרך הים (ויאה מריס) ומשם לממלכת מצרים. השנייה, חיברה את יישובי השומרון עם יישובי הגליל והשלישית, חיברה את עכו (עיר נמל מרכזית בתקופה העתיקה) עם אותה רשת הדרכים (דרך החוֹרָן). גורם נוסף אשר שיחק תפקיד מכריע בשגשוגה הכלכלי של חנתון הייתה החקלאות. האדמה באזור הייתה פורייה והספקת המים הקבועה מנחל יפתחאל הקרוב אפשרה חקלאות שלחין.
בתקופת המקרא מוזכרת חנתון רק פעם אחת ובהקשר של התנחלות השבטים, שם היא נכללה בתחומו של שבט זבולון והייתה במעמד של עיר גבול, כפי שמסופר בספר יהושע:”וְנָסַב אׁתוֹ הַגְּבוּל מִצְפוֹן חַנָּתוֹן...” (יהושע, י"ט,י"ד).
אף על פי שחנתון אינה מוזכרת בתנ"ך פעם נוספת, החוקרים סבורים כי היישוב היהודי במקום התקיים ברציפות לאורך מרבית קיומה של ממלכת ישראל. סברה זו מקבלת חיזוק חיובי בכתובותיו של תגלת פלאסר השלישי, מלך אשור אודות מסע המלחמה אשר ערך בין השנים 732 ל-734 לפנה"ס ובהן מוזכרת חנתון כאחת מיני הערים הרבות אשר כבש.
חשיבותה של העיר החלה לרדת בתקופה הרומית. את שקיעתה של העיר ניתן ליחס לעלייתה של ציפורי כמרכז הגליל, אולם יש לציין כי הדבר לא הביא לנטישת המקום על ידי יושביו.[1]
חרף העובדה שאין שום אזכור המתייחס ליישוב כלשהו במקום בתקופה הצלבנית, רווחת הדעה בקרב ההיסטוריונים כי התקיימה במקום חווה חקלאית מבוצרת בשם חוצפית שהוקמה במאה ה-11 (שאת שרידיה ניתן לראות עד היום באולמות התת-קרקעיים באתר), ונועדה יחד עם ציפורי לשלוט ולהגן על מפעל החקלאות הצלבני שהתקיים לכל אורך ממלכת ירושלים הראשונה, השנייה ועד לנפילת עכו הצלבנית.
בשנות ה-30 של המאה ה-13 נכבש המקום בידי הממלוכים, אשר השמישו את המצודה הצלבנית על התל כמוצב לחיל המצב שהציבו באזור.
השם הערבי של תל חנתון - תל בדויה ניתן למקום בעקבות בניית מבנה החאן הקרוי, חאן אל בַּדַוִּיה, שנבנה בתקופה העות'מאנית על ראש התל.
בעבר נחשב התל כמקום מושבה של שיחין יישוב יהודי מימי בית שני והתלמוד. יישוב זה זוהה באתר ליד ציפורי.
גלריה
הכניסה לאחד האולמות התת-קרקעיים בתל
חלל אחד האולמות התת-קרקעיים שנחשפו בתל
מראה באולם הצלבני בתל
.jpg)
לקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
 |
- תל חנתון באתר עידן התנ"ך.
- הצעה לטיול בתל חנתון
- מידע על אתר תל חנתון, בארכיון המנדטורי באתר רשות העתיקות
הערות שוליים
- ^ בתלמוד בבלי מסכת עירובין דף נא, עמוד א מוזכרים "עניי כפר שיחין" (יחד עם עניי כפר חנניה) בתקופת הבצורת. דבר המראה על מצבו הכלכלי חסר היציבות יחסית של הכפר.
