אל עזי
| מדינה |  ישראל
|
| מחוז | הדרום |
| מועצה אזורית | יואב |
| גובה ממוצע[1] | 93 מטר |
| סוג יישוב | יישוב כפרי אחר |
| נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף 2021[1] | |
| - אוכלוסייה | 196 תושבים |
| - שינוי בגודל האוכלוסייה | -2.5% בשנה |
(למפת השפלה רגילה)   אל עזי | |
| מדד חברתי-כלכלי - אשכול לשנת 2019[2] |
1 מתוך 10 |
אַלְ עַזִּי (נקרא גם אלעזה, ח'רבת איסטאס וחָרְבַּת אִסְטִיס; השם הקודם: חוות אל עזי) הוא כפר מוסלמי השוכן מדרום לכפר מנחם השייך למועצה אזורית יואב. הכפר הוכר על ידי מדינת ישראל ב-2003. כל התושבים הם בני משפחה מורחבת אחת, והם מתפרנסים בעיקר מעבודות חקלאות וגידול צאן ובקר.
משפחת אל עזי, שמקורה בהר חברון (לשם הגיעה מאזור טנטא שבמצרים), הייתה משפחה בעלת כוח פוליטי רב שהנהיגה מרד איכרים במאה ה-19 והיוותה אופוזיציה למשפחת חוסייני בעת המרד הערבי הגדול. שטחי המשפחה השתרעו בין בית ג'יברין לעג'ור ותל אל-ספי (תל צפית). בני משפחת אל עזי קיבלו בסבר פנים יפות את מתיישבי כפר מנחם וסייעו להם בראשית דרכם וראש המשפחה חאג' אסמאעיל, סייע ברכישת אדמות הקיבוצים גלאון, דורות וגברעם. במלחמת העצמאות הגיע אל הכפר גדוד גבעתי במטרה לפנות את תושביו ליפו. חאג' אסמאעיל הפקיד את רכושו בידי חברי כפר מנחם והתפנה יחד עם אנשיו לביתו ביפו, בית אל-עזה. נשותיו וילדיו עברו מזרחה למחנה הפליטים הפלסטינים אל-חביילה שהוקם על חורבות קיבוץ משואות יצחק בגוש עציון. לאחר המלחמה חזר חאג' אסמאעיל לאדמותיו ונשותיו וילדיו התאחדו עמו במסגרת איחוד משפחות.
בחלקו המזרחי של הכפר, הנקרא ח'רבת איסטאס, ניצב בית חווה עתיק. בית החווה שימש כמפקדת הכוחות הגרמנים שסייעו לצבא האימפריה העות'מאנית במלחמת העולם הראשונה. חלקו המערבי של הכפר נקרא חָ'רְבַּת טָרְטָר. הכפר היה כפר בלתי מוכר עד שמעמדו הוסדר ב-2001.
ביישוב אין שירותים קהילתיים כגון מכולת, דואר וקופת חולים, ותושביו נוסעים לקריית מלאכי לצורך קבלת שירותים אלו. עדיין אין גישה מוסדרת אל הכפר והיא אפשרית רק דרך מושב ינון בדרכי כורכר.
עם סלילת כביש חוצה ישראל הופקעו כ-70 דונם משטחי הכפר ותושביו פוצו בקרקע חלופית שהופקעה מכפר מנחם השכן.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: אל עזי |
- אבי בר-אלי, המינהל הפקיע קרקעות מהקיבוץ ונתן לכפר הערבי השכן, באתר הארץ, 22 במרץ 2006
- יהודה זיו, חוות שנלר, טבע וארץ מרץ-אפריל 1985 באתר סנונית
- עדי וייזל, מקדמה דרך תל צפית לחרבת לויה
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 אוכלוסייה בעיריות, במועצות המקומיות והאזוריות ובכל יישוב בעל 2,000 תושבים לפחות - לפי טבלה חודשית של למ"ס עבור סוף נובמבר 2022 (אומדן), בכל יתר היישובים - לפי טבלה שנתית של למ"ס עבור סוף 2021.
- ^ הנתונים לפי טבלת מדד חברתי כלכלי של למ"ס נכון לשנת 2019
| ||||||||||||||||
