ביד'ת א-שעב
| שמות נוספים | גִלגָל ארגמן |
|---|---|
ביד'ת א-שעב הוא אתר ארכאולוגי בבקעת הירדן, דרומית-מערבית למושב ארגמן[1]. שטח האתר הוא 12 דונם והוא מוקף בקירות אבן. האתר נתגלה במסגרת סקר הר מנשה. הוא זוהה בתור אתר פולחני מתקופת הברזל הקדומה (המאה ה-12 לפנה"ס - המאה ה-11 לפנה"ס), ואולי קשור לכניסת בני ישראל לארץ כנען בימי יהושע בן נון.
המתחם בנוי בצורת "סנדל" אשר מסביבו "מסלול" שכונה בשם דרך התהלוכות[2] ובמרכזו מבנה עגול – במה. פרופ' אדם זרטל מניח כי זה אחד ממבני ה"גילגל" – הגלגלים מתקופת ההתנחלות של בני ישראל בארץ. המיקום הוא מול מעבר הירדן גשר אדם – מקום בו עברו שבטי ישראל את נהר הירדן בעת כניסתם לארץ כנען.
האתר התגלה בשנת 1999 על ידי זרטל בסקר הר מנשה. האתר נחפר על ידי ד"ר דרור בן-יוסף מאוניברסיטת חיפה בשנים 2002–2003. ההחלטה על ביצוע החפירה התקבלה בעקבות המסקנה כי באתר יש ממצאים "שאין להם מקבילות – בינתיים – בארץ ישראל והלבנט כולו[3]. בדיון, המובא בסקר, בממצאי הצור הקדומים שנחשפו באתר השתתפו הארכאולוגים: חיים וינטר, גיא בר-עוז ונועה רבן-גרסטל, האחרונים התרכזו בבדיקת ממצא העצמות.
בסיכום של האתר נאמר: "המקום תוכנן מראש ונבנה בתבנית בעלת משמעות, הנסתרת עדיין מידיעתנו. תכנון זה מתבטא בצורה המיוחדת ובהרכב האזורים הפנימיים". למיקום האתר בתחתית המדרון נודעת משמעות רבה, נראה כי המדרון שימש להתכנסות הקהל ולישיבה "וראוי לפרשו כפרוטו-תיאטרון".
לדעת בן יוסף המקום נזכר במסכת סיפורי שמואל ושאול (ספר שמואל א' פרקים: ז'; י'; י"א; י"ג; ט"ו) כ"גלגל" בו התקיימו טקסים ואירועים ציבוריים שונים. את צורתו המיוחדת של האתר המזכירה נעל או סנדל, יש להבין לדעת בן-יוסף, על רקע הכתוב במגילת רות: ”וְזֹאת לְפָנִים בְּיִשְׂרָאֵל עַל הַגְּאוּלָּה וְעַל הַתְּמוּרָה לְקַיֵּם כָּל דָּבָר, שָׁלַף אִישׁ נַעֲלוֹ וְנָתַן לְרֵעֵהוּ וְזֹאת הַתְּעוּדָה בְּיִשְׂרָאֵל.” (רות, ד', ז') מכאן יש לשער שתוכנית האתר (שלא עברה כל שינוי במשך כארבע מאות שנות קיומו) היוותה מעין "תעודה" אשר בה התחייבה הקהילה הבונה לקיים את הסכם האמונה בברית מחייבת.
חפירה נוספת בראשות ד"ר שי בר מאוניברסיטת חיפה נערכה באתר בחודש מאי 2020. החפירה התמקדה בפינה הצפון מערבית של החצר הפנימית (אזור D) וכן במבנה הבמה העגולה אשר בחלק הצפון מזרחי של אזור A.
מחרסים שנמצאו בבסיס קיר החצר הפנימית ניתן לשער שהמתחם הפנימי נבנה בתקופה הרומית-ביזנטית ולכן הוא מתקופה מאוחרת יותר ולא מתקופת הברזל. בתוך מבנה הבמה העגולה נמצאו חרסים מתקופה ברזל א' (המאה ה-12 לפנה"ס - המאה ה-11 לפנה"ס) וברזל ב' (המאה ה-10 לפנה"ס – המאה ה-6 לפנה"ס דבר המחזק את ההשערה שמבנה זה היה חלק בלתי נפרד מחומת הטמנוס התוחמת את כל המתחם.
אתרים דומים, דהיינו מתחמים בצורת "סנדל", נמצאו בסקר זה גם בעמק ליד היישוב משואה[4] באורך של 105 מטר ורוחב של 45 מטר וכן בליד מושב יפית[5] באורך 80 מטר ורוחב ממוצע של 45 מטר.
תיאור המתחם
האתר נחלק על ידי החופרים לחמישה חלקים עיקריים:
- אזור A – החלק הגדול, 75 מטר על 88 מטר, מצוי בצפון האתר, מעין מישור, התחום בקיר הטמנוס (Temenos)[6], המשתפל באיטיות לצפון-מזרח. בחלקו הנמוך שרידי "במה עגולה". ניכר כי בוני האתר, השתדלו, באמצעים שונים, ליישר את השטח על ידי מילויו באדמה ופילוסו למישור כדי לייצר שטחים ישרים וגדולים, אשר חלקם היו גם מרוצפים. השטח נחלק ל"רובעי משנה" המוגדרים באמצעות קירות פנימיים, שאינם מצויים בחלקים האחרים של האתר. ממצא הקיראמיקה מצביע על כך שהאתר נוסד ועיקר שימושו היה בתחילת תקופת הברזל.
- אזור B – הוא "עקב הסנדל", בקצהו הדרומי-מערבי של המתחם. הוא גבוה בשלוש מדרגות מאתר. מידותיו 50 מטר על 50 מטר והוא גובל בשלושה אזורים אחרים. הוא מפולס כמעט לגמרי. נתחם בקיר הטמנוס הכפול, הוא ה"מסלול" שאותר מסביב למתחם. בחפירות התקבלה רחבה פתוחה מרוצפת, כולה או בחלקה, אבני גויל. גם אזור זה נקבע כי נוסד בתקופת הברזל ה-I.
- אזור C – הוא הכניסה למתחם. הוא מצוי בחלקו הדרומי-מערבי של האתר, בחיבור בין ה"סנדל" אל ה"עקב". נמצאה באזור כניסה בנויה, היות שרוב חלקיה שרדו. נוצר מעין "משפך" ברוחב של 5 מטר, מקיר הטמנוס אל מרכז המתחם. האזור אף הוא תוארך, לפי החרסים, לתקופת הברזל 1. חשיבות החפירה באזור זה הייתה שהיא אימתה את קיומה של דרך התהלוכות, אשר הקיפה את המתחם בשלמותו ואת העיצוב של צורתו של המתחם.
- אזור D – הוא מעין "חצר פנימית". חצר גדולה בין שלושה אזורים מוגדרים. מידותיה 46 מטר על 30 מטר וצורתה לא-רגולרית. החצר מוקפת קירות אחידים למדי, ברוחב ובגובה של מטר אחד. אלה בנויים שתי שורות של אבנים, פנימית וחיצונית, עם מילוי ביניהם. למרות המפולות שבמקום, אופי הבניה והשתלבותו מראים שהוא חלק מהמתחם כולו. המיוחד של המבנה, כמו במזבח הר עיבל, שארבע פינותיו מכוונות בדיוק לרוחות השמים[7]. לדעת דרור בן-יוסף "לחצר היה תפקיד חשוב בזמן קיומו של המקום".
- אזור E – בחלק המערבי של האתר. זהו שטח מלבני סגור: 46 מטר על 6 מטר, מוקף קירות בנויים מכל עבריו.
כלי החרס
כלי החרס של האתר נבדקו על ידי אדם זרטל. נמצאו בו סוגי החרסים הבאים:
- קערות וקדירות – ביניהם קערה המכונה "המנשית" מתקופת הברזל 1 - המאה ה-12 - כמותה התגלו באתרי נחלת שבט מנשה. עם זאת, נמצאו גם ממצאים מתקופות מאוחרות, מקבילות להן נמצאו במגידו, לכיש, שילה ותענך.
- סירי בישול – עם שפה צרה וזיווד חד, גוף כדורי פחוס, הטין חצצי וכהה[דרושה הבהרה], הצריפה טובה. אופייני לכל תקופת הברונזה המאוחרת.
- קנקנים – עם שפה מעובה במקצת ורכס קל ומזוה מתחת לשפה. הטין חתתי, חום כהה, עם חיפוי בהיר ירקרק מבחוץ. כמוהו התגלו במגידו ובשילה.
- פכים ופכיות
- פיקסוי – עם ידית מקור הכלי הוא מהתקופה המיקנית
ממצאי העצמות
באתר נמצאו עצמות בעלי חיים, רובם (148) לא זוהו. רק 26 עצמות זוהו: 23 של צאן – עיזים וכבשים, שלוש של בקר וכן עצם אחת של חמור – בהמת משא שכיחה באזור.
קישורים חיצוניים
- אדם זרטל, כפות רגלים ענקיות מראשית ישראל בבקעת הירדן, באתר הספרייה הווירטואלית של מט"ח
- יונתן הללי, התגלו "כפות הרגליים" של בני ישראל, באתר nrg, 6 באפריל 2009
- דודו דיין, אתר הסנדל: כף רגליכם עוד לא דרכה במקום כזה, באתר ynet, 12 בספטמבר 2012
- ד"ר דרור בן-יוסף, הזמנה לסיור באתר, באתר רשות הטבע והגנים (08.06.2017)
- אברהם פאוסט, חיה כץ, תיאור האתר (אורכב 23.06.2020 בארכיון Wayback Machine) בספר מבוא לארכאולוגיה של ארץ-ישראל, הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, 2019.
הערות שוליים
- ^ נ.צ. ישראל 1742//1988
- ^ כעין ”סֹבּוּ צִיּוֹן וְהַקִּיפוּהָ, סִפְרוּ מִגְדָּלֶיהָ.” (תהילים, מ"ח, י"ג)
- ^ מקור: דרור בן-יוסף, ביד'ת א-שעב – מתחם מתקופת הברזל הקדום בבקעת הירדן (בתוך) סקר הר מנשה – כרך רביעי מנחל בזק עד הסרטבה"
- ^ נ.צ. 1966/1670
- ^ נ.צ. 1939/1628
- ^ מתחם המקודש בו רוכזו כמה מקדשים ומזבחות
- ^ וזה לא הממצא היחידי שדומה למזבח בהר עיבל. זרטל סבור כי שני האתרים נמנים עם הגלגלים
