הכרזת תעניות

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
נוסח ההכרזה

אַחֵינוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל שְׁמָעוּ. צוֹם (לי"ז בתמוז הָרְבִיעִי) (לעשרה בטבת הָעֲשִׂירִי) יִהְיֶה יוֹם (פלוני). יַהֲפֹךְ אוֹתוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה, כְּדִכְתִיב כֹּֽה־אָמַ֞ר ה' צְבָקוֹת צ֣וֹם הָרְבִיעִ֡י וְצ֣וֹם הַחֲמִישִׁי֩ וְצ֨וֹם הַשְּׁבִיעִ֜י וְצ֣וֹם הָעֲשִׂירִ֗י יִהְיֶ֤ה לְבֵית־יְהוּדָה֙ לְשָׂשׂ֣וֹן וּלְשִׂמְחָ֔ה וּֽלְמֹעֲדִ֖ים טוֹבִ֑ים וְהָאֱמֶ֥ת וְהַשָּׁל֖וֹם אֱהָֽבוּ׃ (נוסח הספרדים)

פסק השולחן ערוך[1] שבשבת קודם תענית מכריז החזן על הצום. בהמשך, כותב המחבר שלא נוהגים כן לפני יום כיפור, תענית אסתר או תשעה באב; בנוסף, נוהגים שלא להכריז על צום גדליה, כך שבפועל נותר שמכריזים רק על עשרה בטבת וי"ז בתמוז. כך נוהגים בקהילות הספרדים, וכן נוהגים גם התימנים ובנוסח פרובאנס.[2]

הרמ"א כתב[1] שבאשכנז לא נוהגים להכריז על התעניות, וכך נוהגים האשכנזים, גם בנוסח אשכנז וגם בנוסח ספרד. כמו כן, הוא לא מופיע בסידורי נוסח איטליה או נוסח רומניא.

הערות שוליים

  1. 1.0 1.1 שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תקנ, סעיף ד
  2. תכלאל תורת אבות, חלק א (ימות השנה), עמ' רלא.
סמל המכלול גמרא 2.PNG
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0