השמיר
 |
יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים.
| |
| יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים. |
השמיר הוא חומר או בעל חיים, המוזכר במשנה, בתלמוד ובמדרשים[1] והוא בעל יכולת לבקע כל חומר שאִתו הוא בא במגע. כך ניתן היה לבקע למשל אבנים למזבח אותם אסור לבקע עם עם כלי העבודה העשויים מברזל.
זהות השמיר
בחז"ל אין משמעות ברורה לזיהוי השמיר[2]. על פי דעה אחת שכמותה סבורים כמה מהגאונים ומהראשונים[3] השמיר היה מין אבן, וכך גם במסורת הערבית האבן "אבן סמירא" היא האבן שבה חתך שלמה המלך את אבני המקדש[4]. ביוונית ובסורית "שמיר" היא אבן הקורונדום, וכך גם מתורגם השמיר בתרגום השבעים[4].
דעה אחרת בגאונים ובראשונים היא כי השמיר היה בעלי חי, ויש אף שזיהו אותה כמין של תולעת[5].
המהר"ל מזהה את השמיר כיצור רוחני: ”כלל הדבר כי בא להגיד כי השמיר הגיע, מפני שהיה על הכוחות הרוחניים כמו השדים, ועל זה היה שלמה מושל והיה מגיע אליו השמיר...”[6]
שימוש
השמיר מובא כהסבר כיצד ביקע משה רבנו את אבני האפוד, ובעיקר כיצד בנה שלמה המלך את בית המקדש ללא שימוש בכלי ברזל לסיתות אבני הבניין - עליהן נאמר ”וְהַבַּיִת בְּהִבָּנֹתוֹ אֶבֶן שְׁלֵמָה מַסָּע נִבְנָה וּמַקָּבוֹת וְהַגַּרְזֶן כָּל כְּלִי בַרְזֶל לֹא נִשְׁמַע בַּבַּיִת בְּהִבָּנֹתוֹ” (ספר מלכים א', פרק ו', פסוק ז') (הסבר אחר המובא בתלמוד הוא שהאבנים סותתו מחוץ להר הבית בטרם הובאו אליו[7]).
מקורות
השמיר נזכר במגוון מקורות תנאיים, אך המקור בו הוא מוזכר בצורה הרחבה ביותר הוא הגמרא במסכת גיטין[8] הדנה במלכותו של שלמה. הגמרא מתארת התייעצות בין שלמה לחכמים, על הדרך לסתת אבנים למקדש ללא שימוש בברזל:
שידה ושידתין למאי איבעי ליה? [למה היה צריך לשלוט בשדים ובשדות?[9]] דכתיב: 'והבית בהבנותו אבן שלמה מסע נבנה וגו', אמר להו לרבנן: היכי אעביד? אמרו ליה: איכא שמירא דאייתי משה לאבני אפוד...
. בהמשך דברי הגמרא מתואר אופן הלכידה של השמיר, שלשם כך היה צריך לערב את אשמדאי מלך השדים.
המקור הראשון בספרות התנאים שבו נזכר השמיר הוא המשנה המוכרת בפרקי אבות, שבה מוזכר השמיר כאחד מעשרה דברים שנבראו בערב שבת בין השמשות - דהיינו לקראת סיום ששת ימי הבריאה:
עוד נאמר במשנה, מסכת סוטה, פרק ט', משנה י"ב שעם חורבן בית המקדש הראשון 'בטל השמיר'.
בתלמוד מוזכר שגודל השמיר הוא 'כחוט השערה' (ומכאן יכולתו לגרום לחיתוך עדין כזה הנדרש לחריטה על אבני האפוד), ומקום משמרתו הוא אצל שר הים, מדברי התלמוד בבלי, מסכת סוטה, דף מ"ח עמוד ב' משתמע שהשמיר אינו מסוגל לבקע עופרת ולכן נשמר בקופסת עופרת: ”במה משמרין אותו כורכין אותו בספוגין של צמר ומניחין אותו באיטני של אבר מליאה סובי שעורין”. וכך אף נראה מנבואת זכריה המזכיר את המונח 'שמיר' - ”וְלִבָּם שָׂמוּ שָׁמִיר מִשְּׁמוֹעַ אֶת הַתּוֹרָה וְאֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר שָׁלַח יי' צְבָאוֹת בְּרוּחוֹ בְּיַד הַנְּבִיאִים הָרִאשֹׁנִים וַיְהִי קֶצֶף גָּדוֹל מֵאֵת יי' צְבָאוֹת”, לאחר שמוקדם יותר הוא מזכיר את הרשעה שאל פיה מושלכת אבן עופרת - נבואה שפרשנותה מורכבת, ומהווה כר נרחב לפרשנות מדרשית. במסכת גיטין[10] מוזכר "תרנגולא ברא" כמופקד על משמרתו של השמיר.
זיהוי על פי מקורות מחוץ לספרות התורנית
אזכור העופרת, המשמשת להגנה מקרינה רדיואקטיבית, כחומר המסוגל לבלום את השמיר, הביא את עמנואל וליקובסקי לטעון כי השמיר היה למעשה חומר רדיואקטיבי המצוי בטבע, כגון רדיום[דרושה הבהרה].
דעה נוספת[11][דרוש מקור: יש להשלים] מבוססת על דעת רש"י, על פיה השמיר היא תולעת היוצרת קרינה.
דעה נוספת[12] סבורה שישנם שני סוגי שמיר. השמיר המבואר בפסוק הוא אבן או גוף אחר חד. שנמצא גם כיום (למשל יהלום) והשמיר של בית המקדש הוא בריה שאינה מוכרת כיום שיש לה תכונת חיתוך ולכן נקראת כך בהשאלה.
ביוני 2019 צוות חוקרים מאוניברסיטת נורת'איסטרן שבבוסטון, גילה בנהר אבטן שבפיליפינים, תולעת אנדמית בשם לית'ורדו אבטאניקה (lithoredo abatanica) המסוגלת לחתוך סלעים ולחיות בתוכם.
ראו גם
לקריאה נוספת
- P. Goldstein, Perceptions of the Shamir in Three Dimensions: Midrash, History, and Theory, באור התורה, 10, 1997, עמ' 176-175.
קישורים חיצוניים
- פרופ' זהר עמר, "האפוד, אבני החושן והשמיר", המעין, גיליון 217 (כרך נ"ו, גיליון ג'), ניסן תשע"ו, עמ' 59-41
- הרב יהושע ענבל, "השמיר", בתוך: תורה שבעל פה, ירושלים תשע"ה, עמ' 578-572, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים)
- השמיר, מכון המקדש
הערות שוליים
- ^ משנה, מסכת סוטה, פרק ט', משנה י"ב; משנה, מסכת אבות, פרק ה', משנה ו'; תוספתא, סוטה, טו, א; תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף נ"ד עמוד א'; תלמוד בבלי, מסכת גיטין, דף ס"ח עמוד א'; תלמוד בבלי, מסכת סוטה, דף מ"ח עמוד א'; תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף ס"ג עמוד א'; שוחר טוב, עח, יא; מדרש אגדה, שמות, כח, לו; פרקי דרבי אליעזר, פרק י"ט; ועוד.
- ^ רבי אליעזר יהודה וולדנברג, שו"ת ציץ אליעזר, חלק י"ג, סימן ל"ב, ד"ה והנה בביאור הגר"א; פרופ' זהר עמר, "האפוד, אבני החושן והשמיר", המעין, גיליון 217 (כרך נ"ו, גיליון ג'), ניסן תשע"ו, עמ' 55; הרב יהושע ענבל, תורה שבעל פה, ירושלים תשע"ה, עמ' 575.
- ^ תרגום ירושלמי, מובא ברש"י על יחזקאל, ג, ט; רבי סעדיה גאון, גניזה, עמ' 61-60; רבי נתן מרומי, הערוך, ערך שמיר; רבי אברהם בן עזרא, אבן עזרא, זכריה, ז, יב.
- ^ 4.0 4.1 הרב יהושע ענבל, תורה שבעל פה, ירושלים תשע"ה, עמ' 576.
- ^ מדרש פתרון תורה (מסוף תקופת הגאונים), פרשת זאת חוקת התורה, עמוד 174: "על העוף זה דוכיפת שהביא שמיר למקדש ושיגרה למלכה שבא. על הרמש זו היתה תולעת שהיא מתקנת את המרגלית"; רש"י בפירושו לנ"ך, ישעיהו, ה, ו; יחזקאל, ג, ט; זכריה, ז, יב. וראה רש"י על הש"ס, פסחים, נד, א, ד"ה השמיר: "כמין תולעת היה", וכן במחזור ויטרי (מתלמיד רש"י, רבי שמחה בן שמואל מוויטרי), סימן תכ"ח: "והשמיר, כמו תולעת"; רמב"ם, רבנו יונה, המאירי, רבי מתתיה היצהרי, רשב"ץ ושאר מפרשים על המשנה במסכת אבות, פרק ה', משנה ו'.
- ^ חידושי אגדות מסכת גיטין דף ס"ח עמוד ב'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סוטה, דף מ"ח עמוד ב'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת גיטין, דף ס"ח עמוד א'.
- ^ ”עשיתי לי שרים ושרות ותענוגות בני האדם שדה ושדות שרים ושרות” (קהלת ב' ח') - בגמרא, רבי יוחנן מסביר שבמילה "שדה ושדות" הכוונה לשדים
- ^ תלמוד בבלי, מסכת גיטין, דף ס"ח עמוד ב'.
- ^ הרב זמיר כהן, בספר המהפך
- ^ הרב יהושע ענבל, תורה שבעל פה, עמוד 578-572
