מאיר עמית

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


שגיאות פרמטריות בתבנית:אישיות ביטחונית (זמני)

פרמטרים [ תקופת שירות ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

מאיר עמית
Meir Amit.jpg
מאיר עמית, 1957
לידה
ז' באדר ב' ה'תרפ"א
טבריה, המנדט הבריטי בריטניהבריטניה
פטירה
כ"ה בתמוז ה'תשס"ט
תל אביב, ישראל ישראלישראל
השתייכות

Hahaganah.png  ההגנה
Badge of the Israel Defense Forces.new.svg  צבא הגנה לישראל
Mossad seal.svg  המוסד

דרגה

אלוף  אלוף

תפקידים בשירות
פעולות ומבצעים

המרד הערבי הגדול
מלחמת העצמאות  מלחמת העצמאות
מבצע קדש  מבצע קדש
מלחמת ששת הימים  מלחמת ששת הימים

תפקידים אזרחיים
ראש המוסד ה-3
תקופת כהונה 1 באפריל 1963 - 1 בספטמבר 1968 (5 שנים ו-22 שבועות)
הקודם בתפקיד איסר הראל
הבא בתפקיד צבי זמיר
שר התחבורה
תקופת כהונה 24 באוקטובר 1977 - 15 בספטמבר 1978 (46 שבועות ו-5 ימים)
הקודם בתפקיד מנחם בגין
הבא בתפקיד חיים לנדאו
שר התקשורת
תקופת כהונה 24 באוקטובר 1977 - 15 בספטמבר 1978 (46 שבועות ו-5 ימים)
הקודם בתפקיד מנחם בגין
הבא בתפקיד יצחק מודעי
חבר הכנסת
תקופת כהונה 13 ביוני 1977 - 20 ביולי 1981 (4 שנים ו-5 שבועות)
כנסות 9 מטעם ד"ש


מאיר עמית (סלוצקי) (17 במרץ 192117 ביולי 2009) היה ראש המוסד השלישי, שר בממשלת ישראל, חבר הכנסת, אלוף בצה"ל, לוחם ומפקד בהגנה, ומנכ"ל כור תעשיות.

ביוגרפיה

נעוריו

עמית נולד בטבריה, בנם של חיה ושמעון סלוצקי, שעלו לארץ ישראל בשנת 1920 מצ'רניגוב שברפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית האוקראינית. בילדותו עברה המשפחה להתגורר בירושלים ולאחר מכן ברמת גן, שם שימשו הוריו כחברי הוועד[1]. עמית למד בבית הספר המחוזי בגבעת השלושה ולאחר מכן בגימנסיה בלפור שבתל אביב. עם תום לימודיו, בשנת 1939, הצטרף לקיבוץ אלונים, בו היה חבר עד שנת 1952.

שירותו הצבאי

ב-1936, עוד בימי לימודיו בגימנסיה, הצטרף לארגון "ההגנה". ב-1940, זמן מה לאחר סיום לימודיו, התנדב לכוחות הנוטרות ושירת בהם עד 1945. במהלך שירותו עבר קורס מ"כים בשנת 1942 ברמת יוחנן ולאחר שנתיים קורס מ"מים בג'וערה[2]. הוא שימש כמפקד מחלקה בחי"ש, ולאחר מכן, ב-1947, שימש כמפקד פלוגה מרחבית בגדוד "דרור" (גדוד 14) של חטיבת גולני[3]. במלחמת העצמאות לחם בקרבות משמר העמק[4] ועמק יזרעאל והשתתף בשחרור הגליל התחתון. במהלך הקרב על העיר ג'נין נפצע[5]. במבצע חירם היה סגן מפקד גדוד 15 של חטיבת גולני ולאחר מכן נתמנה למפקד הגדוד הממוכן (גדוד 19) של חטיבת גולני שישבה ביבנאל[6]. גדודו של עמית השתתף במבצע חורב, ובמבצע עובדה היו לוחמיו בין ראשוני חטיבת גולני שהגיעו לאילת[7].

עם סיום המלחמה המשיך עמית לשרת בצה"ל, ב-1950 מונה לסגן מפקד חטיבת גולני וכמה חודשים אחר כך למפקד החטיבה, תפקיד בו שימש בעת קרב תל מוטילה. ב-1951 מונה למפקד פיקוד ההדרכה וב-1952 לראש מחלקת המבצעים במטכ"ל. יצא להשתלמות בבריטניה ובפברואר 1955 נתמנה לראש אג"ם (אגף המטה)[8]. בנובמבר 1955 נתמנה למפקד פיקוד הדרום[9] ובאוגוסט 1956 הועלה לדרגת אלוף[10] וחזר לשרת כראש אג"ם, בתפקיד זה תכנן וניהל באותה שנה את מבצע קדש. היה מפקד פיקוד המרכז בשנים 19581959. נפצע קשה במהלך צניחה, ואושפז בבית החולים למעלה משנה. נסע ללימודים באוניברסיטת קולומביה שבארצות הברית, בתחילת 1962 מונה לראש אמ"ן[11].

ראש "המוסד"

ב-26 במרץ 1963 מונה לראשות המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים[12], בעקבות פרישתו של איסר הראל, ובמשך כתשעה חודשים שימש בו זמנית ראש אמ"ן וראש "המוסד"[13]. כיהן כראש "המוסד" עד שנת 1968. במהלך תקופה זו העביר עמית את יחידה 188, היחידה המבצעית של אגף המודיעין, עליה פיקד אל"ם יוסף יריב, למוסד, שם אוחדה עם יחידת "מפרץ", יחידת המבצעים המיוחדים, בשם יחידת קיסריה[14]. בנוסף תמך עמית, כראש אמ"ן וכראש המוסד בהפעלתה המודיעינית של סיירת מטכ"ל[15]. במהלך כהונתו שלח עמית, בשנת 1965, את לוחמי המוסד להתנקש בחיי הפושע הנאצי הרברטס צוקורס[16]. ב-1966 נערך מבצע יהלום שבו ערק הטייס העיראקי מוניר רדפא עם מטוס מיג 21 ונחת בישראל[17].

על אף הישגי המוסד בתקופה בה שימש עמית כמפקדו, היו מספר כישלונות מבצעיים. לוחם המוסד אלי כהן נתפס בדמשק והוצא להורג. כן נתפס וולפגנג לוץ שפעל במצרים[18]. בנוסף התרחשה פרשת בן ברקה שהביאה לעימות חריף בין עמית לאיסר הראל, שדרש מעמית להתפטר בשל מעורבותו בפרשה[19][20].

עמית הידק את הקשרים עם הכורדים בעיראק ואף ביקר שם מספר פעמים. ערב מלחמת ששת הימים יצא לוושינגטון, ובשובו דיווח כי בניגוד להערכות שר החוץ, אבא אבן, הממשל האמריקני לא יתנגד למכה מקדימה של ישראל על מצרים[21]. לאחר מלחמת ששת הימים עמד עמית על כך שבמסגרת חילופי השבויים ישוחררו אסירי "העסק הביש" שהיו בכלא המצרי משנת 1954 וכן בני הזוג לוץ.

פעילות ציבורית ועסקית

בין השנים 19681977 שימש כמנכ"ל "כור תעשיות" - חטיבת התעשייה של ההסתדרות, שהייתה הקונצרן התעשייתי הגדול בישראל[22][23].

בינואר 1977 פרש ממפלגת העבודה יחד עם ידידים שכונו "קבוצת עמית" וחבר לד"ש[24]. בבחירות המקדימות הגיע עמית למקום השלישי ברשימת ד"ש לכנסת[25]. נבחר לכנסת התשיעית מטעם ד"ש והיה חבר בוועדת החוץ והביטחון, ולאחר מכן שר התחבורה ושר התקשורת בממשלתו של מנחם בגין (עד 15 בספטמבר 1978). עם הפילוג בד"ש (1978) חבר עם קבוצתו למפלגת שינוי להקמת התנועה לשינוי ויוזמה. בשנת 1980 פרש משינוי והצטרף למפלגת העבודה[26].

לאחר פרישתו מהכנסת פנה לעסקים פרטיים. בשנת 1981 הקים יחד עם חזי כרמל וז'אן פרידמן את "החברה הכללית לשירותי לוויין"[27], שיזמה את פרויקט לוויין התקשורת "עמוס"[28]. עמית כיהן בתפקיד יו"ר הדירקטוריון שלה ושל חברת הבת "חלל תקשורת", שהוקמה ב-1993 יחד עם התעשייה האווירית ושותפים נוספים[29]. בין השנים 1982 ל-1984 שימש כיו"ר חברת התעופה הישראלית מעוף נתיבי אויר[30]. בשנת 1985 מונה לדירקטור בחברת ההחזקות "החברה לישראל"[31]. בין השנים 1989 ל-2001 היה נציג של איש העסקים סמי שמעון בישראל ושימש כדירקטור בחברת יכין-חק"ל שבבעלותו, ונציגו בדירקטוריון חברת טבע תעשיות פרמצבטיות[32][33]. בסוף שנות ה-90 שימש כדירקטור בחברת הביטוח "ציון"[34].

כיהן גם בתפקידים ציבוריים, בהם חבר הנהלת מרכז יפה למחקרים אסטרטגיים באוניברסיטת תל אביב, חבר "המועצה לתכנון כלכלי", יו"ר המרכז הישראלי לניהול (המי"ל) ונשיא המרכז למורשת המודיעין[35]. בשנת 1997 זכה לתואר יקיר העיר רמת גן ובשנת 2003 (תשס"ג) זכה בפרס ישראל על "עשייה חלוצית וציונית מגוונת, פעילות ביטחונית משמעותית וקידום ופיתוח הכלכלה והתעשייה הישראלית"[36].

חיים אישיים

מאיר עמית הותיר אחריו את רעייתו, יונה לבית קלמן, שלוש בנות (אחת מהן היא ענת גונן) ונכדים.

הנצחתו

בעיר נתניה נקרא רחוב על שמו.

ברמת גן נבנה רובע על שמו בשכונת קריית קריניצי החדשה.

לקריאה נוספת

רובע על שם מאיר עמית ברמת גן

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ספר ראשוני רמת-גן, עורכים ד"ר ישראל אלדד ויוסף פפר, הוצאת עירית רמת-גן, דפוס פלאי, 1965, עמ' 229
  2. עמירם אזוב, "משמר העמק לא תיפול!: נקודת מפנה בתש"ח", אור יהודה: דביר, 2013, עמוד 43.
  3. עמירם אזוב, "משמר העמק לא תיפול!: נקודת מפנה בתש"ח", אור יהודה: דביר, 2013, עמוד 104.
  4. עמירם אזוב, "משמר העמק לא תיפול!: נקודת מפנה בתש"ח", אור יהודה: דביר, 2013, עמוד 105.
  5. צה"ל בחילו, כרך 11, עמוד 42.
  6. צה"ל בחילו, כרך 11, עמוד 31.
  7. צה"ל בחילו, כרך 11, עמוד 37.
  8. אלוף משנה מ. עמית מונה ראש אג"ם, דבר, 24 בפברואר 1955
  9. א/מ מ. עמית נתמנה אלוף פיקוד הדרום, דבר, 1 בנובמבר 1955
  10. מאיר עמית - אלוף, דבר, 3 באוגוסט 1956
  11. יוסי מלמן ודן רביב, "מלחמות הצללים: המוסד וקהילת המודיעין", הוצאת ידיעות ספרים, 2012, עמוד 124.
  12. מאיר עמית, ראש בראש - מבט אישי על אירועים גדולים ופרשיות עלומות, הד-ארצי הוצאה לאור, 1999, עמ' 104
  13. יוסי מלמן ודן רביב, "מלחמות הצללים: המוסד וקהילת המודיעין", הוצאת ידיעות ספרים, 2012, עמוד 124.
  14. יוסי מלמן ודן רביב, "מלחמות הצללים: המוסד וקהילת המודיעין", הוצאת ידיעות ספרים, 2012, עמוד 127.
  15. יוסי מלמן ודן רביב, "מלחמות הצללים: המוסד וקהילת המודיעין", הוצאת ידיעות ספרים, 2012, עמודים 149-150.
  16. יוסי מלמן ודן רביב, "מלחמות הצללים: המוסד וקהילת המודיעין", הוצאת ידיעות ספרים, 2012, עמודים 131-133.
  17. יוסי מלמן ודן רביב, "מלחמות הצללים: המוסד וקהילת המודיעין", הוצאת ידיעות ספרים, 2012, עמודים 151-154.
  18. יוסי מלמן ודן רביב, "מלחמות הצללים: המוסד וקהילת המודיעין", הוצאת ידיעות ספרים, 2012, עמודים 158-164.
  19. יוסי מלמן ודן רביב, "מלחמות הצללים: המוסד וקהילת המודיעין", הוצאת ידיעות ספרים, 2012, עמודים 142-144.
  20. יוסי מלמן ודן רביב, "מלחמות הצללים: המוסד וקהילת המודיעין", הוצאת ידיעות ספרים, 2012, עמודים 154-158.
  21. יוסי מלמן ודן רביב, "מלחמות הצללים: המוסד וקהילת המודיעין", הוצאת ידיעות ספרים, 2012, עמודים 170-171.
  22. אלוף מאיר עמית נכנס לתפקידו כמנכ"ל "כור", למרחב, 2 בספטמבר 1968
    עמית : "כור" תכפיל היקף הייצור עד 1980, דבר, 22 בינואר 1976
  23. ממחר - נפתלי בלומנטל המנב"ל החדש של "כור", מעריב (עיתון), 14 במרץ 1977
  24. א. כינרתי, מאמץ הרגע האחרון להניא קבוצת עמית מפרישה לד"ש, דבר, 31 בינואר 1977
    עמית וקבוצתו הצטרפו לד"ש, דבר, 1 בפברואר 1977
  25. 20 המקומות הראשונים בד"ש, דבר, 20 במרץ 1977
  26. עמית וגולומב יחזרו לעבודה כנראה בראש קבוצה גדולה, דבר, 25 באפריל 1980
  27. יצחק דנון, ‏המיעוט בחברה הכללית לשירותי לוויין: בעלי השליטה נישלו אותנו מהניהול ומרוקנים נכסים, באתר גלובס, 25 באוגוסט 2008
  28. אברהם פלג, שני לוייני תקשורת "כחול לבן" ייצרו על ידי התעשייה האוירית, מעריב (עיתון), 11 בנובמבר 1984
  29. שי שלו, ‏חברת ח.ל.ל מנסה לגייס 55 מיליון דולר באמצעות אג"ח למימון הלוויין "עמוס 2", באתר גלובס, 17 במאי 2000
  30. אלעזר ליון, 'מעוף': קורפו בעד, מודעי נגד, כותרת ראשית, 3 באוקטובר 1984
  31. דוד ליפקין, דירקטורים חדשים ב"חברה לישראל", מעריב (עיתון), 29 בספטמבר 1985
  32. המיליונר היהודי-בריטי סמי שמעון חזר מהחלטתו לא להתחרות על רכישת יכין חקל, מעריב (עיתון), 29 באוגוסט 1989
  33. מעריב: סמי שמעון מקפיא פרוייקטים חדשים של יכין וחקלאות, באתר גלובס, 23 בינואר 2001
  34. התקדים של ציון עשוי לבטל כל אפשרות להדחת המנהלים, באתר גלובס, 1 במאי 1997
  35. אמיר אורןהשופט מרשיע, מופז מטהר, באתר הארץ, 1 ביולי 2003
  36. ראלי סער, פרס ישראל על תרומה לחברה לגאולה כהן, באתר הארץ, 21 במרץ 2003


סמל המכלול גמרא 2.PNG
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0