יחסי הונג קונג – סין

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יחסי הונג קונגסין
הונג קונגהונג קונג הרפובליקה העממית של סיןהרפובליקה העממית של סין
הונג קונג סין
שטחקילומטר רבוע)
1,108 9,596,967.75
אוכלוסייה
7,494,998 1,425,342,016
תמ"ג (במיליוני דולרים)
359,839 17,963,171
תמ"ג לנפש (בדולרים)
48,010 12,603
משטר
אזור מנהלי מיוחד רפובליקה עממית

יחסי הונג קונג–סין הם יחסי החוץ בין הונג קונג והרפובליקה העממית של סין.

היסטוריה

הונג קונג התקיימה כבר בימיה של שושלת צ'ין, ושימשה כבסיס ימי מסחרי במשך שושלת טאנג ושושלת סונג. הקשר הראשון עם האירופאים נוצר, כאשר עגן בנמל הונג קונג יורד ים פורטוגזי בשם ג'ורג' אלבארס. הקשר עם הבריטים נוצר לאחר שהחברה הבריטית-הודית, שהיה לה כבר סניף בגואנגג'ואו, החליטה לפתוח סניף בהונג קונג הסמוכה.

בשנת 1839, עקב סירובה של סין לאפשר לבריטים לסחור באופיום באזור, פתחה בריטניה במלחמה שכונתה מלחמת האופיום הראשונה. המלחמה הסתיימה בניצחונה של בריטניה, וסין אולצה לחתום על חוזה נאנקינג, בו ויתרה ב-1842 על שטח הונג קונג לטובת בריטניה לצמיתות. במקום הוקמה מושבת כתר בריטית, שכונתה בשם "העיר ויקטוריה". עשרים שנה אחר כך ב-1860, פתחה בריטניה במלחמה נוספת - מלחמת האופיום השנייה. גם במלחמה זו יצאה בריטניה כשידה על העליונה, ולקחה אליה את שטחי קאולון, בהסכם שנחתם בוועידת פקין. ב-1898 אילצה בריטניה את סין להחכיר לה שטחים נוספים ל-99 שנה. שטחים אלו כונו הטריטוריות החדשות.

הונג קונג הוכרזה כנמל חופשי כדי לשרת כעיר סחר לאימפריה הבריטית. הוקמו מוסדות חינוך ברוח בריטית. ולקהילה הסינית שגרה באזור, היה אך קשר מועט עם האוכלוסייה האירופאית העשירה.

במלחמת העולם השנייה פלשה יפן להונג קונג בשנת 1941, והחלה לכבשה. בסיומו של קרב הונג קונג - כפי שכונה, נכנעו הבריטים והמושבה הפכה למושבה יפנית. אולם היפנים לא האריכו ימים בהונג קונג, אזרחים רבים סבלו ממגפות וממחסור במזון. גם האינפלציה הייתה גבוהה, עקב ההכרח היפני להפוך את הכסף לשטרות צבאיים. אוכלוסיית הונג קונג ירדה מ-1.6 מיליון איש לפני השתלטות יפן, ל-600,000 בלבד בשנת 1945, כאשר הבריטים החזירו לידם את השליטה, אחרי הפסד יפן במלחמה.

אוכלוסיית הונג קונג התפתחה בקצב מהיר. פליטים רבים נמלטו אליה מסין עקב המהומות, במיוחד אחרי יסודה של הרפובליקה העממית של סין. זאת ועוד, הונג קונג הייתה אמצעי ליצירת קשרים כלכליים ואחרים של סין עם מדינות שאר העולם, עקב התרחקות הממשל מקשר עם מדינות זרות, ובמיוחד אחרי שהאו"ם הכריז חרם כלכלי על הרפובליקה העממית של סין לאחר מלחמת קוריאה.

תחת שלטון בריטניה הונג קונג שגשגה ופרחה. הנמל שלה הפך למרכז הסחר הבריטי במזרח הרחוק ודרכו עברו סחורות רבות בדרכם למערב. חברות רב לאומיות רבות מיקמו בה את המטות שלהם למזרח הרחוק וכך היא הפכה למרכז בנקאות וביטוח. הבורסה של הונג קונג היא אחת המרכזיות במזרח הרחוק.

בסוף שנות ה-70, עם התקרבותו של תום מועד החכירה של "הטריטוריות החדשות" החלה ממשלת בריטניה לחשוש מחוסר-הוודאות בקשר לעתידה של הונג קונג, וההשפעות שלה על כלכלת המושבה. הרפובליקה העממית של סין מאז ומתמיד ראתה בכל הונג קונג שטח ריבוני סיני שצריך יום אחד לחזור לשליטתה, וסיום החכירה על הטריטוריות החדשות שהיוו את מרבית שטח הקולוניה הייתה הזדמנות להבטיח זאת.

המשא ומתן החל ב-24 בספטמבר 1982 בעת ביקורה של ראש ממשלת בריטניה מרגרט תאצ'ר בבייג'ינג, ופגישתה עם מנהיג הרפובליקה העממית של סין, דנג שיאופינג. במשא ומתן ויתרה בריטניה על שליטה בכל המושבה, החל ממועד פקיעת החכירה על הטריטוריות החדשות, ואילו סין הבטיחה לתת מעמד מנהלי מיוחד באזור ולהותיר על כנו את הקפיטליזם בהונג קונג, תחת הכותרת "מדינה אחת שתי שיטות". "ההצהרה המשותפת הסינית-בריטית" שפירטה את הליכי מעבר השלטון נחתמה בביג'ין על ידי ראשי הממשלות של שתי המדינות ב-19 בדצמבר 1984.

החזרת הונג קונג לשלטון התנהלה כמתוכנן ב-1 ביולי 1997. להונג קונג מטבע משלה, מכסים, שלטונות הגירה, מערכת חוקים נפרדת ואף חוקי תנועה שונים ששומרים על המנהג הבריטי לנהוג בצד שמאל של הכביש (בניגוד לסין). סין גם מנסה לשמור על מידה מסוימת של כבוד וחירויות בהונג-קונג תוך ניסיון להמשיך חלק מהמסורת של פתיחות ודמוקרטיה שהיו נהוגים במושבה עד לימי סוף השלטון הבריטי.

בספטמבר 2014 התנהלו הפגנות רחבות היקף בהונג קונג בתביעה לשנות את שיטת בחירת ראש הממשל של הונג קונג ולהפכה לדמוקרטית יותר באמצעות ביטול הדרישה שהמועמדים לתפקיד יאושרו מראש על ידי השלטון המרכזי בסין. מספר מהלכים שהעבירה סין, ביניהם "חוק הביטחון הלאומי" שנחקק בשנת 2020 באופן שעוקף את הפרלמנט ההונג-קונגי, ושאוסר על אזרחים "לחתור תחת סין", סימנו בעיני רבים מהמפגינים את תום תקופת העצמאות של הונג-קונג מסין דה-פקטו.[1]

כיום הונג קונג היא אחת משלושת המרכזים העירוניים הגדולים ביותר בסין, ומתגוררים בה יותר מ-7 מיליון תושבים. התוצר הלאומי הגולמי לנפש דומה למדינות המתקדמות ביותר באירופה.

יחסים פוליטיים

על פי התיקון לחוקה הסינית משנת 1982 ועל פי ההצהרה המשותפת הסינית-בריטית משנת 1984, נקבע כי הונג קונג תהווה אזור אדמיניסטרטיבי מיוחד של סין (Special Administration Region –HKSAR). על מנת לאפשר את קיומה של 'מדינה אחת-שתי שיטות', אושרה במרץ 1990 על ידי הקונגרס העממי הסיני 'החוקה הקטנה'- חוק יסוד הונג קונג ב-1990. נקבע כי הפרשנות לחוקה זו תינתן על ידי ועדה מייעצת של הקונגרס הסיני (NPCSC) וכי תשמר האוטונומיה של הונג קונג בתחום הכלכלי (כגון מטבע ומסחר) וכן בתחום הפוליטי במידת מה, למעט בעניינים הנוגעים לביטחון לאומי ויחסים דיפלומטיים. כמו כן סוכם כי השיטות הפוליטיות, השיפוטיות והכלכליות הייחודיות של הונג קונג, כמו גם אורח החיים באזור ישמרו לכל הפחות למשך חמישים שנה, מיולי 1997.

מאז 1997, אירעו ויכוחים פוליטיים רבים בהונג קונג בנוגע לקידום הדמוקרטיה בה, הפרשנות לסעיף 23 לחוקה בדבר תקנות להגבלת חירויות האזרח, זכות הצבעה כללית בבחירות והמחלוקת מי זכאי לפרש את חוק היסוד של הונג קונג.

הוויכוחים הפוליטיים העיקריים היו בין המחנה הדמוקרטי לבין המחנה הפרו-סיני בהונג קונג. שיאה של המחאה הציבורית בהונג קונג כנגד כוונת סין לערער את הדמוקרטיה באי אירעו באחד ביולי 1997, אז צעדו כ-700,000 איש ברחובות הונג קונג למען דמוקרטיה בהונג קונג וכמחאה על התערבות סין העממית בחקיקה בהונג קונג. ב-1 ביולי 2007, נערכו ברוב הדר חגיגות העשור לחזרת הונג קונג לריבונות סינית. בחגיגות השתתף גם נשיא סין חו ג'ינטאו, אשר הדגיש את מחויבות סין להמשך השיגשוג והקפיטליזם של הונג קונג.


Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – המחאה בהונג קונג נגד חוק ההסגרה (2019)

ב-2019 התחילה סדרה של הפגנות מחאה בהונג קונג בהשתתפותם של כמיליון תושבים כנגד כוונת הממשלה לאפשר הסגרת תושבים מהונג קונג לסין. המפגינים מביעים חשש כי הצעת החוק תגרום להונג קונג, אשר הוא אזור מנהלי מיוחד בסין, להיות כפופה לחוק הסיני וכי תושבי הונג קונג יהיו כפופים למערכת משפט אחרת בניגוד למדיניות המדינה אחת, שתי שיטות שהתקיימה עד עכשיו.

נכון ל-31 ביולי, נפצעו יותר מ-230 אנשים ונעצרו יותר מ-700. בעקבות ההתנגדות הודיעה ראש הרשות המבצעת של הונג קונג, קארי לאם, על השהיית הכוונות לשנות את חוקי ההסגרה,[2] ולאחר מכן הודיעה כי "חוק ההסגרה מת".[3] בשנת 2020 העבירה סין את חוק הביטחון הלאומי, שאוסר על האזרחים לבגוד, להסית או לחתור תחת סין, ובפועל מאפשר לאסור מפגינים למען עצמאות מסין או הגברת דמוקרטיזציה.[4]

ראו גם

הערות שוליים

Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0