כ' סיון

מתוך המכלול
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-colors-edit-find-replace.svg יש לשכתב ערך זה. ייתכן שהערך מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
Merge-arrows-3.svg מתקיים דיון בו מוצע לאחד ערך זה עם הערך כ' בסיוון.
אם אין התנגדויות, ניתן לאחד את הערכים שבוע לאחר הצבת התבנית.
המהדורה המקורית של יון מצולה לרבינו נתן נטע הנובר, ה'תי"ג: "ועתה אתחיל לכתוב הגזרות רעות שסיבב חמי"ל ימ"ש במדינת רוסי"א ולי"טא ופולי"ן בשנת ת"ח ות"ט ותי" ותי"א ותי"ב לפ"ק"

כ' סיון הוא יום שנקבע ליום הספד ותענית ולאמירת סליחות לכמה מקהילות פולין וליטא, זכר לגזירות ת"ח ת"ט שהחלו ביום זה. תענית כ' סיוון תחילתו בתקנת הראשונים בשנת ד'תתקל"א והוא יום שנכפלו בו הצרות. בדורות האחרונים נקבע ליום אבל לחורבן יהדות הונגריה, על יום זה נאמר: וגדול יהיה הצום הזה מצום גדליה בן אחיקם כי יום כפורים הוא[1][2]

כ' סיון

כ' סיון הוא יום שנקבע לתענית ולאמירת סליחות אצל כמה מקהילות פולין וליטא. קביעתו הראשונה מיוחסת לרבינו תם לזכר גזירת עלילת הדם לשנת ד'תתקל"א באותו היום הועלו על המוקד שלושים ואחד מיהודי העיר בלואה שבצרפת, לאחר שהואשמו בהריגתו של נער נוצרי. ברבות הימים חזר ונתקן יום זה בפולין כיום תענית ואמירת סליחות לזכר גזירות ת"ח ת"ט שביום זה החלו גזירות ת"ח ות"ט בק"ק נעמרוב בהנהגת הרשע חמיל.

הש"ך כותב בקונטרס הנקרא "מגילת עיפה" (נדפס בתוך כמה מהדורות של ספר "שבט יהודה") שקבע את היום כתענית לזכר גזירות ת"ח ת"ט לו ולבניו ובני בניו "על כן קבעתי לעצמי ולדורותי לבנים ולבני בנים, יום צום ותענית ואבל ומספד וקינים, ביום כ' לחדש סיון שבו נתנה תורה היקרה מפנינים,ועתה קרעוה פרעוה גוים רבים המונים המונים, יען כי יום זה הוא תחילה לגזירות ומכאובות וחלאים רעים ונאמנים, וגם כי בו הוכפלו הצרות וקלקולים, כי גם גזרות תתקלא היתה ביום ההוא ובאותן הזמנים, וגם כי יום זה לא יארע בשבת קדש בשום פנים, על פי הקביעות והלוחות אשר בידינו מתוקנים, וחברתי אלו סליחות והקינות בבכי ותחנונים, לאומרים ביום זה בכל שנה ושנה עידן ועידנים" וגם שהוא חיבר סליחות לאומרם ביום זה.

בשנת ת"י נתקנה היום ליום תענית בקרב אסיפת רבני ועד ארבע ארצות. [3], וכמו שכתב ר' מאיר בן ר' שמואל איש שעברשין בספרו צוק העיתים "ואז בשנת ת"י אחרי העצרת, נתאספו ונתיעצו פליטה הנשארת וכו', ואז נתאספו ראשי המדינות, כדי להסיר המכשולות והעונות, והתקינו כמה וכמה תקנות, וקבעו צום בעשרים לסיון, יום הריגת נעמרוב, על ידי היון, לגזרת תתלק"א הוא מכון ולהרבות בו סליחות ותחנונים, ולהרבות צדקה ולפדות בפדיונים".

כיום על אף שאמנם נדפסות הסליחות בהרבה סידורים, אך לא השתמר מנהג אמירת הסליחות רק במספר חצרות חסידיות, בהן חסידות בעלז ופאפא וחסידות סקווירא‏, בחסידות פאפא תיקן האדמו"ר רבי יוסף גרינוולד לומר סליחות באשמורת הבוקר, כמו בימי עשרת ימי תשובה. אמנם ברוב הקהילות לא נהוג לקיימו[4][5].
כמו כן הרב ניסים קרליץ[דרוש מקור] ועוד הרבה רבנים ואדמו"רים מורים לשואליהם שלא ראוי לערוך חופה ביום זה. כך למשל נוהגים בחסידות בעלזא[6], וחסידות פאפא [על פי מנהג בעלזא העתיק] ומנהג גור[דרוש מקור]


עיקר ויסוד תענית כגון זה של כ׳ סיון שהיה עת צרה ליעקב גזירות גדולות בשנת ת״ח ות״ט לאלף הששי בשפך דמן של אומה הישראלית ושפם דמם כמים סביביו צריו, והגדולים אשר היו בארץ בדור ההוא גזרו על זה תענית וקבעו בכיה לדורות יום אחד בשנה, ושורש התענית על ענין זה מפורש בתורתינו הקדושה פ׳ שמיני במיתת נדב ואביהוא כתיב: ואחיכם כל בית ישראל יבכו את השריפה אשר שרף ה׳, הרי לפניך מפורש יוצא מזה שעל מיתת הצדיקים חיוב מוטל על כל איש מישראל לקונן ולבכות ולהצטער

עיקר התענית של כ' בסיון לתת אל לבו כמעט בכל רגע על הריגת הצדיקים והחסידים ועל הכלל האומה הישראלית הקדושה, שנהרגו במיתות אכזריות משונות ונשפך דמם באותו הזמן, ולקונן ולהצטער בלבו על הריגת בניו של מקום ברוך הוא וברוך שמו, ובודאי היה מזה להבורא יתברך שמו צער גדול כביכול, ואם נשארו בחיים היו לומדים תורתו הקדושה, ועושים מצותיו הקדושים כל ימיהם אשר הם חיים על האדמה, והיה מגיע ליתברך שמו ויתעלה נחת רוח גדול מזה. ואין שכחה לפניו יתברך שמו צער זה של הריגת בניו הנחמדים. גם על הצער ויסורי גופים שנהרגו אז מעם קדוש הישראלי הנקראים בנים למקום. שנעשו בהם שפטים ויסורים קשים ומרים בעת הריגתם. יש לנו להתבונן ולגונן ולהצטער על זה הרבה מאוד, וכוונה זו לא תעדר מהאדם כל יום התענית. ובודאי תחשב לו לעבודה גדולה ועצומה מאד להבורא ית"ש ויתעלה.

יסוד ושורש העבודה שער תשיעי פי״א

חורבן יהדות הונגריה

רבני הונגריה תיקנו את יום כ' בסיוון ליום אבל. כוון שביום זה נהגו יהודי פולין מקדמא דנא להתענות לזכר פורענויות קשות שפקדו את יהודי פולין באותו היום. הוא לא נקבע יום זה מראשיתו כאבל על חורבן בית המקדש, אלא דווקא על פורענויות שפקדו את יהודי פולין, ובתאריך זה אף היו השילוחים מהונגריה לאושוויץ וההשמדה עצמה בשיאם. בסליחות ליום כ' סיון, שנדפסו בבודפשט בשנת תש"ו, פורט הקשר בין יום האבל החדש לזכר יהודי המדינה לבין היום הוותיק: "סליחות ליום כ' סיון שנקבעו על ההריגות דשנת ת"ח במדינת פולין מגאונים וקדושים זי"ע, ועתה נתחדש אורם באיזה שינויים למדינת הונגריא. נערכו ונדפסו בהסכמת הרבנים הגאונים שליט"א ע"י הלשכה המרכזית לקהילות היראים דמדינתנו על הריגת אחבנ"י בני מדינתנו משנת תש"א והלאה ובפרט בשנת תש"ד תש"ה הי"ד ועל הריסת בתי כנסיות ובתי מדרשות וכליון ספרי תורה ושאר ספרים קדושים." [7]

סליחות לכ' סיוון

הרבה מגדולי ישראל תיקנו סליחות לכ' סיון, וביניהם הש"ך שחיבר חמש סליחות לאומרם בו ביום. הסליחות המודפסות בסידורים, הם בעיקר ליקוט מסליחות של קדמונים שלא נאמרו דוקא לאותו יום, פרט לסליחה אחד שנאמרה על גזירת תתקל"א, וכן סליחה האחרונה א-ל מלא רחמים, שנתייסד לזכר הרב המאור הגדול ר' יחיאל מיכל אב"ד נעמרוב, שנהרג על קידוש השם בכ' סיון שנת ת"ח.

התוס' יו"ט חיבר את הסליחה "אלה אזכרה" בדומה לסליחה על עשרה הרוגי מלכות הנאמרות בקהילות אשכנז ביום הכיפורים:

אלה אזכרה בדמעות שליש, צעקה מרה גדולה.
אבוי, אוי, אללי, בזכרי שנתיים, לא היו כהנה לרע מיום שגלינו בגולה.
תיו חית זאת, שנה גן ה' חשבנוה איש איש לנחלתו יהא עולה.
תיו טית אחת היא שנה דמי נשפך לא זו אף זו רעה חולה.

הלא כי אין אלקים בקרבי מצאוני אלה הרעות.
על אלה אני בוכיה ועיני זולגות דמעות.
לא ימנו לרב כמה מאות אלף ממותי חרב, רעב, דבר ושאר מחלות
ראה ה' והביטה ועשה עמנו אות לטובה.

רבינו אפרים ברבי יעקב מבונא שתיעד את הצרות שעברו על היהודים בשנת תתקל"א, חיבר קינה "למי אוי למי אבוי":

אוי לנו כי שודדנו והיתה לשרפה
הנאוה והמענגה קהלת בלויש היפה
הנועדה יחד לתורה ולתעודה לעדפה
איך הבערה לחלק יצאת ולטרפה
שמו צרים עלילות דברים בעקיפה
אתם המתם גוי בנהר להשטיפה
והביאום בסוגר ובחחים בהם להסגפה
וענום והכום דתם ויראתם להחליפה
ועמדו בניסיון במסה ובתבערה ויקדה
וזאת תורת העולה היא העולה על מוקדה.

עיין בספר

נטעי גבראל

הערות שוליים

  1. ספר זכירה לרבינו אפרים ברבי יעקב מבונא
  2. בעל האוהב ישראל מאפטא כתב בספרו דברים נוראים על קדושת יום כ' סיון -מובא בסוף הספר בדף האחרון: גם שמעתי מאיש הלז ששמע מזקני בעהמ"ח זצללה"ה דרוש גדול ביום כ' סיון ולא זכר כ"א אלה הדברים. כ' סיון הוא התחלה על יוה"כ אם מקיים יום הזה כראוי אזי יוכל לקיים יוה"כ כראוי ונכון וסימנך כי יד על כ"ס י"ה (שמות יז, טז). ר"ת כ' סיון. י"ה ר"ת יום הכפורים:
  3. שבט יהודה, עמוד 175
  4. כ' בסיוון - סיפורה של תענית שנשכחה, ערוץ 7, 23/06/08
  5. היום: כ' בסיון - הצום שהשתכח, ערוץ 7
  6. בספר טעמי המנהגים עניני אישות אות תתקצד הביא עדות בשם האדמו"ר
  7. נטעי גבריאל הלכות חג השבועות סימן ז' ע' רצו. הודית באומל, קול בכיות, עמ' 150