תענית

תַּעֲנִית היא הימנעות מאכילה ושתייה למשך פרק זמן מסוים בדרך כלל למשך יום שלם. בתורה יש ציווי על תענית אחת בלבד ביום הכיפורים. חז"ל תקנו עוד חמש תעניות ציבור במהלך השנה: שבעה עשר בתמוז, תשעה באב, צום גדליה, עשרה בטבת ותענית אסתר. בנוסף, ההלכה עוסקת בתעניות לפרקים שיחידים או קהילות מחליטים לצום. ההלכות הקשורות לתעניות מפורטות בש"ס בעיקר במסכת תענית, וכן במסכת יומא העוסקת ביום הכיפורים.

שורש המילה תענית הוא ע-נ-ה, במשמעות של עינוי עצמי.

התעניות הקבועות

יום כיפור

ערך מורחב – תענית יום הכיפורים (אגדה)

תענית אחת בלבד מצווה מדאורייתא, והיא יום הכיפורים. תענית זו חלה בתאריך י' בתשרי. יום כיפור הוא יום כפרת העוונות, יום חיתום הדין והיום הקדוש בשנה. מטרת תענית זו אינה אבלות, אלא עינוי הגוף לצורך התעלות והיטהרות הנפש.

ארבע תעניות

בעקבות החורבן של בית המקדש הראשון ושל בית המקדש השני, נקבעו ארבעה ימי תענית המציינים אבלות על החורבן:

• עשרה בטבת – יום תחילת המצור של נבוכדנצר על ירושלים, שבסופו נכבשה ירושלים ונחרב בית המקדש הראשון.
• שבעה עשר בתמוז – מציין את היום שבו נכבשה העיר ירושלים על ידי צבא טיטוס לפני חורבן בית המקדש השני.
• תשעה באב – יום הצום העיקרי לזכר החורבן, המציין את היום שבו חרבו ירושלים ושני בתי המקדש.
• צום גדליה, בג' בתשרי – מציין את היום שבו נהרג גדליה בן אחיקם.

ארבע תעניות אלו, או לכל הפחות תעניות מקבילות בארבעת החודשים האלו, מוזכרים בספר זכריה: ”כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת: צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הַחֲמִישִׁי וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי וְצוֹם הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה לְבֵית יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה וּלְמֹעֲדִים טוֹבִים וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם אֱהָבוּ.”

תענית אסתר

מלבד תעניות אלו, תקנו חז"ל עוד תענית קבועה נוספת – תענית אסתר בי"ג באדר, היום לפני פורים.

תעניות לא קבועות

תעניות יחיד

על פי ההלכה, אדם יכול לקבל על עצמו תענית אם הוא מרגיש צורך בכך, כגון תענית חלום אם הוא חלם חלום רע וחש צורך להעביר את השפעתו. אדם זה צריך לקבל עליו את התענית בתפילת מנחה ביום שלפני התענית. כמו כן ניתן להתענות זמנים קצרים יותר "תענית שעות", עד חצות היום או עד זמן מנחה.

כמו כן, יש המתענים תענית יחיד בשביל תיקון על עבירות. בראשונים והמקובלים יש סדרי צומות מיוחדים לכל עבירה. כמו כן יש מקרים בהם נפסק בהלכה להתענות, כמו אם נפלו לאדם התפילין או שראה ספר תורה שנפל.

תענית בה"ב

ערך מורחב – תענית בה"ב

ראשוני חכמי אשכנז תיקנו לצום בימי שני - חמישי - שני הראשונים של חודש חשוון וחודש אייר. בדורות האחרונים צומות אלו כמעט ואינם נהוגים, אך בחלק מהקהילות עדיין אומרים סליחות ביום זה, וכן נהוג לומר תפילת מי שברך למתענים בשבת שלפני התענית.

שובבי"ם

ערך מורחב – שובבי"ם

מנהג אשכנזי ישן להתענות בימי פרשות שמות עד משפטים של שנה מעוברת. על פי הקבלה יש להתענות בכל השנים וכן פשט המנהג בדורות הקודמים, ובשנים מעוברות נוספו גם פרשיות תרומה תצווה (שובבי"ם + ת"ת). לפי מנהגים שונים, יש הצמים רק בימי שני וחמישי ויש אומרים שרק ביום שישי. צדיקים ומקובלים גדולים היו צמים אף ממוצאי שבת ועד לאחר קידוש השבת הבאה ברצף מלא - תענית שנקראת "תענית הפסקה". יש מקומות הנוהגים לומר סליחות בימי הצום, והרש"ש תיקן סליחות עם כוונות מיוחדות.

יום כיפור קטן

ערך מורחב – יום כיפור קטן

הרמ"ק תיקן להתענות בערב ראש חודש, עקב היות ראש חודש זמן כפרה, ומכיוון שאסור לצום בראש חודש, הנהיג הרמ"ק להתענות בערב ראש חודש. בדורות האחרונים כמעט אין מתענים ביום זה, אך בקהילות רבות (בעיקר אשכנזיות לא-חסידיות) נהוג לומר סליחות ביום זה. בחלק מהקהילות נהוג לציין יום זה בסליחות ותעניות רק בערב ראש חודש ניסן ואלול.

ימים נוראים

בימים הנוראים היו נהוגות תעניות נוספות מלבד צום גדליה ויום כיפור. במדרש תנחומא מובא שבעשרת ימי תשובה מתענים רבים, וכן פסק הרמ"א (על פי המרדכי) שהמדקדקים יתענו בעשרת ימי תשובה אך מספיק תענית של חצי יום. גאוני ארץ ישראל קבעו שיש חובה להתענות בכל עשרת ימי תשובה והמדקדקים החלו להתענות שבעה ימים לפני ראש השנה, אך גאוני בבל סברו שזהו רק מנהג טוב. המהרי"ל כתב שאין מתענים בחגים ושבתות של עשרת ימי תשובה ועל כן יש להתענות בימי הסליחות שלפני ראש השנה. במשך הדורות הופסקו התעניות, והטור כותב שנוהגים להתענות ביום הראשון של סליחות. במהלך הדורת גם תענית זו הופסק.

במדרש תנחומא (פרשת אמור) נאמר שבערב ראש השנה גדולי הדור צריכים להתענות. בטור מביא שמנהג אשכנז להתענות ביום זה וכן פסק בשולחן ערוך. המהרי"ל אמר שאף ילדים צריכים להתענות ביום זה.

תענית כ' בסיוון

ערך מורחב – תענית כ' בסיוון

יום צום ותענית אצל הנוהגים במידת חסידות. קביעתו מיוחסת לרבנו תם לזכר עלילת הדם בבלואה שבצרפת בשנת ד'תתקל"א 1171, ברבות הימים השתכח הצום, והוא חודש על ידי רבני אשכנז לאחר פרעות רינדפלייש, במרוצת מאות השנים הבאות שוב נשתכח הצום כמעט לגמרי, והא נקבע בשלישית בפולין כיום צום ותענית לזכר גזירות ת"ח ת"ט. רבי שבתי כהן כתב בקונטרס "מגילת עיפה" המופיע בספר "שבט יהודה" שהוא קבע את היום כתענית לזכר גזירות ת"ח ת"ט לו ולבניו ובני בניו "כי גם גזרות תתקל"א היה ביום ההוא ובאותן הזמנים וגם כי יום זה לא יארע בשבת קדש בשום פנים וגם שהוא חיבר סליחות לאומרם ביום זה". קביעתו אושרה על ידי ועד ארבע ארצות, כמו כן נקבע היום לציון שואת יהדות הונגריה.

כיום השתמר מנהג אמירת הסליחות רק במספר חצרות חסידיות בהן חסידות בעלז וחסידות סקווירא. בחסידות פאפא תיקן האדמו"ר רבי יוסף גרינוולד לומר סליחות באשמורת הבוקר, כמו בימי עשרת ימי תשובה. אך, ברוב הקהילות לא נהוג לקיימו.

תענית צדיקים

ערך מורחב – תענית צדיקים

יש הנוהגים להתענות בימים שבהם אירעו צרות לאבותינו. גם תעניות אלו נחשבות לתענית יחיד וחלקן מכונות בשם תעניות צדיקים.

התאריכים והאירוע הבולט שבהם המסמל את צרות התקופה:

• א' בניסן - מתו שני בני אהרון, נדב ואביהוא.
• י' בניסן - נפטרה מרים הנביאה.
• כ"ו בניסן - נפטר יהושע בן נון.
• י' באייר - מת עלי הכהן ושני בניו וארון הברית נשבה.
• כ"ח באייר - נפטר שמואל הנביא.
• כ' בסיוון - עלילת הדם בבלואה בצרפת בשנת ד'תתקל"א. כ' בסיון נקבע גם לזכר גזירות ת"ח ת"ט, ורבי שבתי כהן (ה'ש"ך') חיבר סליחות ליום זה, בנוסף על מה שהיה מזמן הראשונים.
• כ"ג בסיון - נפסקה הבאת הביכורים לירושלים בימי ירבעם בן נבט.
• כ"ה בסיוון - נהרגו רבן שמעון בן גמליאל הזקן, רבי ישמעאל ורבי חנינא סגן הכהנים (מעשרת הרוגי מלכות).
• כ"ז בסיון - נשרף רבי חנינא בן תרדיון וספר תורה עמו. (עשרת הרוגי מלכות).
• א' באב - נפטר אהרון הכהן.
• י"ח באב - כבה נר המערבי בימי המלך אחז.
• י"ז באלול - מתו עשרת המרגלים.
• ה' בתשרי - נתפס רבי עקיבא והייתה שעת שמד.
• ז' בתשרי - נגזרה גזירה על אבותינו שימותו ברעב בחרב ובדבר בשל מעשה העגל.
• ז' בחשוון - עוורו את המלך צדקיהו והמיתו את בניו.
• כ"ח בכסלו - שרף המלך יהויקים את המגילה שכתב ברוך בן נריה בשם ירמיהו.
• ח' בטבת - נכתבה התורה בתרגום השבעים.
• ט' בטבת - יש כמה דעות לסיבת התענית. ראה צום תשעה בטבת.
• ה' בשבט - מתו הזקנים שהיו בימי יהושע בן נון.
• כ"ג בשבט - המלחמה בין שבטי ישראל לשבט בנימין בעקבות פרשיית פילגש בגבעה.
• ז' באדר - יום לידת ופטירת משה רבינו.
• ט' באדר - פרצה המחלוקת בין בית הלל לבית שמאי.

תעניות הקהל

קהילה יכולה להחליט לקבל על עצמה להתענות ביום מסוים, בדרך כלל עקב ריבוי צרות או גזרה על הקהילה. נהוג בדרך כלל להנהיג תענית זו בערב ראש חודש או בימי שני וחמישי בהם יש עניין להתענות.

תענית גשמים

ההלכה קבעה סדרה של תעניות גשמים למקרה של בצורת, המלווים גם בתפילות מיוחדות, המפורטות במסכת תענית. מדובר בסדרה של תעניות, המתחילה בחודש חשוון, כאשר התעניות נעשים חמורים יותר ויותר ככל שעובר הזמן ולא יורדים גשמים. כיום אין נוהגים בסדר התפילות והתעניות האלו, אך בשנות בצורת, מורים חכמי ישראל להוסיף תפילה מיוחדת על הגשמים, ולעיתים גוזרים תענית של חצי יום עם אמירת סליחות.

תענית בכורות

ערך מורחב – תענית בכורות

תענית מיוחדת, הנוהגת ברוב הקהילות ומקורה במסכת סופרים, היא תענית בכורים בערב פסח. תענית זו אינה נחשבת ליום אבל או תשובה, אלא רק כזכר להצלת בכורי ישראל ממכת בכורות (אשר הייתה בליל פסח). לעומת זאת, יש בתענית זו החמרה, שאף הילדים הבכורים מחויבים להתענות, והאב (ולחלק מהמנהגים האם כשהאב אף הוא בכור) מתענים במקומם. למעשה נהוג להיפטר מהתענית על ידי השתתפות בסיום מסכת.

תענית חלום

ערך מורחב – תענית חלום

תענית חלום היא תענית אותה צם אדם שחלם חלום רע ביום שלאחר החלום, בכדי לבטל את הגזרה שהחלום עלול לבשר עליה. בתלמוד מוזכרים כמה חלומות שנחשבים למבשרי רעות ועליהם ניתן לצום אף בשבת, בה בדרך כלל נאסרה התענית. עם זאת, על המתענה להתענות שוב בימות החול, ככפרה על כך שהתענה בשבת.

סדר התפילות בתעניות הקבועות

בבתי כנסת ספרדים נוהגים להכריז על התענית הקרובה בשבת שלפני עשרה בטבת ושלפני י"ז בתמוז. לעומת זאת לא מכריזים על יום הכיפורים ועל תשעה באב מכיוון שהם תעניות מפורסמים יותר ואין צורך בהכרזה, וכך גם לגבי צום גדליה שזוכרים אותו מכיוון שהוא חל יום למחרת ראש השנה, וכן לגבי תענית אסתר שחלה יום לפני פורים. בבתי כנסת אשכנזים לא נוהגים להכריז על התעניות כלל.

סדר התפילה בתעניות הקלות כולל את תפילת עננו המתווסף בתפילת שמונה עשרה, קטעי סליחות המתאימים לאותו תענית וקריאה מיוחדת בתורה - "ויחל משה" (שמות לב, יא). בקהילות האשכנזים מוסיפים גם את תחינות אבינו מלכנו. בעבר נהגו להוסיף פיוט קרובה בחזרת הש"ץ, אך ברוב הקהילות התבטל המנהג שלא להפסיק בפיוטים באמצע התפילה, ופיוטים אלו נאמרים כיום כחלק מהסליחות הנאמרות בתחנון. בתפילת מנחה קוראים בתורה שוב את קריאת "ויחל", ובקהילות האשכנזים נוהגים לקרוא גם כן הפטרה בנביא - "דרשו ה' בהמצאו".

הימים שבהם לא מתענים

ישנם ימים מסוימים שאסור להתענות בהם, בעיקר בשבת ובמועדים. בזמן הגמרא נהגו על פי "מגילת תענית", שבה מפורטים הזמנים שאסור להתענות בהם מכיוון שאירעו בהם אירועים משמחים. ואולם כיום מגילת תענית בטלה, ומותר להתענות בימים הכתובים בה, מלבד שמונת ימי חנוכה ופורים שאיסור התענית בהם נותר בעינו.

ראו גם

• יום כיפור קטן
• ספר תורה שנפל
• כ' סיון

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.