כבוש כמבושל

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

כבוש כמבושל הוא מושג הלכתי, לפיו מאכל שנכבש לזמן ממושך במשקה, נחשב למבושל בו. לכלל זה ישנן השלכות הן ביחס להלכות כשרות, הן ביחס להלכות ברכות, והן ביחס להלכות בתחומים נוספים כמו קיום מצוות אכילת מצה או מרור בפסח, ביצוע פעולת כבישה בשבת, וכיוצא בזה. משך זמן הכבישה המחיל על המאכל דין זה הוא יממה מעת לעת.

מקור הדין

בכמה מקומות בתלמוד הבבלי[1] מובאים דבריו של שמואל: ”אמר שמואל: מליח - הרי הוא כרותח, וכבוש - הרי הוא כמבושל”.

משמעות הדבר היא שמאכל שנכבש במשקה, נחשב כמי שבושל בו. עיקר משמעות דין זה נוגע להלכות כשרות. שאם כבשו מאכל כשר בחומץ של יין נסך, או בציר של דגים טמאים, המאכל אסור באכילה. וזאת בניגוד להשריית בשר בחלב, שאינה נאסרת מהתורה הואיל והתורה אסרה את עירובם באמצעות בישול, וכבישה אמנם מבליעה טעמים כבישול, אך אינה נחשבת לצורת בישול שאותה אסרה התורה כשאמרה 'לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ' ולכן אין לוקין על כבישה. בנוסף, הכובש מאכלים בשבת אינו עובר באיסור בישול בשבת מהתורה, הואיל וכבישה אינה נחשבת כבישול לעניין זה. אך חכמים אסרו את הדבר הואיל והוא נראה כמבשל. כך גם כבישה אינה נחשבת בישול לענין בישול עכו"ם[2].

אילו משקים יוצרים כבישה

לדעת כמה ראשונים רש"י[3], רשב"א[4], מאירי, ועוד, רק מאכל שנכבש בנוזל חריף כמו חומץ או ציר נחשב כמבושל בו. אך אם שהה כשיעור כבישה במים, חלב או אף יין, לא נחשב לכבוש. שכן על מנת לכבוש יש להיעזר בחומר בעל חריפות, כמו חומץ או מי מלח

אולם רוב הראשונים סוברים שכל מאכל ששהה במשך זמן ממושך בנוזל, בולע בתהליך איטי והדרגתי את טעמו, אף על פי שהשפעת הנוזל עליו קלושה לעומת השפעת החומץ או מי המלח.

משך זמן הכבישה

הראשונים נחלקו מהו משך הזמן היוצר פעולת כבישה שמחשיבה את המאכל הנכבש כמבושל.

לדעת רבנו תם רק כעבור שלוש יממות הופך המאכל לכבוש. הוא לומד זאת מדברי הגמרא במסכת עבודה זרה[5], הקובעת שכדי להכשיר קנקני יין שבלעו יין נסך יש להשרותם במים במשך שלוש יממות, ולאחר כל יממה להחליף את המים שבהם. ועל פי הכלל כבולעו כך פולטו, הסיק שגם בליעתם אורכת שלושה ימים.

מנגד, לדעת רוב הראשונים, כבר כעבור יממה הופך המאכל לכבוש. ולמדו זאת מדברי הגמרא במסכת פסחים[6], שהתורה חידשה שבשר שנשרה יממה בתוך חלב לא נאסר, ומשמע ששאר המאכלים שנשרו במשקה אסור, ראויים היו להיאסר בכך, הואיל ונבלע בהם טעם המשקה האסור.

כבישה במשקה חריף

לדעת הרא"ש, כבישה במשקה חריף כמו ציר, מחילה דין 'כבוש' על המאכל השורה בו בשיעור זמן המקביל לזמן האורך להביא לרתיחתו של אותו מאכל תחת האש, ותחילת בישולו: ”כאילו נתנו על האור כדי שירתיח ויתחיל לבשל (להתבשל). אם נכבש בתוך הציר כשיעור זה - נאסר כל מה שבתוך הציר, ובפחות משיעור זה לא נאסר אלא כדי קליפה (רא"ש, פסקים על חולין פרק ח, סעיף מט).

דין זה נפסק בשולחן ערוך: ”ואם הוא כבוש בתוך ציר או בתוך חומץ, אם שהה כדי שיתננו על האור וירתיח ויתחיל להתבשל, הרי הוא כמבושל; ובפחות משיעור זה, לא נאסר אלא כדי קליפה” (שולחן ערוך יורה דעה הלכות תערובות סימן ק"ה סעיף א').

אמנם נחלקו האחרונים אם גם לגבי בליעת הכלי שבו שרה הנוזל החריף האסור הבליעה מתרחשת בשיעור זמן זה, או רק לאחר מעת לעת. לדעת המגן אברהם, הבליעה נעשית כבר בשיעור שיתננו על האור ויתחיל להתבשל, ולש"ך והט"ז רק כעבור יממה.

כבישה בכלים

כמשמעותו הראשונית של המושג כבישה הוא השריית מאכל במשקה על מנת לפעול בו בדרך זו לשם ריכוכו או הבלעת טעמים בו. אמנם כמה ראשונים ייחסו פעולת כבישה גם למשקה השרוי בתוך כלי במשך יממה, כך שבמהלך שהות המשקה בכלי, הוא בולע אל דפנותיו את טעמו של המשקה.

לאור זאת, כתב בספר איסור והיתר הארוך לאסור באכילה מאכל כשר שבושל או נכבש בכלי ששהה בו משקה אסור במשך יממה. כמו כן, כמה מראשוני אשכנז אסרו שימוש בפסח בכלי זכוכית[7] ששהה בהם חמץ במשך יממה במהלך ימות השנה, הואיל והכלי בולע אל דפנותיו את טעמו של החמץ, ועשוי להבליע את טעמו אל המאכלים שיבושלו או ייכבשו בכלי במהלך חג הפסח.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ למשל בתלמוד בבלי, מסכת חולין, דף קי"א עמוד ב'.
  2. ^ מגן אברהם, אורח חיים, סימן ר"ג, סעיף קטן ד'
  3. ^ מסכת חולין, דף צ"ז עמוד ב', ד"ה כבוש ובעוד מקומות.
  4. ^ א, תקיד.
  5. ^ ”בר עדי טייעא אנס הנהו זיקי מרב יצחק בר יוסף, רמא בהו חמרא ואהדרינהו ניהליה, אתא שאיל בי מדרשא; א"ל רבי ירמיה, כך הורה רבי אמי הלכה למעשה: ממלאן מים שלשה ימים ומערן. ואמר רבא: צריך לערן מעת לעת [בר עדי חטף באונס מרב יצחק בר יוסף את נודות היין שלו, שם בהם יין, והשיבם לו. בא רב יצחק לבית המדרש ושאל את רבי ירמיה מה דינם (הואיל ובלעו את טעמו של היין נסך שהושם בהם) והשיב שימלאם מים שלושה ימים בתחלופה, ובאר רבא שבכל יממה יש להחליף המים].” (תלמוד בבלי מסכת עבודה זרה דף ל"ג, עמוד א')
  6. ^ ”ומאי חידוש?... דאי תרו ליה כולי יומא בחלבא - שרי, בשיל ליה בשולי - אסור [ומה חידושו של איסור בשר בחלב על פני שאר איסורי התורה... שאם שרו את הבשר כל היום בחלב - הוא מותר, אך אם בישלו אותו בו - נאסר]” (תלמוד בבלי מסכת פסחים דף מד עמוד ב)
  7. ^ לשיטתם, דין כלי זכוכית ככלי חרס, בשל הדמיון ביניהם במובנים מסוימים, ועל כן לא ניתן להכשיר כלי זכוכית לשימוש בו בפסח, כשם שלא ניתן להכשיר כלי חרס לשימוש בו בפסח, שכן 'אינו יוצא מידי דופיו לעולם' (תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף ל' עמוד ב').
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0