כלי ראשון וכלי שני

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
כלי ראשון וכלי שני
(מקורות עיקריים)
משנה מסכת שבת, פרק ג', משנה ג'
תלמוד בבלי דף מ"ב
משנה תורה ספר זמנים, הלכות שבת, פרק כ"ב, הלכה ו'
שולחן ערוך אורח חיים, סימן שי"ח
כלי שני, ציור של חני כהן זדה

בהלכה, כלי ראשון הוא כלי שקיבל את חומו מהאש; כלי שני הוא כלי שיש בתוכו תבשיל שהוערה מכלי ראשון. לרוב בישול בכלי שני אינו נחשב 'בישול', בעוד לבישול בכלי ראשון יש בדרך כלל דין בישול. להגדרה זו השלכות מעשיות בהלכות כגון בשר בחלב, בישול בשבת ועוד.

מקור

חילוק בין כלי לראשון לכלי שני נזכר לראשונה במשנה:

האילפס והקדרה שהעבירן מרותחין, לא יתן לתוכן תבלין, אבל נותן הוא לתוך הקערה או לתוך התמחוי. רבי יהודה אומר, לכל הוא נותן, חוץ מדבר שיש בו חומץ וציר.

במשנה מבואר החילוק בין כלי ראשון לכלי שני לדעת חכמים, שכלי ראשון מבשל גם לאחר שהוסר מהאש, אך לאחר שהתבשיל ניצוק לכלי נוסף הוא מאבד מכח בישולו. לעומת זאת לדעת רבי יהודה, גם לכלי ראשון אין כח לבשל לאחר שהוסר מהאש, להוציא מקרה שבו התבשיל מכיל חומץ וציר - המזרזים את תהליך הבישול.

מחלוקת דומה מופיעה גם במשנה במסכת מעשרות[1], לגבי קביעות למעשר, שכן פירות אכילת פירות טבל עד לבישולם נחשבת לאכילה ארעית הפטורה ממעשרות.

כלי ראשון שהוסר מהאש

על פי ההלכה "כלי ראשון" נחשב לכזה גם לאחר שהוסר מעל גבי האש

להלכה, כלי ראשון מבשל אף אם הוסר מהאש[2].

בתוקף איסור הבישול בו בשבת נחלקו ראשונים:

הגר"א[9] כתב שאף לדעת הירושלמי הוא מדאורייתא, ו"כל שהאור מהלך תחתיו" היינו שהאור היה מהלך תחתיו, אף אם הוסר מהאש.

בדעת הרמב"ם נחלקו אחרונים: האגלי טל[10] דייק מדבריו שדעתו שאיסורו הוא דרבנן בלבד משום הרמב"ם כתב בלשון "איסור" המתייחס בדרך כלל לאיסורי שבות דרבנן, וכעין זה דייק גם ערוך השולחן[11]. ואילו לדעת השביתת השבת בדעתו[12] אסור מדאורייתא.

האיסור מתייחס רק למאכלים שקלים להתבשל כגון תבלין, אך במאכלים הקשים יותר לבישול כגון בשר שור, ולדעה אחת אף מלח - אין בישול אלא על גבי האש עצמה[13]. אמנם כתבו הראשונים, שלמעשה אין להניח בשר חי בכלי ראשון מחשש שהנוזלים שבו יתבשלו[14].

כלי שרוקן

כלי שהוסר מהאש ורוקן מתוכנו, מדברי הרשב"א[15] עולה שדינו ככלי ראשון, אך מהט"ז[16] משמע שדינו ככלי שני[17].

כלי שנצטנן

לדעת המרדכי, אף כלי ראשון אינו מבשל רק בסמוך להסרתו מהאש, בעוד הכלי רותח[18]. אמנם, מן האחרונים יש שלמדו מדברי רש"י שכל עוד התבשיל חם בשיעור שהיד סולדת בו יש בכוחו לבשל[19], וכן נפסק להלכה בשולחן ערוך[20].

יש מן הראשונים והאחרונים שכתבו, שאף כלי ראשון שהצטנן משיעור יד סולדת בו, נאסר מדרבנן לתן לתוכו מאכל, גזירה שמא יתן לכלי רותח[21], אולם אחרונים אחרים הקילו בכך[22] וכך פסק המשנה ברורה[23].

עירוי מכלי ראשון

הראשונים נחלקו בדינו של כלי ראשון שתוכנו עורה ישירות על מאכל או כלי: לדעת הרשב"ם וסיעתו[24] עירוי שקול לכלי שני ואינו מבשל[25], ואילו לדעת ר"ת[26] וסיעתו[27]. דינו ככלי ראשון. דעה שלישית היא שעירוי מבשל רק את השכבה החיצונית של המאכל - "כדי קליפה"[28], אולם גם לדעתם הוא מבליע ומפליט. להלכה, פסק השולחן ערוך כדעה זו[29], אם כי האחרונים כתבו שפסק זה הוא רק לחומרא, וכאשר דעת רשב"ם היא המחמירה יש לנהוג כמותו[30].

כלי שני

קיימת מחלוקת האם המצקת נחשבת ככלי שני, או שמא אף שהיא עצמה לא התבשלה על האש, יש לה דין כלי ראשון מכיון שמכניסים את הכלי עצמו לתוך ה"כלי ראשון", והכלי עצמו אינו קר, בשונה מכלי שני

כלי שני הוא כלי שקיבל את תוכנו של כלי ששהה על האש. הכנסת מאכל אחר לכלי כזה אינה נחשבת בדרך כלל לבישול[31], ואף כלי שני שחומו רב אינו מבשל[32]. אמנם יש מן האחרונים[33] שכתבו בדעת הרמב"ם[34] שתבשיל שבכוחו לגרום לכוויה מבשל גם בכלי שני[א].

בטעם החילוק בין כלי שני לכלי ראשון ביארו התוספות, שדפנותיו החמות של הכלי ששהה על האש שומרות על חומו, זאת לעומת כלי שני שדפנותיו הקרות מקררות את התבשיל, וכך אין בכוחו לבשל[35].

טעם נוסף מבואר באור שמח[36] שכלי שני הוא כתולדת תולדת האש, ובישול בחום כזה נחשב כבישול בחום טבעי ולא באש, וכעין חמי טבריה.

מצקת

נחלקו ראשונים ואחרונים בהגדרת כלי שנשאב באמצעותו מכלי ראשון: יש מן הראשונים שכתבו שכיון שכאשר הכלי מוכנס לתוך כלי ראשון, הוא מתחמם מכוחו, נחשב הכלי ככלי ראשון המקבל חום ישיר מהאש[37][ב]. דעה נוספת בראשונים היא שהכלי נחשב לכלי שני[38]. אמנם אם הכלי שהה בתוך הכלי הראשון עד שהנוזלים בתוך הכלי השני רותחים - נחשב הכלי לכלי ראשון אף לדעה זו[39].

להלכה, פסקו הט"ז והש"ך שדינו כספק כלי ראשון ולכן יש להחמיר כשני הצדדים: לגבי הלכות בישול בשבת ובליעת מאכל טרף יחשב הכלי ככלי ראשון, אך לגבי הגעלת כלים יש להחמיר ולהחשיבו ככלי שני שאינו מפליט[40]. דעה נוספת בפסק ההלכה היא דעת רבי יעקב מליסא, לפיה אף שהכלי נחשב ככלי ראשון לגבי בליעה ופליטה, אינו בכוחו לבשל ומותר להכניס לתוכו מאכל בשבת[41].

לדעת החזון אי"ש, הנשאב מכלי שעודו על האש דינו ככלי ראשון, אך אם הכלי הוסר מהאש דינן המצקת ככלי שני[42].

בליעה ופליטה

לדעת רוב הראשונים כשם שאין כלי שני מבשל, כך אין בכוחו להבליע ולהפליט את טעם המאכל שבלוע בכלי, ואם הוכנסה כף לתוך תבשיל טרף שמונח בכלי שני - הכף אינה נאסרת[43]. אמנם לדעת הרשב"א וראשונים נוספים, אף שאין כלי שני מבשל, יש בכוחו להבליע ולהפליט[44][ג]. להלכה, פסק השולחן ערוך להקל מעיקר הדין, אך כתב שלכתחילה טוב להחמיר[45].

דבר גוש

נחלקו הראשונים והאחרונים בדין דבר מוצק שהועבר לכלי שני: לדעת האיסור והיתר הוא נחשב לכלי שני לגבי דיני בישול, אך בניגוד לכלי שני (לדעתו) דבר גוש מבליע ומפליט. כדעה זו נקט המהרש"ל[46]. לדעת הרמ"א והגר"א, אין חילוק בין לנוזלים למוצק, ואף דבר גוש אינו מבשל בכלי שני[47], ואילו המגן אברהם מחמיר בדבר גוש להחשיבו ככלי ראשון לכל דבר[48], משום שדבר גוש שומר על חומו אף בכלי שני.[49].

קלי הבישול

ישנם מאכלים המוגדרים כ"קלי בישול" והם מתבשלים אף בכלי שני. הגדרת קלי הבישול אינה ברורה, אך ישנם כמה מאכלים שמפורש לגביהם שאינם מתבשלים בכלי שני. כך מבואר במשנה ובתלמוד שמים[50] שמן[51] תבלין[52] ולדעה אחת אף מלח[53] אינם מקלי הבישול, בעוד מאכלים אחרים מוזכרים כקלי הבישול[54].

הראשונים נחלקו האם יש לחשוש לבישול מאכלים שלא הוזכרו כקשים לבישול. לדעת היראים, הגדרת קלי בישול תלויה ברמת קשיות של המאכל, כאשר מאכלים רכים כגון לחם קלים יותר להתבשל, ואילו לגבי מלח נפסק להלכה שאינו מתבשל אף בכלי ראשון. מכיון שחז"ל לא נתנו לכך הגדרה מדויקת, לדעתו יש לחשוש לבישול כל מאכל אף בכלי שלישי[55][ד].

מנגד, הטור תמה על היראים, ולדעתו כל שלא מפורש לגביו שהוא מקלי הבישול מותר להכניסו לכלי שני[56]. כדעה זו למד רבי משה קזיס[57] מדברי הר"ן[58][ה].

להלכה, השולחן ערוך מביא את דברי היראים שיש להחמיר שלא להכניס חתיכות לחם אף לכלי שני[59], והמגן אברהם הוסיף שאף בשאר המאכלים יש להחמיר[60], וכן פסק המשנה ברורה[61].

דבר חריף

כלי שני שיש בתוכו דבר חמוץ או מלוח מאד, כגון חומץ או ציר, נחלקו הפוסקים בדינו: לדעת הרמ"א[62] בשם איסור והיתר הארוך[63] התבשיל מבשל ככלי ראשון, ואילו לדעת המהרש"ל אינו מבשל אף בכלי שני[64]. אמנם, דבר חריף, מבשל לכל הדעות בכלי שני[65].

לגבי הלכות בישול בשבת, לדעת הפרי מגדים אף דבר מלוח נחשב לכלי ראשון[66]. ואילו מדברי המגן אברהם עולה שאף דבר חריף המונח בכלי שני אינו מבשל[67]. להלכה, פוסק המשנה ברורה[68] להחמיר.

בטעמם של הסוברים שדבר חריף מבשל בכלי שני, כתב בספר יד יוסף[69] שהחריפות אינה "מבשלת" בפני עצמה, אלא שכיוון שכל תבשיל בכלי שני יורד מדרגת כלי ראשון מהסיבה שדפנות הכלי (השני) מקררות את התבשיל - בתבשיל חריף, כיוון שחריפות היא דבר חזק היא מונעת מהתבשיל להתקרר מהדפנות.

כלי שלישי

כלי שלישי הוא כלי שתוכנו של כלי שני הועבר אליו. בספר יראים, מקורה של הדעה המחמירה בנתינת מאכלים לכלי שני, מבואר שדינו של כלי שלישי שווה לכלי שני, וכך פסק הפרי חדש[70]. אולם, הפרי מגדים צידד להקל בכך[71][ו]. החזון איש כתב שכיוון שאיסור בישול בכלי שני אינו אלא חומרא ולא מעיקר הדין, אין לחשוש אלא בכלי שני המפורש בגמרא לאיסור, ולא בכלי שלישי[72].

לקריאה נוספת

  • רפאל שטיינהרטר, כלי ראשון ושני בשבת ובאיסור והיתר, בני ברק תשפ"ב.

קישורים חיצוניים

ביאורים והרחבות

  1. ^ ראו בפירוש מהר"י קורקוס בדעת הרמב"ם שם, שאין חילוק בין כלי שני לכלי ראשון לגבי איכות הבישול, אלא שכלי ראשון מן הסתם הוא חם בחום שהיד סולדת בו, ואילו בכלי שני שלרוב צונן יותר ההנחה הסתמית היא שאינו חם בשיעור זה, ולכן כתב הרמב"ם שאם ידוע שהתבשיל חם הבישול בו נחשב לבישול.
  2. ^ טעם נוסף ביאר הט"ז, יורה דעה, סימן צ"ב סעיף קטן ל', שכיוון שטעם החילוק בין כלי ראשון לכלי שני הוא שכלי שני דפנותיו קרות, הרי שדפנותיו של כלי כזה מתחממים על ידי המגע עם התבשיל החם שבכלי ראשון.
  3. ^ ולדעתו, אין דין בליעות הכלים תלויים כלל בדיני בישול, ואף חום מועט יש בו בכדי להבליע.
  4. ^ וראו בדברי המהרש"ל בביאורו לסמ"ג (לאוין ס"ה) שדייק כן מדברי הגמרא לגבי מלח מלחא צריכא בישולא כבשרא דתורא, משמע שההנחה הסתמית היא שמאכלים אינם כה קשים להתבשל, והם מתבשלים אף בכלי שני.
  5. ^ וראו בדברי הגר"א בביאורו לשולחן ערוך, אורח חיים, סימן שי"ח, סעיף ה' שכתב בדעתו, שלפי הדעה כמותה נפסק להלכה שמלח אינו מתבשל אפילו בכלי שני, אף שאר המאכלים אינם מתבשלים בכלי שני.
  6. ^ על פי דברי המגן אברהם (סימן תמ"ז), שגם לשיטות שכלי שני בולע - כלי שלישי אינו בולע

הערות שוליים

  1. ^ מסכת מעשרות, פרק א', משנה ז'
  2. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר זמנים, הלכות שבת, פרק כ"ב, הלכה ו', כמבואר במשנה "האילפס והקדירה שהעבירן מרותחין". כך גם פסק בשולחן ערוך, אורח חיים, סימן שי"ח, סעיף ט'.
  3. ^ על מסכת עבודה זרה, דף עד עמוד ב'.
  4. ^ תלמוד ירושלמי, מסכת מעשרות, פרק א', הלכה ד'.
  5. ^ על שולחן ערוך, יורה דעה, סימן ס"ח סעיף קטן י"ח
  6. ^ שבת כ: מדפי הרי"ף
  7. ^ על מסכת פסחים, דף ל' עמוד ב'..
  8. ^ בית הבחירה למאירי, עבודה זרה, עו ב
  9. ^ יורה דעה סימן ק"ה ס"ק יג
  10. ^ אגלי טל האופה כג
  11. ^ ערוך השולחן או"ח שיח יט-כא
  12. ^ פתיחה למבשל ז'
  13. ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף מ"ב עמוד ב'.
  14. ^ פסקי הרא"ש, מסכת שבת פרק ג', סימן י"ז; ארבעה טורים, אורח חיים, סימן שי"ח.
  15. ^ על מסכת שבת, מב עמוד ב'.
  16. ^ על יורה דעה, סימן צ"ב סעיף קטן ל'
  17. ^ ראו אצל רבי אברהם בורנשטיין, אגלי טל, האופה כ"ט, ב'.
  18. ^ מרדכי, מסכת שבת דף מ"ב עמוד ב', בשם ראבי"ה; וכן עולה מדברי הרדב"ז בדעת הרמב"ם, הלכות מעשרות, פרק ג', הלכה ט"ו.
  19. ^ רבי דוד הלוי סגל, ט"ז, על שולחן ערוך, אורח חיים, סימן שי"ח סעיף קטן י"ב, ראו בדבריו שלמד כן מדברי רש"י "שהעבירן - מרותחין; לא יתן לתוכו תבלין - משתחשך", משמע שאף כשעובר פסק זמן מההסרה מהאש, אסור לתת לתוכו תבלין.
  20. ^ אורח חיים, סימן שי"ח, סעיף ה'.
  21. ^ חידושי הריטב"א, על מסכת שבת, דף מ"ב עמוד א'; רבי שלמה לוריא, ים של שלמה, חולין פרק ח' סוף סימן צ"א; רבי אברהם אבלי, מגן אברהם, על אורח חיים, סימן שי"ח, סעיף ט'; שו"ת בית יעקב סימן כ' בשם ררבי שבתי כהן(הש"ך); רבי דוד פארדו, חסדי דוד, מסכת מעשרות פרק א' הלכה ט', ראו בדבריהם שלמדו כן מן התלמוד ירושלמי, מסכת מעשרות, פרק א', הלכה ד'; ובשולחן ערוך הרב אורח חיים סימן שי"ח, סעיף י"ז וכן באגלי טל אופה י"ב פסקו שטוב לחוש לדבריהם.
  22. ^ פרי חדש יורה דעה סימן ס"ח ס"ק י"ח; ביאור הגר"א יורה דעה סימן ק"ה ס"ק י"ג; אליה רבה, אורח חיים סימן שי"ח ס"ק י"ג; בית מאיר, שם ס"ק כ"ח.
  23. ^ משנה ברורה, סימן שי"ח, סעיף קטן ס"ד.
  24. ^ רש"י, תשובות רש"י, סימן קל"ה; עליות דרבינו יונה, בבא בתרא יט עמוד ב'; העיטור, שער א' הכשר הבשר.
  25. ^ תוספות, מסכת שבת, דף מ"ב עמוד ב', ד"ה אבל.
  26. ^ כפי שהובא בתוספות תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף מ"ב עמוד ב'
  27. ^ ספר המנהיג, הלכות פסח עמ' ת"ל ד"ה והנה ההלכה; אור זרוע, הלכות שבת סימן סב.
  28. ^ איסור והיתר, כלל ל"ז דין א; ריקנטי, סימן ר"ח ועוד. כך גם הבינו תוספות, מסכת זבחים, דף צ"ה עמוד ב' וראשונים נוספים בדעת רבינו תם.
  29. ^ שולחן ערוך, יורה דעה, סימן ס"ח, סעיף ב'.
  30. ^ ט"ז, על אורח חיים, סימן שי"ח סעיף קטן ט"ז.
  31. ^ ראו תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף ל"ט עמוד ב' ודף מ"ב עמוד ב'.
  32. ^ חידושי הריטב"א, על מסכת שבת דף מב עמוד א'; בית יוסף, יורה דעה, סימן ק"ה, ראו בדבריו שלמד כן מכך שהגמרא סתמה בכל מקום שכלי שני אינו מבשל.
  33. ^ רבי אברהם דאנציג, חיי אדם חלק ב', כלל כ' סעיף ד', הובא במשנה ברורה, סימן שי"ח, סעיף קטן מ"ח.
  34. ^ הלכות מעשרות, פרק ג', הלכה ט"ו.
  35. ^ תוספות, מסכת שבת, דף מ"ב עמוד ב'.
  36. ^ הלכות שבת, פרק ט' הלכה ב'.
  37. ^ תוספות רבינו אלחנן, מסכת עבודה זרה דף ל"ג עמוד ב'; איסור והיתר הארוך, שער כ"ז סימן ב'.
  38. ^ רבי יעקב מולין, מהרי"ל, הלכות הגעלת כלים, סימן ז; רבי ישראל איסרלן תרומת הדשן, חלק א' סימן קפ"ג; רבי ישעיה אחרון, פסקי ריא"ז, מסכת שבת, פרק ג', הלכה ב', דין י"ד; וכדעה זו פסק במגן אברהם, על שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תנ"ב סעיף קטן ו' לגבי הלכות הגעלת כלים, ובעקבותיו המשנה ברורה שם סעיף קטן כ'.
  39. ^ מהרי"ל חלק א' סימן קפ"ג.
  40. ^ ט"ז, על יורה דעה, סימן צ"ב, ש"ך על יורה דעה, סימן ק"ז סעיף קטן ז'.
  41. ^ חוות דעת, על שולחן ערוך, יורה דעה, סימן צ"ב סעיף קטן כ"ז.
  42. ^ חזון אי"ש, אורח חיים, סימן קכב סעיף ג', ד"ה סדר.
  43. ^ תשובות ופסקים לר"י הזקן, עבודה זרה, סימן ח, הובא גם במרדכי, על מסכת עבודה זרה, סימן תתנ"ח; ראב"ן, סימן כ"א; תשב"ץ קטן, סימן של"ג; ר"ן, על מסכת עבודה זרה דף עד עמוד ב', ד"ה ושל חרס; איסור והיתר הארוך, שער י"ז דין ט"ו, ראה דבריו שהביא כן מתשובות הגאונים; שו"ת מהרי"ל החדשות סימן פ"ב.
  44. ^ תורת הבית, בית ד' פרק א', פסקא ד', ובשו"ת הרשב"א, חלק ג' סימן רמ"ח, ראה בדבריו שהוכיח כן מהרי"ף, מסכת פסחים פרק שני; חידושי הריטב"א, מסכת שבת דף מ"ב עמוד א'; רבינו חיים כהן, הובא במרדכי, על מסכת עבודה זרה, סימן תתנ"ח
  45. ^ שולחן ערוך, יורה דעה, סימן ק"ה, סעיף ב'.
  46. ^ ים של שלמה, חולין פרק ז', סימן מ"ד
  47. ^ שולחן ערוך, יורה דעה, סימן ק"ה, סעיף ג'.
  48. ^ מגן אברהם, על שולחן ערוך, אורח חיים, סימן שי"ח סעיף קטן מ"ה
  49. ^ ובמשנה ברורה, סימן שי"ח, סעיף קטן מ"ה חשש לדעה זו.
  50. ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף מ"א עמוד א' במשנה; דף מ"ב עמוד א' בדברי בית הלל.
  51. ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף מ' עמוד ב'.
  52. ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף מ"ב עמוד א'.
  53. ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף מ"ב עמוד ב'.
  54. ^ ראו תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף קמ"ב עמוד ב'.
  55. ^ רבי אליעזר ממיץ, ספר יראים סימן רע"ד, הובא גם בסמ"ג, לאוין ס"ה.
  56. ^ ארבעה טורים, אורח חיים, סימן שי"ח.
  57. ^ בחידושיו למסכת שבת, דף מ"ב עמוד ב'.
  58. ^ דף כ' עמוד א' מדפי הרי"ף.
  59. ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן שי"ח, סעיף ה'.
  60. ^ סעיף קטן י"ח.
  61. ^ משנה ברורה, סימן שי"ח, סעיף קטן מ"ב.
  62. ^ המפה, על שולחן ערוך, יורה דעה, סימן ס"ט, סעיף ט'.
  63. ^ כלל י"א דין ד'.
  64. ^ ים של שלמה, מסכת חולין, פרק ח' סימן כ"ג.
  65. ^ ש"ך, על שולחן ערוך, יורה דעה, סימן ס"ט סעיף קטן ל"ח; גיליון רבי עקיבא איגר שם.
  66. ^ פרי מגדים - משבצות זהב סימן שיח אות כ
  67. ^ מגן אברהם, על שולחן ערוך, אורח חיים, סימן שי"ח סעיף קטן ט"ו
  68. ^ משנה ברורה, סימן שכ"א, סעיף קטן ס"ח.
  69. ^ יד יוסף, רביד הזהב, סימן שיח סעיף קטן י
  70. ^ על שולחן ערוך, אורח חיים, סימן שי"ח, סעיף קטן
  71. ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן שי"ח, אשל אברהם סעיף קטן ל"ה
  72. ^ חזון אי"ש סימן נ"ב סעיף י"ט, ראו בדבריו שהקל באף ב"יד נכוית בו", ראו לעיל.

הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.