כתב יד ארפורט

מתוך המכלול
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
העמוד הראשון בכתב היד: מסכת ברכות פרק א' ("מאימתי קורין את שמע...")

כתב יד אֶרְפוּרְטכתיב ארכאי: ערפורט) הוא כתב היד הקדום ביותר הקיים כיום של נוסח התוספתא, והוא מתוארך למאה ה-12 לספירה.[1] מלבדו קיימים מספר קטעי תוספתא שנתגלו בגניזה הקהירית שהם אמנם קדומים יותר אולם הם מכילים רק קטעים מועטים מנוסח התוספתא, ועוד שני עדי נוסח עיקריים אחרים, הלא הם כתב יד וינה בן המאה ה-14 לספירה, ונוסח דפוס וונציה משנת 15201521 שהסתמך על כתב יד שאינו קיים תחת ידינו כיום.

תיאור כתב היד

כתב היד כתוב על קלף בכתיבה אשכנזית מרובעת קדומה ביותר.[2] הסגנון אף הוא סגנון אשכנזי, המאופיין בכתיב מלא יתר על המידה. הסופר ממעט בראשי תיבות ובקיצורים, וגם את המספרים הוא מציין בשמם, ולא באמצעות ספרות עבריות. לחלק מהמילים (למעלה מ-700) אף נלווים סימני ניקוד, אולם הניקוד אינו משמר את ההיגוי המקורי של הנוסח, אלא משקף את ההיגוי של בני אשכנז באותה התקופה; ומאחר שההיגוי של בני אשכנז אינו מבדיל בין קמץ לפתח ובין צירה לסגול, השתמש הנקדן בחמש תנועות בלבד – פתח, צירה, חולם, שורוק וחיריק, וכמו כן לא נעשה שימוש בחטפים.

כתב היד מכיל את נוסח התוספתא על ארבעת סדרי המשנה הראשונים (זרעים, מועד, נשים ונזיקין) במלואם, בהם פרק ב' במסכת מכות שהוא מקור בלעדי לו, מאחר שהוא חסר בשני עדי הנוסח האחרים (כתב-יד וינה ודפוס ונציה). אולם מעט לאחר ארבעת הסדרים הראשונים, באמצע פרק ה' במסכת זבחים שבסדר קדשים, נפסק כתב היד בפתאומיות,[3] על אף שהגיליון הבא אחריו שנשאר חלק, היה משורטט ומוכן לכתיבה.[4]

נוסח התוספתא נפרס על פני 222 דפים, משני צִדי הדף, ובסך הכול 443 עמודים. הקלף משורטט מצידו האחד (כנהוג, לצורך שמירה על שורות ישרות), אולם הוא משורטט בצפיפות יתירה, ויש בכך כדי לרמוז על יוקר הקלף באותם ימים. כתב היד פותח בכותרת ברכה "בשם י"י (אדוני) נעשה ונצליח", ולאחריה באים ברהיטות פרקי התוספתא, כאשר בין הלכה להלכה השאיר הסופר מרווח ברור, ובסיומו של כל פרק השאיר הסופר מרווח של שורה עם הכיתוב "סליק פירקא" ("הסתיים הפרק"). בסיום מסכת הותיר הסופר מרווח כפול של שתי שורות, עם הכיתוב "סליק פירקא וסליק מסכתא" ("הסתיים הפרק והסתיימה המסכת"). ובסיום הסדר מכריז הסופר "סליק פירקא וסליק מסכתא וסליק סדר ... אתחיל סדר .... בעזרת ש-ד-י". אין בכתב היד מספור של הפרקים או של ההלכות כפי שיש במהדורות המודפסות, שכן מספור זה הוא פיתוח מאוחר יחסית.

לכתב היד מתווספים עוד ארבעה דפים שאינם קשורים לתוספתא. באחד הדפים נכתב על שני צִדיו בכתב יד שונה פירוש על קטע ממסכת נדה,[5] ועל רצועת קלף בעמוד אחר מופיעה רשימת המסכתות שבסדר זרעים-מועד והערה קצרה על אורך הרגע. כמו כן, בעמוד הראשון (העמוד שלפני תחילת התוספתא) נכתב לפי צוקרמנדל שמו של בעל כתב היד, "שלי, משה בן משלם הלוי".

בדף האחרון של כתב היד מופיע "שטר השלשה", המתאר את משכון כתב היד תמורת חוב שנעשה בשנת 1260 לספירה. "אני יהודה בר שניאור הושלשתי מזאת התוספתא ומן האלפיסי בין ר' יעקוב בר שמחה הלוי ובין ר' אלעזר בר יצחק הלוי. אם יתן לי ר' יעקוב זהובים אחר כהן [...] עד העצרת של זאת השנה, שהיא שנת עשרים לפרט, עלי להחזיר את הספרים האילו לר' יעקוב הלוי או חומש ומחיר שישים בינינו צוריאל בר שלומיאל. ואני אתחייה בזקוק ליתן [...] אשר לוה ר' אלעזר הלוי או לששה שנים לפרט אחר מן דודי(?) או אילו הספרים ואני שליש אשלם להם ביתם קמן יעקוב בר שמחה הלוי הר.".[6]

השתלשלות כתב היד עד לימינו

הערת הספרן ד"ר וינקְלֶר (ווינקלער) משנת 1872: "כתב יד זה נחשב לכתב יד של הירושלמי, אבל לאמיתו של דבר הוא כתב יד של התוספתא"

מ"ספר זיכרון" עתיק של העיר ארפורט אנו למדים כי "בשנת 1362 מכר הוועד של העיר ערפורט מִסְפּר של "יודענביכער" (ספרים עבריים) בעד 34 מרקים (מטבע), הספרים האלה נמצאו מונחים באיזה פינה בבניין הוועד ונשארו לפליטה מן ה"יודענשלאכט" (פרעות נגד היהודים) משנת 1349".[7] (בעקבות מגפת הדבר השחור)

בשנת 1868 פרסם ד"ר אדולף ירצ'בסקי את ספרו על תולדות היהודים בארפורט, ושם ציין כי שישה עשר כתבי יד ששרדו מחורבן הקהילה היהודית מונחים בספריית הכנסייה האוונגליסטית בארפורט,[8] וכי בין הכתבים ישנו כתב יד עתיק על התלמוד הירושלמי (מסומן: N:11 V:12).[9] חוקר המשנה והתלמוד הרב זכריה פרנקל, שעסק באותם ימים בחקר הירושלמי שש על הבשורה, ולצורך כך השיג את רשות הספרייה לעיין בכתב היד – ונדהם בראותו כי אין זה כלל כתב יד על הירושלמי, אלא כתב יד עתיק של התוספתא. את ממצאיו הוא פרסם בשנת 1870 בהקדמה לספרו "מבוא לירושלמי".[10]

ואכן, בשנת 1870 רושם ד"ר וינקְלֶר (Winkler), ספרן הספרייה האוונגלסטית באותם ימים, על דף הכריכה של כתב היד כי "כתב יד זה נחשב תמיד לכתב יד של הירושלמי, אולם לאחר עיון מדוקדק נקבע כי הוא כתב יד של התוספתא".[11] מעל הערתו של וינקלר מופיעה הערתו של פאול דה לגארד החתום עליה בדצמבר 1871, בה הוא מתאר מעט את קורות כתב היד ומצבו.[12]

בשנת 1879 מכרה הכנסייה האוונגלית את כתבי יד היהודיים שברשותה לידי ספריית המדינה בברלין, תמורת 5,000 מרקים.[13] שם הוא שמור עד היום (Or. fol. 1220).[14] מיזם משותף עם הספרייה הלאומית של ישראל מציע גישה מקוונת לכתב היד, ושיטוט בו לפי מסכתות, פרקים והלכות.

מהדורות מודפסות

ר' משה שמואל צוקרמנדל, תלמידו של זכריה פרנקל, שנוכח לראשונה שזהו כתב יד של התוספתא, לקח על עצמו את המשימה להוציא לאור מהדורה מדעית של התוספתא שתתבסס על כתב היד העתיק. לצורך כך הוא נעזר בד"ר אדולף ירצ'בסקי, ששהה באותם ימים בארפורט, אשר העתיק עבורו חלקים מכתב היד. מאוחר יותר הוא הצליח להשיג את כתב היד בהשאלה למשך שלושה חודשים, שבמהלכם רשם את כל ההבדלים שבין נוסח כתב היד לבין הנוסחים האחרים שהיו נפוצים בדפוס. את מהדורתו הוציא לאור צוקרמנדל בשנת 1877, והיא זו שעליה התבססו המדפיסים של ש"ס וילנא עשור לאחר מכן, במהדורתם הידועה.

ואולם, המהדורה של צוקרמנדל סבלה משיבושים רבים, בין היתר משום שלמעט תחילתו של כתב היד, שאותו העתיק בעצמו, בכל שאר החיבור הוא הסתמך על העתקות לקויות של אחרים.[15] בשנת 1955 הוציא לאור שאול ליברמן מהדורה מדעית של התוספתא, שנוסח הפנים שלה אמנם מבוסס על כתב יד וינה, אולם נוסחהּ מובא בהשוואה לנוסח כתב יד זה בדיוק מרבי. למהדורתו צירף צילום של כל כתב היד המקורי.

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. יש המציעים להקדים אותו אף למאה ה-11 לספירה.
  2. ראו סקירה מורחבת על סגנון הכתב בדבריו של משה לוצקי, בתוך מבוא לתוספתא מאת שאול ליברמן.
  3. כתב היד מסתיים במשפט "שחט וקבל על מנת לזרוק את הדם למחר לא פיגל שמחשבה בחוץ בדבר הנעשה בפנים" (אמצע הלכה ג' בפרק ה').
  4. מדברי משה לוצקי, בתוך: מבוא לתוספתא מאת שאול ליברמן.
  5. סוף פרק ב, תחילת פרק ג'.
  6. מ.ש. צוקרמנדל, Erfurter Handschrift der Tosefta,‏ 1876, עמ' 71.
  7. Adolph Jaraczewsky, Die geschichte der Juden in Erfurt nebst noten urkunden, und inschriften aufgefundener leichensteine, pp. 33-34
  8. כיום Bibliothek des Evangelischen Ministeriums im Augustinerkloster Erfurt.
  9. Adolph Jaraczewsky, Die geschichte der Juden in Erfurt, p.117
  10. זכריה פרנקל, מבוא לירושלמי, עמ' 3.
  11. "Nach allgemeiner Annahme der jerusalemitische Talmud.
    G.. Dr. Jaraczewski erklärt diesen Codex jedoch nach reiflichem
    Studium
    desselben für die Tosephta.
    Erfurt, d. 1/9.70
    Winkler
    derzeitiger Bibliothekar"
  12. "Der Ministerialbibliothek zu Erfurt
    gehörig
    Auf meine Kosten neu gebunden, die ...
    angefügten Blätter...[Verb, dienten o.ä.]... als Bezug in de.
    ... .. .... ........ . Vierhundertfunfzig Seiten.
    Goettingen December 1871 Paul de Lagarde
    Volumen XII
    Codex XI"
  13. תיאור המכירה באתר הספרייה, רשומה 1.15.
  14. פרטים מלאים של כתב היד בספרייה: ברלין - ספרית המדינה 1220 FOL.OR (ובגרמנית: Berlin - Staatsbibliothek (Preussischer Kulturbesitz) Or. fol. 1220.
  15. שאול ליברמן, מבוא לתוספתא, עמ' 3