מיכה ינון
 | |
| לידה | ט"ו באב תש"ב (גיל: 81) |
|---|---|
| פעילות בולטת | יו"ר רשות השידור, ראש מינהל תרבות ומנכ"ל לשכת עורכי הדין |
| פרסים והוקרה | יקיר לשכת עורכי הדין, 2009 |
מיכה יוסף ינון (נולד ב-29 ביולי 1942) כיהן כיו"ר רשות השידור, כראש מנהל תרבות במשרד החינוך, התרבות והספורט, וכמנכ"ל לשכת עורכי הדין.
קורות חיים
מיכה ינון נולד בירושלים לדבורה (לבית מובשוביץ) וליעקב אברהם (בלומברג) ינון שעלו לארץ מפולין.
אביו כיהן כמזכיר מחלקת הכספים בסוכנות היהודית לפני קום המדינה, כמזכ"ל משרד העלייה, כשגריר בקולומביה ובאורוגוואי, כמנכ"ל משרד הדתות (תחת השר ד"ר זרח ורהפטיג), וכשופט בבית הדין הארצי לעבודה ובבית המשפט המחוזי בתל אביב.
בצעירותו למד בבית הספר היסודי הדתי ביל"ו בתל אביב. הוא בוגר מקהלת הילדים ביל"ו בניצוחו של החזן שלמה רביץ.[1] בתיכון למד בבית הספר הדתי צייטלין בתל אביב, ולאחר גיוסו שירת בצבא כמדריך בגדנ"ע. בתום מלחמת יום הכיפורים שירת כקצין חקירות נעדרים במילואים.
ינון בוגר הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית (1964). התמחה במשרד עו"ד מיכאל כספי (1964–1966), וכיהן בתפקידים ציבוריים רבים לאורך השנים.
מיכה ינון נשוי לנילי ולהם שלושה בנים: איל, זהר ודרור, ועשרה נכדים.
עשייה ציבורית
במהלך חייו המקצועיים פעל ינון בארבעה מעגלים מרכזיים: הציונות הדתית, המשפט, התקשורת, והתרבות.
הציונות הדתית
ינון נמנה עם הפעילים המרכזיים בחוגי הצעירים במפד״ל בראשותו של זבולון המר, לצידם של יהודה בן מאיר, דני ורמוס, שאול יהלום וזבולון אורלב. מטרתם הייתה להרחיב את מעגלי השפעתם של דור הכיפות הסרוגות אל מעבר לתחומי העניין המסורתיים של יחסי דת ומדינה והחינוך הדתי, ולשלבם בכל תחומי הפעילות הציבורית והפוליטית.
הוא שימש כשליח בני עקיבא בלוס אנג'לס (1966–1968), כראש המחלקה לדור הצעיר במפד"ל (1970–1974), וכן היה נציג המחלקה לחינוך ותרבות תורניים של ההסתדרות הציונית העולמית בארצות הברית (1974–1977). בתפקידו זה היה אחראי, בין היתר, על המורים השליחים ברחבי צפון אמריקה.
בעקבות יוזמתו של ראש המחלקה לחינוך ותרבות תורניים בגולה דאז, משה קרונה, חתם ינון מטעם ההסתדרות הציונית העולמית על הסכם עם הרב יוסף דוב הלוי סולוביצ׳יק, שאיפשר לראשונה את פרסום ספריו של הרב בעברית. כמו כן, ראיין ינון את הרב סולובייצ׳יק בריאיון מקיף שהתפרסם בעיתון 'הצופה'.
בשנת 1971 נמנה עם מייסדי 'האגודה להתנדבות בעם', העמותה שייסדה את השירות הלאומי בישראל.[2]
משפט
ינון כיהן כמנכ"ל לשכת עורכי הדין (1977–1992), בתקופות כהונתם של ראשי הלשכה יצחק טוניק, מנחם ברגר, אמנון גולדנברג, דוד ליבאי, יעקב רובין ודרור חוטר־ישי.
בתקופת כהונתו כמנכ"ל לשכת עורכי הדין, ייסד ינון את שמ"ע – שירות משפט עברי,[3] המאפשר לכל משפטן להיעזר במקורות מן המשפט העברי בדיוניו. המערכת פותחה באוניברסיטת בר-אילן. ינון היה מיוזמי הקמת המכון להשתלמות עורכי דין ביחד עם פרופ׳ דוד ליבאי, וכן היה מיוזמי הקמת בית הלשכה בירושלים, וייסד את ביטאון הלשכה 'עורך הדין'. במהלך הכנסת התשיעית יזם את ייצוגה הקבוע של הלשכה בדיוני ועדת חוקה, חוק ומשפט. ינון הוא יקיר הלשכה לשנת 2009.
בשנת 2013 מונה ינון כחבר בוועדה הציבורית לבחינת חוק לשכת עורכי הדין, בראשות השופטת אילה פרוקצ'יה. הוועדה מונתה על ידי שר המשפטים הפרופ' יעקב נאמן.[4]
ינון שימש כנציג ציבור בבית הדין הארצי לעבודה (2010–2017). בעב״ל 137/10 יואב סיני נגד המוסד לביטוח לאומי, דן בית הדין בשאלה, האם "טעות בזיהוי" ופגיעה על רקע פלילי תוכר כ-"תאונת עבודה". בית הדין פסק בדעת רוב כי אין להרחיב את מבחן 'עובר האורח האקראי' גם למקרה של "טעות בזיהוי". בדעת מיעוט טען ינון כי המבחן צריך להיות מבחן התוצאה האובייקטיבי ולא מבחן כוונתו של היורה הפושע, ולו רק מפני תיקון עולם.
בבג"ץ 8210/14 סילאוי נגד ביה"ד הארצי והמוסד לביטוח לאומי, צוטטה בהסכמה דעת המיעוט של ינון בעניין סיני הנ״ל, ודעתו התקבלה שיש להכיר באירוע שבו נפגע העותר בשל 'טעות בזיהוי' כתאונת עבודה. זהו מקרה נדיר שבו התקבלה בבג״ץ דעת המיעוט של נציג ציבור בבית הדין הארצי לעבודה.[5]
תקשורת
ינון היה המשנה ליו"ר רשות השידור פרופ' ראובן ירון (1981–1984), ובהמשך התמנה ליו"ר רשות השידור (שתי קדנציות), 1984–1987; 1992–1995, בעת כהונתם של השרים זבולון המר, יצחק נבון ושולמית אלוני. בעת כהונתו, מנכ״לי הרשות היו: טומי לפיד, אורי פורת, אריה מקל, מוטי קירשנבאום. ינון נאבק על פתיחת עולם התקשורת לעיתונאים דתיים,[6] ועל שידורים בעלי אופי יהודי[7] כגון - שידור חידון התנ"ך, זמני כניסת שבת, פרקי חזנות ושידורים ביום ירושלים.
בשנת 1985 מנע ינון את הניסיון הראשון[8] לסגור את חטיבת החדשות בגל"צ.[9]
ינון עמד בראש פרויקט שימור בית החולים שערי צדק בירושלים והעברת משרדי רשות השידור למבנה המשומר והמשופץ. הוא טיפח את קול המוזיקה, ועמד בראש הוועדה לשיתופי פעולה עם הקולנוע הישראלי.
בעת כהונתו היה בין היוזמים להקמת היחידה לעיתונאות ותקשורת באוניברסיטת בר-אילן, בשנת 1987 והרצה בה בתחום תקשורת ציבורית ומשפט. כמו כן הוא כיהן כיושב ראש עמותת 'נהורה' - מכון ישראלי לסרטים בנושאים יהודיים.
בנוסף, ינון היה חבר מועצת הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו בהקמתה, בשנת 1991.
לאחר פרישתו מרשות השידור ינון הגיש תוכנית תרבות ברשת ב' ברדיו יחד עם ענת דולב בשנים 1996–1998.[דרוש מקור]
בג"ץ הרב כהנא
בתקופת כהונתו של ינון כיו"ר רשות השידור, ולאחר הבחירות לכנסת ה-11, התכנס פורום החדשות של רשות השידור במטרה להבטיח שכלי התקשורת הממלכתיים לא ישמשו במה לדברי הסתה נגד אזרחים ולהצהרות הפוגעות במדינת ישראל והמנוגדות לעקרונות מגילת העצמאות - בין השאר, הצהרותיו ודעותיו הפוליטיות של הרב מאיר כהנא, מנהיג תנועת כ"ך.[10] בג"ץ חבר הכנסת הרב מאיר כהנא נגד הוועד המנהל של רשות השידור שניתן ב-5 בפברואר 1987, הוא אבן דרך מרכזית בפסיקת בית המשפט העליון באשר להיקף הזכות לחופש הביטוי הפוליטי בכלי התקשורת במדינה דמוקרטית.[11] אל מול האינטרס הציבורי של גזענות ופגיעה בשלום הציבור, קבע בג"ץ כי רשות השידור חייבת לתת זמן שווה לכל הדעות ואסור לה להפלות בין דעות והשקפות ולמעשה קיבל את עתירתו של הרב כהנא.[12]
בג"ץ תשדירי חסות ברשות השידור
עניין נוסף שהגיע בזמן כהונתו של ינון להכרעת בג״ץ עסק בשאלת זכותה של רשות השידור לשדר תשדירי שירות וחסות, שם פסק בג״ץ שבסמכותה של רשות השידור לשדר תשדירים אלה, בניגוד לעתירת איגוד העיתונים היומיים בישראל,[13] ובניגוד לדעת היועץ המשפטי לממשלה.[14]
תרבות
בשנים 1998–2009 כיהן ינון כראש מנהל תרבות במשרד החינוך, התרבות והספורט, בעת כהונתם של השרים: זבולון המר, יצחק לוי, מתן וילנאי, אופיר פינס-פז, מאיר שטרית, ראלב מג'דלה ולימור לבנת. כחלק מתפקידו זה היה חבר מועצת רשות העתיקות.
בזמן כהונתו נאבק ינון להרחיב את עולם התרבות ולכלול בו יצירות ומיזמים שעד אז לא ניתנה להם במה ותמיכה. הוא תמך וקידם מפעלי תרבות בפריפריה ופיתח פרויקטים כמו סינמטק שדרות, פסטיבל עכו, פסטיבל המשוררים במטולה. ינון שם דגש מיוחד על עולם המוזיקה לכל גווניו, ממוזיקה קלאסית ועד מוזיקה יהודית ואתנית, מחזנות ועד פייטנות וממוזיקה ערבית ועד זמר עברי. באשר למוזיקה קלאסית, ינון עודד ותגמל תזמורות שיזמינו ויבצעו יצירות מקוריות של מוזיקה קלאסית מודרנית ישראלית[15]; באשר למוזיקה יהודית, ינון פיתח את פסטיבל הכליזמרים בצפת, ייסד את כתות האמן הבינלאומיות לכליזמר בגליל ובירושלים וקידם את התזמורת האנדלוסית. פעל לחידוש עולם החזנות באמצעות קונצרטים של יובל חזנות בניהולו המוזיקלי של ד״ר מרדכי סובול, בשיתוף עם התזמורת הפילהרמונית. היה מהיוזמים לשימור ושיפוץ בית ביאליק בתל אביב ובית עגנון בירושלים, ויזם את פרס יהודה עמיחי לשירה בשנת 2000.
מאז צאתו לגמלאות (2010) מכהן ינון כיו"ר וכחבר הנהלה בגופי התרבות הבאים: יו"ר שמורת הטבע נאות קדומים ליד מודיעין; יו"ר תרבות לישראל – פעילות תרבות בפריפריה; יו"ר בית הקונפדרציה ע"ש חיים גורי, מרכז תרבות בירושלים; יו"ר המכון הישראלי לתרגום ספרות עברית; חבר מועצת המוזיאונים; חבר בנאמנות אוהל שם בתל אביב; חבר בהנהלת מרכז הבמה בגני תקווה; חבר בהנהלת יובל האנסמבל הישראלי לחזנות ומוזיקה יהודית; חבר בהנהלת הסינמטק בשדרות; חבר בהנהלת תיאטרון קליפה.
ינון חבר הוועדה המייעצת במספר פסטיבלים: פסטיבל עכו לתיאטרון אחר; פסטיבל 'לא בשמיים' בגליל העליון; כיתות האמן הבינלאומי לכלייזמר; פסטיבל מטולה למשוררים ופסטיבל העוד הבינלאומי; כמו כן, בשנים 2010–2022 היה חבר הנהלת פסטיבל ישראל; חבר הוועד המנהל של האקדמיה למוסיקה ומחול בירושלים; וחבר בהנהלת בית אבי חי (2007-2019).
חברות ושיפוט בוועדות פרסים
- חבר ועדת פרס ישראל בתחום התקשורת לשנת 1997 בו זכו שמואל שניצר,[16] חיים יבין, דוד רובינגר
- חבר בחבר הנאמנים בפרס עגנון
- מייסד פרס יהודה עמיחי וחבר לשעבר בוועדת הפרס
- חבר הנהלה בפרס לאה פורת
- שופט בפרס התיאטרון
- שופט בפרס השרה לרשויות המקומיות בתרבות
- ינון שימש בעבר כחבר דירקטוריון של בנק טפחות, טמפו, קרדן, תיא תקשורת
קישורים חיצוניים
- ריאיון כניסה לתפקיד יו"ר רשות השידור עם יעל פז־מלמד, 'מעריב', 2 באפריל 1984.
- ריאיון פרידה מתפקיד ראש מינהל תרבות, עם ציפי שוחט, מוסף 'גלריה', הארץ, 23 באוגוסט 2009
הערות שוליים
- ^ מ"ש גשורי, קול ישראל: אנטולוגיה ישראלית-מסורתית לחזנות של כל השנה: ספר הניגונים של הסמינר 'סלה' ובית הכנסת לתלמידים ביל"ו, מיצירותיו ועיבודיו של שלמה רביץ וגדולי החזנים, תשכ"ד
- ^ שלומי רוזנפלד, האגודה להתנדבות – חמישים שנות שירות לאומי, 2022
- ^ מנחם שמואל, שמ"ע - שירות משפט עברי - באוני' בר אילן, באתר מעריב, 2 בינואר 1978
- ^ הילה רז, נאמן הקים ועדה ציבורית לבחינת התנהלות לשכת עוה"ד, באתר דה-מרקר, 4 בפברואר 2013
- ^ חיים קליר, ניסו להתנקש בך (בטעות)? הביטוח לא יפצה, באתר Ynet, 16 בינואר 2011
- ^ תגובה: לחיזוק הצביון היהודי, באתר מעריב, 2 באפריל 1984
- ^ יעל פז־מלמד, הדת פורחת, באתר מעריב, 26.10.1984
- ^ רפאל מן וציפי גון-גרוס, גלי צה"ל כל הזמן, תשנ"א, עמ' 149-155
- ^ נעמה כהן, הרמטכ"ל לא יאלץ אותנו לפטר בגל"צ, באתר הספרייה הלאומית, 31 בינואר 1985
- ^ רן לוי, 'כך': להזמין את כהנא ל'מוקד', באתר חדשות, 28 ביולי 1987
- ^ אילנה באום, פורת הנחה בעקבות בג"צ כהנא: חופש ביטוי אך לא הסתה, באתר מעריב, 10 באוגוסט 1987
- ^ נעמה כהן, חדשות, באתר 27 ביוני 1985
- ^ דידי יזרעאלי, העיתונים נגד בעלי החסות, באתר חדשות, 18 בפברואר 1986
- ^ יעל פז־מלמד, החוק לא מסמיך רשות השידור לשדר פרסומת, באתר מעריב, 8 באוקטובר 1984
- ^ ריאיון עם עמנואל הלפרין בתוכנית ׳קפה הפוך׳, ערוץ הכנסת, 13 בפברואר 2008.
- ^ ח״כ אדיסו מסאלה (עבודה) עתר לבג״צ נגד מתן הפרס לשניצר בשל פרסום מאמר נגד העלאת בני הפלאשמורה לישראל על רקע בריאותי. בעקבות הבג״צ הוועדה דנה שנית במתן הפרס והתנתה אותו בהתנצלות של שניצר. שניצר סירב להתנצל על המאמר וכך נמנע ממנו הפרס.
