יעקב נאמן

יעקב נאמן

לידה	ג' בתשרי ה'ת"ש
פטירה	ג' בטבת תשע"ז (בגיל 77)
שר המשפטים ה־13 בממשלה ה-27 18 ביוני 1996 – 10 באוגוסט 1996 (54 ימים) תחת ראש הממשלה בנימין נתניהו → דוד ליבאי צחי הנגבי ←
בממשלה ה-32 31 במרץ 2009 – 18 במרץ 2013 (4 שנים) תחת ראש הממשלה בנימין נתניהו → דניאל פרידמן ציפי לבני ←
שר האוצר ה־17 בממשלה ה-27 9 ביולי 1997 – 18 בדצמבר 1998 (שנה) תחת ראש הממשלה בנימין נתניהו → בנימין נתניהו מאיר שטרית ←
מנכ"ל משרד האוצר ה־9 1979–1981 (כשנתיים) תחת שר האוצר יגאל הורביץ → עמירם סיון עזרא סדן ←
תפקידים נוספים יושב ראש הוועד המנהל של אוניברסיטת בר-אילן שותף במשרד עו"ד הרצוג, פוקס, נאמן ושות'

יעקב ישראל נאמן (16 בספטמבר 1939 – 1 בינואר 2017) היה עורך דין, שותף במשרד עורכי הדין "הרצוג, פוקס, נאמן ושות'" ופרופסור למשפטים באוניברסיטת בר-אילן. כיהן כשר המשפטים וכשר האוצר.

ביוגרפיה

נולד ב-16 בספטמבר 1939 (ג' בתשרי ה'ת"ש) בתל אביב למנחם ומלכה נוימן, בן בכור מבין ארבעה בנים. אביו, מנחם, היה בן דוד מדרגה רביעית של בנימין זאב הרצל. בתיכון למד שנה בישיבת היישוב החדש, לאחריה שנה בבית הספר התיכון של ישיבה יוניברסיטי, ושנתיים במדרשית נעם. עם סיום לימודים אלה, באוגוסט 1958, התגייס לצה"ל, לחטיבת גולני, ולאחר פציעה הועבר לגדנ"ע. את שירותו הסדיר סיים בדרגת סגן, ובמילואים עלה לדרגת סרן.

לאחר שירותו הצבאי פנה ללימודי משפטים באוניברסיטה העברית, תחילה בשלוחה התל אביבית ובהמשך בירושלים, וסיים את התואר הראשון בהצטיינות (1964). במהלך לימודיו היה, בין השאר, מזכיר הוועדה לבדיקת שיטת המיסים ברשויות המקומיות, בראשות שופט בית המשפט העליון ד"ר אלפרד ויתקון (נאמן כיהן כחבר בוועדה בשנים 1972-1974).

לקראת התואר השני פנה ללימודים באוניברסיטת ניו יורק, שם סיים תואר שני בשנת 1965. הוא חזר לישראל כדי להשלים התמחות כעורך דין, ולאחר מכן חזר לאוניברסיטת ניו יורק, ממנה קיבל בשנת 1968 תואר דוקטור למשפטים בהצטיינות.

הוראה אקדמית

יעקב נאמן שימש במשך שנים רבות בתפקידי הוראה שונים:

• עוזר הוראה בקורס לדיני חוזים, הפקולטה למשפטים, האוניברסיטה העברית בירושלים, שלוחת תל אביב (1965–1967)
• מרצה לדיני מיסים, אוניברסיטת תל אביב (1968–1970)
• מרצה לדיני מיסים, האוניברסיטה העברית (1970–1971)
• מרצה וממקימי הפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר-אילן (1971–1976)
• פרופסור אורח, אוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס (1976)
• פרופסור חבר אורח, אוניברסיטת תל אביב (1977–1979)
• פרופסור חבר אורח, האוניברסיטה העברית (1991)

עריכת דין

נאמן התמחה בשנת 1964 אצל השופטת מרים בן-פורת בבית המשפט המחוזי בירושלים, ובין השנים 1965–1968 התמחה ועסק בעריכת דין במשרד עו"ד י. גורניצקי ושות'.

בתחילת שנות ה-70 החל לפעול כעורך דין עצמאי, וביולי 1972 נמנה עם מקימי משרד עורכי הדין הרצוג, פוקס, נאמן ושות'. שימש כשותף בכיר במשרד בין השנים 1972–1979, 1981-1996, 1996-1997 (ההפסקות נבעו ממעברו לפעילות ציבורית, כמנכ"ל משרד האוצר וכשר). בין השאר, ייצג נאמן את אבא אבן בהסדרת ענייני חשבונותיו בחוץ לארץ.

במקביל לעיסוקו כעורך דין כיהן כדירקטור בבנק טפחות למשכנתאות (1974-1977).

בשנות ה-80 היה מעורב, לצד עורך הדין רם כספי, בניסוח ההסדר עם אנשי השב״כ שנחשדו בעבירות שביצעו במהלך פרשת קו 300.

בשנת 1997, כאשר מונה לשר האוצר, מכר נאמן את חלקו במשרד לשותפיו, ושמר לעצמו את האופציה לשוב למשרד כשותף בכיר. עם התפטרותו מתפקיד שר האוצר, בדצמבר 1998, שב לשותפות במשרד.

משרדו ייצג חברות גדולות כמכתשים אגן, חברת החשמל, בתי הזיקוק ומרקסטון. במקביל ניהל תיקי פרו בונו למי שלא היה להם כסף לשכר טרחה. נאמן היה בעל גישה מקלה ליחסי הון-שלטון ואף התכחש לתופעה.

בעקבות, מאבק ארוך שניהל משרד עו"ד הרצוג-פוקס-נאמן נוצרה הלכת השנים האבודות בשנת 2004.

מנכ"ל משרד האוצר

מנובמבר 1979 עד פברואר 1981, בתקופת כהונתו של יגאל הורביץ כשר האוצר, כיהן נאמן כמנכ"ל משרד האוצר. למען טוהר המידות נקבע שנאמן לא יעסוק בנושא הקשור ללקוח של משרד הרצוג, פוקס, נאמן ושות'.

במסגרת תפקידו כמנכ"ל משרד האוצר פעל נאמן כדירקטור בשתי חברות ממשלתיות: חברת אל על והתעשייה האווירית, וכן היה יושב ראש של שתי ועדות מנכ"לים:

• ועדת המנכ"לים לענייני אזור יהודה, שומרון וחבל עזה.
• ועדת המנכ"לים לעניינים כלכליים בינלאומיים.

כן היה חבר הוועדה לאנרגיה אטומית.

ועדת בייסקי, שחקרה את משבר מניות הבנקים של 1983, מתחה ביקורת על הורביץ וכתבה כי הוא "לא הבין, לטענתו, את חומרת המצב... הוא גם נושא באחריות לארגון לקוי של משרדו, כשנושאים בתחום סמכותו אינם זוכים לטיפולו ואינם מובאים בפניו", ונקבע כי אחריותו של נאמן למשבר קשורה למחדליו של הורוביץ.

שר בממשלות ישראל

שר המשפטים בממשלת נתניהו הראשונה

לאחר הבחירות לכנסת הארבע עשרה ולראשות הממשלה ניהל מטעם הליכוד את המשא ומתן להקמת ממשלת ישראל העשרים ושבע. ב-18 ביוני 1996 מונה נאמן לכהונת שר המשפטים בממשלת נתניהו.

חקירה, התפטרות וזיכוי

ב-18 ביוני 1996 מונה נאמן לכהונת שר המשפטים בממשלת נתניהו. שעות ספורות קודם למינוי הגיש העיתונאי יואב יצחק עתירה לבית המשפט העליון, ובה טען כי נאמן אינו כשיר לכהונת שר בכלל ושר משפטים בפרט - בשל הודעות כוזבות שמסר ומעשים פליליים לכאורה שביצע. למחרת היום הודיע היועץ מיכאל בן יאיר על פתיחת בדיקה משטרתית בפרשה אחת (בלבד) מתוך שמונה שהועלו בעתירה.

ב-8 באוגוסט 1996 הודיע מיכאל בן יאיר, היועץ המשפטי לממשלה, לבית המשפט העליון כי החליט לפתוח בחקירה פלילית נגד השר נאמן. באותו היום הגיש נאמן את התפטרותו מתפקיד שר המשפטים. כתב האישום נגד יעקב נאמן כלל שני עניינים: הגשת תצהיר כוזב לבית המשפט העליון (כתשובה לעתירת יואב יצחק) שבה איחר את מועד תחילת קשריו עם אריה דרעי ומועד מינויו לראש ועדה ממשלתית בידי דרעי, ומסירת עדות שקר בחקירתו במשטרה בעניין אריה דרעי.

נאמן זוכה ב-15 במאי 1997 לאחר שנמצא שפעל בתום לב. בית המשפט קבע כי אכן התצהיר שמסר בלתי נכון ומטעה, אך ציין כי תיקונים ממנו שהתקבלו עוד בטרם הדיון מעידים שהדבר נעשה מתוך טעות רישום ללא כוונה פלילית, ובכך קיבל את עדותם של שני עורכי דין ממשרדו אשר הכינו ורשמו את התצהיר. בית המשפט הביע תמיהה על כך שרושם התצהיר לא נחקר טרם המשפט.

לימים, פרקליטת המדינה דאז עדנה ארבל והיועמ"ש מיכאל בן יאיר, האשימו זה את זה בהגשת כתב האישום, עו"ד יהושוע רזניק סיפר כי ההחלטה על הגשת כתב אישום התקבלה באופן חריג באמצעות הצבעה בקלפי בין הפרקליטים. נאמן כתב בספרו כי שמע שמיכאל בן יאיר התבטא בנוגע אליו שהוא הולך "לתקוע את הפשיסט הזה".

לנאמן הייתה ביקורת רבה על התביעה הכללית של מדינת ישראל ועל התנהלותה של המשטרה בחקירת אישי ציבור. לגבי העמדתו לדין הוא טען שהדבר נבע מנקמנות של היועץ בן יאיר, שבדרך זו ניסה למנוע את הדחתו שלו בידי ראש הממשלה נתניהו ושר המשפטים נאמן. בשנת 2007, טען כי חקירות שחיתות צריכות להתבצע במחשכים ולא מול עיני המצלמות. לטענתו המשטרה עושה פומבי לחקירות אישי ציבור, כדי לכסות על אוזלת ידה בתחומי הפשיעה הרגילים.

שר האוצר בממשלת נתניהו הראשונה

פרק זה טעון שכתוב. אנא תרמו למכלול ועזרו לשכתב אותו. הסיבה היא נקודת מבט: לא אנציקלופדי לכתוב שהוא העביר תקציב בעייתי. אם זו דעה של מישהו ראוי לציון, צריך לציין מי זקף זאת לזכותו.

ב-9 ביולי 1997 מונה נאמן לשר האוצר, משרד בו כבר שימש מנכ"ל בשנים 1979–1981. יואב יצחק עתר לבג"ץ בטענה שנאמן עשה עבירות פליליות נוספות. פרקליטות המדינה אמרה שאין כל תשתית ראייתית, שתצדיק פתיחה בחקירה משטרתית בחשד לביצוע עבירות. עתירה יואב יצחק נדחתה.

עם מינויו הפך נאמן ליד ימינו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, ולאחד השרים הדומיננטיים בממשלה. בין היתר ניהל בשם הממשלה את המשא ומתן עם הרפורמים והקונסרבטיביים בשאלת הגיור. לחובתו של נאמן נרשם הכישלון במשא ומתן עם ההסתדרות החדשה, ותקציב המדינה הבעייתי שהוכן לשנת 1998. נאמן הואשם על ידי עמיתיו השרים באי-אמינות, ובחוסר רגישות לצורכי השכבות החלשות. ב-18 בדצמבר 1998 התפטר נאמן, עקב חוסר גיבוי מצד ראש הממשלה נתניהו, ושב למשרד עורכי הדין.

שר המשפטים בממשלת נתניהו השנייה

נאמן חזר לפעילות פוליטית לאחר הבחירות לכנסת ה-18, כאשר כיהן כחבר בצוות המשא ומתן הקואליציוני של הליכוד.

בממשלה ה-32 חזר לכהן כשר המשפטים וזאת לאחר שישראל ביתנו נסוגה מדרישתה הראשונית להשאיר את פרופ' דניאל פרידמן בתפקיד זה, והסכימה כפשרה כי נאמן יכהן בתפקיד זה. במשרתו זו קידם נאמן תוכנית לפיצול תפקיד היועץ המשפטי לממשלה, כיוון שלטענתו היועץ המשפטי לממשלה מצוי בניגוד אינטרסים בבואו לייעץ לה מחד ולהגיש כתבי אישום נגד חבריה מאידך, וכי אין ליועץ מספיק זמן כדי לטפל בפשיעה בארץ בתפקידו כראש מערכת התביעה. על תוכניתו זו נמתחה ביקורת ציבורית, בין השאר מצד גורמים בפרקליטות ובהם פרקליט המדינה משה לדור.

בתחילת דצמבר 2009 המליץ על מינויו של יהודה ויינשטיין לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה, והממשלה אישרה את המינוי.

בכנס רבנים ודיינים בנושא דיני ממונות, שנערך בירושלים, אמר נאמן כי הוא תומך בהפיכת ההלכה למשפט מחייב בישראל, ובעקבות כך נמתחה עליו ביקורת בקרב גורמים במערכת הפוליטית, שהאשימו אותו ברצון להפוך את ישראל למדינת הלכה. בתגובה לכך טען נאמן כי כלל לא התכוון לקרוא להחלפת חוקי המדינה בחוקי ההלכה, וכי הוא דיבר על הגברת חשיבותו של המשפט העברי בישראל.

נאמן גם קידם תוכנית לבוררות חובה בתביעות אזרחיות, שהייתה אמורה להסמיך נשיא או סגן נשיא בבית משפט השלום להעביר לבוררות מחוץ לבית המשפט כל תביעה אזרחית המתנהלת בבית המשפט שסכומה עד 2.5 מיליון שקל, בלי לקבל את הסכמת הצדדים. תוכנית זו עוררה התנגדות בקרב עורכי דין, משפטנים ושופטים, ביניהם דליה דורנר, פרופ' יצחק זמיר, ודורית ביניש.

באפריל 2012 העלה הצעת חוק המאפשרת לחברי הכנסת לבטל פסילת חוקים על ידי בג"ץ.

ב-18 במרץ 2013, עם השבעת הממשלה ה-33, פרש מהפוליטיקה, וראש מפלגת התנועה ציפי לבני החליפה אותו בתפקיד.

תפקידים ציבוריים נוספים

יעקב נאמן כיהן במגוון תפקידים ציבוריים:

• חבר ועדת אשר לרפורמה במערכת המיסוי בישראל (1971-1973)
• חבר מועצת לשכת עורכי הדין ויו"ר ועדת החקיקה של הלשכה (1972-1975)
• חבר הוועדה המדעית הקבועה של האיגוד הפיסקלי הבינלאומי (1973-1978)
• חבר הוועדה לבדיקת ענייני השכר בשירות הציבורי (1976)
• חבר הוועדה הציבורית בנושא ניגוד עניינים של שרים וסגני שרים (1977)
• חבר המוסד לבוררות מוסכמת (1977-1979)
• יושב ראש הוועדה לבדיקת התאמת חוקי המיסים לחוקי הפיקוח על המטבע (1977-1978)
• חבר הוועדה הממלכתית לבדיקת מבנה השלטון המקומי בישראל (1977-1979)
• חבר המועצה המייעצת של בנק ישראל (1977-1978, 1991-1996)
• חבר הוועדה הציבורית לבחינת מערכת הדלק בישראל (1978-1979)
• חבר הוועדה הציבורית לחברות ממשלתיות (1978-1981)
• חבר מועצת המנהלים של הבנק העולמי (1979-1981)
• חבר הוועדה הציבורית לבדיקת מעמד המורה (1979)
• חבר הוועדה לבדיקת מהומות הר הבית (1991)
• יושב ראש הוועדה הציבורית ליישום דו"ח מבקר המדינה על מתן תמיכות למוסדות על ידי רשויות מקומיות (1991-1992)
• חבר בחבר הנאמנים של האוניברסיטה העברית בירושלים (1992)
• יושב ראש הוועדה לעידוד תעשיית הקולנוע בישראל (1994)
• יושב ראש ועדת החקירה לעניין עיריית בני ברק (1995)
• יושב ראש הוועד המנהל של אוניברסיטת בר-אילן

פטירתו

נפטר ב-1 בינואר 2017, לאחר שנאבק במחלה קשה. למחרת נקבר בבית הקברות היהודי בהר הזיתים. בהלווייתו השתתפו מאות, בהם נשיא המדינה לשעבר ראובן ריבלין, שספד לנאמן, יושב ראש הכנסת לשעבר יולי אדלשטיין ושרי ממשלה.

נאמן היה תושב ירושלים, נשוי ואב לשישה. אחד מבניו, איתן, היה רופא ילדים בבית החולים סורוקה בבאר שבע. הוא נהרג כרופא צבאי במלחמת חרבות ברזל ב-10 באוקטובר 2023, במהלך היתקלות בעוטף עזה.

מספריו

• אל תירא עבדי יעקב (אוטוביוגרפיה), הוצאת משכל, 2017.
• דיני מיסים, מהדורה רביעית, הוצאת שוקן, תשכ"ט (כמסייע לכותב העיקרי, השופט ד"ר אלפרד ויתקון).
• סדרי שלטון ומשפט בישראל, מהדורה שלישית, הוצאת נציבות שירות המדינה, תש"ל (הפרק דיני מיסים).

כתב בנוסף למעלה מ-30 מאמרים בתחום המיסים, תאגידים וניירות ערך, שפורסמו בביטאונים מקצועיים בישראל ומחוצה לה.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא יעקב נאמן בוויקישיתוף

• יעקב נאמן, באתר הכנסת
• יעקב נאמן, באתר כנסת פתוחה
• סטלה קורין-ליבר וזאב קליין, ‏נאמן לעצמו, באתר גלובס, 27 בפברואר 2003
• שוקי שטאובר, עו"ד ועוד, 2005, הפרק "עו"ד ד"ר יעקב נאמן (אורכב 03.03.2016 בארכיון Wayback Machine)".
• הדר חורש, יעקב נאמן: "יש במדינה תחושה של קריסת מערכות; בתי המשפט בקריסה מוחלטת", באתר TheMarker‏, 18 במאי 2007
• הילה רז, הטיפים של יעקב נאמן: כך תצליחו במקצוע, באתר TheMarker‏, 18 בפברואר 2008
• סטלה קורין-ליבר, ‏יעקב נאמן: "מערכת המשפט בקריסה מוחלטת; הון-שלטון זה המצאה; צריך לחסל את שלטון הפקידים והמשפטנים", באתר גלובס, 12 באפריל 2008
• יובל יועז ואלה לוי-וינריב, ‏פרידמניזם בלי פרידמן: מהי האג'נדה של פרופ' יעקב נאמן, שצפוי להתמנות לשר המשפטים הבא, באתר גלובס, 16 במרץ 2009
• הילה רז, כך מתנהל המשרד הרצוג-פוקס-נאמן, ללא יעקב נאמן, באתר TheMarker‏, 13 באפריל 2009
• שוקי שדה, נאמנים לנאמן, באתר TheMarker‏, 2 באפריל 2009
• ריאיון עם שר המשפטים יעקב נאמן, "עורך הדין", כתב העת של לשכת עורכי הדין, יולי 2009
• תומר אביטל, יעקב נאמן: "שכר הבכירים אינו בעייתי. האופציות כן", באתר כלכליסט, 27 בפברואר 2011
• חגי עמית, לא נאמן: הכנסת יוצאת למלחמה במערכת - ושר המשפטים שותק, באתר TheMarker‏, 25 בנובמבר 2011
• גידי וייץ, תומר זרחין, שליחו הנאמן של נתניהו, באתר הארץ, 5 בינואר 2012
• נועם שרביט, קלמן ליבסקינד ואראל סג"ל, נאמן לדרכו: שר המשפטים שובר שתיקה, באתר nrg‏, 17 בפברואר 2012
• חן שליטא, ‏איש הסוד של נתניהו וליברמן: יעקב נאמן מסכם קדנציה, באתר גלובס, 9 במרץ 2013
• יעקב נאמן - נאום מלא - להיות מנטש 20 במאי 2014
• יעקב נאמן, "אל תירא עבדי יעקב". האוטוביוגרפיה של יעקב נאמן, באתר ynet, 7 בינואר 2017
• יעקב נאמן, באתר "Find a Grave" (באנגלית)

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

יעקב נאמן37320211Q188386