יעקב נאמן

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יעקב נאמן
Yaakov Neeman2012-2.jpg
שגיאת לואה ביחידה יחידה:Wikidata בשורה 335: attempt to index field 'wikibase' (a nil value).
לידה ג' בתשרי ה'ת"ש
פטירה ג' בטבת תשע"ז (בגיל 77)
שר המשפטים ה־13
חבר הממשלה ה-27
18 ביוני 1996 – 10 באוגוסט 1996
(7 שבועות ו־5 ימים)
חבר הממשלה ה-32
31 במרץ 2009 – 18 במרץ 2013
(4 שנים)
שר האוצר ה־17
חבר הממשלה ה-27
9 ביולי 1997 – 18 בדצמבר 1998
(שנה ו־23 שבועות)
מנכ"ל משרד האוצר ה־9
1979–1981
(כשנתיים)
תחת שר האוצר יגאל הורביץ
תפקידים נוספים

יעקב ישראל נאמן (16 בספטמבר 1939 – 1 בינואר 2017) היה עורך דין, שותף במשרד עורכי הדין "הרצוג, פוקס, נאמן ושות'" ופרופסור למשפטים באוניברסיטת בר-אילן. כיהן כשר המשפטים וכשר האוצר.

ביוגרפיה

נאמן נולד ב- 16 בספטמבר 1939 (ג' בתשרי ה'ת"ש) בתל אביב למנחם ומלכה, בן בכור מבין ארבעה בנים. אביו, מנחם, היה בן דוד מדרגה רביעית של בנימין זאב הרצל. בתיכון למד שנה בישיבת היישוב החדש, לאחריה שנה בבית הספר התיכון של ישיבה יוניברסיטי, ושנתיים במדרשיית נעם. עם סיום לימודים אלה, באוגוסט 1958, התגייס לצה"ל, לחטיבת גולני, ולאחר פציעה הועבר לגדנ"ע. את שירותו הסדיר סיים בדרגת סגן, ובמילואים עלה לדרגת סרן.

לאחר שירותו הצבאי פנה ללימודי משפטים באוניברסיטה העברית, תחילה בשלוחה התל אביבית ובהמשך בירושלים, וסיים את התואר הראשון בהצטיינות (1964). במהלך לימודיו היה, בין השאר, מזכיר הוועדה לבדיקת שיטת המיסים ברשויות המקומיות, בראשות שופט בית המשפט העליון ד"ר אלפרד ויתקון (נאמן כיהן כחבר בוועדה בשנים 1972-1974).

לקראת התואר השני פנה ללימודים באוניברסיטת ניו יורק, שם סיים תואר שני בשנת 1965. הוא חזר לישראל כדי להשלים התמחות כעורך דין, ולאחר מכן חזר לאוניברסיטת ניו יורק, ממנה קיבל בשנת 1968 תואר דוקטור למשפטים.

הוראה אקדמית

יעקב נאמן שימש במשך שנים רבות בתפקידי הוראה שונים:

עריכת דין

נאמן התמחה בשנת 1964 אצל השופטת מרים בן-פורת בבית המשפט המחוזי בירושלים, ובין השנים 1965–1968 התמחה ועסק בעריכת דין במשרד עו"ד י. גורניצקי ושות'.

בתחילת שנות ה-70 החל לפעול כעורך דין עצמאי, וביולי 1972 נמנה עם מקימי משרד עורכי הדין הרצוג, פוקס, נאמן ושות'. שימש כשותף בכיר במשרד בין השנים 1972–1979, 1981-1996, 1996-1997 (ההפסקות נבעו ממעברו לפעילות ציבורית, כמנכ"ל משרד האוצר וכשר). בין השאר, ייצג נאמן את אבא אבן בהסדרת ענייני חשבונותיו בחוץ לארץ.[4]

במקביל לעיסוקו כעורך דין כיהן כדירקטור בבנק טפחות למשכנתאות (1974-1977).

בשנת 1997, כאשר מונה לשר האוצר, מכר נאמן את חלקו במשרד לשותפיו, ושמר לעצמו את האופציה לשוב למשרד כשותף בכיר. עם התפטרותו מתפקיד שר האוצר, בדצמבר 1998, שב לשותפות במשרד.

מנכ"ל משרד האוצר

מנובמבר 1979 עד פברואר 1981, בתקופת כהונתו של יגאל הורביץ כשר האוצר, כיהן נאמן כמנכ"ל משרד האוצר. למען טוהר המידות נקבע שנאמן לא יעסוק בנושא הקשור ללקוח של משרד הרצוג, פוקס, נאמן ושות'.

במסגרת תפקידו כמנכ"ל משרד האוצר פעל נאמן כדירקטור בשתי חברות ממשלתיות: חברת אל על והתעשייה האווירית, וכן היה יושב ראש של שתי ועדות מנכ"לים:

כן היה חבר הוועדה לאנרגיה אטומית.

ועדת בייסקי, שחקרה את משבר מניות הבנקים של 1983, מתחה ביקורת על הורביץ וכתבה כי הוא "לא הבין, לטענתו, את חומרת המצב... הוא גם נושא באחריות לארגון לקוי של משרדו, כשנושאים בתחום סמכותו אינם זוכים לטיפולו ואינם מובאים בפניו", ונקבע כי אחריותו של נאמן למשבר קשורה למחדליו של הורוביץ.[5]

שר בממשלות ישראל

שר המשפטים בממשלת נתניהו הראשונה

ב-18 ביוני 1996 מונה נאמן לכהונת שר המשפטים בממשלת נתניהו.

חקירה, התפטרות וזיכוי

יום קודם למינויו פגש את מיכאל בן יאיר, היועץ המשפטי לממשלה ומינוי של ממשלת יצחק רבין והודיע לו שבכוונתו להחליפו.[6] שעות ספורות קודם למינוי הגיש העיתונאי יואב יצחק עתירה לבית המשפט העליון, ובה טען כי נאמן אינו כשיר לכהונת שר בכלל ושר משפטים בפרט - בשל הודעות כוזבות שמסר ומעשים פליליים לכאורה שביצע. למחרת היום הודיע היועץ מיכאל בן יאיר על פתיחת בדיקה משטרתית בפרשה אחת (בלבד) מתוך שמונה שהועלו בעתירה.

ב-8 באוגוסט 1996 הודיע היועץ המשפטי לממשלה לבית המשפט העליון, כי החליט לפתוח בחקירה פלילית נגד השר נאמן. באותו היום הגיש נאמן את התפטרותו מתפקיד שר המשפטים. כתב האישום נגד יעקב נאמן כלל שני עניינים: הגשת תצהיר כוזב לבית המשפט העליון (כתשובה לעתירת יואב יצחק) שבה איחר את מועד תחילת קשריו עם אריה דרעי ומועד מינויו לראש ועדה ממשלתית בידי דרעי, ומסירת עדות שקר בחקירתו במשטרה בעניין אריה דרעי.[7][8][9] פורסם שעיקר טענת העתירה הייתה האשמת נאמן בייעוץ אסור להדחת עד בחקירת משטרה בעניין דרעי ארבע שנים קודם לכן. לעומת זאת מחוסר האפשרות להוכיח זאת, הוא הואשם במקום זאת בעדות שקר לגבי תאריך שמסר לבית המשפט בעניין זה, ואשר גם אותו תיקן מאוחר יותר, עוד בטרם פתיחת המשפט.[6][10]

נאמן זוכה ב-15 במאי 1997 לאחר שנמצא שפעל בתום לב.[11][12][13][10][14]

בית המשפט קבע כי אכן התצהיר שמסר בלתי נכון ומטעה, אך ציין כי תיקונים ממנו שהתקבלו עוד בטרם הדיון מעידים שהדבר נעשה מתוך טעות רישום ללא כוונה פלילית, ובכך קיבל את עדותם של שני עורכי דין ממשרדו אשר הכינו ורשמו את התצהיר. בית המשפט הביע תמיהה על כך שרושם התצהיר לא נחקר טרם המשפט.[6][10][15][16]

לנאמן הייתה ביקורת רבה על התביעה הכללית של מדינת ישראל ועל התנהלותה של המשטרה בחקירת אישי ציבור. לגבי העמדתו לדין הוא טען שהדבר נבע מנקמנות של היועץ בן יאיר, שבדרך זו ניסה למנוע את הדחתו שלו בידי ראש הממשלה נתניהו ושר המשפטים נאמן. נאמן הצביע על שורה של הגשות כתבי אישום לא מוצדקות שנעשו לטענתו. למשל כלפי רפאל איתן במטרה למנוע ממנו להיות שר המשטרה, נגד אביגדור קהלני בניסיון למנוע ממנו לכהן כשר המשטרה, וחקירות מתמשכות של רובי ריבלין במטרה למנוע ממנו להיות שר המשפטים. בנוסף הוא אף טען כי המשטרה עושה פומבי לחקירות אישי ציבור, כדי לכסות על אוזלת ידה בתחומי הפשיעה הרגילים, והעיתונות שמשתפת אתה פעולה, משחירה את פניה של ישראל בעולם ומבריחה ממנה משקיעים זרים.[6][14][10][17][18]

שר האוצר בממשלת נתניהו הראשונה

ב-9 ביולי 1997 מונה נאמן לשר האוצר, משרד בו כבר שימש מנכ"ל בשנים 1979–1981.

עם מינויו הפך נאמן ליד ימינו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, ולאחד השרים הדומיננטיים בממשלה. בין היתר ניהל בשם הממשלה את המשא ומתן עם הרפורמים והקונסרבטיביים בשאלת הגיור. לחובתו של נאמן נרשם הכישלון במשא ומתן עם ההסתדרות החדשה, ותקציב המדינה הבעייתי שהוכן לשנת 1998. נאמן הואשם על ידי עמיתיו השרים באי-אמינות, ובחוסר רגישות לצורכי השכבות החלשות. ב-18 בדצמבר 1998 התפטר נאמן, עקב חוסר גיבוי מצד ראש הממשלה נתניהו, ושב למשרד עורכי הדין.

שר המשפטים בממשלת נתניהו השנייה

נאמן חזר לפעילות פוליטית לאחר הבחירות לכנסת ה-18, כאשר כיהן כחבר בצוות המשא ומתן הקואליציוני של הליכוד.

בממשלה ה-32 חזר לכהן כשר המשפטים וזאת לאחר שישראל ביתנו נסוגה מדרישתה הראשונית להשאיר את פרופ' דניאל פרידמן בתפקיד זה, והסכימה כפשרה כי נאמן יכהן בתפקיד זה. במשרתו זו קידם נאמן תוכנית לפיצול תפקיד היועץ המשפטי לממשלה, כיוון שלטענתו היועץ המשפטי לממשלה מצוי בניגוד אינטרסים בבואו לייעץ לה מחד ולהגיש כתבי אישום נגד חבריה מאידך, וכי אין ליועץ מספיק זמן כדי לטפל בפשיעה בארץ בתפקידו כראש מערכת התביעה.[19] על תוכניתו זו נמתחה ביקורת ציבורית, בין השאר מצד גורמים בפרקליטות ובהם פרקליט המדינה משה לדור.[20]

בתחילת דצמבר 2009 המליץ על מינויו של יהודה ויינשטיין לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה, והממשלה אישרה את המינוי.

בכנס רבנים ודיינים בנושא דיני ממונות, שנערך בירושלים, אמר נאמן כי הוא תומך בהפיכת ההלכה למשפט מחייב בישראל, ובעקבות כך נמתחה עליו ביקורת בקרב גורמים במערכת הפוליטית, שהאשימו אותו ברצון להפוך את ישראל למדינת הלכה.[21] בתגובה לכך טען נאמן כי כלל לא התכוון לקרוא להחלפת חוקי המדינה בחוקי ההלכה, וכי הוא דיבר על הגברת חשיבותו של המשפט העברי בישראל.[22]

באפריל 2012 העלה הצעת חוק המאפשרת לחברי הכנסת לבטל פסילת חוקים על ידי בג"ץ.[23]

ב-18 במרץ 2013, עם השבעת הממשלה ה-33, פרש מהפוליטיקה, וראש מפלגת התנועה ציפי לבני החליפה אותו בתפקיד.[24]

תפקידים ציבוריים נוספים

יעקב נאמן כיהן במגוון תפקידים ציבוריים:

פטירתו

נפטר ב- 1 בינואר 2017 (ג' בטבת ה'תשע"ז) לאחר שנאבק במחלה קשה[26]. למחרת נקבר בבית הקברות היהודי בהר הזיתים. בהלוויתו השתתפו מאות, בהם נשיא המדינה ראובן ריבלין, שספד לנאמן, יושב ראש הכנסת יולי אדלשטיין ושרי ממשלה.

נאמן היה תושב הרובע היהודי בירושלים, נשוי ואב לשישה.

מספריו

כתב בנוסף למעלה מ-30 מאמרים בתחום המיסים, תאגידים וניירות ערך, שפורסמו בביטאונים מקצועיים בארץ ובחו"ל.

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא יעקב נאמן בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ העלאות ומינויים בסגל האוניברסיטה של ת"א, מעריב, 13 באוגוסט 1969
  2. ^ מינויים חדשים בבירה, מעריב, 27 ביולי 1970
  3. ^ בר אילן לקראת תש"ל, מעריב, 6 באוקטובר 1969
  4. ^ אבן ימסור לאוצר הפרטים המבוקשים, דבר, 2 במאי 1977
  5. ^ ועדת בייסקי ערפה ראשיהם, מעריב, 21 באפריל 1986
  6. ^ 6.0 6.1 6.2 6.3 ארז תדמור, שלטון החוק: היסטוריית החיסולים הפוליטיים של פרקליטות המדינה, באתר מידה, 4 בינואר 2017
  7. ^ כתב אישום נגד השר לשעבר, יעקב נאמן, על שיבוש הליכים ועדות ושבועה שקריים יצחק דנון, 18 בדצמבר 1996 (גלובס
  8. ^ השיחות ששכח יעקב נאמן, הראל צבי, 13 באפריל 1997 (הארץ)
  9. ^ זכות הערעור, חנה קים, 20 במאי 1997 (הארץ)
  10. ^ 10.0 10.1 10.2 10.3 איך איבדה הממשלה את זכותה לייצוג משפטי אוולין גורדון, תכלת קיץ התשנ"ח 1998, אתר תכלת)
  11. ^ כותרות העבר: בית המשפט זיכה את השר המיועד נאמן מכל אשמה (אתר מאקו)
  12. ^ נאמן לבית המשפט: הפרקליטות העלילה עלי עלילת שווא, 24 במרץ 1997, עמוד החדשות של הארץ
  13. ^ אל תירא, עבדי יעקב 18 במאי 1997. מאמר מערכת, הטוען בין היתר גם בשם הפרקליטה שהזיכוי היה על רקע פוליטי, ולא ענייני. אתר גלובס
  14. ^ 14.0 14.1 נאמן לדרכו: שר המשפטים שובר שתיקה נועם שרביט, קלמן ליבסקינד ואראל סג"ל 7 בפברואר 2012, מוסף סופשבוע - מעריב
  15. ^ נאמן רמז בעדותו: הפרקליטות הזמינה את הגשת העתירה נגד מינויי לשר משפטים, קרול ניקאו, 1 במאי 1997 הארץ
  16. ^ מלכתחילה לא הייתה לנאשם כוונה להטעות את ביהמ"ש, קרול ניקאו, 16 במאי 1997, 'הארץ'
  17. ^ יעקב נאמן חוזר: לא באתי לנקום, דורית גבאי, ה-27 במרץ 2013 (מעריב)
  18. ^ ברוך שפטרנו 19 באפריל 2013, האתר של אריה אבנרי
  19. ^ סיקור התוכנית לפיצול תפקיד היועץ, באתר הארץ
  20. ^ אמיר אורן, מכתב פרקליט המדינה לדור לשר המשפטים נאמן, באתר הארץ, 04/11/2009
  21. ^ סערה במערכת הפוליטית בעקבות דבריו של שר המשפטים, יעקב נאמן, באתר הארץ, 8 בדצמבר 2009
  22. ^ מרב דוד, נאמן: אין בדברי קריאה להחליף את חוקי המדינה, באתר nrg‏, 8/12/2009
  23. ^ תומר זרחין, הצעת נאמן להסדרת יחסי הכנסת והעליון - 65 ח"כים יוכלו להחיות חוק שנפסל בבג"ץ, הארץ, 8 באפריל 2012
  24. ^ יובל יועז, ‏שרת המשפטים הנכנסת לבני: אני עדיין מקווה שתהיה חוקה לישראל, באתר גלובס, 19 במרץ 2013
  25. ^ ועדת אשר מחדשת מחר את עבודתה, דבר, 16 בפברואר 1972
  26. ^ ענת רואה ונעמי צורף, השר לשעבר יעקב נאמן הלך לעולמו, באתר כלכליסט, 1 בינואר 2017


שרי המשפטים בממשלות ישראל
רוזן (1948-1951, 1952-1961) • יוסף (1951-1952, 1961-1966) • כהן (1952) • שפירא (1961-1973) • צדוק (1974-1977) • בגין (1977) • תמיר (1977-1980) • נסים (1980-1986) • מודעי (1986) • שריר (1986-1988) • מרידור (1988-1992) • ליבאי (1992-1996) • נאמן (1996, 2009-2013) • הנגבי (1996-1999) • ביילין (1999-2001) • שטרית (2001-2003) • לפיד (2003-2004) • לבני (2004-2006, 2013-2014) • רמון (2006) • פרידמן (2007-2009) • נתניהו (2015) • שקד (2015-2019) • אוחנה (2019-2020) • ניסנקורן (2020-2021) • גנץ (2021) • סער (2021-2022) • לוין (2022-) סמל מדינת ישראל
שרי האוצר בממשלות ישראל
אליעזר קפלן • לוי אשכול • פנחס ספיר • זאב שרף • יהושע רבינוביץ • שמחה ארליך • יגאל הורביץ • יורם ארידור • יגאל כהן-אורגד • יצחק מודעי • משה נסים • שמעון פרס • יצחק שמיר • אברהם בייגה שוחט • דן מרידור • בנימין נתניהו • יעקב נאמן • מאיר שטרית • סילבן שלום • אהוד אולמרט • אברהם הירשזון • רוני בר-און • יובל שטייניץ • יאיר לפיד • משה כחלון • ישראל כ"ץ • אביגדור ליברמן • בצלאל סמוטריץ' סמל מדינת ישראל
מנכ"לי משרד האוצר
דוד הורביץ • אהוד אבריאל • פנחס ספיר • שמחה גולן • יעקב ארנון • אברהם אגמון • ארנון גפני • עמירם סיון • יעקב נאמן • עזרא סדן • עמנואל שרון • ברוך ניסים • עמנואל שרון • ויקטור מדינה • יעקב ליפשיץ • שלום זינגר • אהרון פוגל • דוד ברודט • שמואל סלבין • בן-ציון זילברפרב • אבי בן-בסט • אוהד מראני • יוסי בכר • ירום אריאב • חיים שני • דורון כהן • יעל אנדורן • שי באב"ד • קרן טרנר אייל • רם בלינקוב • שלומי הייזלר
Logo hamichlol.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=יעקב_נאמן&oldid=1974341"