מצוות מינוי מלך
| מקרא | דברים, י"ז, י"ד-כ' |
|---|---|
| משנה | מסכת סנהדרין, פרק ב' |
| תלמוד בבלי | מסכת סנהדרין, דף י"ח עמוד א' - דף כ"ב עמוד ב' |
| משנה תורה | הלכות מלכים ומלחמות, פרק א' - פרק ד' |
| ספרי מניין המצוות |
ספר המצוות, עשה קע"ג, לאו שס"ב ספר החינוך, מצווה תצ"ז, מצווה תצ"ח |
מצוות מינוי מלך היא אחת מתרי"ג המצוות, והוא חיוב על ישראל למנות עליהם מלך ולכבדו.
מקור המצווה
אודות מצוות מינוי מלך נאמר בתורה:
כִּי תָבֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹקֶיךָ נֹתֵן לָךְ וִירִשְׁתָּהּ וְיָשַׁבְתָּה בָּהּ, וְאָמַרְתָּ אָשִׂימָה עָלַי מֶלֶךְ כְּכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר סְבִיבֹתָי. שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹקֶיךָ בּוֹ מִקֶּרֶב אַחֶיךָ תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ, לֹא תוּכַל לָתֵת עָלֶיךָ אִישׁ נָכְרִי אֲשֶׁר לֹא אָחִיךָ הוּא
מינוי מלך - מצווה או היתר?
הסגנון שבו מתארת התורה את מצוות מינוי המלך ("כי תבוא אל הארץ... ואמרת אשימה עלי מלך ככל הגויים אשר סביבותי, שום תשים עליך מלך") הוא דו-משמעי, שכן ניתן להבין ממנו שהתורה מטילה חובה על העם להמליך עליו מלך, אך ניתן גם לראות את הפסוקים כמביעים הסתייגות. מהמילים "ואמרת אשימה עלי מלך" משתמע שהמינוי תלוי ברצון הציבור ואינו חובה, ובמילים "ככל הגויים אשר סביבותי" ישנה הסתייגות, כאילו הבקשה למנות מלך שהוא ככל הגויים היא היסחפות לא ראויה אחרי העמים האחרים.
כמו כן, תיאור בקשת עם ישראל למנות להם מלך בספר שמואל יוצרת רושם שהבקשה אינה רצויה:
וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו הִנֵּה אַתָּה זָקַנְתָּ וּבָנֶיךָ לֹא הָלְכוּ בִּדְרָכֶיךָ, עַתָּה שִׂימָה לָּנוּ מֶלֶךְ לְשָׁפְטֵנוּ כְּכָל הַגּוֹיִם. וַיֵּרַע הַדָּבָר בְּעֵינֵי שְׁמוּאֵל כַּאֲשֶׁר אָמְרוּ תְּנָה לָּנוּ מֶלֶךְ לְשָׁפְטֵנוּ, וַיִּתְפַּלֵּל שְׁמוּאֵל אֶל ה'. וַיֹּאמֶר ה' אֶל שְׁמוּאֵל שְׁמַע בְּקוֹל הָעָם לְכֹל אֲשֶׁר יֹאמְרוּ אֵלֶיךָ, כִּי לֹא אֹתְךָ מָאָסוּ, כִּי אֹתִי מָאֲסוּ מִמְּלֹךְ עֲלֵיהֶם.
מסיבות אלו ואחרות מצווה זו שנויה במחלוקת בין המפרשים. חלק ממפרשי התנ"ך הקדומים, כמו רב סעדיה גאון ורבי אברהם אבן עזרא מפרשים שהפסוק "שום תשים עליך מלך" אינו בא להטיל חובה למנות מלך, אלא לומר שהדבר מותר; לעומתם, סוברים רוב הפוסקים[1] שמצווה מן התורה למנות מלך. תפיסה זו מבוססת על הברייתא המובאת בתוספתא של מסכת סנהדרין[2] ובתלמוד הבבלי[3] שלפיה:
היה רבי יהודה אומר: שלש מצוות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ: להעמיד להם מלך, ולהכרית זרעו של עמלק, ולבנות להם בית הבחירה.
האברבנאל[4] נקט בעמדה ייחודית בשאלה זו. לדעתו מינוי מלך אינו רצוי כלל, שהרי היו ממלכי ישראל, כמו ירבעם בן נבט, שהחטיאו את העם, ולעומת זאת הניסיון של ערי המדינה באיטליה, כמו ונציה, מראה שמדינות יכולות להצליח ולשגשג ללא מלך. לדעתו, התורה אינה מצווה על העם למנות מלך, אלא היא חוזה שהם עתידים לבקש להם מלך לאחר כניסתם לארץ - בקשה שהתורה אינה רואה בעין יפה, ולכן היא אומרת שהבקשה תהיה לשים מלך "ככל הגויים אשר סביבותי"; אלא שהתורה מזהירה את העם שבשעה שיבואו למנות מלך הם יהיו חייבים למנות מלך "אשר יבחר ה' אלקיך בו" ולא מלך כרצונם. האברבנאל אף משווה את מצוות מינוי המלך למצוות אשת יפת תואר - מצווה שבבסיסה מצב בלתי רצוי הנובע מיצר הרע, אלא שהתורה מצווה כיצד לפעול לאחר שהאדם בחר ללכת בדרך בלתי רצויה[5]. האברבנאל מסתמך על דעת התנא רבי נהוראי, שסבר אף הוא שאין מצווה למנות מלך, וכל פרשת מינוי המלך לא נאמרה אלא "כנגד תרעומתן" של ישראל[6].
גם הנצי"ב מוולוז'ין[7] מביע עמדה מחודשת. לדעתו ישנה מצווה למנות מלך, כפי הדעה הרווחת בתלמוד ובפוסקים, אלא שמצווה זו מותנית ברצון העם, ואינה חלה אלא כאשר העם "בשל" למלך, שכן "יש מדינה שאינה יכולה לסבול דעת מלוכה", "ודבר זה אי אפשר לעשות על פי הכרח מצוות עשה, שהרי בעניין השייך להנהגת הכלל נוגע לסכנת נפשות שדוחה מצות עשה, משום הכי לא אפשר לצוות למנות מלך כל זמן שלא עלה בהסכמת העם לסבול עול מלך".
מטרת המצווה
לדעת בעל ספר החינוך[8], מטרת מינוי המלך היא יצירת סדר חברתי, שאינו אפשרי ללא מנהיג:
לפי שאי אפשר לישוב בני אדם מבלי שיעשו אחד מביניהם ראש על האחרים לעשות מצותו ולקיים גזרותיו, מפני שדעות בני אדם חלוקין זה מזה ולא יסכימו כולם לעולם לדעת אחת לעשות דבר מכל הדברים, ומתוך כך יצא מביניהם הביטול והאסיפה בפעולות, ועל כן צריכין לקבל דעת אחד מהם אם טוב ואם רע, למען יצלחו ויעסקו בעסקו של עולם, פעם ימצא בעצתו וחפצו תועלת רב ופעם ההיפך, וכל זה טוב מן המחלוקת שגורם ביטול גמור.
אולם לדעת הרמב"ם[9], למלך יש גם תפקיד רוחני:
ותהיה מגמתו ומחשבתו להרים דת האמת, ולמלאות העולם צדק, ולשבור זרוע הרשעים ולהלחם מלחמות ה', שאין ממליכין מלך תחלה אלא לעשות משפט ומלחמות, שנאמר: "ושפטנו מלכנו ויצא לפנינו ונלחם את מלחמותינו".
רבי מנחם מנדל שניאורסון, האדמו"ר ה"צמח צדק" מחב"ד, פירש את תכלית מצווה זו על פי דרכה של חסידות חב"ד, כשהוא רואה במלך כעין "אדמו"ר". לפי דבריו, תפקיד המלך הוא לגרום לבני ישראל להיות בטלים לה': "ומאחר שהמלך הוא בטל למלכות שמים וישראל בטלים למלך – הרי נמצא בו ועל ידו הישראל בטלים לאלוקותו יתברך, וזאת היא עבודת המלך תמיד, להיות בו ועל ידו הנבראים בטלים לה'"[10].
אופן המינוי
למי הסמכות למנות מלך?
כאמור, התורה מצווה[11]: ”שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹקֶיךָ בּוֹ”. כמה ממפרשי התורה (שם) מסבירים שכוונת הביטוי "אשר יבחר ה' אלקיך בו" היא שיש למנות מלך על פי נביא או על פי אורים ותומים[12], ופירוש זה מופיע כבר במדרש ההלכה ספרי לספר דברים (שם): "אשר יבחר ה' אלקיך – על פי נביא". אך הרמב"ן (שם) תמה על הסבר זה: "אם כן, מה טעם להזהיר 'לא תוכל לתת עליך איש נכרי'? וה' לא יבחר בנכרי!", לפיכך הוא מסביר שהדרישה למנות מלך על פי נביא היא רק כאשר הדבר אפשרי – כאשר "יענך ה' בנביאים", אך אם אין מענה אלוקי – ניתן למנות מלך גם שלא על פי נביא, אלא שאז יש להקפיד לכל הפחות על דרישת הסף שהמלך לא יהיה איש נכרי. הרמב"ן מציע פירושים נוספים על דרך הפשט: א. "מלך אשר יבחר ה' אלקיך בו" הוא מלך מישראל, שהרי ה' בחר בעם ישראל – ולא מלך נכרי. ב. "אשר יבחר ה' אלקיך בו" אינו בא כדי להוסיף ציווי כלשהו, אלא משמעותו היא שאתה תמנה עליך מלך, וכל מלך שתבחר – יתברר, בדיעבד, שהוא המלך שה' בחר בו, שכן גם מי שנתמנה על ידי בני אדם – נבחר בעצם על ידי האל.
הרמב"ם[13] פוסק להלכה שאין למנות מלך תחילה[14] אלא על פי נביא, והוא מוסיף דרישה נוספת – שהמינוי ייעשה גם על פי הסנהדרין, דהיינו בהתייעצות עמם ובהסכמתם, והוא מסתמך על תקדימים: "כיהושע שמינהו משה רבנו ובית דינו[15], וכשאול ודוד שמינה אותם שמואל הרמתי ובית דינו".
ירושה במלכות
כאשר המלך מת – בנו מולך תחתיו מדין ירושה[16], כפי שנאמר[17]: "לְמַעַן יַאֲרִיךְ יָמִים עַל מַמְלַכְתּוֹ הוּא וּבָנָיו בְּקֶרֶב יִשְׂרָאֵל". אם למלך כמה בנים – בנו הגדול קודם לקטנים ממנו. אם לא נותר אלא בן קטן – שומרים לו את המלוכה עד שיגדל. אם אין למלך בנים – ממנים תחתיו קרובים אחרים, לפי סדר הירושה שבתורה (ספר במדבר, פרק כ"ז). מינוי הבן תחת אביו מותנה בכך שהוא ירא שמים[18].
משיחה בשמן
בתנ"ך מתוארים כמה מקרים שמלכים נמשחו למלוכה (המשיחה נעשית ביציקת שמן על ראש המלך המיועד): שאול[19], דוד[20], שלמה[21], יהוא[22], יואש[23], ויהואחז[24]. נמצא שלא כל מלך נמשח, והמשיחה אינה נעשית אלא בשני מקרים: א. מלך שאינו בן של מלך קודם. ב. מלך שמינויו היה כרוך במחלוקת, כמו שלמה שנמשח בגלל המחלוקת עם אדוניה שהתנשא למלוך[25]. על פי ההלכה, מלכים מבית דוד, נמשחים בשמן המשחה, ואילו מלכים שאינם מבית דוד, כמו יהוא, נמשחים בשמן אפרסמון.
שאול ויהוא נמשחו מפך שמן, בעוד דוד ושלמה נמשחו בקרן שמן. חז"ל עומדים על כך, ומסבירים שבשל כך נמשכה מלכות דוד ושלמה, ואלו מלכות שאול ויהוא נפסקה. על פי דבר זה אומרת הגמרא שיש למשוח את המלך דווקא בקרן, וכן דווקא במעיין (בדומה למשיחת שלמה, שנעשתה על הגיחון), כדי שמלכותו תימשך[26].
הפסולים למלוכה
נכרי - כאמור, נאמר בתורה[11]: "מִקֶּרֶב אַחֶיךָ תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ לֹא תוּכַל לָתֵת עָלֶיךָ אִישׁ נָכְרִי אֲשֶׁר לֹא אָחִיךָ הוּא". האיסור למנות נכרי כמלך נמנה במניין תרי"ג המצוות כמצוות לא תעשה[27].
יש שכתבו שטעם המצווה הוא שנכרי עלול להסית את העם לעבוד עבודה זרה (רשב"ם דברים יז,טו), ויש שכתבו שהמלך צריך להיות רחמן ובעל מידות טובות, ולכן המלך צריך להיות מ"זרע ישראל, שהם רחמנים בני רחמנים"[28]. והרמב"ם[29] כתב שכל אומה זקוקה למלך שהוא מבני אותה אומה, "לפי שכל ששלט באומה אדם שאינו מייחוסה – הרי הוא פוגע בה איזו פגיעה, אם גדולה אם קטנה".
גר - הציווי "מקרב אחיך תשים עליך מלך" כולל גם איסור למנות גר לתפקיד מלך, ואפילו צאצא של גרים; אולם אם אמו היא מישראל, אף שאביו גר – הוא ראוי להיות מלך[30]. בתוספתא[31] נאמר שאין ממנים מלך אלא אדם מיוחס שראוי להשיא את בתו לכהן, אך הרמב"ם לא פסק הלכה זו, ואילו תוספות[32] כתבו שהלכה זו היא מדרבנן.
בתלמוד מסופר על הורדוס, שהרג את כל החכמים, כדי להשתיק את הטענות שאינו ראוי למלכות בשל מוצאו הזר[33]. על אגריפס המלך[34] מסופר שפעם קרא בתורה בספר דברים במעמד הקהל, וכשהגיע לפסוק "לא תוכל לתת עליך איש נכרי" – זלגו עיניו דמעות, והעם אמרו לו: "אל תתיירא אגריפס! אחינו אתה, אחינו אתה, אחינו אתה"[35].
התלמוד[36] מרחיב את האיסור למנות גר למלוכה גם לתפקידים אחרים שיש בהם שררה, כמו שר צבא או דיין.
מלכה – במדרש ההלכה ספרי[37] דרשו: "מלך ולא מלכה", והרמב"ם פסק דברים אלו להלכה[38]: "אין מעמידין אשה במלכות, שנאמר 'מלך' ולא מלכה", והרחיב גם הלכה זו לתפקידי שררה אחרים (שם). בתולדות ישראל ידועות שתי מלכות – עתליה שהייתה מלכת יהודה בימי בית ראשון, ושלומציון המלכה בימי בית שני. עתליה הגיעה למלוכה בעקבות טבח שערכה בכל בני משפחת המלוכה, ולאחר כמה שנים נערך נגדה מרד והיא הומתה, ולפיכך ספק אם מלכותה נחשבה לגיטימית; לעומתה שלומציון זכתה לזיכרון חיובי בהיסטוריוגרפיה היהודית ובספרות חז"ל, כמלכה שפעלה בשיתוף פעולה עם החכמים (הפרושים), והובילה את מדינת יהודה לשגשוג כלכלי ומדיני[39], ואין בספרות חז"ל הסתייגות ממלכותה וטענה שלא הייתה ראויה למלכות.
הבזויים – ברייתא המובאת בתלמוד[40] קובעת לגבי כמה בעלי אומנויות שנחשבות בזויות, כמו סַפָּרים ובַלָּנים, ש"אין מעמידים מהם מלך". הרמב"ם[41] מסביר שאין זה משום שהם פסולים, אלא "הואיל ואומנותן נקלה – העם מזלזלין בהן לעולם".
מלכות בית דוד
התורה לא קבעה מאיזו משפחה יש למנות את המלך, אולם לאחר שנמשח דוד למלך, נקבעה מלכותו כמלכות נצחית שלא תפסוק, כדברי נתן הנביא לדוד: "וְנֶאְמַן בֵּיתְךָ וּמַמְלַכְתְּךָ עַד עוֹלָם לְפָנֶיךָ, כִּסְאֲךָ יִהְיֶה נָכוֹן עַד עוֹלָם"[42]. גם אם יחטאו בניו – הם ייענשו, וייתכן שהמלכות אף תפסוק מהם באופן זמני, אך זכות המלכות תישאר לבניו של דוד, כדברי איתן האזרחי:[43]
אִם יַעַזְבוּ בָנָיו תּוֹרָתִי וּבְמִשְׁפָּטַי לֹא יֵלֵכוּן. אִם חֻקֹּתַי יְחַלֵּלוּ וּמִצְוֹתַי לֹא יִשְׁמֹרוּ. וּפָקַדְתִּי בְשֵׁבֶט פִּשְׁעָם וּבִנְגָעִים עֲוֹנָם. וְחַסְדִּי לֹא אָפִיר מֵעִמּוֹ וְלֹא אֲשַׁקֵּר בֶּאֱמוּנָתִי.
לפיכך, אין למנות מלך שלא מבית דוד. גם המשיח המיועד עתיד להיות צאצא של דוד המלך, כפי שנאמר רבות בדברי הנביאים. עם זאת, ייתכן מינוי של מלך שלא מבית דוד על פי נביא, כפי שירבעם בן נבט נתמנה למלך על פי אחיה השילוני, ישנה מחלוקת האם מלכותו של מלך שאינו מזרע דוד תימשך לעולם או שתיפסק: לדעת הרמב"ם, מלך אינו מבית דוד מלכותו תהיה זמנית, ובסופו של דבר תחזור המלוכה לבית דוד[44], אך לדעת הראב"ד, מלכותו יכולה להיות נצחית, אם בניו ילכו בדרך התורה, אלא שהם יהיו מלכים בדרגה משנית ביחס למלכי בית דוד, כעין משנים למלך[45]. מלכות בית דוד ניתנה רק לצאצאיו הכשרים, ואף על פי כן לא תיפסק המלכות גם מצאצאיו שאינם כשרים, משום שהקדוש ברוך הוא הבטיח לו שהמלוכה לא תיפסק מזרעו לעולם[46].
הרמב"ן בפירושו לתורה[47] כתב שמהפסוק "לא יסור שבט מיהודה" שבצוואת יעקב אבינו עולה איסור למנות מלך שלא משבט יהודה, ולפי דבריו מלכי ישראל בימי בית ראשון עברו על איסור זה, ואף בני בית חשמונאי בימי בית שני נכחדו כולם, למרות צדקותם והישועה שהביאו לעם ישראל בימי היוונים, כעונש על שעברו על איסור זה, שלקחו המלוכה לעצמם. עוד הוא כותב שיש איסור מיוחד להעמיד מלכים כהנים, משום שלכהנים תפקיד אחר בעם ישראל - עבודת המקדש[48].
| המלוכה ביהדות | ||
|---|---|---|
| דיני המלוכה | מצוות מינוי מלך • מצוות ייחודיות למלך • דינא דמלכותא דינא • ברכת המלכים • מורד במלכות • בני מלכים • קרובי המלכות | 
|
| מלכויות יהודיות | משפט המלך • ממלכת ישראל המאוחדת • • פילוג ממלכת ישראל המאוחדת • ממלכת יהודה • ממלכת ישראל • חשמונאים • בית הורדוס • ראשי הגולה • ממלכת הכוזרים • מלכות ביתא ישראל • מדינת ישראל • מלך המשיח | |
הערות שוליים
- ^ כגון הרמב"ם הלכות מלכים א,א; הרמב"ן בפירושו לתורה ספר דברים יז,יד; ספר החינוך מצווה תצ"ז.
- ^ תוספתא, סנהדרין, ד,ג.
- ^ תלמוד בבלי, סנהדרין, כ:.
- ^ בפירושו לתורה, דברים פרק יז
- ^ השוואה זו, לאשת יפת תואר, מופיעה כבר בפירוש הספורנו לתורה (שם).
- ^ תוספתא סנהדרין ד, ג; בבלי סנהדרין כ, ב, ורש"י שם.
- ^ בפירושו לתורה "העמק דבר" שם
- ^ מצווה ע"א.
- ^ הלכות מלכים ד,י.
- ^ ספר "דרך מצותיך", מצוות מינוי מלך, דף קח,א.
- ^ 11.0 11.1 ספר דברים, פרק י"ז, פסוק ט"ו
- ^ אבן עזרא וחזקוני שם.
- ^ הלכות מלכים א,ג.
- ^ כלומר: בניגוד למלך בן מלך, שמינויו הוא בירושה, ואינו מצריך אישור נבואי; וראו על כך להלן.
- ^ הרמב"ם מתייחס ליהושע כמלך, אף שהתנ"ך אינו מגדיר אותו כך; אולם כמה מקורות בספרות חז"ל תומכים בהתייחסות זו ליהושע.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת כריתות, דף ה' עמוד ב', ורש"י בראש השנה ב' ב ד"ה ומלך בן מלך הוא
- ^ ספר דברים, פרק י"ז, פסוק כ'
- ^ רמב"ם הלכות מלכים א,ז.
- ^ ספר שמואל א', פרק י', פסוק א'
- ^ ספר שמואל א', פרק ט"ז, פסוק י"ג
- ^ ספר מלכים א', פרק א', פסוק ל"ט
- ^ ספר מלכים ב', פרק ט', פסוק ו'
- ^ ספר מלכים ב', פרק י"ב
- ^ ספר מלכים ב', פרק כ"ג, פסוק ל'
- ^ תלמוד בבלי מסכת הוריות יא,ב; רמב"ם הלכות מלכים א,יב.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת הוריות, דף י"ב עמוד א'
- ^ ספר המצוות לרמב"ם, מצוות לא תעשה שסב. ספר החינוך מצווה תצח.
- ^ ספר החינוך מצווה תצ"ח
- ^ מורה נבוכים חלק ג' פרק נ
- ^ תלמוד בבלי מסכת קידושין עו,ב. רמב"ם הלכות מלכים א,ד
- ^ מסכת סנהדרין פרק ד הלכה ו
- ^ תלמוד בבלי, מסכת יבמות, דף מ"ה עמוד ב' בפסקה "כיון".
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא ג,ב.
- ^ לא ברור האם הכוונה היא לאגריפס הראשון, נכדו של הורדוס, או לאגריפס השני, בנו של הראשון.
- ^ משנה מסכת סוטה פרק ז משנה ח.
- ^ מסכת קידושין עו,ב; רמב"ם הלכות מלכים א,ד
- ^ דברים שם, על הפסוק "שום תשים עליך מלך"
- ^ הלכות מלכים א,ה
- ^ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים יג,טז,ב; הנ"ל, מלחמות היהודים א,ה,ב; ספרא פרשת בחוקותי פרק א,א.
- ^ מסכת קידושין פב,א.
- ^ הלכות מלכים א,ו
- ^ ספר שמואל ב', פרק ז', פסוק ט"ז.
- ^ ספר תהלים, פרק פ"ט, פסוקים ל"א-ל"ד. וראו גם ספר תהלים, פרק קל"ב, פסוקים י"א-י"ב.
- ^ רמב"ם הלכות מלכים א,ט.
- ^ ראב"ד שם.
- ^ ספרי פרשת שופטים משנה תורה לרמב"ם, הלכות מלכים ומלחמות, פרק א', הלכה ז'
- ^ ספר בראשית, פרק מ"ט, פסוק י'.
- ^ הרמב"ן בדבריו אלה מסתמך על הירושלמי (מסכת הוריות פ"ג ה"ב), האומר ש"אין מושחין מלכים כהנים".
