סביבון

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
לוגו המכלול לאתר.png חסר בערך זה אספקלריה תורנית. המידע המצוי בערך זה כתוב מנקודת מבט של חול ללא אספקלריה תורנית מספקת.
אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
סביבונים צבעוניים מעץ בשוק מחנה יהודה
סביבון עץ

סביבון הוא צעצוע המסתובב על צירו. בקרב היהודים משמש הסביבון בעיקר כמשחק מסורתי לחג החנוכה.

הסביבונים הנפוצים מופעלים על ידי סיבובם באמצעות אצבעות כף היד, אך יש גם המופעלים באמצעות השלכתם בעוצמה, באמצעות בעיטה בכף הרגל, או באמצעות מנגנון הפעלה מכני. לאחר הפעלתו הסביבון מסתובב זמן מה סביב צירו, לעיתים גם תוך התקדמות במישור, עד שהחיכוך מביא לעצירתו.

משחק הסביבון הוא עתיק יומין, ונמצא בחפירות ארכיאולוגיות מתקופות קדומות. לעיתים שימש הסביבון כמשחק או ככלי מאגי.

פיזיקה

הסביבון מקבל תנע זוויתי התחלתי באמצעות סיבוב התחלתי, וממשיך להסתובב ("לרקד") בהתאם לחוק שימור התנע הזוויתי והודות למידת החיכוך הקטנה שיש לסביבון עם המשטח עליו הוא מסתובב, מכיוון שהוא רוקד על חוד דק. משך סיבובו של הסביבון תלוי במספר גורמים:

  1. המהירות הזוויתית הראשונית הניתנת לו.
  2. מידת החיכוך שלו עם המשטח עליו הוא מסתובב.
  3. מומנט ההתמד שלו באופן יחסי למסתו - ככל שמומנט ההתמד שלו גדול יותר, כך תישמר מהירותו לאורך זמן רב יותר. סביבון גבוה יחסית יוכל להתמיד בסיבובו פחות מאשר סביבון שטוח יותר בו רוב המסה מפוזרת רחוק יחסית מציר הסיבוב.

תנועת הסביבון מתוארת מתמטית בקירוב בעזרת משוואות אוילר.

סביבון חנוכה

לסביבון ארבע דפנות, שעל כל אחת מהן מסומנת (מגולפת, חרוטה או צבועה) אות. האותיות מייצגות גורלות העולים במהלך המשחק, והן גם מסמלות תוכן רוחני (ראה בהמשך). לסביבון המסורתי יש צורה של קובייה עם חוד מצד אחד, ובצד השני יש מקל קצר. על ארבע הפאות הנותרות של הקוביה, שנמצאות בין המקל לחוד, רשומות אותיות.

יש המסבירים כי מקור המנהג לשחק בסביבון, נובע מתוך התחבולה שנקטו היהודים כדי להטעות את היוונים אשר לא הניחו להם לעסוק בתורה ובמצוות. היהודים שהיו מתאספים בהיחבא כדי לעבור על גזירות היוונים, היו מניחים סביבונים בסמוך, ובהגיע היוונים היו משחקים בהם ומסתירים בכך את מעשיהם האמיתיים[1].

יש הטוענים כי בנוסף, בנסיון להפסיק ממשחק הגרלה[דרושה הבהרה] של ילדים נוצרים ויהודים בגרמניה במאה ה-16, שבו השתמשו בסביבון כקוביית משחק, הכניסו תוכן יהודי משמעותי לאותיות החקוקות בו. לדבריהם, האותיות על צידי הסביבון סימנו בראשי תיבות לטיניות את מצב הזכייה של סכום ההימור. האותיות הלטיניות היו P–N–J–F או A–R–J–F. ביידיש, האותיות הן:

  • נ' = נִישט (נישטס) = כלום (הפסד)
  • ג' = גאנץ = הכל (זכייה)
  • ה' = האלבּ = חצי (חצי זכייה)
  • ש' = שטעל איין = העמד, הוסף [אחד] (המשתתף מוסיף מטבע לקופה)

המשחק בסביבון, שנפוץ גם באירופה (ונקרא ביידיש "דריידל"), אומץ שם על ידי היהודים שכרכו אותו עם מסורת חג החנוכה וניסיו. הם נתנו לאותיות את ראשי התיבות העבריות המוכרים: נס גדול היה שם. בתחילת המאה ה-20 החלו המורים ובהמשך גם המשוררים של ארץ ישראל להחליף את ה-ש' באות פ', המייצגת את המילה "פה", כדי להתאים את המסורת לשינוי הגאוגרפי[2][3].

פירוש נוסף שניתן לאותיות נגה"ש הוא הערך המספרי (גימטריה) שלהם, העולה 358, כערך המילה משיח. גדולי החסידות, נתנו פירושים נוספים, כך למשל רבי נחמן מברסלב פירש בשיחות הר"ן את ראשי התיבות כ"נבדל", "גלגל", "היולי", "שפל", המרמזים לחלקי העולם. רבי צבי אלימלך שפירא מדינוב כתב בספרו "בני יששכר"[4] שהמילים מרמזות על "גשנ"ה" שלשם שלח יעקב את יהודה, ומהוות את ראשי התיבות "נפשי" "גופני" "הכל" "שכלי" המרמזות לארבע הגלויות.

במשך הזמן התפתח המנהג של מתן דמי חנוכה לילדים. מעות אלו שימשו להימורים במשחק הסביבון, בדומה למשחקי הימורים באגוזים של פסח. ההתרחקות ממקור המשחק (ההימור) מתבטאת בין היתר בכך שבסביבונים מודרניים אין פאות ואותיות כלל, והם אינם מתאימים להימורים. הסביבון הפך לסמל, ובמקומות מסוימים נהוג למלא סביבונים חלולים בממתקים בתור "דמי חנוכה".

אטימולוגיה

מקור השם סביבון לא הוברר עד תומו. במקומות אחדים מובא המקור מפי איתמר בן אבי, שטען כי הוא זוכר שהגה את המילה כבר בהיותו ילד בן 5. הפרסום הראשון של המילה בכתובים מופיע בעיתון הצפירה, מיום 24 בדצמבר 1897 (כאשר בן אב"י היה כבר בן 15) במאמר של דוד ישעיהו זילברבוש הווינאי, המייחס דווקא לעצמו את החידוש הלשונאי:

"יש קונה עולמו במילה אחת או בהברה אחת ואפילו באות אחת שנזרקה לו מפי תומו […] הנה מתנה טובה שיש לי בבית גנזי. הנה ואגיד: סביבון שמה. הוא הוא השם שאני קורא בעברית במשקל שפיפון לכלי צעצועים של הילדים בחנוכה שקורין דראֶדיל בלע"ז ['דְרֶיידל' ביידיש]"[5].

שמות אחרים שניתנו למשחק: ביאליק קרא לו "כִּרְכָּר", ומנדלי מוכר ספרים – "חזרזר", ונמצא גם הכינוי "מגדל עוז" שמקורו אינו ידוע.

סביבוני משחק

לסביבוני משחק שלא נועדו דווקא לחנוכה הצורה היא לרוב דיסקה בעלת סימטריה גלילית, על מנת שהסביבון יסתובב טוב יותר ולזמן רב יותר. באמצעות מקל מסובבים את הסביבון על החוד והוא "מרקד" על המשטח סביב עצמו.

ישנם גם סביבונים המכונים "פורפרה" בעגת ילדי ישראל, או "פוררה" בעגה הירושלמית (ביפנית: 独楽, באנגלית: Trompo או Whipping Top). ישנם שני סוגים שונים, ולשניהם חודי מתכת:

  1. פורפרה עם שוט: סביבון עץ שחלקו העליון שטוח, ובמרכזו ידית שאורכה כחמישה סנטימטר. הסביבון מסובב ביד. השחקן מצליף בפורפרה באמצעות שוט, אשר נכרך סביב הסביבון. משיכת השוט מאיצה את הסביבון ושולחת אותו לשחקן נוסף, אשר מחזיר את הסביבון (מעין משחק מסירות).
  2. פורפרה עם חוט: סביבון קוני, פלסטי או עשוי עץ, אשר על חלקו התחתון חרוט תבריג. השחקן כורך חוט סביב הסביבון, מעגן את קצהו לאצבעו בלולאה ומטיל את הסביבון בעוצמה לקרקע. החוט הנמשך מסובב את הסביבון. במשחק של מספר שחקנים בפורפרות כאלה מטרת השחקן המטיל את הפורפרה לפגוע בפורפרה נייחת כך שהפורפרה שהטיל תמשיך עדיין להסתובב. פורפרות הפלסטיק, שהיו עשויות שני חלקים בצבעים שונים (חלק תבריג תחתון וחלק כדורי עליון) נטו להישבר כתוצאה ממשחק זה, ששוחק משנות החמישים עד סוף שנות השבעים.

ביפן נוצרה סדרת אנימה בשם "בייבלייד", שעסקה בילדים שברשותם סביבונים, שבכל אחד מהם נעולה "חיית כוח" על טבעית. המוצרים שיובאו לישראל בעקבות הסדרה זכו להצלחה רבה בישראל בשנות ה-2000 המוקדמות.

סביבוני רגל

סביבוני רגל הם סביבונים שיחודם הוא בכך שהם מופעלים בעזרת כף הרגל. צורת הסביבונים מזכירה צורת פעמון והפעלתם נעשית על ידי דריכה חזקה בסמוך לחלק הפתוח שלהם. ייחוד נוסף של סביבונים אלו קשור לעובדה שניתן לשמור אותם בתנועה סיבובית לפרקי זמן בלתי מוגבלים על ידי שבועטים בהם בעיטה סיבובית בטכניקה מיוחדת. המשחק פותח על ידי ממציא המשחקים דוד הירש, ויצא לאור לראשונה בשנת 1989.

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים




הערות שוליים

  1. אוצר כל מנהגי ישורון (סימן יט אות ד) בשם הרב עזריאל זליג קרלנשטיין מחבר הספרים 'עבודת עבד' ו'תפארת צבי'; שו"ת דברי יציב (אורח חיים סוף סימן רפג ד"ה ובהנ"ל אפשר).
  2. למשל בשיר "סביבון" שחיבר נ.ד. קרפיבנר בשנות ה-20, וכן בשיר הסיפורי של נתן אלתרמן "נס גדול היה פה" שפורסם בעיתון דבר בשנות ה-30
  3. לשוננו לעם, 44-45, המזכירות המדעית של האקדמיה ללשון העברית, 1993
  4. כסלו טבת מאמר ב אות כה.
  5. דוד ישעיהו זילברבוש, שיחת חולין לחנוכה, הצפירה, 24 בדצמבר 1897.
סמל המכלול גמרא 2.PNG
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0