חנוכייה
חנוכייה היא תשמיש מצווה יהודי שבו נוהגים להדליק את הנרות בחג החנוכה. החנוכייה בנויה כמנורה בעלת תשעה קנים, בדומה למנורת בית המקדש, בה היו רק שבעה קנים. החנוכייה נקראת במקורות וברוב ספרי ההלכה "חנוכה"[1], "מנורה" או "מנורת חנוכה"[2]. עד היום השם הנפוץ לתשמיש קדושה זה בגולה, הוא "מנורת חנוכה" או סתם "מנורה". השם "חנוכייה" רווח בקרב היהודים הספרדים בארץ ובארצות הבלקן (בכתיב שונה ובהטעמה מלעיל - "חנוקיאה")[3], והוא הוכנס לעברית בשנות ה'תר"ס בירושלים על ידי חמדה, אשתו של אליעזר בן-יהודה[4]. במסורת יהדות תימן המנורה נקראת פשוט "חנוכה". אין כל צורך הלכתי להדליק נרות בחנוכייה ואפשר להדליק נרות בכל צורה שהיא, אך ברוב תפוצות ישראל נהגו להדליק במנורה מעוצבת בעלת כלי קיבול מתאימים.
שמות
המילה "חנוקיאה" רווחה בקרב היהודים הספרדים בישראל ובארצות הבלקן[5], והמילה "חֲנֻכִּיָּה" נכנסה לעברית בסוף המאה ה-19 בירושלים על ידי חמדה בן-יהודה, אשתו של אליעזר בן-יהודה.
במקורות וברוב ספרי ההלכה, היא נקראת "מנורת חֲנֻכָּה" ובקיצור "מנורה", וכך עדיין מקובל לקרוא לה מחוץ לישראל[6].
הדלקת נרות חנוכה
- ערך מורחב – הדלקת נרות חנוכה
מצוה מדברי סופרים להדליק נרות בחנוכה, מקובל לקיים מצות הדלקת הנרות בחנוכייה המצוה תוקנה על ידי חז"ל כסמל לציון חנוכת בית המקדש, שכלל גם את חידוש הדלקת הנרות במנורה (בה נעשה נס פך השמן) בידי החשמונאים בבמאה החמישית לאלף הרביעי, לאחר שהצליחו לכבוש מחדש את בית המקדש מידי הכובשים היוונים.
מצווה להדליק נרות בחנוכייה ולפרסם את נס פך השמן ברבים (פרסומי ניסא) לזכר ניצחון המכבים על היוונים. ולכן נוהגים להניח את החנוכייה בחלון הבית או בפתח הדלת, כדי שייראו מבחוץ. בבתים מסוימים מותקנים ביתני ברזל או מתכת קטנים שניתן להניח בהם את החנוכייה כך שתיראה לעוברים ברחוב ועדיין תישמר מפני פגעים שונים. אם הדבר לא מתאפשר, ניתן להניח את החנוכייה בתוך הבית, סמוך לדלת הכניסה, בצד שמאל של הנכנס. זמן ההדלקה הוא מצאת הכוכבים עד שתכלה רגל מהשוק, כלומר: ההדלקה צריכה להיות בזמן שעדיין מסתובבים אנשים בחוץ.
מבנה
החנוכייה בימי קדם הייתה שורת מנורות שמן עשויות מחרס או מתכת שהוצבו זו בסמוך לזו, או מנורה אחת עגולה בעלת שמונה פתחי פתילות. בימי הביניים התפתחו חנוכיית המתכת האשכנזית וחנוכיית החרס הספרדית. בספרד הוסיפו לחנוכייה קיר אחורי ששימש לתלייתה, בגרמניה עשו שימוש לראשונה בנברשת עומדת בעלת שמונה קנים בתוספת כן מוגבה עבור השמש, צורה זו כנראה בהשפעת מנורת בית המקדש, בתימן השתמשו בקערת אבן (עשויה מאבן מיוחדת) בעלת חריצים סביב עיגולה.
שימוש בחנוכייה העשויה מכסף כהידור מצווה נזכר במאה ה-16, בספרו של רבי משה בן מכיר, סדר היום[7], הרב אברהם אזולאי כתב חמש עשרה דרגות בהידור חומר החנוכייה[8].
כיום לרוב החנוכייה מורכבת משמונה קנים המותאמים לקבלת שמונה נרות, וכן קנה נוסף המיועד ל'שַמָּש' - על מנת שאם ישתמשו לאור החנוכייה, יהיה זה לאורו של השמש, ולא לאור שאר הנרות שאסור להשתמש לאורם. כמו כן הוא משמש להדלקת יתר הנרות.
הסיבה שבחנוכייה ישנם שמונה נרות הוא מפני שחג החנוכה הוא שמונה ימים זכר לנס פך השמן, ותיקנו להדליק ביום הראשון נר אחד, ובכל יום ויום להוסיף עוד נר.
בחנוכייה כשרה כל שמונת הנרות עומדים בקו ישר, בגובה אחיד[9], ואילו על השמש להיות נבדל מיתר הנרות באופן כלשהו, לדוגמה בגובה שונה או במרחק מסוים משאר הנרות.
בחסידות חב"ד, יש הנוהגים להשתמש בחנוכיות עם קנים אלכסוניים ולא מעוגלים בהשראת צורת מנורת המקדש. שכן לפי הרבי מלובביץ' רבי מנחם מנדל שניאורסון קני המנורה היו אלכסוניים ולא מעוגלים וכפי שסובר הרמב"ם.
בישראל ובגולה נהוג בגני הילדים ליצור עם הילדים חנוכיות פשוטות שבהן משתמשים הילדים במהלך החג.
גלריית חנוכיות
-
מנורה מכסף, עבודת פיליגרן, גרמניה המאה ה-20
-
חנוכייה עשויה מאבן וברזל, יצירת האמן אסף קדרון
-
חנוכייה מודרנית מזכוכית
-
חנוכייה דולקת בכותל המערבי
-
חנוכייה שתכנן האמן מוריס אשקלון, סביבות 1948
-
חנוכייה רוסית, סוף המאה ה-19
-
חנוכייה על אדן חלון, 2022
-
חנוכייה ממרוקו, שלהי המאה ה-18
-
פסל חנוכייה בהר הרצל
-
חנוכייה בקרקוב
-
חנוכייה מעוצבת עם דמויות חסידים
-
חנוכייה מהמאה ה-19, מוצגת במוזיאון היהודי בניו-יורק
-
חנוכייה בחצר בית הכנסת הגדול של רומא
-
רכב נושא חנוכייה של צעירי חב"ד, בבחינת פרסום נס החנוכה
-
מנהג חלק מיהודי חלב בסוריה, להדליק שני שמשים[10]
-
מאגר המים שעל גבעת התיתורה במודיעין, הופך בחנוכה לחנוכייה ענקית. צולם בנר שמיני של חנוכה
ראו גם
קישורים חיצוניים
מיזמי קרן ויקימדיה |
---|
ערך מילוני בוויקימילון: חֲנֻכִּיָּה |
- הלכות חנוכייה כשרה ופסולה, הרב אליעזר מלמד, מתוך אתר פניני הלכה.
- חנוכייה, באתר של משרד החינוך
- חנוכיות, באתר "צפונט"
- רשימת מאמרים על החנוכייה באתר רמב"י
- בעל החנוכייה נרצח בשואה - החנוכייה שרדה, מתוך התערוכה "עדים דוממים: סיפורי חפצים מאוסף מוזיאון יד ושם", באתר יד ושם
- תצלומי הדלקת חנוכיות מתקופת השואה, מתוך התערוכה "חג החנוכה לפני השואה, בתקופת השואה ולאחריה" באתר יד ושם
- יחיעם שורק, גלגולה של מנורת המקדש עד לחנוכיה של היום, באתר "הידען", 28 בנובמבר 2013
- תערוכת חנוכיות במוזיאון תל אביב, יומני כרמל ינואר 1951 (התחלה 5:35)
- אור יקרות - החנוכיות היקרות בעולם, באתר בית התפוצות, דצמבר 2016
- חנוכיות, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
- ^ לדוגמא הרמב"ם קורא להלכות אלו הלכות מגילה וחנוכה בה הוא משווה בין חפץ המצוה 'מגילה' לחפץ המצוה 'חנוכה'
- ^ לדוגמא הבן איש חי
- ^ למשל בתשובה זו משנת 1798 מאת רבי אברהם מיוחס. ראו עוד על כך אצל אורה שורצולד, פעמים 56, עמ' 33-49
- ^ מי המציא את המילה חנוכייה? באתר אוח של משרד החינוך
- ^ למשל ב-תשובה זו משנת 1798 מאת רבי אברהם מיוחס. ראו עוד על כך אצל אורה שורצולד, "שקיעי ספרדית יהודית בעברית החדשה", פעמים 56, עמ' 33–49 באתר יד יצחק בן-צבי
- ^ כך גם במסורת יהדות תימן נקראת בערבית "מסרג'ה" (=מנורה), הרב יצחק רצאבי מעודד להמשיך להשתמש בשמה המקורי (שולחן ערוך המקוצר, חלק ג' עמוד רסו, קובץ דברי חפץ, חלק ה' עמוד רד).
- ^ הלכות חנוכה, "ובעניין הנרות שידליקו בהן, כל אחד יעשה אותן כפי כחו וכל המהדר אותם ביותר הרי זה משובח. ומי שידו משגת לעשות אותם מכסף יעשה אותם. ... לפחות מי שאין בידו לעשות כל השמונה נרות כסף יעשה אחד מהם כסף, ויהיה אותה שמחדש בכל לילה זכר לנס, וכל זה אם אינו מעכב, מראה בה חביבות המצוה וחפצו והשמחה שיש לו בה - שהוא עיקר העבודה כנ"ל."
- ^ ספר חסד לאברהם, מעיין ב, נהר נ"ח. והם: זהב, כסף, נחושת קלל, נחושת אדומה, ברזל, בדיל, עופרת, זכוכית, עץ, עצם, חרס מצופה אבר, חרס לא מצופה, קליפת רימון, קליפת אגוז, קליפת אלון.
- ^ ולכתחילה לא בעיגול, כך בהלכה לפי הרמ"א על שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תרע"א, סעיף ד', על פי פסיקת מהרי"ל מחשש איסור "מדורה", אולם אם ישנו מרחק ניכר בין הנרות, גם חנוכייה עגולה כשרה (רמ"א שם, בשם תרומת הדשן.)
- ^ כמה נרות מדליקים בחנוכה? - על מנהג יהדות חלב להדליק שני שמשים במקום אחד
הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.
36708312חנוכייה