חנוכייה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
חנוכייה מצופה בכסף
חנוכייה מודרנית מזכוכית
מנורה מכסף, עבודת פיליגרן, גרמניה המאה ה-20
חנוכייה עשויה מאבן וברזל, יצירת האמן אסף קדרון

חנוכייה היא תשמיש מצווה יהודי שבו נוהגים להדליק את הנרות בחג החנוכה. החנוכייה בנויה כמנורה בעלת תשעה קנים, בדומה למנורת בית המקדש, בה היו רק שבעה קנים.

אין כל צורך הלכתי להדליק נרות בחנוכייה ואפשר להדליק נרות בכל צורה שהיא, אך ברוב תפוצות ישראל נהגו להדליק במנורה מעוצבת בעלת כלי קיבול מתאימים.

החנוכייה נקראת במקורות וברוב ספרי ההלכה "חנוכה"[1], "מנורה" או "מנורת חנוכה"[2]. עד היום השם הנפוץ לתשמיש קדושה זה בגולה, הוא "מנורת חנוכה" או סתם "מנורה". השם "חנוכייה" רווח בקרב היהודים הספרדים בארץ ובארצות הבלקן (בכתיב שונה ובהטעמה מלעיל - "חנוקיאה")[3], והוא הוכנס לעברית בשנות ה'תר"ס בירושלים על ידי חמדה, אשתו של אליעזר בן-יהודה[4]. במסורת יהדות תימן המנורה נקראת פשוט "חנוכה".

השימוש בחנוכייה

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – הדלקת נרות חנוכה

מצוה מדברי סופרים להדליק נרות בחנוכה, מקובל לקיים מצות הדלקת הנרות בחנוכייה המצוה תוקנה על ידי חז"ל כסמל לציון חנוכת בית המקדש, שכלל גם את חידוש הדלקת הנרות במנורה (בה נעשה נס פך השמן) בידי החשמונאים בבמאה החמישית לאלף הרביעי, לאחר שהצליחו לכבוש מחדש את בית המקדש מידי הכובשים היוונים.

מצווה להדליק נרות לפרסם את נס פך השמן ברבים (פרסומי ניסא), לזכר ניצחון המכבים על היוונים. ולכן נוהגים להניח את החנוכייה בחלון הבית או בפתח, כדי שייראו מבחוץ. או בתוך הבית, סמוך לדלת הכניסה, בצד שמאל של הנכנס. זמן ההדלקה הוא משקיעת החמה או מצאת הכוכבים (לפי המנהג), עד שתכלה רגל מהשוק, כלומר: ההדלקה צריכה להיות בזמן שעדיין מסתובבים אנשים בחוץ.

מבנה החנוכייה

חנוכיה מתימן במבנה הקדום

החנוכייה בימי קדם הייתה שורת מנורות שמן עשויות מחרס או מתכת שהוצבו זו בסמוך לזו, או מנורה אחת עגולה בעלת שמונה פתחי פתילות. בימי הביניים התפתחו חנוכיית המתכת האשכנזית וחנוכיית החרס הספרדית. בספרד הוסיפו לחנוכייה קיר אחורי ששימש לתלייתה, בגרמניה עשו שימוש לראשונה בנברשת עומדת בעלת שמונה קנים בתוספת כן מוגבה עבור השמש, צורה זו כנראה בהשפעת מנורת בית המקדש, בתימן השתמשו בקערת אבן (עשויה מאבן מיוחדת) בעלת חריצים סביב עיגולה.

בחנוכייה כשרה כל שמונת הנרות עומדים בקו ישר, בגובה אחיד[5], ואילו על השמש להיות נבדל מיתר הנרות באופן כלשהו, לדוגמה בגובה שונה או במרחק מסוים משאר הנרות.

שימוש בחנוכייה העשויה מכסף כהידור מצווה נזכר במאה ה-16, בספרו של רבי משה בן מכיר, סדר היום[6], הרב אברהם אזולאי כתב חמש עשרה דרגות בהידור חומר החנוכייה[7].

כיום לרוב החנוכייה מורכבת משמונה קנים המותאמים לקבלת שמונה נרות, וכן קנה נוסף המיועד ל'שַמָּש' - על מנת שאם ישתמשו לאור החנוכייה, יהיה זה לאורו של השמש, ולא לאור שאר הנרות שאסור להשתמש לאורם. כמו כן הוא משמש להדלקת יתר הנרות. הסיבה למספר הקנים היא שהם מסמלים את שמונת ימי הנס. בפסיקתא רבתי (פרשה ב) מובאת סיבה אחרת: כאשר נכנסו החשמונאים לבית המקדש, הם אילתרו שמונה שיפודים שבהם הדליקו נרות.

לאור בקשתו של הרבי מלובביץ'', נוהגים חסידי חב"ד להשתמש בחנוכיות עם קנים אלכסוניים ולא מעוגלים, כיון שלדעתו[8] כך הייתה צורתה של מנורת המקדש.

בישראל ובגולה נהוג בגני הילדים ליצור עם הילדים חנוכיות פשוטות שבהן משתמשים הילדים במהלך החג.

גלריית חנוכיות

מאגר המים שעל גבעת התיתורה במודיעין, הופך בחנוכה לחנוכייה ענקית. צולם בנר שמיני של חנוכה

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ לדוגמא הרמב"ם קורא להלכות אלו הלכות מגילה וחנוכה בה הוא משווה בין חפץ המצוה 'מגילה' לחפץ המצוה 'חנוכה'
  2. ^ לדוגמא הבן איש חי
  3. ^ למשל בתשובה זו משנת 1798 מאת רבי אברהם מיוחס. ראו עוד על כך אצל אורה שורצולד, פעמים 56, עמ' 33-49
  4. ^ מי המציא את המילה חנוכייה? באתר אוח של משרד החינוך
  5. ^ ולכתחילה לא בעיגול, כך בהלכה לפי הרמ"א על שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תרעא, סעיף ד , על פי פסיקת מהרי"ל מחשש איסור "מדורה", אולם אם ישנו מרחק ניכר בין הנרות, גם חנוכייה עגולה כשרה (רמ"א שם, בשם תרומת הדשן.)
  6. ^ הלכות חנוכה, "ובעניין הנרות שידליקו בהן, כל אחד יעשה אותן כפי כחו וכל המהדר אותם ביותר הרי זה משובח. ומי שידו משגת לעשות אותם מכסף יעשה אותם. ... לפחות מי שאין בידו לעשות כל השמונה נרות כסף יעשה אחד מהם כסף, ויהיה אותה שמחדש בכל לילה זכר לנס, וכל זה אם אינו מעכב, מראה בה חביבות המצוה וחפצו והשמחה שיש לו בה - שהוא עיקר העבודה כנ"ל."
  7. ^ ספר חסד לאברהם, מעיין ב, נהר נ"ח. והם: זהב, כסף, נחושת קלל, נחושת אדומה, ברזל, בדיל, עופרת, זכוכית, עץ, עצם, חרס מצופה אבר, חרס לא מצופה, קליפת רימון, קליפת אגוז, קליפת אלון.
  8. ^ על פי ציור המנורה בכתב ידו של הרמב"ם.

הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.

Logo hamichlol.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0