רבי שלמה אלישיב

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הלשם
קובץ:ShlomoElyashiv1.jpg
הרב שלמה אלישיב, "בעל הלשם"
לידה 5 בינואר 1840
תר"א
פטירה 13 במרץ 1926 (בגיל 86)
תרפ"ו
השתייכות מקובלים
תחומי עיסוק קבלה
תלמידיו הרב אהרן שלמה מהריל, הרב אברהם יצחק הכהן קוק והרב משה יעקב רביקוב.
חיבוריו לשם שבו ואחלמה

הרב שלמה אלישיבכתיב יידי: עליאשאוו; י"ב בטבת תר"א, 5 בינואר 1840כ"ז באדר תרפ"ו, 13 במרץ 1926) היה מחשובי המקובלים בסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20. בעל ספרי ה"לשם שבו ואחלמה", על שמם הוא נקרא גם בעל הלשם.

ביוגרפיה

נולד בזאגר (Żagory) בליטא לרבי חיים חייקל ולסתירה גיטא. למד אצל אביו עד גיל מצוות ואח"כ אצל רבי גרשון תנחום ממינסק במשך שש שנים. לפני הגיעו לגיל עשרים נישא לרעייתו בת שבע אסתר בת הר"ר דוד פיין, מנכבדי העיר שאוויל. לאחר נישואיו למד תורה בהתמדה מתוך עניות גדולה בני המקום שדאגו לפרנסתו ביקשו ממנו לשמש כמו"ץ העיירה, אך לאחר תקופה קצרה פרש מתפקידו ונסע עם בנו יצחק ל'פרישות' בעיירה טעלז לתקופה של עשר שנים.

הרב אלישיב זכה ליחס של הערכה שגבלה בהערצה מחכמי התורה של תקופתו. החזון אי"ש אמר עליו שהוא ה"מקובל האחרון". הרב קוק קרא לו בכמה מקומות "גדול המקובלים בדורנו". ואף מצוטט משמו כי אמר עליו שהוא בקיא בחדרי הקבלה כמו שאדם בקיא בביתו[1].

היה מורו של הרב אהרן שלמה מהריל ועמד בקשרים עם הראי"ה קוק והרב אריה לוין.

עלה לארץ ישראל בשנת תרפ"ד והתיישב בירושלים. נפטר בכז באדר תרפ"ו (13 במרץ 1926) ונקבר בבית הקברות הר הזיתים. על הלוויתו סיפר רבי אריה לוין: "כשהוציאו המטה ברחובה של עיר הספידו מע"כ רבינו הגאון הצדיק המקובל מרן רבי אברהם יצחק הכהן ... בבכי תמרורים, ובתוך דבריו התפרץ בבכי וצעק בקול מר: אבי אבי רכב ישראל, אילו זכינו היינו רואים בעינינו כי פסק עמודא דנורא בין דידיה לדידן כראוי לחד בדרא או לתרי בדרא ... ואמנם ראינו פלא כשהעלו את ארונו אל מעלת הר הזיתים והתחילו להתעסק בקבורתו, זכינו כל המשתתפים שמה לראות בעינינו עמודא דנהורא כעין מראה הקשת תחת כיפת השמים ממזרח למערב עד סתימת הגולל, כולם ראו ותמהו".

חתנו, הרב אברהם אלישיב, אימץ את שם חותנו בעת עלייתם לארץ. נכדו הוא הרב יוסף שלום אלישיב.

ספריו והגותו

בספריו שנקראו בשם כולל "לשם שבו ואחלמה" הוא מבאר ומרחיב את שיטת האר"י בקבלה, ומתפלמס עם שיטותיהם של מקובלים אחרים. הספר כלל ארבעה חלקים עיקריים (לפי סדר הדפסתם):

  1. ספר הקדו"ש: הקדמות ושערים - "לכל מי שחשקה נפשו לכנוס בהיכלי הקודש פנימה..."[2]
  2. ספר הדע"ה: הוא דרושי עולם התוהו - "סוד המלכין קדמאין... ומדרגות מצב העולמות שקודם החטא ושינויים אשר על ידי החטא"[3]
  3. לשם שבו ואחלמה, חלק הכללים- "בסוד אריגת העולמות והשתשלותם מהעולם היותר עליון אשר ברום מעלה עד סוף כלל העולמות..."[4]
  4. לשם שבו ואחלמה, חלק הביאורים - פירוש על עץ חיים (ספר) של רבי חיים ויטאל

לאחר פטירתו נדפס ספר "גליוני לשם שבו ואחלמה", מגיליונות שכתב בשולי ספריו, וכן "נגלות לשם שבו ואחלמה" המלקט מתוך ספריו את העניינים השייכים לחלק הנגלה שבתורה. נותרו עדיין בכתבי יד ביאורו על ספר היצירה, וביאור על ספרא דצניעותא[5].

הרב אלישיב היה תומך של שיטת הגר"א בקבלה שדגלה בהיצמדות למקורות התלמודיים. באחד מספריו כתב ה"לשם" נגד שיטותיהם בקבלה של הרמח"ל ושל הבעל שם טוב[6]. עם זאת במקום אחר[7] נראה שחזר בו מלייחס לרמח"ל את הדברים.

לקריאה נוספת

  • הרב שריה דבליצקי, ארי במסתרים
  • הרב אריה לוין, תולדות בעל הלשם (הודפס בחלק מהמהדורות בראש חלק הכללים)
  • אור האורות, אור יקרות, תולדות חייו של רבי שלמה עליאשוב וקשריו עם הראי"ה קוק

קישורים חיצוניים

אודות

ספרו "לשם שבו ואלחמה"

הערות שוליים

  1. ^ שבת הראי"ה פרשת בחוקותי (גיליון 23), אתר ישיבה
  2. ^ מתוך הקדמתו לספר
  3. ^ מתוך ההקדמה
  4. ^ מהקדמתו להקדו"ש
  5. ^ עצתו אמונה, תולדות בעל הלשם מאת הרב אריה לוין, עמ' 45
  6. ^ ספר הדע"ה, חלק א, דרוש ה, סימן ז, אות ח
  7. ^ חלק הביאורים, חלק א, דרושי עיגולים ויושר, הקדמה לענף ב, אות ב


סמל המכלול גמרא 2.PNG
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0