רבי נפתלי כ"ץ

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Disambig RTL.svg המונח "סמיכת חכמים" מפנה לכאן. לערך העוסק בנתינת סמכויות לפסיקת הלכה, ראו סמיכה לרבנות.
דיוקן נפתלי כ"ץ, מתוך ציור דמיוני מ-1772 (53 שנים אחר מותו) בידי יוהאן אנדריאס בנימין נתנאגל.[1]

רבי נפתלי כ"ץ (ה'ת"ט; 1648 - כ"ד בטבת ה'תע"ט; 15 בינואר 1719) היה רב, מקובל, אב בית דין וראש ישיבה, שנדד וגלה בין אוסטרהא (כיום במערב אוקראינה), פוזן (היא פוזנן), פראג בצ'כיה, פרנקפורט במערבה של גרמניה, ושוב אוסטראה. הוא היה מעורב במחלוקות בעניין שבתאותו של נחמיה חייא חיון.

ביוגרפיה

נולד בשנת ה'ת"ט בעיר אוסטרהא לרבי יצחק הכהן, אב בית הדין בעיירה סטפאן ודרשן בפראג ולאידל בת מנחם שטנגן (מרגליות) אב בית דין פרמישלן.[2] בצעירותו נלקח בשבי הטטארים, אך הצליח להימלט.

נשא לאשה את אסתר שינדיל, בתו של הרב שמואל שמעלקא ז"ק, אב"ד אוסטרהא, אשר מינה אותו כראש ישיבה וכגבאי בית המדרש "הקלויז", שאותו בנה מכספו, ונחשב רב העיירה.[3]

רבי נפתלי כיהן כראש החברה קדישא וכאב בית דין בעיר פוזן (כיום פוזנן בפולין). בעיר זו הותיר קמע בתוך ראש צבי, שנחשב בידי יהודי העיר ורבניה כסגולה מוצלחת נגד שרפה.[4][5] אחרי תקופת מה עבר לעיר פרנקפורט שבגרמניה, שם התעמק בחכמת הנסתר.

ביום חמישי 15 בינואר 1711 (כ"ד בטבת ה'תע"א) (ולפי ספרים יהודים בשבת שאחריו) פרצה שרפה גדולה בפרנקפורט שמקורה בביתו ברובע היהודי, והעלילו על הרב כ"ץ שהוא הגורם לה. סיפור השרפה הופץ ועבר גלגולים רבים במסגרת המלחמה נגד השבתאות, ומאוחר יותר מלחמת החסידים והמתנגדים ובעיקר מלחמת המשכילים והיראים, בעד ונגד הקבלה. לפי גרסה אחת השרפה בערה במשך יממה שלמה, האש כילתה 500 בתים בעיר, וכן 36 ספרי תורה, ארבעה יהודים אף נספו בשרפה, והרב הואשם בהצתת השרפה עצמה.[6] הוא הואשם בידי השלטונות הנוצריים בנזק שנגרם, ונאסר.[4] ההאשמות כללו שימוש בקבלה נגד הצלב הנוצרי והעברתו באש.[7] טענות אלו תורגמו מאוחר יותר להאשמתו בכך שהשרפה פרצה כתוצאה משימוש בקבלה מעשית ומאגיה שחורה, או האשמתו בכך שנמנע בזדון מקריאה לכבאים על מנת לבדוק את כוח קמעותיו.[8]

לפי עיתונות התקופה (הובא בספר שלשלת זהב), היה זה באחד מימי צום בה"ב, והרב כ"ץ טען במשפטו שמשום כך התפלא על האש אשר המשרתת הריחה מכיוון המטבח, בו לא בישלו באותו היום. הוא זוכה במשפט, לאחר שהוברר כי השרפה פרצה באשמת שוכר חדר שלו הלא יהודי, אך הוא נאלץ לעזוב את העיר בעקבות שמועות שהופצו שנמנע מכיבוי השריפה כדי לבחון את הקמיעות שלו, או שהצית אותה כביכול במסגרת כישופי קבלה. אף שיהודי העיר לא הצטרפו להאשמות, נאלץ לעבור מפרנקפורט לפראג.[9]

בפראג שימש כרב בישיבתו של הרב דוד אופנהיים, ושם פגשו נחמיה חייא חיון, שהיה תלמיד-חבר לשבתי צבי. הרב כ"ץ רשם הסכמה לספרו של חיון.

בתו נישאה לאריה לייב, בנו של החכם צבי ואחיו של רבי יעקב עמדין הלוחם הגדול בשבתאות.[10] בשנת ה'תע"ו נכדתו רחל, בת בנו מרדכי, נישאה לרבי יעקב עמדין, אף הוא בן החכם צבי.[10]

בעקבות פולמוס חיון והתכתבות רבי משה חגיז עם מחותנו החכם צבי[11] בעניין חיון, טען הרב כ"ץ שהוא הוטעה כשנתן את הסכמתו לספרו של חיון, אשר הראה לרב כ"ץ הסכמות של רבני איטליה לספריו, ושהדברים הרשומים בהסכמה בלשון שירית המעידים שקרא את הספר[12] הם זיוף, והוא התנער ממנה כשלדבריו הוא אף חלה כתוצאה מכך.[13] היו שפקפקו בכך שחזר בו, אך מתוך כתביו ומכתביו המאוחרים בהם התבטא בחריפות נגד השבתאות מוכח כי צידד ללא סייג בהחרמתה.[14][15]

כשנתיים מאוחר יותר, בשנת ה'תע"ח (סביבות 1718) החליט לעלות לארץ ישראל, אך נפטר בדרכו, במהלך שהותו באיסטנבול שבטורקיה, שם נקבר.

צוואתו נדפסה על ידי הרב ירוחם מאיר ליינר.

ספריו

הספר "ברכת ה'" כולל את שני הספרים "סמיכת חכמים" המבאר את סמיכות המסכתות זו לזו, ו"קדושה וברכה" שהוא ביאורים וחידושים על הגמרא מסכת ברכות. [כך שמדובר בשלשה שמות לספר אחד]. שמו לדורות הונצח דווקא בשם הספר "סמיכת חכמים".

צאצאיו

  • חיים (רב באוסטראה).
  • מרדכי. (אב"ד פוזנא והגליל).
  • בצלאל (אב"ד אוסטראה והגליל).
  • יצחק (אב"ד קרזמיר).
  • שמעלקא (אב"ד ברסלאו).
  • יצחק אייזיק (אב"ד פרוסטיץ).
  • שפרינצע (אשת יעקב אב"ד פוזנא והגליל).
  • איידל (אשת סעדיה ישעיה אב"ד מעזריטש).
  • קיילא (אשת גבריאל אב"ד ניקלשבורג).

בניו ובנותיו נישאו למשפחות משושלות רבניות. מכיוון ששושלתו המשפחתית אף היא ידועה לאורך דורות, רבים ממשפחות הרבנים מקשרים את עצי המשפחה דרכו. הוא הוזכר כאחד מאבותיו של הרב יעקב פלק בספרו "פני יהושע". הרב פלק היה אחד מצאצאיו של רבי יהושע העשיל מחבר ה"מגיני שלמה" שעסק בהקדמה לספרו בתולדות משפחתו. מסיבה זו הרב כ"ץ מהווה "עוגן" אל דורות קודמים של שושלות רבנים, ובדרך כלל גם עוגן ל'שושלת בית דוד'.

בין אלו המיוחסים אליו, מחבר "קצות החושן" רבי אריה לייב הלר, אחיו רבי יהודה כהנא מחבר "קונטרס הספקות", רבי ישכר בער מזלוטשוב, וכן אדמו"רי חסידות זידיטשוב, סטרטין ובעלז.[16]

לקריאה נוספת

  • אברי בר-לבב, המות בעולמו של המקובל ר' נפתלי הכהן כ"ץ (עבודת גמר לתואר "מוסמך". האוניברסיטה העברית בירושלים), ירושלים, תש"ן.

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא רבי נפתלי כ"ץ בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ התמונה המקורית (צבעונית ובהיפוך שמאל-ימין)(הקישור אינו פעיל, 8.1.2021) הכוללת שני ילדים או תלמידים ואור חזק מבהיק ביניהם, נמצאת בתערוכת החיים היהודיים בפרנקפורט(הקישור אינו פעיל, 8.1.2021) במוזיאון היהודי בעיר זו. ור' דיוקנאות רבנים בעניין אמיתות דיוקנאות דומים, ומקורותיו שם. עותק תמונה זו בשחור-לבן הודפס באנציקלופדיה יודאיקה, וכן באתר האנציקלופדיה היהודית (מוצג בוויקיפדיה האנגלית בערך "קבלה"). גילוף עץ עם דיוקן דומה הוצג כדמות האר"י (ר' 'דיוקן דמיוני חדש של האר"י הקדוש (נוטריקון - רשומות של עובד בבית המכירות קדם). יש לציין שדמות זו או דומה לה אינה מופיעה בין הדיוקנאות הרבים שעל שערי המהדורות הראשונות של הספר.
  2. ^ שמה העברי: נאוה, והוזכרה פעמים אחדות ברמז בהקדמות לספרו. לאביה, הרב מנחם שטנגן, היו שבעה בנים מאשתו הראשונה - שינדיל בת משה מרדכי מרגליות, ושבע בנות מאשתו השנייה בת רבי משה חריף, אב בית דין קרמניץ. בני הרב מנחם שטנגן הסבו את שמם למרגליות על שם משפחת אמם. (סימן 135 בספר ענף עץ אבות). על זיהוי מצבת אבי המשפחה יואל שטנגן שזוהה בטעות כמצבה העתיקה ביותר בבית העלמין בפרמישלן, כתב החוקר הלונדוני יוסף כ"ץ אחד מצאצאי הרב נפתלי בספר שם ושארית (אתר כתבים עבריים - היברובוקס)
  3. ^ שם רעייתו ותולדותיה מופיע פעמים אחדות בספר הצוואה שכתב. על היותו רב העיירה אוסטרהא נכתב בתולדותיו, בהקדמה לספר הצוואה (בכתב העת 'זיכרון וספר' חלק ב', אתר כתבים עבריים) אך ייתכן שמדובר בתקופת חזרתו לעיר זו לאחר הגלות מפרנקפורט.
  4. ^ 4.0 4.1 קוים לדמותו של ר' נפתלי כ"ץ מפרנקפורט, ויחסו לשבתאות(הקישור אינו פעיל, 8.1.2021) פרופ' יהודה ליבס (מסמך וורד, אתר האוניברסיטה העברית)
  5. ^ ספר החוט המשולש על תולדות החתם סופר. סיפור זה הועתק ב שלשלת הזהב על תולדות הרב כ"ץ (אתר כתבים עבריים) והובא במאמרו של פרופ' ליבס
  6. ^ שלשלת זהב עמוד 29, ובמאמרו של פרופ' ליבס.
  7. ^ לדוגמה, בספרו האנטישמי 'מצבות היהודים' של חוקר תולדות היהודים יוהאן יעקב שודט. דבריו הובאו בתכתיב עברי אך בשפתם הגרמנית המקורית בספר שלשלת זהב, בהערה ל"ז בעמוד 39.
  8. ^ חוט המשולש שם, והפתיחה למאמרו של פרופ' ליבס.
  9. ^ שלשלת זהב עמוד 29.
  10. ^ 10.0 10.1 שלשלת זהב, עמוד 41 ואילך
  11. ^ החכם צבי היה מחותנו של הרב כ"ץ: אריה לייב בנו של חכם צבי (ואחיו של רבי יעקב עמדין) היה נשוי לבתו של הרב כ"ץ. ר' תחילת וסוף המכתב בספר שלשלת זהב (עמוד 41 ואילך)
  12. ^ שלשלת זהב עמ' 35, העתקת לשון ההסכמה לספר 'עוז לאלהים' של חיון. ההסכמה עצמה חסרה מהעותק המקוון של הספר באתר כתבים עבריים, אך מוזכרת בהסכמות לספר 'דברי נחמיה'.
  13. ^ שלשלת זהב פרק ו', מכתבו של הרב כ"ץ למחותנו החכם צבי, והתנערותו מן ההסכמה.
  14. ^ מלחמות ה', אות י"א ספרו של רבי משה חגיז (אמסטרדם, ה'תע"ד סביבות 1714). הספר מצטט את מכתבם של תומכי חיון, המצטטים את טענות הרב חגיז, ומעירים על טענתו של הרב כ"ץ שביקש לחזור בו מן ההסכמה: "אם כן היה לו לכתוב, להזהיר ולהודיע צערו ברבים קודם לכן, ולטענה זו אין תשובה." בהמשך הרב חגיז דוחה את הערתם.
  15. ^ תולדות המקבלים השבתאים והחסידים דוד כהנא, תל אביב תרפ"א, אותיות כ"ח-ל"א מסוף עמוד 127 בעניין יחסו של הרב כ"ץ (מובא לפי פרשנותו של רבי משה חגיז). ור' הערה 10 במאמרו של ליבס
  16. ^ דגל מחנה יהודה עמ' ק"א


תקופת חייו של רבי נפתלי כ"ץ על ציר הזמן
תקופת הזוגותתנאיםאמוראיםסבוראיםגאוניםראשוניםאחרוניםציר הזמן


Logo hamichlol.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0