שחר קמתי להודות

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
שַׁחַר קַמְתִּי לְהוֹדוֹת

שַׁחַר קַמְתִּי לְהוֹדוֹת לְךָ אֱלֹהַי תְהִלָּתִי. וַאֲרַנֵּן לְךָ בֹּקֶר וְאוֹדִיעֲךָ חַטָּאתִי. תִּנָּתֶן לִי בָזֶה שָֹכָר לִפְעֻלָּתִי[1]. נַפְשִׁי בִּשְׁאֵלָתִי וְעַמִּי בְּבַקָּשָׁתִי:

לְפָנִים זֹאת בְּיִשְֹרָאֵל[2] מַקְרִיבֵי הַקָּרְבָּן. אִם חַטָּאַי כַּשָּׁנִי כֻּלּוֹ הָפַךְ לָבָן[3]. וְאֶדַּדֶּה כָּל שְׁנוֹתַי וְאַאֲנִין עַל הַחֻרְבָּן. וְאֵין לִי לְבַד מִלָּתִי. וְעוֹלָתִי תְפִלָּתִי[4]. נַפְשִׁי בִּשְׁאֵלָתִי וְעַמִּי בְּבַקָּשָׁתִי:

מִזְבֵּחַ בִּהְיוֹתוֹ וְקָדָשִׁים לִזְבִיחָה. וְהֵבִיא אִישׁ אֶת זִבְחוֹ וְחַטָּאתוֹ נִמְחָה. אָפַס מֶנִּי מְכַהֵן וְאֵין זֶבַח וְאֵין מִנְחָה[5]. תּוֹדָתִי זְבִיחָתִי. וְשִׂיחָתִי מִנְחָתִי. נַפְשִׁי בִּשְׁאֵלָתִי וְעַמִּי בְּבַקָּשָׁתִי:

הֵן בִּהְיוֹת הָעֲבוֹדָה וְכֹהֲנִים עַל מִשְׁמֶרֶת. הֲלֹא חַטָּאת מְכַפֶּרֶת וְהָעוֹלָה מַכְשֶׁרֶת. וְאֵין חַטָּאת וְאֵין עוֹלָה וְלֹא חֵלֶב וְיוֹתֶרֶת. וְאֶשְׁפֹּךְ אֶת רִנָּתִי. וְאַפִּיל תְּחִנָּתִי. נַפְשִׁי בִּשְׁאֵלָתִי וְעַמִּי בְּבַקָּשָׁתִי:

הֵן קֶדֶם בַּמִּקְדָּשׁ בְּקוּם זְרִיזִים בְּאַשְׁמֹרֶת. טְהוֹרִים נִצְּבוּ לְהָפִיס חֲדָשִׁים לִקְטֹרֶת. וְאֵין לְבוֹנָה וְאֵין קְטֹרֶת וְנִשְׁאַרְתִּי שְׁחַרְחֹרֶת. בְּהִתְוַדּוֹתִי חַטָּאתִי. תְּהֵא כְקָרְבָּן תּוֹדָתִי[6] נַפְשִׁי בִּשְׁאֵלָתִי וְעַמִּי בְּבַקָּשָׁתִי:

חֲזֵה קָדוֹשׁ כִּי יָדִי כָּבְדָה עַל אַנְחָתִי. וְאֵין מִי יַעֲמֹד בַּעֲדִי וְאֵין לִי בֵּית מְנוּחָתִי. לְבַד בְּךָ אַזְכִּיר שִׁמְךָ מָעוֹז צוּר יְשׁוּעָתִי[7]. הַעֲבֵר אֶת אַשְׁמָתִי. וְעָנְתָה בִּי צִדְקָתִי[8]. נַפְשִׁי בִּשְׁאֵלָתִי וְעַמִּי בְּבַקָּשָׁתִי:

שחר קמתי להודות הוא פיוט מאת רבי שלמה אבן גבירול, שנאמר בסליחות בעשרת ימי תשובה בקרב יהדות אשכנז[9]. ידוע גם בשם הפזמון החוזר שבו, נפשי בשאלתי ועמי בבקשתי.

תוכנו של הפיוט מבוסס על כך שבזמן שבו בית המקדש חרב, מילות התפילה והוידוי משמשות כתחליף לעבודת הקורבנות במטרה לרצות את הקב"ה, ולזכות בחיים.

הפזמון של השיר משתמש בביטוי של אסתר המלכה[10]: ”נַפְשִׁי בִּשְׁאֵלָתִי וְעַמִּי בְּבַקָּשָׁתִי”. במשפט זה מודגש שבקשת החיים של המשורר אינה רק בקשה אישית על חייו שלו, אלא בקשה לחיי העם כולו.

באקרוסטיכון רמוז שם המחבר (שלמה הקטן - חזק).

הפיוט נאמר בסליחות לעשרת ימי תשובה, בנוסח ליטא ביום השלישי ובנוסח פולין ביום החמישי.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ הלשון על פי הפסוק "יש שכר לפעולתך", ירמיהו, ל"א, ט"ו.
  2. ^ הלשון על פי הפסוק "וזאת לפנים בישראל", רות, ד', ז'.
  3. ^ רעיון הכפרה הוא על פי הפסוק "אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו", ישעיהו, א', י"ח. הקישור לקרבן הוא במאמר חז"ל על שעיר המשתלח במסכת יומא, פרק ו', משנה ח': "וכשהגיע שעיר למדבר היה הלשון מלבין שנאמר אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו". הסיומת היא שיבוץ של לשון הכתוב בויקרא, י"ג, י"ג: "כֻּלּוֹ הָפַךְ לָבָן טָהוֹר הוּא".
  4. ^ הרעיון של תפילה כתחליף לקרבן מקורו בהושע, י"ד, ג', "וּנְשַׁלְּמָה פָרִים שְׂפָתֵינוּ"
  5. ^ המשורר משתמש בלשון הפסוק הושע, ג', ד': "אֵין מֶלֶךְ וְאֵין שָׂר וְאֵין זֶבַח וְאֵין מַצֵּבָה".
  6. ^ השורש של "תודה" ושל "וידוי" זהים, ולכן מבקש המשורר שוידויו יחשב לו כקרבן תודה. הוידוי מכונה בשם "תודה" גם בלשון הפסוק יהושע, ז', י"ט "וְתֶן לוֹ תוֹדָה וְהַגֶּד נָא לִי מֶה עָשִׂיתָ אַל תְּכַחֵד מִמֶּנִּי".
  7. ^ צירוף מילים זה, שמוכר לנו לראשונה בפיוט זה מפרי עטו של רבי שלמה אבן גבירול, שימש לאחר כמאה שנה או יותר את מחבר הפיוט הידוע מעוז צור, לפתיחת הפיוט שלו. צירוף זה בנוי על הפסוק בתהלים, ל"א, ג': "הֱיֵה לִי לְצוּר מָעוֹז לְבֵית מְצוּדוֹת לְהוֹשִׁיעֵנִי", והצירוף "צור ישועתי" מופיע בפסוק אחר (תהלים, פ', כ'): "הוּא יִקְרָאֵנִי אָבִי אָתָּה אֵלִי וְצוּר יְשׁוּעָתִי".
  8. ^ הלשון על פי הפסוק "וענתה בי צדקתי", בראשית, ל', ל"ג.
  9. ^ המנהג לאומרה היה גם אצל יהודי איטליה כפי שכותב שד"ל ראו כאן עמוד 65.
  10. ^ אסתר, ז', ג'.
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0