מנשה (מלך יהודה)
שגיאות פרמטריות בתבנית:מנהיג
פרמטרים [ צאצאים ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
 | |||||||
| איור משנת 1553 | |||||||
| לידה | 709 לפנה"ס | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה | 642 לפנה"ס (בגיל 67 בערך) | ||||||
| מדינה | ממלכת יהודה | ||||||
| תארים | מלך יהודה | ||||||
| שושלת בית דוד | |||||||
| אב | חזקיהו | ||||||
| אם | חפצי-בה | ||||||
| יורש העצר | אמון | ||||||
|
| |||||||
מְנַשֶּׁה, מלך יהודה בשנים 697 לפנה"ס עד 642 לפנה"ס. עלה לכס המלוכה כאשר היה בן 12 בלבד. הוא ירש ממלכה קטנה ומשועבדת עקב הכישלון שנחל אביו, המלך חזקיהו, במרד נגד אשור. באותה עת גבלה יהודה בצפון ובצפון מערבה באימפריה האשורית שהייתה בשיא כוחה. בקרבתה חיו שארית תושבי ממלכת ישראל שלא גלו ועמים שונים שהוגלו לשומרון על ידי האשורים.
מלבד המקורות המקראיים, מוזכר מנשה פעמיים בכתובת האשוריות ”מנשה מלך יהודה (Menasî/Ninsi šar Iaudi)”, האחת ב"מנסרת נינוה א" של אסרחדון, והשנייה באנאלים של אשורבנפל.[1]
מנשה היה המלך ששלט הכי הרבה זמן בהיסטוריה של עם ישראל, 55 שנים.
פעולותיו של מנשה
בתקופת מלכותו הארוכה (55 שנה) העניק מנשה גושפנקא ממלכתית לפולחן אלילי הנכר, והכניסם לתוך תחומי בית המקדש למרות התנגדות הנביאים.
ייתכן כי הסיבה למעשיו של מנשה היה מצבה של ממלכת יהודה, שכאמור הייתה בשנים אלה בשפל המדרגה, מצבה הכלכלי היה בכי רע, ומנשה הפך וסאל של ממלכת אשור.
נקודת מבט שונה ניתן למצוא בספר ראשית ישראל של פרופסור ישראל פינקלשטיין. בספר זה מתוארת תקופת מנשה כתקופה בה שוקמה יהודה מההרס של מסע סנחריב מלך אשור בתקופת חזקיהו. בנוסף, מתוארת שם תקופת מנשה כתקופה של פיתוח קשרי מסחר שונים ורחבים עם ארצות רבות כגון ערב, התפשטות ההתיישבות היהודאית בכיוון דרום ושכלול שיטות ייצור וארגון כלכלי. גם תיאור מנשה בתנ"ך כמי ששפך "דם נקי" מקבל אפשרות של חלק מתמונת המאבקים הפנימיים שהיו בימיו בענייני דת. מקובל להניח שאיפשר ואף קידם חדירתה של תרבות אשורית כחלק ממערכת היחסים ההדוקה שקיים עם שליטי אשור, ובמיוחד המלכים סנחריב ואסרחדון. כגמול על שירותיו לאשור העביר אסרחדון לידי יהודה חלק מאזור השומרון.
יחס המסורת למנשה
המקרא אינו מוסר מידע על מצבה המדיני של ממלכת יהודה בימי מנשה ולא על מדיניותו אך הוא מתמקד בחטאיו הדתיים הרבים כלפי ה': ”וַיֶּתַע מְנַשֶּׁה אֶת יְהוּדָה וְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִָם: לַעֲשׂוֹת רָע מִן הַגּוֹיִם, אֲשֶׁר הִשְׁמִיד ה' מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל” (דברי הימים ב', ל"ג, ט').
חטאיו של מנשה כוללים (על פי ספר מלכים והפרשנויות השונות) ביטול תיקוני הפולחן שביצע אביו חזקיה; החדרת פולחן הבעל והאשרה ליהודה והצבת פסל האשרה בין כותלי בית המקדש (מלכים ב', כ"א, ז'); הנהגת עבודת "צבא השמים" ביהודה ואף בניית מזבחות לפולחן זה בחצרות בית המקדש; פנייה לאובות וידעונים; מחיקת שם ה' מספרי התורה; בעילת אחותו; העברת בנו באש (עבודת אלילים בשם מולך). מיוחס לו גם שפך דמים רב ומעשי רצח שונים, ביניהם לפי חז"ל אף הרצח של סבו, הנביא ישעיהו.
גם בספר מלכים וגם בספר דברי הימים נזכרים חטאיו הרבים של מנשה, והתנ"ך תולה בחטאיו את חורבן הבית הראשון.
בספר דברי הימים מסופר סיפור על מנשה שלא סופר בספר מלכים. מנשה מוגלה לאשור, שם נושא תפילה לאלוקי ישראל ומתוודה על חטאיו. הוא מוחזר למלכותו ביהודה, שם חוזר בתשובה ונשאר נאמן לתורת ה'.
בספרים החיצוניים מופיע שבזמן שמנשה היה שבוי בבבל הוא חזר בתשובה והתפלל. התפילה של מנשה היא ספר חיצוני ונקראת תפילת מנשה.
השוני והניגוד העולה בין המסופר בספר מלכים לזה בדברי הימים עומד ברקע למחלוקת חז"ל. המשנה במסכת סנהדרין (פרק י', משנה ב') מספרת על שלושה מלכים שלדעת חכמים אין להם חלק לעולם הבא: ירבעם, אחאב ומנשה. לעומת דעה זאת, מובאת דעת רבי יהודה שטוען שלמנשה יש חלק לעולם הבא לאור האמור בספר דברי הימים ב', פרק ל"ג, פסוק י"ג: "וַיִּתְפַּלֵּל אֵלָיו וַיֵּעָתֶר לוֹ וַיִּשְׁמַע תְּחִנָּתוֹ וַיְשִׁיבֵהוּ יְרוּשָׁלִַם לְמַלְכוּתוֹ וַיֵּדַע מְנַשֶּׁה כִּי ה' הוּא הָאֱלֹקִים". ועל כך משיבים חכמים: "אמרו לו למלכותו השיבו ולא לחיי העולם הבא".
הגמרא במסכת סנהדרין קב ב מספרת על רב אשי שהתבטא על מנשה חברינו, דהיינו תלמיד חכם כמונו, ובא אליו מנשה בחלום והוכיח אותו על כך כיון שהוא (רב אשי) לא יודע הלכות פשוטות, והסביר לו שלמרות גדולתו בתורה הוא לא יכל לעמוד בפני היצר החזק שהיה באותה תקופה לעבוד עבודה זרה.
קישורים חיצוניים
שגיאות פרמטריות בתבנית:ויקישיתוף בשורה
פרמטרי חובה [ שם ] חסרים
- אורי קציר, ימיו הסוערים של המלך מנשה, אפלטון
- פרק על מנשה בפודקאסט דברי הימים.
הערות שוליים
- ↑ מרדכי כוגן, אסופת כתובות היסטוריות מאשור ובבל: מאות ט-ו לפסה"נ, בהוצאת ספריית האנציקלופדיה המקראית, מוסד ביאליק ירושלים. כתובת 30, עמ' 87 - 92, וכתובת 34, עמ' 99 - 103
| מלכי יהודה ושנת עלייתם (לפני הספירה) לכס המלוכה | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
|
| מלכי יהודה וישראל | |||||
|---|---|---|---|---|---|
| מלכי ישראל המאוחדת | שאול המלך • דוד המלך • שלמה המלך | ||||
| מלכי יהודה | רחבעם • אביה • אסא • יהושפט • יורם • אחזיה • עתליה • יואש • אמציה • עוזיהו • יותם • אחז • חזקיהו • מנשה • אמון • יאשיהו • יהואחז • יהויקים • יהויכין • צדקיהו | ||||
| מלכי ישראל | איש בושת • ירבעם בן נבט • נדב • בעשא • אלה • זמרי • תבני • עמרי • אחאב • אחזיהו • יורם • יהוא • יהואחז • יואש • ירבעם השני • זכריה • שלום • מנחם • פקחיה • פקח • הושע | ||||
| בית חשמונאי |
| ||||
| מלכי בית הורדוס | הורדוס • ארכלאוס • הורדוס אנטיפס • פיליפוס • אגריפס הראשון • אגריפס השני | ||||