העלאה באוב
העלאה באוב או דרישה אל המתים הוא טקס מיסטי, שבו מנסים המשתתפים ליצור קשר עם נשמה של אדם שמת, ולקבל מסר ממנה. וריאציות של הטקס קיימות בתרבויות רבות. בין הנפוצות שבהן: רופא אליל או מדיום, המכניס עצמו למצב טראנס באופן טקסי בניסיון לתקשר עם המתים או ישויות רוחניות אחרות. התורה אוסרת ביצוע טקסי העלאה באוב, הנקראים "דרישה אל המתים" (ספר דברים, פרק י"ח, י-יא).
על פי ההלכה, ניתן להעניש בעל אוב שהעלה באוב במזיד בבית דין בעונש סקילה (בזמן בו נוהגים דיני נפשות),[1] ואם לא נענש בסקילה חייב בעונש כרת. אם עבר על העבירה בשוגג חייב להביא קרבן חטאת.[2]
בתנ"ך
ערך מורחב – בעלת האוב מעין דור
בספר שמואל מסופר על שאול המלך שפונה לבעלת אוב מעין דור, שתעלה אליו את שמואל הנביא באוב, על מנת שהוא יוכל לדעת מה תהיה תוצאת המלחמה עם הפלשתים. שאול מתחפש ובא אל האשה בלילה, יחד עם עוד שני אנשים, ומבקש להעלות את שמואל הנביא.
כאשר מתגלה לה זהותו של שאול בדרך לא ברורה, בעלת האוב פורצת בזעקה גדולה כלפי שאול: "לָמָּה רִמִּיתָנִי, וְאַתָּה שָׁאוּל". שאול מרגיע אותה ושואל מה ראתה, ושאול מזהה את שמואל לפי תאורה.
בין שמואל לשאול מתפתח דו-שיח של ממש. בתחילה שמואל מתרגז, ושואל את שאול: "לָמָּה הִרְגַּזְתַּנִי לְהַעֲלוֹת אֹתִי"[3], ושאול מתנצל בפניו, ואומר שצר לו מאד מן הפלשתים, ואלקים אינו עונה לו. שמואל בתגובה שואל את שאול בתמיהה: "וְלָמָּה תִּשְׁאָלֵנִי", ומודיע לשאול שאלקים סר מעליו, וגם קרע את הממלכה מידו, ונתן לרעהו - דוד.
פרשנות
חכמי ישראל נחלקו מהי העלאה באוב, כאחד ממחלוקתם בנושאי מאגיה. הרציונליסטיים שבהם לא מקבלים את קיומו של האוב, ולדעתם כל הטקסים הללו קשורים לתרגילים פסיכולוגיים וליכולות של דיבור מהבטן וכדומה, ואילו המיסטיים שבהם מקבלים את האפשרות הטכנית לבצע העלאה באוב.
גם בקרב המיסטיקנים, יש הטוענים שאין בידינו כיום היכולת לעשות זאת (למשל, רבי יעקב חגיז בספרו עץ החיים).
כך מתייחס הרמב"ם להעלאה באוב בספרו "משנה תורה":
כיצד מעשה האוב? זה שהוא עומד ומקטיר קטורת ידועה ואוחז שרביט של הדס בידו ומניפו, והוא מדבר בלאט בדברים ידועים אצלם, עד שישמע השואל כאילו אחד מדבר עימו ומשיבו על מה שהוא שואל בדברים מתחת הארץ בקול נמוך עד מאוד, וכאילו אינו ניכר לאוזן אלא במחשבה מרגיש בו
ראו גם
לקריאה נוספת
- חננאל מאק, שלושה משלים של ריש לקיש על שאול המלך השואל באוב, בתוך: עיוני מקרא ופרשנות, כרך ה: מנחות ידידות והוקרה לאוריאל סימון. בעריכת משה גרסיאל ואחרים. רמת-גן: אוניברסיטת בר-אילן, תשס-2000, עמ' 179–195.
קישורים חיצוניים
- הרב יהודה פתיה, ספר "רוחות מספרות", באתר HebrewBooks
- הארץ, לוח הוויג'ה לא נותן מנוח למדענים, באתר הארץ, 1 באוגוסט 2013
הערות שוליים
- ^ משנה, מסכת סנהדרין, פרק ז', משנה ד'.
- ^ משנה, מסכת כריתות, פרק א', משנה א'.
- ^ ספר שמואל א', פרק כ"ח, פסוק ט"ו.
| דיני נפשות | |||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מיתה שלא בידי בית דין | הבא במחתרת • הבא להורגך השכם להורגו • רודף • מוסר • קנאים פוגעים בו • מורידין ואין מעלין • גואל הדם • דיני בני נח | ||||||||
| מרכיבי הדינים | סנהדרין בלשכת הגזית • בית דין של 23 או 71 • עדות • התראה | ||||||||
| ארבע מיתות בית דין |
| ||||||||
| איסורים ומצוות | ייהרג ואל יעבור • לא תרצח • לא תעמוד על דם רעך • מסירות נפש • עדים זוממים • פיקוח נפש • קידוש השם | ||||||||
| שונות | כרת • מיתה בידי שמים • הכנסה לכיפה • קם ליה בדרבה מיניה • עיר מקלט • שינוי הדין • המתת חסד בהלכה • הפלה • שור הנסקל | ||||||||
| אלילים במיתולוגיה הכנענית | ||
|---|---|---|
| הפנתאון הכנעני | אדון • אל • אשרה • בעל • בעל זבוב • בעל פעור • גד • גפן-ואֻגר • דגון • חורון • ים • ירח • כושר וחסיס • כושרות • כמוש • מולך • מות • נכל ואיב • סער • ענת • עשתר • עשתרת • קדש-ואמרר • רשף • שחר • שלם • שפש • תרפים |
|
| אתרים מיתולוגיים | אוגרית • פסגת הצפון | |
| כתבים דתיים | אגדת אקהת • אגדת כרת • עלילות בעל וענת • שירה אוגריתית | |
| פולחן | במות • מצבה • מקדש מגדול • נסך וקטורת • סעודת מרזח | |
| הנהגה דתית | בעלת האוב • כהנים (כמרים) • קדשים (קדש וקדשת) | |
