העלאה באוב

חייבי כריתות
בא על האם • בא על אשת האב • בא על כלתו • משכב זכור • משכב בהמה • בא על אישה ובתה • אשת איש • בא על אחותו • בא על אחות אביו • בא על אחות אמו • בא על אחות אשתו • בא על אשת אחיו • בא על אשת אחי אביו (ועל אשת אחי אמו) • נידה • מגדף • עובד ע"ז • נותן מזרעו למולך • בעל אוב • מחלל שבת • טמא שאכל קודש • הבא למקדש טמא • האוכל חלב • האוכל דם • האוכל נותר • האוכל פיגול • השוחט בחוץ • המעלה בחוץ • האוכל חמץ בפסח • האוכל ביום הכיפורים • העושה מלאכה ביום הכיפורים • המפטם את השמן • המפטם את הקטורת • הסך בשמן המשחה • המבטל קרבן פסח • המבטל ברית מילה

העלאה באוב או דרישה אל המתים הוא טקס מיסטי, שבו מנסים המשתתפים ליצור קשר עם נשמה של אדם שמת, ולקבל מסר ממנה. וריאציות של הטקס קיימות בתרבויות רבות. בין הנפוצות שבהן: רופא אליל או מדיום, המכניס עצמו למצב טראנס באופן טקסי בניסיון לתקשר עם המתים או ישויות רוחניות אחרות. התורה אוסרת ביצוע טקסי העלאה באוב, הנקראים "דרישה אל המתים" (ספר דברים, פרק י"ח, י-יא).

על פי ההלכה, ניתן להעניש בעל אוב שהעלה באוב במזיד בבית דין בעונש סקילה (בזמן בו נוהגים דיני נפשות), ואם לא נענש בסקילה חייב בעונש כרת. אם עבר על העבירה בשוגג חייב להביא קרבן חטאת.

בתנ"ך

ערך מורחב – בעלת האוב מעין דור

בספר שמואל מסופר על שאול המלך שפונה לבעלת אוב מעין דור, שתעלה אליו את שמואל הנביא באוב, על מנת שהוא יוכל לדעת מה תהיה תוצאת המלחמה עם הפלשתים. שאול מתחפש ובא אל האשה בלילה, יחד עם עוד שני אנשים, ומבקש להעלות את שמואל הנביא.

כאשר מתגלה לה זהותו של שאול בדרך לא ברורה, בעלת האוב פורצת בזעקה גדולה כלפי שאול: "לָמָּה רִמִּיתָנִי, וְאַתָּה שָׁאוּל". שאול מרגיע אותה ושואל מה ראתה, ושאול מזהה את שמואל לפי תאורה.

בין שמואל לשאול מתפתח דו-שיח של ממש. בתחילה שמואל מתרגז, ושואל את שאול: "לָמָּה הִרְגַּזְתַּנִי לְהַעֲלוֹת אֹתִי", ושאול מתנצל בפניו, ואומר שצר לו מאד מן הפלשתים, ואלקים אינו עונה לו. שמואל בתגובה שואל את שאול בתמיהה: "וְלָמָּה תִּשְׁאָלֵנִי", ומודיע לשאול שאלקים סר מעליו, וגם קרע את הממלכה מידו, ונתן לרעהו - דוד.

פרשנות

חכמי ישראל נחלקו מהי העלאה באוב, כאחד ממחלוקתם בנושאי מאגיה. הרציונליסטיים שבהם לא מקבלים את קיומו של האוב, ולדעתם כל הטקסים הללו קשורים לתרגילים פסיכולוגיים וליכולות של דיבור מהבטן וכדומה, ואילו המיסטיים שבהם מקבלים את האפשרות הטכנית לבצע העלאה באוב.

גם בקרב המיסטיקנים, יש הטוענים שאין בידינו כיום היכולת לעשות זאת (למשל, רבי יעקב חגיז בספרו עץ החיים).

כך מתייחס הרמב"ם להעלאה באוב בספרו "משנה תורה":

כיצד מעשה האוב? זה שהוא עומד ומקטיר קטורת ידועה ואוחז שרביט של הדס בידו ומניפו, והוא מדבר בלאט בדברים ידועים אצלם, עד שישמע השואל כאילו אחד מדבר עימו ומשיבו על מה שהוא שואל בדברים מתחת הארץ בקול נמוך עד מאוד, וכאילו אינו ניכר לאוזן אלא במחשבה מרגיש בו

— משנה תורה לרמב"ם, ספר מדע, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים, פרק ו', הלכה א'

ראו גם

• כישוף
• סיאנס
• ניבוי עתידות
• על טבעי
• לוח ויג'י

לקריאה נוספת

• חננאל מאק, שלושה משלים של ריש לקיש על שאול המלך השואל באוב, בתוך: עיוני מקרא ופרשנות, כרך ה: מנחות ידידות והוקרה לאוריאל סימון. בעריכת משה גרסיאל ואחרים. רמת-גן: אוניברסיטת בר-אילן, תשס-2000, עמ' 179–195.

קישורים חיצוניים

ראו מדיה וקבצים בנושא זה בוויקישיתוף.

• הרב יהודה פתיה, ספר "רוחות מספרות", באתר HebrewBooks
• הארץ, לוח הוויג'ה לא נותן מנוח למדענים, באתר הארץ, 1 באוגוסט 2013

הערות שוליים

ערך זה הוא קצרמר בנושא דת. אתם מוזמנים לתרום למכלול ולהרחיב אותו.

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0