יוסף

דמותו של כנעני היורד למצרים לבוש כותונת פסים על פי ציור בקבר מצרי בבני חסן

יוֹסֵף הוא בנם של יעקב ורחל. נקרא גם יוסף הצדיק. הוא נקרא בשמו על ידי רחל אמו, שהייתה עקרה שנים רבות, וכשנולד ראתה בו סימן לבן נוסף: "וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ יוֹסֵף לֵאמֹר יֹסֵף ה' לִי בֵּן אַחֵר".

יוסף היה בנו האהוב של יעקב, דבר שהביא לקנאת האחים בו, עד למכירתו. לאחר מכירתו נמכר יוסף לפוטיפר במצרים, הפך לראש ביתו, אך לאחר מכן נאסר בבית האסורים בעקבות עלילה שהעלילה עליו אשת פוטיפר, שכביכול ניסה לחטוא עמה. בכלא פתר יוסף לשרי פרעה את חלומותיהם, ולאחר שפרעה עצמו חלם חלום ופותר אין לו, הובא יוסף לפניו. יוסף פתר לפרעה את חלומותיו, וניבא לו שיהיו עתה שבע שנות שובע ולאחריהן שבע שנות רעב. פרעה בתגובה העלה את יוסף לגדולה, ומינה אותו למשנה למלך מצרים.

לאחר שבע שנות הרעב, ירדו אחיו של יוסף מצרימה להביא לחם, ופגשו אותו שם. יוסף הכירם אך אחיו לא הכירו אותו. יוסף מעביר את אחיו תלאות רבים, עד שלבסוף נגלה אליהם כיוסף אחיהם. יוסף ואחיו מתפייסים, וכל משפחת יעקב יורדת מצרימה לחיות במצרים בארץ גושן.

במותו, מצווה יוסף את אחיו להעלות את ארונו אל ארץ ישראל, לאחר שה' יגאל אותם ממצרים.

יום הולדתו

לפי מקורות משניים, יוסף נולד בא' בתמוז ויש אומרים בכ"ז בתמוז.

הבן האהוב

כמסופר בתורה, היה יוסף בן הזקונים של יעקב מאשתו אהובתו רחל, לה היה זה הבן הבכור, ולכן יעקב אהב אותו אהבה יתירה, והעניק לו כתונת פסים. אהבה זו גרמה לקנאה גדולה. בנוסף, הביא יוסף את דיבת אחיו בפני אביהם - והם שנאו אותו בשל כך.

בהמשך הפסוקים, חלם יוסף חלום ובו הוא ואחיו אוספים שעורים בשדה, ולפתע קמה אלומתו של יוסף, ניצבת על עומדה, ואלומות השעורה של כולם משתחוות לאלומת השעורה שלו. המשמעות הייתה ברורה: כל האחים יבואו להשתחוות ליוסף, והוא ימלוך עליהם או ישלוט בם. יוסף סיפר את חלומו לאחיו, ושנאתם אליו גדלה בשל חלום זה. לאחר מכן חלם יוסף חלום נוסף: בו 11 הכוכבים, יחד עם השמש והירח, באים להשתחוות לו. הפעם הייתה המשמעות רחבה יותר: לבד 11 הכוכבים (=האחים, השבטים), יבואו גם השמש (האב, יעקב) והירח (האם) להשתחוות ליוסף בסופו של דבר. יוסף סיפר גם חלום זה לאחיו. אחיו לא הגיבו לסיפור החלום, ויוסף שב וסיפר את החלום לאביו בפניהם. יעקב הגיב בגערה: "הבא נבוא אני ואמך ואחיך להשתחוות לך ארצה"?. על פי רש"י, הגערה נועדה לשכך את קנאתם של האחים על ידי יצירת הרושם כי החלום הוא חלום שווא. לכאורה, מכיוון שאמו של יוסף - רחל - נפטרה כבר, הרי שאין אפשרות כי החלום יתקיים. אולם, מיד בהמשך נכתב "ואביו שמר את הדבר". מכך ניתן ללמוד, על פי רש"י, כי יעקב כן האמין שביום מן הימים החלום יתממש.

מכירת יוסף

ערך מורחב – מכירת יוסף

לאחר עניין החלומות, שלח יעקב את יוסף לראות את שלום אחיו שנדדו עם הצאן לאזור שכם ועמק דותן. האחים הבחינו בו מרחוק וקראו זה לזה: הנה בעל החלומות הלזה בא - ועתה לכו ונהרגהו! ראובן, הבכור מנע מהם לבצע את הרעיון, והם השליכו אותו לבור. לאחר מכן הלך ראובן לשמש את אביו.

יהודה הוסיף ואמר: "מה בצע כי נהרגהו", הוא הציע למכור את יוסף לשיירה של ישמעאלים שעברה במקום, שמכרו אותו למצרים. וכך הגיע יוסף למצרים. כשראובן חזר והבחין בנעשה הוא הבין שמוכרחים לעשות משהו כדי להסתיר את הדבר מאביהם הזקן. הם שחטו גדי עיזים, טבלו את כתונת יוסף בדם, ובאו אל יעקב ושאלוהו: הכתונת בנך היא זו? יעקב, הנדהם ביכה את מות יוסף באומרו "חיה רעה אכלתהו טָרֹף טֹרַף יוסף".

יוסף במצרים וניסיון אשת פוטיפר

יוסף נמכר לעבד בבית פוטיפר שר הטבחים - משרי פרעה. לאחר שהתברר כאיש ארגון מוצלח הוא הושם להיות אחראי על בית פוטיפר. אשת אדוניו ניסתה לפתותו למשכב בדברים, אך יוסף סירב בהתמדה. לבסוף ביום חג מקומי, נותרה אשת פוטיפר בבית בתואנה שהיא חולה וקיוותה לנצל את ההזדמנות כדי לתפוס ביוסף ולגרום לו להיות עמה. יוסף ברח מהבית ובגדו נשאר בידה. אשת פוטיפר שחששה מהגילוי המרעיש, האשימה את יוסף שכיכול הוא זה שניסה לפתותה ועקב כך הוא הושם בבית הסוהר.

ה' שוב עמד לימינו, והוא נשא חן בעיני שר בית הסוהר, שמינה אותו לשרת את שר האופים ושר המשקים, שנכלאו בשל רשלנות בהכנת מאכלי המלך. כאשר שניהם חלמו חלומות מוזרים, פתר להם יוסף את החלומות: שר האופים יתלה, ואילו שר המשקים יקבל חנינה וישוב למשרתו. יוסף מבקש ממנו לזכור לו חסד ולשחררו מבית האסורים, אך בפועל, שר המשקים שוכח את יוסף.

לאחר שנתיים, כאשר פרעה חולם חלומות שלא היה פותר להם, נזכר שר המשקים בנער העברי היושב בבית הכלא, וממליץ לפרעה להיעזר בשירותיו כדי לפתור את החלום.

יוסף כמשנה למלך

יוסף חושף את זהותו לאחיו, גוסטב דורה

יוסף פתר בהצלחה את חלום פרעה: שבע שנות שבע יגיעו לעולם, ולאחריהן שבע שנות רעב. בעקבות הפתרון מזדרז יוסף ומציע לפרעה לאגור מזון בזמן השבע כדי שהארץ תוכל לשרוד בזמן הרעב. פרעה מתפעל עד מאד מהפתרון ומההצעה המעשית שבעקבותיו, וממנה את יוסף על ביצוע משימת אגירת המזון. התפקיד הרשמי של יוסף: המשנה למלך.

בספר בראשית, פרק מ"א, פסוק מ"ה משנה פרעה את שמו של יוסף לצָפְנַת פַּעְנֵחַ. יש האומרים שפירושו של שם זה הוא "מגלה נסתרות" (יוסף פירש את חלומו של פרעה).

יוסף מבצע בהצלחה את המשימה, הוא אוגר אוצרות מזון רבים, ומוכר אותם ליושבי מצרים. כל משך זמן זה, הוא מחכה שאחיו יבואו מצרימה, על מנת לפגשם. לאחר זמן רב, הם אכן הגיעו כדי לקנות מזון במצרים, ואז יוסף העליל עליהם שהם מרגלים. לראיה, הם היו צריכים להביא את אחיהם הקטן - בנימין כדי להוכיח שכוונותיהם חיוביות.

לאחר שבנימין ירד מצרימה, האשים אותו יוסף בגניבת הגביע שלו, ולבסוף התגלה אל אחיו: "אני יוסף אחיכם - העוד אבי חי"? (ספר בראשית, פרק מ"ה, פסוק ג').

הוא ממהר לשלוח שלוחים אל אביו, והוריד אותו בכבוד רב מצרימה. משהגיע למצרים עם כל אחיו, הקצה להם מקום מיוחד - ארץ גושן, שם הם התגוררו בשלום ובשלוה.

לאחר פטירת אביו יעקב, נפטר גם יוסף, לאחר 80 שנות מלכות במצרים, כאשר הוא מבקש מאחיו להעלות את עצמותיו לארץ ישראל, כאשר יגאל אותם ה'.

בניו

הסמל של שבט יוסף

יוסף נשא לאישה את אסנת בתו של פוטי-פרע כהן און. סיפור נישואיהם מסופר בחיבור יוסף ואסנת בספרים החיצוניים. באמצע שנות השבע, בשנת ב'רל"ג ויש אומרים ב'רל"ה נולדו ליוסף שני בנים, הילד הבכור נקרא מנשה ”כי נשני אלוקים את כל עמלי ואת כל בית אבי” והילד השני נקרא אפרים ”כי הפרני אלוקים בארץ עניי”. יש אומרים שמנשה ואפרים היו תאומים, ויש אומרים שנולדו בזה אחר זה.

בספר יונת אלם להרמ"ע מפאנו הביא מדרש חז"ל שמנשה ואפרים היו אמורים להיולד מיעקב ובלהה אך לאחר מעשה ראובן הוחלט בשמים שיוולדו מיוסף.

שני בניו של יוסף מאסנת: אפרים ומנשה, התפצלו והיו לשניים משבטי ישראל בעקבות דברי יעקב, שראה בהם בנים שלו, "וְעַתָּה שְׁנֵי בָנֶיךָ הַנּוֹלָדִים לְךָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, עַד בֹּאִי אֵלֶיךָ מִצְרַיְמָה לִי הֵם, אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה כִּרְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן יִהְיוּ לִי: (ספר בראשית, פרק מ"ח, פסוק ה')

הרמב"ן כתב שליוסף נולדו בנים נוספים, ובתורה מוזכרים רק מנשה ואפרים שנולדו קודם שנות הרעב,והוא מדייק זאת מלשון הפסוק בדברי יעקב ליוסף ”ומולדתך אשר הולדת אחריהם”. והפנים יפות כותב שנולדו ליוסף לאחר מכן רק בנות, שהרי לא כתוב שמות נוספים בחלוקת הארץ חוץ ממנשה ואפרים.

ישנה מסורת, כי שני עמודים מקוטעים עתיקים העומדים לצד מצבת יוסף בקברו אשר בשכם, הן מצבות קברם של שני בניו.

ישנן דעות שיהושע בן נון הוא אפרים בנו של יוסף.

מורשתו

יוסף הפך בתרבות היהודית לסמל לאדם שבתבונתו ואמונתו מחלץ את עצמו משפל תחתיות ומהמצב הנואש ביותר להיות שליט הארץ. חז"ל ראו בו דמות של צדיק, שמתגבר על יצריו ומעביר על מידותיו ואינו נוקם ונוטר על עוולות שנעשו לו. אפשר לראות בסיפור גדולתו של יוסף, מעבר ממשפחתיות ללאומיות, בכך שיוסף "מתאמן" בתכסיסי מלכות ושלטון במצרים, כהכנה ליצירת עם.

מקום קבורתו של יוסף מיוחס למצבת קבר הממוקמת בפאתי העיר שכם, סמוך למחנה הפליטים בלאטה, והמכונה קבר יוסף.

דמותו ההיסטורית של יוסף

חרפושית עם הכתובת "בן רע, יעקב-הר, נחון בחיים", שנמצא בתל שקמונה, כיום מוצגת במוזיאון הימי הלאומי

יש המזהים את יוסף עם 'אמחותפ', המשנה למלך ג'וסר שחי בימי השושלת השלישית. על פי אסטלת הרעב שהיא כתובת ארכאולוגית, הוא ייעץ למלך ג'וסר כאשר באו על הארץ שבע שנות רעב. אחרים מזהים את יוסף עם סגנו של המלך אמנחותפ השלישי מהשושלת ה-18, שפיתח את תעלת 'בחר יוסף' שממערב לנילוס.

יוסף בחסידות

בספרי חסידות, המרבים להשתמש ברעיונות קבליים, משתמשים הרבה בדמותו של יוסף לסמל את הקדושה וההתגברות על החטא. מידת ה"יסוד" אשר מסמלת את הקדושה נקראת מידתו של יוסף, "וצדיק יסוד עולם" (ספר משלי, פרק י', פסוק כ"ה) הצדיק הוא יוסף. כמו כן באושפיזין ביום השישי של סוכות נקרא "אושפיזין דיוסף" שהוא כנגד מדת היסוד, ובחסידויות שונות (בעלזא ועוד) עורכים טיש מיוחד שנקרא "ויוסף הוא המשביר" ומתפללים שבזכותו תגיע הפרנסה לעם ישראל.

כתנת פסים (1981), מיכאל סגן-כהן, אוסף מוזיאון ישראל, ירושלים

ראו גם

• עץ משפחה של דמויות מקראיות - מתרח ועד שלמה
• קבר יוסף
• ג'וב יוסף

לקריאה נוספת

• סיפור יוסף במקרא ובראי הדורות - אוסף מאמרים בעריכת לאה מזור, בית מקרא נ"ה א, תש"ע, הוצאת מוסד ביאליק. (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)
• עדין שטיינזלץ, ‏דמויות מן המקרא, סדרת אוניברסיטה משודרת, בהוצאת משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 1980, פרק ג' - "יוסף בעל החלומות"
• אוריאל סימון, בקש שלום ורדפהו- שאלות השעה באור המקרא, המקרא באור שאלות השעה, תל אביב:ידיעות אחרונות, 2002.עמ' 60–93.
• ליאורה רביד, התנ"ך היה באמת. תל אביב: ידיעות ספרים, 2009. עמ' 332–343.
• דורון לוריא, מלכים בשר ודם: התנ"ך באמנות המאות ה-16 עד ה-19, מוזיאון תל אביב לאמנות, 2005, יוסף, עמ' 63-56.

קישורים חיצוניים

• הערך "יוסף הצדיק", באתר ויקישיבה
• הרב יוסף דב סולוביצ'יק, ‏חלומות יוסף, באתר "דעת", 1996; מתוך הספר "ימי זיכרון"
• דניאל משה לוי ויוסף רוטשטיין, ‏התנ"ך והארכיאולוגיה - מסורת מול מדע, באתר "דעת", 2004 - ראו חלק א' במאמר: "ממציא הפירמידה אמחתפ לעומת יוסף"
• חגי לונדין, מושגים ביהדות - אבות האומה, באתר "ערוץ מאיר"