ראובן

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ראובן בציורו של פרנסיסקו דה סורבראן

רְאוּבֵן (לפי המסורת נולד בי"ד בכסלו[1] שנת ב'קצ"ב או ב'קצ"ג ונפטר בשנת ב'שי"ז או ב'שי"ח[2]) הוא בכור בניו של יעקב, מאשתו הראשונה לאה. צאצאיו של ראובן הפכו לשבט ראובן.

בתורה בראשית, כ"ט, ל"ב, נאמר שלאה אמו נתנה לו את שמו: ”כִּי-רָאָה ה' בְּעָנְיִי כִּי עַתָּה יֶאֱהָבַנִי אִישִׁי”. ראובן מוזכר בהמשך הפרשה[3] כאשר מצא דודאים – והביאם לאימו.

בני ראובן: חנוך ופלוא וחצרון וכרמי.

מעשה בלהה

כאשר יעקב נטה את אהלו ליד מגדל עדר, המקרא מספר כי ראובן שכב עם בלהה, פילגש אביו: ”וַיֵּלֶךְ רְאוּבֵן וַיִּשְׁכַּב אֶת-בִּלְהָה פִּילֶגֶשׁ אָבִיו, וַיִּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל” (בראשית, ל"ה, כ"ב). על מעשה זה מתבטא יעקב בברכו אותו לפני מותו: ”פַּחַז כַּמַּיִם אַל-תּוֹתַר, כִּי עָלִיתָ מִשְׁכְּבֵי אָבִיךָ; אָז חִלַּלְתָּ, יְצוּעִי עָלָה” (בראשית, מ"ט, ד').

חז"ל אומרים כי ”כל האומר ראובן חטא אינו אלא טועה” (תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף נ"ה עמוד ב'). אלא ”מלמד שבלבל מצעו של אביו, ומעלה עליו הכתוב כאילו שכב עמה”.

לאחר מות רחל העביר יעקב את משכנו לאוהל בלהה שפחתה; ראובן לא היה מוכן לקבל את העובדה כי אביו החליף את רחל אשתו העיקרית בשפחתה במקום לבחור באמו לאה, שהייתה לדעתו השנייה במעלה, והלך מדעת עצמו והעביר את מיטת אביו לאוהל אימו. המקרא מייחס חומרה רבה להתערבות בשיקולים האישיים של אביו, כאילו שכב עימה.

המשנה במסכת מגילה קובעת כי ”מעשה ראובן נקרא ולא מתרגם” (משנה, מסכת מגילה, פרק ד', משנה י').יש קהילות הנוהגות לקרוא בתורה פסוק זה פעמיים כל פעם בשינוי טעמי המקרא כדי להראות שמעשה זה אינו כהבנתם של המון העם.[דרוש מקור] בקהילות תימן, בה עדיין נשתמר מנהג התרגום בציבור, אין מתרגמים את הפסוקים שמדברים על חטאו של ראובן[4].

במכירת יוסף

בסיפור מכירת יוסף, מסתבר כי ראובן היה אחראי לשלומו של יוסף[5], אולם הוא לא הצליח למנוע מהם לבצע את זממם, ובקושי רב שיכנע אותם לזרקו אל הבור במדבר[6] ולא להרוג אותו, למרות שראובן נימק זאת בטענה: ”אַל תִּשְׁפְּכוּ דָם הַשְׁלִיכוּ אֹתוֹ אֶל הַבּוֹר הַזֶּה אֲשֶׁר בַּמִּדְבָּר וְיָד אַל תִּשְׁלְחוּ בוֹ” (בראשית, ל"ז, כ"ב), מגלה הפסוק את מטרתו הנסתרת של ראובן בהמשך: ”לְמַעַן הַצִּיל אֹתוֹ מִיָּדָם לַהֲשִׁיבוֹ אֶל אָבִיו”, אלא שהאחים ניצלו את הליכתו לאביו ומכרו את יוסף. וכשחזר וראה זאת אמר: ”הַיֶּלֶד אֵינֶנּוּ וַאֲנִי אָנָה אֲנִי בָא” (בראשית, ל"ז, ל').

ראובן, בניסיון נואש להוציא את בנימין ולהראותו למשנה למלך מצרים, מציע ליעקב שימית את שני בניו אם לא יחזיר את בנימין ממצרים בשלום[7], אך למעשה יהודה הוא שמצליח לשכנע את אביו כשאמר ”אָנֹכִי אֶעֶרְבֶנּוּ מִיָּדִי תְּבַקְשֶׁנּוּ אִם לֹא הֲבִיאֹתִיו אֵלֶיךָ וְהִצַּגְתִּיו לְפָנֶיךָ וְחָטָאתִי לְךָ כָּל הַיָּמִים” (בראשית, מ"ג, ט').

הברכות

בברכות יעקב לבניו, הוא מוכיח את ראובן כי על אף שהוא הבכור והוא זה שצריך לקבל את הכהונה והמלוכה, מפני שהתנהג בחיפזון במעשה בלהה, המלוכה ניטלה מראובן וניתנה ליהודה, הבן הרביעי: ”יְהוּדָה אַתָּה יוֹדוּךָ אַחֶיךָ יָדְךָ בְּעֹרֶף אֹיְבֶיךָ יִשְׁתַּחֲוּוּ לְךָ בְּנֵי אָבִיךָ” (בראשית, מ"ט, ח'). בספר דברי הימים, גם מוזכר מדוע ניתנה הבכורה ליהודה: ”וּבְנֵי רְאוּבֵן בְּכוֹר-יִשְׂרָאֵל, כִּי הוּא הַבְּכוֹר-וּבְחַלְּלוֹ יְצוּעֵי אָבִיו, נִתְּנָה בְּכֹרָתוֹ לִבְנֵי יוֹסֵף בֶּן-יִשְׂרָאֵל; וְלֹא לְהִתְיַחֵשׂ, לַבְּכֹרָה. ב כִּי יְהוּדָה גָּבַר בְּאֶחָיו, וּלְנָגִיד מִמֶּנּוּ; וְהַבְּכֹרָה, לְיוֹסֵף.” (דברי הימים א' ה א' - ב'), והכהונה ניטלה מראובן וניתנה ללוי.

מקום קבורתו

חורבת רומא

לפי ספרות חז"ל העלו בני ישראל את כל בני יעקב לארץ להיקבר שם[8].

רומי

המסורת הקדומה ביותר לקברו של ראובן היא בספר הישר. בספר הישר מסופר:

ויקברו את ארונות מטות אבותיהם... איש בנחלת בניו... ויקברו את ראובן ואת גד בעבר הירדן ברומיא אשר נתן להם משה לבניהם.

ספר הישר, סוף ספר יהושע

קבר ראובן ברומי נזכר גם בכתבי עולי הרגל כגון: כתב-יד מוסקבה, איגרת יחוס האבות, איגרת רבי יצחק בר מוסא, איגרת מספרת יחסותא דצדיקייא, חיבת ירושלים ומסעות משה.

ארבל

מסורת אחרת מן המאה השמינית לאלף החמישי בכתבי רבי יעקב בן נתנאל הכהן אשר מציין את קברו בארבל ליד טבריה.

וקרוב לו (לארבל) קברות ראובן שמעון לוי ודינה, וקברם מכוסה כל כך עד שאין אדם יכול להכניס ידו שם. ובציון אחד בנין כמו בית בנוי על שת בן אדם הראשון, והבאר בתוך הבית

רבי יעקב בן נתנאל הכהן, הובא בספר "מקומות קדושים וקברי צדיקים בגליל חלק א'"

ומשם (מציפורי) הלכנו עד (כפר מנדא, ושם) עקביא בן מהללאל, ומשם עד (ארבל, שם) ראובן בן יעקב ושמעון ולוי ויהודה ודינה ובנימין, ובין כל אחד ואחד מהלך יום או יומיים

איגרת רבי יצחק בן אלפרא אל רבי שמעון בן צמח דוראן, הובא בספר "מקומות קדושים וקברי צדיקים בגליל חלק א'"

בשנת 2007 ביצעו הארכיאולוג יוסי סטפנסקי וישראל הרצברג מחקר בו גילו על ידי כתבי יד, מפות ועדויות - את קברם של ראובן, שמעון, לוי, דינה ושת בן אדם הראשון בארבל.

נבי רובין

מסורת ערבית קדומה רואה במבנה קבר המצוי בלב חולות פלמחים, את מקום קבורתו של ראובן וכינו את המקום נבי רובין על שמו. המקום היווה מקום עליה לרגל במאות הקודמות. מקום הקבר לא נזכר כלל בספרות היהודית ובכלל בכתבי עולי הרגל והמסעות. נכון ל-ה'תשס"ד המקום מוזנח, אך מצבת הקבר עצמה זוכה למבקרים יהודים הבאים להתפלל במקום. ההיסטוריונית רבקה גונן טוענת[9] כי הקבר בנבי רובין שייך כנראה לשיח' ערבי. ההיסטוריון וליד ח'אלדי כתב כי הקבר נבנה כנראה על מקדש כנעני ומקור ההילולות באזור הם בטקסים של עבודה זרה.


קבר המיוחס לראובן בנבי רובין

שבט ראובן

ערך מורחב – שבט ראובן

על פי המשנה תורה, האבן המייצגת אותו היא אבן האודם שאותה נשא אהרון הכהן עם שאר האבנים הטובות שנשא על ליבו[10] וה"אות" של שבט זה (כלומר הדגל שלו) היה ציור של דודאים על רקע אדום, סמלו של שבט זה.

שבט ראובן חנה במדבר בצמידות לשבט שמעון, בדרום מחנה ישראל. וכשם שחנייתם במדבר הייתה בדרום, כן הייתה נחלתם בארץ ישראל: ראובן בדרום עבר הירדן ושמעון בדרום הארץ.

ישנם המקשרים באופן סמלי בין שנים עשר השבטים לשנים עשר החודשים[11]. כאשר מתחילים הקישורים לפי סדר האמהות החל מתשרי, מקושר ראובן לתשרי – והסמליות היא בכך שראובן עשה תשובה על חטאו. כאשר מתחילים מניסן לפי סדר החניה במדבר, ראובן מקושר לתמוז חודש התחלת החורבן, המתאים לחוטא אשר סולק מהבכורה.

נחלתו של השבט מוגדרת בתור ”אֶרֶץ סִיחוֹן ואֶרֶץ מֶלֶךְ חֶשְׁבּוֹן” (נחמיה, ט', כ"א). תיאור הנחלה בספר יהושע מורכב מערים - המוקפות חומה, מהחצרות - שאינן מוקפות חומה ומתחומים גאוגרפיים. כך מתקבל התחום של נחלת השבט, שלו גבולות טבעיים: בצפון - נחל חשבון, המערב ים המלח, הדרום נחל ארנון ובמזרח - המדבר וארץ בני עמון. בתיאור תחום השבט מובאים מונחים ייחודיים כמו: "המישור", "הר העמק" - הר הירד בתלילות לעמק, "אַשְׁדּוֹת הַפִּסְגָּה" - שהם המורדות המערביים של עבר הירדן לים המלח ו"הירדן והגבול" שהם בקעת הירדן. בנחלה כלול גם מקום מושבם של "נְסִיכֵי סִיחוֹן" - אשר הזמינו את בלעם לקלל את עם ישראל.

ראו גם

לקריאה נוספת

  • חיים חיון, ותצא דינה:קריאה בסיפור המקראי ועיון בזיקותיו, ירושלים: הוצאת מאגנס,2011. בתוך פרק שני מעשה דינה וסיפורי יעקב עמ' 69-66.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ ספר היובלים פרק כח פסוק יז
  2. ^ סדר הדורות, שנת ב'קצ"ג, באתר היברובוקס
  3. ^ בראשית, ל', י"ד
  4. ^ מעשה ראובן, נקרא ולא מיתרגם (משנה, מסכת מגילה, פרק ד', משנה י')
  5. ^ בראשית, ל"ז, כ"ט
  6. ^ ספר בראשית, פרק ל"ז, פסוק כ"א
  7. ^ בראשית, מ"ב, ל"ז
  8. ^ תלמוד ירושלמי סוטה (דף ח ע"ב; פרק א הלכה י): "ככתוב (בראשית מו) אנכי ארד עמך מצרים ואני אעלך גם עלה מה ת"ל גם עלה. אמר אותך אני מעלה ושאר כל השבטים אני מעלה מלמד שכל שבט ושבט העלה עצמות ראש שבטו עמו"
  9. ^ Rivka Gonen, 2000. עמוד 209.
  10. ^ ”ומפתח על האבנים שמות השבטים כתולדותם--ונמצא כותב על האודם ראובן, ועל ישפה בנימין” (משנה תורה - ספר עבודה - הלכות כלי המקדש והעובדים בו פרק ט)
  11. ^ ראה מאמר של הרב ש"ז כהנא


הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0