תל אשדוד
אשדוד היא אחת מחמש ערי הפלשתים המוזכרות פעמים רבות בתנ"ך. שרידיה נמצאים בתל אשדוד, הנמצא דרום-מזרחית לעיר אשדוד של ימינו, לצד שרידי הכפר הערבי איסדוד ואזור התעשייה "עד הלום", וכ-4 ק"מ מזרחית לאתר הארכאולוגי אשדוד ים.[1]
תיאור התל
תל אשדוד הוא אחד מהתלים הגדולים בארץ ישראל ושטחו 380 דונם. שטח זה כולל את האקרופוליס (80 דונם) ואת העיר התחתונה (300 דונם).[2] התל שוכן במרחק של כ-5 ק"מ מחוף הים התיכון[3] וחולש על דרך הים (וִיָה מָרִיס). התל מתנשא לגובה של 10 מטרים מעל גובה פני הים.[4]
היסטוריה
אשדוד הכנענית
היישוב המאוכלס הראשון באשדוד הוקם בתקופת שלטון החיקסוס במצרים (1650 - 1550 לפנה"ס). בתקופה זו שכן היישוב בתחומי האקרופוליס, הנראים כיום, והוא בוצר בחומת לבנים בעלת שער דו-תאי ובחלקלקה. חשיפת מכלול מבנים מבוצרים, על ידי הארכאולוגים, העלתה את הסברה כי הם היו שייכים לנציב המצרי שייתכן וישב באשדוד, שכן באותה התקופה הייתה ארץ כנען תחת השפעה מצרית חזקה.[5] מתעודות שנמצאו בארכיון העיר אוגרית ניתן בהחלט להתרשם כי באשדוד התקיימה פעילות מסחר ענפה, שכן בתעודות אלה מוזכרת אשדוד כתחנת מסחר מרכזית גם עם מדינות מעבר לים, בעזרת עיר הנמל שלה המזוהה בתל מור (תל אל-אחדר).[5]
באתר נמצאו סימני חורבן מתקופת הברונזה המאוחרת, סוף המאה ה-13 לפנה"ס. נמצא הרס של מספר ביצורים, אשר על פי משה דותן, אינם מעידים על חורבן מלא בתקופה זאת. הממצאים בשטח מעידים על גל שני של פלישה ברבע הראשון של המאה ה-12 לפנה"ס. זה הגל שהביא לשליטה פלשתית באשדוד, שכן באתר נמצאו חרסים מיקניים.[6]
אשדוד הפלשתית
.jpg)
הפלשתים התיישבו במקום במהלך המאה ה-12 לפנה"ס והפכו את אשדוד לאחת מחמש הערים החשובות בממלכתם (יחד עם אשקלון, גת, עקרון ועזה). במהלך המאה ה-11 לפנה"ס גדלה אשדוד והתרחבה מעבר לתחום האקרופוליס. בעיר נבנתה מצודה וחומה עבה, אשר כללה שני מגדלי שמירה בפתח שער העיר. באשדוד היה קיים המקדש המרכזי בממלכה לאל דגון, אליו הובא ארון הברית על ידי הפלשתים לאחר מלחמתם במהלך תקופת השופטים.
אשדוד חרבה פעם נוספת באמצע המאה ה-10 לפנה"ס. את חורבנה השני מייחסים החוקרים למלחמות שניהל המלך דוד נגד הפלשתים, או מנגד לפלישה שערך פרעה סיאמון בארץ ישראל.[7]
ההתיישבות הפלשתית במקום חודשה בשנת 815 לפנה"ס. העיר בוצרה פעם נוספת בחומה אשר הקיפה את האקרופוליס ואת העיר התחתונה. חומת העיר התחתונה כללה הפעם שער שישה תאים, בדומה לשערים שנתגלו בתל מגידו, בתל גזר, בתל חצור ובתל לכיש. אולם אשדוד לא האריכה ימים ובמהלך המאה ה-8 לפנה"ס בשנת 770 לפנה"ס בקירוב חרבה פעם נוספת, ככל הנראה על ידי עוזיהו מלך יהודה.[2]
אשדוד תחת הכיבוש האשורי
היישוב במקום התחדש אם כי לתקופה קצרה בלבד, שכן בשל סמיכותו לחוף הים מחד ובשל קרבתו לדרך הים מאידך היווה יעד לצבא האשורי. בשנת 734 לפנה"ס יצא תגלת פלאסר השלישי במסע מלחמה "נגד פלשת".[8] במקורות האשוריים מסופר על שתי מרידות של תושבי אשדוד כנגד האימפריה האשורית ובראשה סרגון השני, מלך אשור. אותן המרידות הובילו, בשנת 712 לפנה"ס, לחורבן העיר והגליית תושביה. לאחר כיבוש העיר, הפכה אשדוד לפחווה אשורית.[9]
בשל היחלשות האימפריה האשורית במהלך המאה ה-7 לפנה"ס, נכבשה אשדוד על ידי פרעה פסמתיך הראשון. הרודוטוס מציין בכתביו, כי נדרשו לצבא המצרי, בפיקודו של פסמתיך הראשון, 29 שנים על מנת לכבוש את העיר.[2] במרוצת המאה ה-7 לפנה"ס נכללה אשדוד לתקופה מסוימת, ככל הנראה, בתחומי ממלכת יהודה. על כך מעידים מספר ממצאים ארכאולוגיים יהודיים, דוגמת: משקולות פים ונצף.[2]
מגוון רחב של ממצאים ארכאולוגיים נחשפו מהתקופה וביניהם: אתר פולחני, מפעל ליצור קרמיקה וארמון הנציב האשורי.
אשדוד מהכיבוש הבבלי ועד לתקופת השלטון הרומאי
בשנת 605 לפנה"ס נכבשה אשדוד על ידי נבוכדנצר השני מלך בבל. בשנת 539 לפנה"ס שוקמה העיר על ידי הפרסים, אך נכבשה בשנת 332 לפנה"ס בעת מסע המלחמה של אלכסנדר מוקדון בארץ ישראל, אז שונה שמה לאַזוֹטוּס. עם זאת, מרבית הממצאים מהתקופה הפרסית לא נשתמרו או נפגעו בשל הבנייה ההלניסטית האינטנסיבית באתר.
לאחר מלחמת הדיאדוכים נכללה אשדוד בתחום ממלכת בית תלמי, אולם בשנת 220 לפנה"ס, בעקבות ניצחונו של אנטיוכוס השלישי על מצרים התלמיית בקרב פניום, עברה השליטה על ארץ ישראל בכלל ועל אשדוד בפרט לידי הממלכה הסלאוקית.
העיר שגשגה כאזוטוס תחת השלטון ההלניסטי, עד למרד החשמונאים. במהלך המרד מוזכרת העיר מספר פעמים. ראשית, בהקשר של קרב אמאוס, כאשר הצבא הסלאוקי ברח מפני החשמונאים לערים ההלניסטיות יבנה ואשדוד:
"וְהָאַחֲרוֹנִים נָפְלוּ כֻּלָּם לְפִי חֶרֶב וַיִּרְדְּפוּ אוֹתָם עַד גֶּזֶר וְעַד שְׂדוֹת אֱדוֹם וְאַשְׁדוֹד וְיַבְנֶה..."
— חשמונאים א', ד' ,ט"ו
בהמשך הותקפה אשדוד על ידי יהודה המכבי ואחיו:
"וִיהוּדָה פָּנָה לְאַשְׁדוֹד בְּאֶרֶץ הַנָּכְרִים, הָרַס אֶת-בָּמוֹתֵיהֶם, שָׂרַף בָּאֵשׁ אֶת-פְּסִילֵי אֱלֹהֵיהֶם..."
— חשמונאים א', ה', ס"ח
אולם אשדוד המשיכה להתקיים עד לכיבושה, בשנת 147 לפנה"ס על ידי יונתן הוופסי כחלק ממלחמתו של האחרון נגד אפולוניוס, אחד משריו של דמטריוס השני ניקטור. בתום הקרב החריב יונתן את המקדש שהוקם לכבוד דגון.[10] בהמשך נכבשה אשדוד על ידי יוחנן הורקנוס הראשון ונכללה בתחומי ממלכת החשמונאים,[11] אולם עם כיבוש ארץ ישראל על ידי פומפיוס, צומצמה שטחה של הממלכה החשמונאית. במסגרת הצמצום הוחלט כי רק השטחים בהם האוכלוסייה היהודית היוותה את הרוב, נותרו תחת שלטונו של הורקנוס השני, נכדו של יוחנן הורקנוס הראשון. כך למעשה נלקחו מן הממלכה החשמונאית רוב השטחים אותם כבש יוחנן הורקנוס הראשון ואלכסנדר ינאי בנו, לרבות אשדוד.[12] יוסף בן מתתיהו מתייחס לכך בספרו תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים (ספר א', פרק ז', סעיף ז'):
"הוא קרע מגבול היהודים גם את ערי חילת סוריה, אשר כבשו לפנים במלחמה, ושם אותן תחת פקדת נציב הרומאים וסגר את היהודים בגבולות נחלתם לבד...הוא שחרר גם מעל היהודים את הערים בתוך הארץ שלא הספיקו להרסן: את סוסיא ובית שאן ואת פחל ואת שמרון ואת יבנה ואת מרשה ואת אשדוד...את כל הערים האלה השיב פומפיוס לתושבים השוכנים בהן וספח אותן על הנציבות הסורית"
.
בתקופה הרומית שגשגה אשדוד כעיר נמל מרכזית.[13] בשנת 30 לפנה"ס חידש אוגוסטוס קיסר את מלכותו של הורדוס בארץ ישראל ומסר לידיו את השליטה על ערי מישור החוף הדרומי וביניהם על אשדוד.[14] בשנת 41 לספירה נכללה אשדוד בתחומי ממלכתו של אגריפס הראשון, אשר בשל קרבתו לקיסרי השושלת היוליו-קלאודית הצליח לאחד מחדש את ממלכת סבו, הורדוס, תחת שלטון יהודי. בשנת 66 לספירה, עם פרוץ המרד היהודי ברומאים, נכללה העיר בתחומי שליטת המורדים, אולם בשנת 67 לספירה נכבשה מידיהם על ידי אספסיאנוס, קיסר רומא.[15] חשיבותה של העיר נשמרה עד למאה ה-4, אז התרחבה העיר אשדוד ים - אַזוֹטוֹס פָּארָאלְיוּס וחשיבותה של העיר דעכה בהדרגה.
אשדוד מהכיבוש הערבי ועד למלחמת העצמאות
ערך מורחב – איסדוד
לאחר כיבוש הארץ על ידי הערבים בשנת 634 לספירה, הוקם על התל הכפר איסדוד. מיקומו של הכפר על דרך הים הביא לעלייה בחשיבותו ובמהלך המאה ה-14 או המאה ה-15 נבנה במקום חאן[16] - סימן לחשיבותו הכלכלית והמסחרית של הכפר. ב- 28 באוקטובר 1948, במסגרת מבצע יואב, נטשו תושבי איסדוד את הכפר, בעקבות הצבא המצרי הנסוג דרומה. כיום נותרו מהכפר מספר מבנים: שרידי החאן, מסגד "א-סולטאן איברהים אל-מתבולי" ובו קברו של השייח' ובית הספר לבנים.[17]
אשדוד במקורות המקראיים
אשדוד מוזכרת, כאמור, מספר פעמים בתנ"ך כאחת מחמש ערי הפלשתים:
- אזכורה הראשון של העיר מופיע בספר יהושע כחלק משלוש הערים בהן לא השמיד יהושע בן נון את הענקים:
"לֹא-נוֹתַר עֲנָקִים בְּאֶרֶץ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, רַק בְּעַזָּה, בְּגַת וּבְאַשְׁדּוֹד נִשְׁאָרוּ"
- בהמשך נמנית אשדוד בין רשימת הערים שלא עלה בידי יהושע לכבוש:
"וִיהוֹשֻׁעַ זָקֵן, בָּא בַּיָּמִים...וְהָאָרֶץ נִשְׁאֲרָה הַרְבֵּה-מְאֹד לְרִשְׁתָּה. זֹאת הָאָרֶץ הַנִּשְׁאָרֶת, כָּל-גְּלִילוֹת הַפְּלִשְׁתִּים...חֲמֵשֶׁת סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים, הָעַזָּתִי וְהָאַשְׁדּוֹדִי, הָאֶשְׂקְלוֹנִי, הַגִּתִּי וְהָעֶקְרוֹנִי..."
"זֹאת נַחֲלַת מַטֵּה בְנֵי-יְהוּדָה לְמִשְׁפְּחֹתָם...כָּל אֲשֶׁר-עַל-יַד אַשְׁדּוֹד וְחַצְרֵיהֶן. אַשְׁדּוֹד, בְּנוֹתֶיהָ וַחֲצֵרֶיהָ"
- בספר שמואל א' פרק ה' מוזכרת אשדוד בהקשר ללכידת ארון הברית בידי הפלשתים, שנענשו לאחר מכן במגפה. מתוך תיאור המאורע ניתן להסיק כי בפנתיאון האלילים של תושבי אשדוד תפס דגון מקום מרכזי.
"וּפְלִשְׁתִּים לָקְחוּ אֵת אֲרוֹן הָאֱלֹקִים וַיְבִאֻהוּ מֵאֶבֶן הָעֵזֶר אַשְׁדּוֹדָה... וַיַּשְׁכִּמוּ אַשְׁדּוֹדִים מִמָּחֳרָת וְהִנֵּה דָגוֹן נֹפֵל לְפָנָיו אַרְצָה לִפְנֵי אֲרוֹן יְקוָק וַיִּקְחוּ אֶת דָּגוֹן וַיָּשִׁבוּ אֹתוֹ לִמְקוֹמוֹ...
וַתִּכְבַּד יַד-יְקוָק אֶל-הָאַשְׁדּוֹדִים, וַיְשִׁמֵּם; וַיַּךְ אֹתָם בעפלים (בַּטְּחֹרִים), אֶת-אַשְׁדּוֹד וְאֶת-גְּבוּלֶיהָ. וַיִּרְאוּ אַנְשֵׁי-אַשְׁדּוֹד, כִּי-כֵן; וְאָמְרוּ, לֹא-יֵשֵׁב אֲרוֹן אֱלֹקי יִשְׂרָאֵל עִמָּנוּ כִּי-קָשְׁתָה יָדוֹ עָלֵינוּ, וְעַל דָּגוֹן אֱלֹהֵינוּ"
- בספר ישעיהו מוזכר כיבושה של אשדוד על ידי ממלכת אשור:
"בִּשְׁנַת בֹּא תַרְתָּן, אַשְׁדּוֹדָה, בִּשְׁלֹחַ אֹתוֹ, סַרְגוֹן מֶלֶךְ אַשּׁוּר; וַיִּלָּחֶם בְּאַשְׁדּוֹד, וַיִּלְכְּדָהּ"
"וְהִכְרַתִּי יוֹשֵׁב מֵאַשְׁדּוֹד וְתוֹמֵךְ שֵׁבֶט מֵאַשְׁקְלוֹן, וַהֲשִׁיבוֹתִי יָדִי עַל-עֶקְרוֹן, וְאָבְדוּ שְׁאֵרִית פְּלִשְׁתִּים..."
- ואכן התייחסות לחורבנה של אשדוד, על ידי עוזיהו, ניתן למצוא בספר דברי הימים ב', בהקשר למסע המלחמה שלו בפלשת:
"וַיֵּצֵא, וַיִּלָּחֶם בַּפְּלִשְׁתִּים, וַיִּפְרֹץ אֶת-חוֹמַת גַּת וְאֵת חוֹמַת יַבְנֵה, וְאֵת חוֹמַת אַשְׁדּוֹד; וַיִּבְנֶה עָרִים, בְּאַשְׁדּוֹד וּבַפְּלִשְׁתִּים"
- אשדוד זוכה למספר התייחסויות נוספות, הפעם מפי נחמיה בן חכליה, ממנהיגי שיבת ציון. התייחסותו הראשונה נוגעת לניסיונות החבלה של תושבי אשדוד במפעל שיקום חומות ירושלים,[18] ואילו בהתייחסותו השנייה מביע נחמיה שאט נפש מתהליך ההתבוללות שעברו חלקים נרחבים מעם ישראל, בין היתר בשל נישואים עם נשים אשדודיות:
"גַּם בַּיָּמִים הָהֵם רָאִיתִי אֶת-הַיְּהוּדִים הֹשִׁיבוּ נָשִׁים אשדודיות (אַשְׁדֳּדִיּוֹת), עמוניות (עַמֳּנִיּוֹת), מוֹאֲבִיוֹת. וּבְנֵיהֶם חֲצִי מְדַבֵּר אַשְׁדּוֹדִית וְאֵינָם מַכִּירִים לְדַבֵּר יְהוּדִית..."
החפירות בתל
בין השנים 1962–1972 נערכה בתל אשדוד חפירה ארכאולוגית רחבה בראשותו של פרופסור משה דותן מטעם רשות העתיקות.
בין החודשים יולי - אוגוסט 2003 נערכה חפירת בדיקה כ-120 מטרים צפונית לתל אשדוד, סמוך לתוואי מסילת הרכבת אשדוד-אשקלון, על ידי דניאל ורגה מטעם רשות העתיקות. במסגרת חפירה זו נחשפו כלים מהתקופה הפרסית, כבשנים מהתקופה ההלניסטית וכן קברים מהתקופה הרומית.[19]
בין החודשים נובמבר 2003 - ינואר 2004 ובין החודשים אפריל - יוני 2004 נערכו שתי עונות של חפירות הצלה על ידי אלנה קוגן-זהבי ופרחיה נחשוני מטעם רשות העתיקות.[20] חפירות אלה עמדו בסימן "אשדוד תחת הכיבוש האשורי" ובמסגרתן נתגלה מתחם, כ-200 מטרים צפונית לתל אשדוד, בעל שטח של 10 דונם. אתר זה, לדעת החוקרים, שימש ארמונו של הנציב האשורי. הארמון הוקם על גבי משטח הגבהה, הבנוי לבנים שיובשו תחילה בשמש, בגובה של 3 מטרים.[21] במתחם הארמון נחשפו מגוון כלים מבהט, חרס ומתכת.[9]
בין הממצאים השונים שנמצאו באתר, במרוצת השנים, ניתן למנות: חרפושיות וצלמיות מצריות, צלמיות (בפרט צלמית בדמות נקבה, שזכתה לכינוי אשדודה) וקרמיקה פלשתית, קרנוסים וכני פולחן (בפרט כן הפולחן, שזכה לכינוי כן המנגנים), ידית של קנקן חרס עם הכתובת: "למלך", חלקי שלדים של כ-3000 איש המתוארכים לתקופת הכיבוש האשורי, אסטלה אשורית המיוחסת לסרגון השני ואוסטרקון מהתקופה הפרסית עליו מופיע כיתוב בשפה הארמית - כרם זבדיה.[2]
ראו גם
לקריאה נוספת
- שלמה גודוביץ, שרידי מנזר למרגלות תל אשדוד, עתיקות (2006): 1-2.
- לאה די סגני, הכתובת היוונית שנמצאה לרגלי תל אשדוד, עתיקות (2008): 31-36.
- כלי חרס זואומורפיים, קרנוי וצלמיות חרס זואומורפיות מתל מקנה-עקרון, אשדוד ופלשת במאות הי"ב עד הי' לפנה"ס, המכון לארכאולוגיה, האוניברסיטה העברית ירושלים, 1999
- יעקב באומגרטן, עדויות לבית יוצר מהתקופה הביזאנטית לרגלי תל אשדוד (אתר 'עד הלום'), עתיקות (2000): 69-74.
- פרחיה נחשוני, אשדוד, החוף הדרומי חדשות ארכאולוגיות: חפירות וסקרים בישראל (2001): 157-157.
קישורים חיצוניים
- מידע נוסף על אשדודה, באתר המרכז לטכנולוגיה חינוכית
- מידע נוסף על כן המנגנים, באתר המרכז לטכנולוגיה חינוכית
- צילומי אויר של תל אשדוד באתר 'מקראות גדולות הכתר'
- חיים תדמור, מסעות המלחמה של סרגון על אשדוד, ידיעות החברה לחקירת ארץ-ישראל ועתיקותיה, באתר הספרייה הדיגיטלית למחקר בינלאומי
- טבע פלשת עם הכיתוב "אשדוד", הוטבע באשדוד במאה החמישית לפנה"ס, מוזיאון ישראל
- אשדוד, מפה מקראית ופרטים נוספים על אשדוד, באתר התנ"ך של מכללת הרצוג
הערות שוליים
- ^ מתוך כל מקום ואתר בהוצאת משרד הביטחון - ההוצאה לאור, 2000
- ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 תל אשדוד, מתוך אתר עידן התנ"ך
- ^ איתן אבניאון, "אשדוד", המילון האנציקלופדי של המקרא, תל אביב: איתאב, מרץ 2003
- ^ תל אשדוד, מתוך אתר עמוד ענן
- ^ 5.0 5.1 תל אשדוד, מתוך אתר www.syt.co.il
- ^ משה דותן, האנציקלופדיה החדשה לחפירות ארכאולוגיות בארץ ישראל, "תל אשדוד", כרך 1 עמ' 89
- ^ עמיחי מזר, גבריאל ברקאי, מבוא לארכאולוגיה של ארץ ישראל בתקופת המקרא, יחידות 8–9, עמוד 28, האוניברסיטה הפתוחה
- ^ מסע תגלת פלאסר השלישי, באתר הספרייה הווירטואלית של מט"ח
- ^ 9.0 9.1 מתוך סיכום עונת החפירה 2004, באתר רשות העתיקות
- ^ חשמונאים א, י, סז, פד
- ^ מתוך האטלס ההיסטורי-תולדות עם ישראל: מימי האבות עד ימינו, בעריכת אלי בר-נביא, הוצאת ידיעות אחרונות, תל אביב, אפריל 1994, עמ' 46 - 47
- ^ מתוך האטלס ההיסטורי-תולדות עם ישראל: מימי האבות עד ימינו, בעריכת אלי בר-נביא, הוצאת ידיעות אחרונות, תל אביב, אפריל 1994, עמ' 34
- ^ מתוך אשדוד בידי עמים שונים, באתר www.orianit.edu-negev.gov.il
- ^ מתוך האטלס ההיסטורי-תולדות עם ישראל: מימי האבות עד ימינו, בעריכת אלי בר-נביא, הוצאת ידיעות אחרונות, תל אביב, אפריל 1994, עמ' 50 - 51
- ^ מתוך האטלס ההיסטורי-תולדות עם ישראל: מימי האבות עד ימינו, בעריכת אלי בר-נביא, הוצאת ידיעות אחרונות, תל אביב, אפריל 1994, עמ' 53
- ^ אליהו שטרן, "חאן אסדוד", חאנים דרכים ופונדקים, בהוצאת כרטא, 1997, עמ' 84-85
- ^ מתוך תל אשדוד על ג'יפ, מתוך האתר www.mezia.co.il
- ^ ספר נחמיה, פרק ד'
- ^ מתוך חדשות ארכאולוגיות, גיליון 117, 2005
- ^ מתוך חדשות ארכאולוגיות, גיליון 118, 2006
- ^ מתוך אשור באשדוד, באתר רשות העתיקות
