איוואנו-פרנקיבסק
 | |
| הקלויז בסטינסלב | |
| מדינה |
 אוקראינה |
|---|---|
| אובלסט |
 איוואנו-פרנקיבסק |
| חבל ארץ | מערב אוקראינה |
| ראש העיר |
ויקטור אנושקוויצ'וס (Viktor Anushkevychus) |
| תאריך ייסוד | 1662 |
| שטח | 83.73 קמ"ר |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בהעיר | 230,929 (2016) |
| ‑ צפיפות | 2,752 נפש לקמ"ר (2016) |
| קואורדינטות | 48°55′00″N 24°43′00″E / 48.9166666666667°N 24.7166666666667°E |
| אזור זמן | UTC +2 |
| http://www.mvk.if.ua | |
איוואנו-פרנקיבסק או איוואנו-פרנקובסק, שעד 1962 נקראה סטניסלב (באוקראינית: Івано-Франківськ, ברוסית: Ивано-Франковск, בפולנית: Stanisławów), היא עיר במערב אוקראינה. משמשת כמרכז אדמיניסטרטיבי של מחוז איוואנו-פרנקיבסק. אוכלוסיית העיר מונה כ־240,000 נפשות (אמדן 2006). העיר נמצאת במורדות הרי הקרפטים ליד שני נחלים בשם בוסטריצה, יובליו של נהר הדניסטר. היא משמשת כמרכז תעשייתי ותרבותי באוקראינה המערבית. בין התעשיות בעיר: מכונות, עיבוד עצים, כימיה, תעשייה קלה.
היסטוריה
נוסדה ב־1662 על ידי מושל המחוז הנסיך אנדריי פוטוצקי (גראף פוטוצקי) ונקראה סטניסלב על־שם אביו הנסיך סטניסלב רוורה פוטוצקי. באותה שנה קיבלה את זכויות מגדבורג. מטרת ייסוד העיר הייתה להגן מפני פלישות הטטרים לתחומי פולין.
ב־1772 בעקבות חלוקת פולין הראשונה צורפה לאימפריה האוסטרית. ב־1848 נטלה חלק פעיל במהפכה, שלאחריה הורחבו זכויות המחוזות באוסטרו-הונגריה.
ב־1866 הונחה דרך העיר מסילת הרכבת ללבוב ולצ'רנוביץ, לאחר מכן בעיר התפתחו בית חרושת לקטרים ובית חרושת למשקאות חריפים. ב־1884 נטליה קוברינסקה הקימה בעיר את תנועת הנשים הראשונה באוקראינה.
בשנים 1915–1916 רוב העיר נהרסה בקרבות שהתחוללו בה במסגרת מלה"ע הראשונה. ב־1918 הוכרזה בעיר הרפובליקה העממית של מערב אוקראינה, והעיר שימשה לבירתה עד 1919 ולאחר מכן, לפי הסכם ריגה צורפה לפולין. ב־1939 לפי הסכם ריבנטרופ–מולוטוב נפלה לידי ברית המועצות וצורפה לאוקראינה. עם הצבא הגיעו גם אנשי נ.ק.ו.ד., אשר רצחו את כל מי שחשדו בו שיתנגד למשטר, ורבים אחרים הוגלו לסיביר. ב־1989 התגלו הקברים ההמוניים של כ־300,000 איש - אוקראינים, פולנים ויהודים.
בין 1941 ל-1944 הייתה תחת כיבוש גרמני, במהלכו השמידו הגרמנים את יהודי העיר. ב-1944 סופחה לרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית האוקראינית עד להתפרקותה של ברית המועצות ב-1991 ומאז היא חלק מאוקראינה העצמאית.
ב־1962, בחגיגות 300 שנה לעיר, שמה שונה לאיוואנו-פרנקיבסק (איוואנו-פרנקובסק ברוסית) על-שם הסופר האוקראיני איוואן פרנקו, שביקר רבות בעיר, וכתב עליה. במאה ה-21 מתקיים בעיר מדי שנה פסטיבל נפחים, ובתומו מעניקים הנפחים לעיר פסל מתכת אשר מוצב ברחבות ציבוריות שונות במרכז העיר.
היסטוריה יהודית
בד' בתשרי ה'תכ"ג (17 בספטמבר 1662) העניק פוטוצקי זכות ישיבה ליהודים במקום, וכן הוענקו להם זכויות לעסוק במלאכה ומסחר. הגרף היה מעוניין ביישוב יהודים במקום, מה שיתרום לפיתוחה, ולכן פטר אותם ממיסים. פוטוצקי היה אהוב על היהודים ולפי המסופר היה חובב קבלה אותה למד עם המקובל רבי אליהו שהגיע מטורקיה, והתגורר במערה באיזור שם חיכה לביאת המשיח. היהודים עסקו בעיקר במסחר זעיר מזיגה ומלאכות.
בשל מלחמות עם הטורקים ופלישת ההיידמקים בשנות 1683-1699 מצבה של העיר הורע, כל תושביה - יהודים ונוצרים כאחד - חויבו לשאת נשק, ובהמשך במלחמה בה ניצח אוגוסט השני את סטניסלאב לשצ'ינסקי ב1709 הורע המצב עוד יותר, ובשל תמיכתו של פוטוצקי בזה האחרון פלשו צבאותיו של אוגוסט לעיר וחוללו בה שמות, מה שגרם להרבה יהודים לברוח מהעיר. אך בהמשך הקהילה אף התפתחה יותר. ואם בשנת 1732 סך היהודים 1470 נפש, ב1776 כבר גרו שם 17,500 נפש בקהילה. בהמשך נוסדה גים ישיבה בעיר בה למדו בין השאר: הרב מרדכי פוגלמן
בניגוד למקומות אחרים בגליציה, לא הצליחה תנועת ההשכלה להכות שורש בעיר, בשנת ה'תר"ז (1847) ניסו להקים בית ספר יהודי ברוח זו, אך נסגרה כעבור שנים בודדות, ונשארו רק מורים פרטיים שלימדו לפי רוח ההשכלה. בשנות ה-30' פעל בעיירה קן של תנועת 'הנוער הציוני'. וכן ישב בה הסופר וחוקר הקראים ראובן פאהן. מסוף 1905 עדמאי 1907 יצא לאור
טרם פרוץ מלחמת העולם השנייה נמנו בעיר כ-25,000 יהודים, למעלה משליש מתושביה, והתקיימה בה פעילות ציבורית יהודית ענפה. פעילות זו נאסרה עם הכיבוש הסובייטי של האזור בספטמבר 1939.
הקהילה היהודית המקומית מוזכרת בסיפורו של ש"י עגנון "סיפור פשוט". סיפורה של הקהילה בימי השואה מסופר בספר "על חורבותייך, סטניסלבוב" ובסרט "בשבילך יפתחו השמים".
בשואה
עם נסיגת הצבא האדום מהאזור במהלך מבצע ברברוסה, ביצעו אוקראינים מקומיים פוגרום ביהודי העיר. בשל נהירת פליטים יהודים מרחבי פולין הסובייטית שנמלטו מפני הגרמנים, הגיע מספר יהודי העיר ללמעלה מ-40,000.
ב-20 ביולי 1941 נכנסו לעיר הגרמנים, ואלו רצחו תוך זמן קצר מאות מיהודיה ביער פוולצה הסמוך. בתחילת אוגוסט הוטלו על יהודי העיר גזירות שונות, ובהן חובת ענידת סרט זרוע, הגבלות תנועה, החרמת רכוש וגיוס לעבודות כפייה.
ב-12 באוקטובר 1941 רצחו שוטרים גרמנים כ-10,000 עד 12,000 מיהודי העיר בשטח בית העלמין היהודי הישן בעיר, בטבח שכונה "יום ראשון העקוב מדם".
בדצמבר 1941 רוכזו כ-30,000 היהודים שנותרו בעיר בגטו שהוקם ברובע מוזנח וקטן בה, אשר הוקף בחומת עץ ובגדר תיל. בשל הגעת פליטים יהודים נוספים לגטו, וקיצוץ אספקת המזון אליו, מתו רבים מיושביו מרעב וממגיפות. מעת לעת רצחו הגרמנים תושבים בגטו, ובתחילת 1942 החלו לשלוח רבים מיושביו למחנה ההשמדה בלז'ץ. ב-31 במרץ 1942 רצחו גרמנים ואוקראינים כ-5,000 מיהודי העיר, תוך העלאת בתיהם באש.
בד בבד לקיום הגטו, הקימו הגרמנים בעיר מחנה ריכוז בשטחה של טחנת קמח, שכונתה "טחנת רודולף". במחנה זה הועברו אלפים רבים של יהודים מסביבת העיר, בצפיפות רבה, בדרכם לבלז'ץ או לבורות ירי. חלק גדול מיהודי המחנה נרצחו בתוכו, בסיוע שוטרים אוקראינים. בקיץ 1942 חוסל מחנה זה.
לאחר אקציה שבוצעה בגטו שבעיר בסוף יולי 1942, בה נרצחו כ-1,000 יהודים במקום, לרבות ראש היודנרט, נותרו בגטו כ-11,000 יהודים, ושטחו צומצם. ב-12 בספטמבר 1942 שולחו לבלז'ץ בין 3,000 ל-4,000 יהודים נוספים מהגטו, תוך רצח החולים היהודים בשטח הגטו. בד בבד, הובאו לשטח בית העלמין היהודי בעיר אלפי יהודים מיישובי הסביבה, ונטבחו בו, לרבות אלפי יהודי גטו קאלוש.
מינואר עד אפריל 1943 חוסל גטו סטניסלבוב, כאשר בין ה-24 ל-25 בינואר 1943 בלבד נורו למוות כ-1,000 מיהודי הגטו, ושולחו למחנה ינובסקה קרוב ל-2,000 נוספים. לאחר מכן נורו יתר יושבי הגטו, ונערך מצוד אחר יהודים מסתתרים בעיר.
עד 25 ביוני 1943 נרצחו גם כל היהודים שהוחזקו במחנות עבודה בסביבת העיר. מ-40,000 יהודי העיר שרדו את השואה כ-100 איש.
רבנים
בין הרבנים שחיו ופעלו בעיר נמנים:
- רבני העיר
- רבי יוסף בן מנשה. נפטר בסטניסלב בשנת ה'תנ"ט (1699)
- רבי אריה לייבוש אוירבך. כיהן בין השנים ה'ת"ק (1740) - ה'תק"י (1750)
- רבי לוי שור. נפטר בה'תקי"ב.
- רבי דב בעריש בן רבי יעקב אברהם מקובל. השתתף בויכוח בלבוב נגד כת הפרנקיסטים. נפטר בי"ב בטבת ה'תקכ"ד.
- רבי אברהם, מצאצאי רבי יצחק הגדול מפוזנא.
- רבי יואל כ"ץ אב"ד אוטיניה שבגליציה התקבל כרב בשנת 1770 וטבע בנהר בדרכו לעיר.
- רבי יהודה זעלקא, שכיהן אחרי רבי יואל, מחבר ספר רביד הזהב על שולחן ערוך יורה דעה, כיהן עד שנת 1784 אז התפטר מהרבנות.
- רבי אריה לייבוש הורוביץ (הראשון), כיהן אחרי רבי יהודה, בין השנים ה'תקמ"ד - ה'תר"ד. בתקופה שלו התפתחה הקהילה וחדלה מלהיות כרוכה בטיסמניץ הקרובה כפי שהייתה עד עתה. בצוואתו ציווה כי "על כסאו לא ישב זר" מלבד צאצאיו, וכך היה.
- רבי משולם ישכר הורוביץ, מילא מקום אביו משנת ה'תר"ה עד פטירתו בשנת ה'תרמ"ח.
- רבי יצחק הורוויץ בנו, מילא מקום אביו משנת תרמ"ח עד פטירתו בה'תרס"ד
- רבי אריה לייבוש הורוביץ (השני) בנו יחידו, בשונה מאביו וסביו שהיו מתנגדים, הייתה לו אהדה לרבי מטשורטקוב. בשנת ה'תרס"ז ייסד ישיבה בעיר, בראשה עמד רבי יקותיאל אריה קמלהאר. כיהן משנת תרס"ד עד פטירתו בשנת ה'תרס"ט.
- רבי דוד הורוויץ, בן רבי אלעזר בנו של רבי משולם ישכר, שנבחר אחרי בחירות עם נכד אחר ממשפחת הורוויץ. כיהן בין השנים 1909 -1934.
- רבי משה הורוויץ בנו, השישי והאחרון בשושלת הרבנים בעיר, נקרא מוינה לבוא לכהן בעיר. נהרג בשואה.
- רבנים נוספים
בקהילה פעלו אדמו"רים משושלת סטניסלב, וכן הדור השלישי של חסידות נדבורנה וחסידות זוטשקא. רבי אלתר יחיאל נבנצל[1] מחבר "מנחת יחיאל", כיהן כראב"ד בעיר, וכן פיקח על הישיבה. ד"ר מרקוס זאב ברודא שימש כרב-מטיף בבית הכנסת המודרני (טֶמפֶּל) בעיר,בשנים 1900 - 1906.
אישים ילידי העיר
בין ילידי העיר נמנים: רבי יעקב ויידנפלד רבה של הרימאיליב שבגליציה, משה טיומקין ניצב בדימוס במשטרת ישראל וחבר מועצת העיר תל אביב-יפו, חבר בכנסת השישית והשביעית מרדכי סורקיס וזאב גלר, שניהם ראשי עיריית כפר סבא, אפרים אלרום קצין משטרה ישראלי בכיר ודיפלומט, שנחטף ונרצח על ידי ארגון טרור טורקי, נתן שוואלב
תחבורה
את העיר משמש נמל התעופה איוואנו-פרנקיבסק.
ערים תאומות
באיה מארה, רומניה (מ־1990)
ז'שוב, פולין (מ־2000)- כשאנוב, פולין (מ־2001)
- ז'לונה גורה, פולין (מ־2001)
סרפוקוב, רוסיה (מ־2001)- ריבניק, פולין (מ־2001)
- אוראדיה, רומניה (מ־2003)
- סורגוט, רוסיה (מ־2003)
- טומשוב מזובייצקי, פולין (מ־2004)
ברסט, בלארוס (מ־2004)
נירג'האזה, הונגריה (מ־2004)- אופולה, פולין (מ־2005)
- טרגובישטה, רומניה (מ־2005)
- אופשר פולובן, פולין (מ־2006)
טרקאי, ליטא (מ־2006)
ילגבה, לטביה (מ־2007)- שווידניצה, פולין (מ־2008)
- לובלין, פולין (מ־2009)
- קושאלין, פולין (מ־2010)
- נובה סול, פולין (מ־2010)
פרסחרוב, צ'כיה (מ־2010)
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של איוואנו-פרנקיבסק- Ivano-Frankivsk | All about city
- http://www.jewishgalicia.net
- "איוואנו-פרנקיבסק", באתר JewishGen (באנגלית)
- סטניסלבוב (Stanisławów), באנציקלופדיה של הגטאות, באתר יד ושם
- אנדראה לב, סטניסלבוב, אנציקלופדיה של המחנות והגטאות (כרך II, חלק A, עמ' 831–834), מוזיאון ארצות הברית לזכר השואה והוצאת אוניברסיטת אינדיאנה, בלומינגטון ואינדיאנפוליס (באנגלית)
- סטניסלאבוב באתר מרכז מורשת יהדות פולין
- "סטניסלב", באתר השטעטל הווירטואלי
- מאמר על רצח היהודים במרחב סטניסלבוב בתקופת השואה, באתר יד ושם
- מיומנו של יוליוס פיירמן – לקראת סופו של גטו סטניסלבוב, באתר יד ושם
- מזכרונותיו של אברהם ליבסמן על רצח יהודי סטניסלבוב, אוקטובר 1941, באתר יד ושם
- מיומנו של יוליוס פיירמן על חיסולו של גטו סטניסלבוב, באתר יד ושם
- על היודנראט בסטניסלבוב באתר יד ושם
- גורלה של קהילת יהודי סטניסלבוב בשואה סרט בערוץ ה-יוטיוב של יד ושם
- איוואנו-פרנקיבסק, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- עורך: הרב יהודה לייב פישמן מימון, סטניסלאב, ערים ואמהות בישראל ה, ירושלים: מוסד הרב קוק, תש"ו-תש"כ, באתר אוצר החכמה
הערות שוליים
- ↑ זכרון לראשונים, הרב הגאון ר' אלתר יחיאל נבנצאהל ז"ל, הצופה, 16 באוגוסט 1949
איוואנו-פרנקיבסק33317711Q156726