גיבתון צהוב

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
קריאת טבלת מיוןגיבתון צהוב
גיבתון צהוב זכר מתת-המין E. c. citrinella
גיבתון צהוב זכר מתת-המין E. c. citrinella


קובץ צליל שירה של זכר, דבון, אנגליה

מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
מחלקה: עופות
סדרה: ציפורי שיר
משפחה: גיבתוניים
סוג: גיבתון
מין: גיבתון צהוב
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Emberiza citrinella
תחום תפוצה
Emberizacitronella3.png

תחום התפוצה של גיבתון צהוב

  מקייץ
  יציב
  חורף

גיבתון צהוב (שם מדעי: Emberiza citrinella) הוא מין של ציפור ממשפחת הגיבתוניים שמקורו באירואסיה והובא בידי אדם לניו זילנד ואוסטרליה.

בישראל הוא מהווה כחורף לא שכיח בעיקר בצפון הארץ, לרוב באזור הגליל – צפת עד הר מירון, ובגולן, כמו גם בחרמון. תצפיות מועטות יותר דווחו גם באזור השומרון – גוש עציון ונחל רפאים.[1]

רוב הציפורים האירופאיות נשארות באזורי הקינון כל השנה, אך תת-המין המזרחי נודד בחלקו, כאשר חלק גדול מהאוכלוסייה חורפת דרומה יותר. לזכר הצהוב ראש צהוב עז, גב חום מפוספס, על-שת ערמוני וחלקים תחתונים צהובים. הגיבתון הצהוב נפוץ בשטחים פתוחים עם שיחים או עצים מפוזרים, ויוצר להקות קטנות בחורף. השירה דומה מאוד לזה של קרוב משפחתו הקרוב ביותר, גיבתון לבן-כיפה, איתו הוא יוצר בני כלאיים.

עונת הקינון מתחילה בעיקר באפריל ומאי, כאשר הנקבה בונה קן דמוי כוס מרופד במקום נסתר על הקרקע או בסמוך לה. שלוש עד חמש הביצים עליהן דוגמת רשת של קווים כהים עדינים, מה שמוביל את לשם הישן של הציפור "עפרוני משורטט" או "עפרוני כותב". הנקבה דוגרת על הביצים במשך 12–14 ימים לפני הבקיעה, ומגדלת את הגוזלים עד שהם פורחים 11–13 ימים אחר כך. שני המבוגרים מאכילים את הגוזלים בקן ומגדלים שניים או שלושה מחזורים בכל שנה. מכרסמים או עורבים יכולים לפשוט על הקן, והבוגרים ניצודים על ידי עופות דורסים. הגיבתונים הצהובים ניזונים מהאדמה, ובדרך כלל מתלהקים מחוץ לעונת הקינון. תזונתם מורכבת בעיקר מזרעים, אולם בעונת הקינון הם יכילו את הצעירים בחרקים.

שינויים בשיטות החקלאות הובילו לירידה באוכלוסייה במערב אירופה, אך מספרו הגדול ותפוצתו הגדולה גורמים לכך שהגיבתון הצהוב מסווג כמין ללא חשש על ידי האיגוד הבינלאומי לשימור הטבע.

טקסונומיה

הגיבתון הצהוב תואר על ידי קרל לינאוס במהדורה העשירית שלו משנת 1758 של Systema Naturae תחת שמו המדעי הנוכחי.[2] Emberiza נגזרת מהמילה הגרמנית העתיקה Embritz, גיבתון,[3] ו-citrinella היא מאיטלקית, ציפור צהובה קטנה.[4] נראה כי השם האנגלי Yellowhammer הגיע מ-Ammer, מילה גרמנית נוספת ל-bunting, והוא תועד לראשונה בשנת 1553 בתור yelambre.

משפחת הציפורים גיבתוניים מכילה סוג אחד גיבתון, עם כ-45 חברים, המוגבלים לעולם הישן.[5] בסוגו, הגיבתון הצהוב קשור באופן הדוק ביותר לגיבתון לבן-כיפה, שאיתו הוא יוצר מין-על; הם נחשבו לעיתים כמין אחד. גיבתון משוכות וגיבתון שחור-סנטר הם גם קרובי משפחה של זוג המינים.[6] היכן שמרחבי התפוצה שלהם נפגשים, הגיבתון הצהוב והגיבתון לבן-כיפה יוצרים בני כלאיים; הגיבתון הצהוב דומיננטי, והאזור ההיברידי מתפשט מזרחה.[7]

תתי - מינים

ישנם כיום 3 תת-מינים מוכרים של הגיבתון הצהוב:[6]

  • E. c. citrinella (Linnaeus, 1758), תת-המין החולק את אותו שם עם המין, המופיע בדרום מזרח אנגליה וברוב אירופה ממזרח לפינה הצפון מערבית של רוסיה ומערב אוקראינה.
  • E. c. caliginosa (Clancey, 1940) הוא תת-המין הנמצא באירלנד, באי מאן ובבריטניה הגדולה (למעט דרום מזרח אנגליה).
  • E.c erythrogenys (Brehm, 1855) מקנן מרוסיה, מרכז אוקראינה ומזרח הבלקן מזרחה לסיביר וצפון מערב מונגוליה, ויש לו גם אוכלוסיות מבודדות ממזרח לים השחור ובקווקז.

תיאור

זכר מתת-המין E. c. caliginosa
נקבה

הגבתון הצהוב הוא גבתון גדול, אורכו 16-16.5 ס"מ ומואת כנפיו 23-29.5 ס"מ;[8] הוא שוקל 20-36.5 גרם.[6] הזכר מתת-המין E. c. citrinella בעל ראש צהוב בהיר, גב חום מפוספס בכבדות, על-שת אדום, חלקים תחתונים צהובים ונוצות הזנב החיצוניות לבנות.[8] לנקבה צבעים חלשים יותר, והיא מפוספסת יותר על הכיפה, החזה ובצדדים. לשני המינים צבעים פחות חזקים מחוץ לעונת הקינון, כאשר השוליים הכהים על נוצות חדשות מסתירות את הנוצות הצהובות. הצעירים הרבה יותר דהויים ופחות צהובים מהבוגרים, ולעיתים קרובות יש לו על-שת חיוור יותר.[9]

לאחר הקינון, למבוגרים יש חילוף מלא, שאורכו לפחות שמונה שבועות; זכרים מקבלים יותר צהוב בנוצות בכל פעם שהם מתחלפים. לצעירים יש חילוף חלקי זמן קצר לאחר פריחתם, המחליף את נוצות הראש, הגוף וכמה סוככות.[9]

נקבות וצעירים, במיוחד מתת-המין המזרחי החיוור, E. c. erythrogenys, עלולים לבלבל עם גבתונים לבני-כיפה, אך יש להם תמיד גוון צהוב לנוצות שלהם, על-שת צהוב חיוור יותר, וחלק עליון אחיד יותר ממין זה.[10] ניתן להבחין בין גיבתונים צהובים צעירים ונקבות לבין גבתוני משוכות על ידי בעל-שת האפור-חום של המין האחרון[9] בני - כלאיים זכרים עם גבתון-לבן כיפה לרוב בעלי פנים לבנות וקצת צבע צהוב על הראש, בחלקים התחתונים או באברות התעופה, אבל בדרך כלל לא ניתן להבחין בין נקבות לגיבתונים צהובים.[11]

קולות

השירה של גיבתון צהוב זכר הוא סדרה של תווים קצרים, הגדלים בהדרגה בעוצמתם ואחריהם תו אחד או שניים ממושכים נוספים. לעיתים קרובות הוא מיוצג כ-"A little bit of bread and no cheese", וניתן לבלבל את הגרסה המלאה עם השיר הכמעט זהה של גיבתון לבן-כיפה. אם מושמטים התווים הסופיים, ייתכן בלבול עם גיבתון משוכות.[8]

ציפור צהובה בולטת זו שימשה השראה לשירים של רוברט ברנס וג'ון קלייר, והשיר האופייני לה השפיע על יצירות מוזיקליות של בטהובן ומסיאן. סופרת הילדים אניד בלייטון סייעה לפופולריות של הייצוג האנגלי הסטנדרטי של השיר.

זכרי גיבתונים צהובים לומדים את שיריהם מאבותיהם, ועם הזמן התפתחו ניבים אזוריים,[12][13] עם הבדלים קלים לסיום השיר הבסיסי; כולם מזוהים על ידי ציפורים מאזורים שונים.[7] לכל זכר יש רפרטואר אינדיבידואלי של גרסאות שירים בתוך הניב האזורי שלו;[14] נקבות נוטות לחיות עם זכרים החולקים את הניב שלהן, ומעדיפות את אלו עם הרפרטואר הגדול ביותר.[15]

גיבתון לבן-גרון וגיבתון צהוב קשורים כל כך שכל אחד מגיב לשיר של השני. השיר של הגיבתון הצהוב הזכר מושך יותר לנקבות, והוא אחת הסיבות לדומיננטיות של אותו מין שבו מרחבי התפוצה חופפים.[7]

תפוצה ובית גידול

אדמות חקלאיות מסורתיות מספקות בית גידול טוב לקינון והאכלה.

הגיבתון הצהוב מתרבה ברחבי האזור הפלארקטי. זהו הגיבתון האירופי הנפוץ והנפוץ ביותר,[8] למרות שהוא נעדר מהרים גבוהים, אזורים ארקטיים, מערב הולנד, רוב איבריה ויוון, ואזורים נמוכים של מדינות אחרות הסמוכות לים התיכון. הוא מקנן ברוסיה ממזרח לאירקוטסק, וברוב אוקראינה. הטווח האסייתי משתרע לצפון מערב טורקיה, הקווקז וצפון קזחסטן.[9]

רוב הגיבתונים הצהובים האירופיים חורפים בטווח הרבייה שלהם, רק אזור הצפון הרחוק מתרוקן, אם כי כמה ציפורים נעות מדרום לטווח הרבייה שלהן בספרד, איטליה ומדינות ים תיכוניות אחרות.[9] מרחקי הנדידה יכולים להגיע עד 500 קילומטרים עבור ציפורים צפוניות.[8] ציפורים אסייתיות נודדות יותר, וחורפות בעיראק, איראן ודרום מרכז אסיה. הגיבתון הצהוב מזדמן באיחוד האמירויות הערביות, מצרים,[9] כווית, מרוקו, מלטה, הרי ההימלאיה (נודד חורף מצפון אפגניסטן למרכז נפאל[16] ), האיים הבלאריים, איסלנד ופארו.[8]

גיבתונים צהובים של תת-המין הבריטי והאירי, E. c. caliginosa, הובאו בידי אדם לניו זילנד על ידי אגודות התאקלמות מקומיות ב-1862,[7][17] ועד מהרה התפשטו על פני האיים המרכזיים. לפעמים הם מבקרים באיים התת-אנטארקטיים של ניו זילנד, אם כי לעיתים רחוקות נשארו כדי לקנן, והגיעו לאי לורד האו של אוסטרליה במספר הזדמנויות. בתחילת המאה ה-20 נתפס גיבתון זה כמזיק חקלאי רציני בארצות אלו.[18]

אוכלוסיות של גיבתונים צהובים הובאו גם לאיי פוקלנד ודרום אפריקה.[19]

הגיבתון הצהוב הוא ציפור של שטחים יבשים ופתוחים, רצוי עם מגוון סוגי צמחייה וכמה עצים שאפשר לשיר מהם. הוא נעדר מאזורים עירוניים, יערות ואדמות ביצות. מקורו כנראה בשולי יער וקרחת יער גדולה, והוא נהנה מחקלאות מסורתית, שיצרה שטחים פתוחים נרחבים עם משוכות וגושי עצים.[8]

התנהגות

קינון

ביצים

הקינון מתחיל בדרך כלל בתחילת מאי, אך לעיתים קרובות באפריל בדרום מרחב התפוצה. הגיבתונים הצהובים הם מונוגמיים ומתרבים בגיל שנה. הזכרים מבססים טריטוריות לאורך משוכות או שולי חורש ושרים מעץ או שיח, ולעיתים קרובות ממשיכים גם ביולי או אוגוסט. הזכר מחזר אחרי הנקבה על ידי הרמת כנפיו וריצה לעברה.[8] הקן נבנה על ידי הנקבה על הקרקע או בסמוך לו, והוא בדרך כלל מוסתר היטב בסבך, על גדה או נמוך בשיח. הוא בנוי מחומר צמחי זמין, כגון עלים, דשא יבש וגבעולים, והוא מרופד בעשבים עדינים ולעיתים שיער בעלי חיים.[9] רוחבו 11.5-13 ס"מ ועומקו 4-4.5 ס"מ.[6]

התטולה בדרך כלל כוללת שלוש עד חמש ביצים לבנבות, לרוב בדוגמת רשת של קווים עדינים וכהים.[20] הנקבה דוגרת על הביצים במשך 12–14 ימים עד לבקיעה, ומטפחת את הגוזלים עד שהם פורחים 11-13 ימים אחר כך. שני המבוגרים מאכילים את הגוזל בקן ושניים או שלושה מחזורים גדלים מדי שנה.[9][20]

שיעור ההישרדות השנתי של בוגרים בבריטניה הוא בסביבות 54%, ושיעור ההישרדות השנתי של צעירים בשנתם הראשונה הוא 53%. תוחלת החיים הטיפוסית היא שלוש שנים,[20] אם כי תיעודים מבריטניה וגרמניה מצביעים על ציפורים ששרדו יותר מ-13 שנים.[21]

הרגלי אכילה

שיחור מזון מתרחש בעיקר על הקרקע, ותזונת הציפור מורכבת בעיקר מזרעים. זרעים שמנים, כמו אלה של ברסיקה, זוכים להתעלמות לטובת פריטים עמילניים יותר. דשאים גם מהווים מרכיב חשוב, במיוחד דגנים, ודגן מהווה חלק ניכר מהמזון הנצרך בסתיו ובחורף, כאשר חיטה ושיבולת שועל עדיפות על שעורה. כשהם אינם מקננים, הגיבתונים הצהובים מתלהקים בלהקות שיכולות למנות מאות ציפורים, ולעיתים קרובות מכילים פרושיים וגיבתונים אחרים.[6]

הגיבתון הצהוב מוסיף חסרי חוליות לתזונתו בעונת הרבייה, במיוחד כמזון לגוזלים הגדלים שלו. מגוון רחב של מינים נלקח, כולל קפצזנבאים, חגבים, זבובים, חיפושיות, זחלים, תולעי אדמה, עכבישים וחלזונות.[6] במהלך הימים הראשונים מאכילים את הגוזלים אך ורק בטרף חסרי חוליות, אך החל מהיום השלישי הם ניזונים גם מגרגרי דגנים, אותם יכולים האפרוחים לעכל ביעילות. התנהגות זו נחשבת מכוונת על-ידי ההורים כדי לאפשר לגוזלים להתאים את הפיזיולוגיה שלהם לאכילת זרע.[22]

טורפים וטפילים

נץ מצוי הוא טורף אופייני

הטורפים של הגיבתון הצהוב כוללים את הנץ המצוי,[23] נץ גדול,[24] עיט חורש ובז עצים.[25][26] הוא אינו פונדקאי משמעותי של הקוקיה האירופית,[27] אם כי כציפור מקננת קרקע, הביצים והגוזלים שלו פגיעים לטריפה של יונקים קטנים כמו עכברים ומכרסמים אחרים. על הקינים פושטים גם עורבים, עורבנים ועקעקים. הטריפה היוותה יותר מ-60% מהכישלונות בקינון בסקר שנערך ב-2012 בגרמניה.[6][28]

13 מינים של פרעושים מהסוגים Ceratophyllus ו - Dasypsyllus נמצאו על גיבתון זה,[29] וטפילים פנימיים כוללים את Ascaridia galli.[30] הגיבתון הצהוב עשוי לשאת טפילי דם המטוזים כגון Haemoproteus coatneyi. זכרים עם רמות גבוהות של טפילים הולידו פחות צאצאים (אין השפעה כזו על נקבות), ונוטים להיות פחות צבעוניים. הנוצות הבולטות של הזכר מפגיניות כשירות להתרבות.[31] גיבתונים צהובים הנגועים בהמופרוטאוס עשויים להיות בעלי שיעורי הישרדות נמוכים יותר בחורף עקב נטייה לכנפיים קצרות יותר.[32]

סטטוס ושימור

האיגוד הבינלאומי לשימור הטבע מעריך את האוכלוסייה האירופית של הגיבתון הצהוב בין 54–93 מיליון פרטים, מה שמרמז על סך האוכלוסייה האירו-אסייתית של 73–186 מיליון ציפורים. למרות שנראה שהאוכלוסייה נמצאת בירידה, הירידה אינה מהירה מספיק כדי להפעיל את קריטריוני הפגיעות של האיגוד. המספרים הגדולים וטווח הרבייה העצום של כ-12.9 מיליון קמ"ר,[33] משמעותם שהגיבתון הזה מסווג על ידי ה-IUCN כללא חשש.

המספרים ירדו בעשורים האחרונים במערב אירופה, כולל האיים הבריטיים, בלגיה, הולנד, אוסטריה ואיטליה.[6] הגיבתון הצהוב הוא מין ברשימה האדומה (בירידה חמורה) באירלנד ובבריטניה.[20][34] בשנת 2016 המין נכחד מהאי מאן.[35] במזרח אירופה נראה שהמספרים יציבים, אם כי המגמה ברוסיה אינה ידועה. השינויים בשיטות החקלאות נחשבות כאחראיות לצפיפות הרבייה המופחתת.[6] האוכלוסייה שהוצגה בניו זילנד הצליחה מאוד, עם צפיפות רבייה גבוהה בהרבה מאשר בבריטניה.[18][36]

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא גיבתון צהוב בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ גיבתון צהוב, פורטל צפרות - אתר הצפרות הישראלי, באתר www.birds.org.il
  2. ^ Linnaeus (1758) p. 177.
  3. ^ Jobling (2010) p. 145.
  4. ^ Jobling (2010) p. 110.
  5. ^ Winkler, David W.; Billerman, Shawn M.; Lovette, Irby J. "Emberizidae". Birds of the World. Cornell Lab of Ornithology. נבדק ב-6 בספטמבר 2022. {{cite web}}: (עזרה)(נדרשת הרשמה)
  6. ^ 6.0 6.1 6.2 6.3 6.4 6.5 6.6 6.7 6.8 Hoyo, Josep del; Elliott, Andrew; Sargatal, Jordi; Christie, David A (eds.). "Yellowhammer". Birds of the World. Cornell Lab of Ornithology. נבדק ב-6 בספטמבר 2022. {{cite web}}: (עזרה) (נדרשת הרשמה)
  7. ^ 7.0 7.1 7.2 7.3 Tietze, Dieter Thomas; Wassmann, Christine; Martens, Jochen (2012). "Territorial song does not isolate Yellowhammers (Emberiza citrinella) from Pine Buntings (E. leucocephalos)" (PDF). Vertebrate Zoology. 62 (1): 113–122. אורכב מ-המקור (PDF) ב-24 באפריל 2014. נבדק ב-24 באפריל 2014. {{cite journal}}: (עזרה)
  8. ^ 8.0 8.1 8.2 8.3 8.4 8.5 8.6 8.7 Snow & Perrins (1998) pp. 1648–1651.
  9. ^ 9.0 9.1 9.2 9.3 9.4 9.5 9.6 9.7 Olsson et al. (1995) pp. 107–110.
  10. ^ Olsson et al. (1995) pp. 111–114.
  11. ^ Porter & Aspinall (2011) p. 208.
  12. ^ Brown, Georgia (12 בינואר 2017). "Lost British birdsong discovered in New Zealand birds". The Guardian. Guardian News and Media Limited. נבדק ב-13 בינואר 2017. {{cite news}}: (עזרה)
  13. ^ Diblíková, Lucie; Pipek, Pavel; Petrusek, Adam; Svoboda, Jiří; Bílková, Jana; Vermouzek, Zdeněk; Procházka, Petr; Petrusková, Tereza (2019). "Detailed large-scale mapping of geographical variation of Yellowhammer Emberiza citrinella song dialects in a citizen science project". Ibis (באנגלית). 161 (2): 401–414. doi:10.1111/ibi.12621. ISSN 1474-919X.
  14. ^ Caro, Samuel P; Keulen, Christine; Poncin, Pascal (2009). "Song repertoires in a Western European population of Yellowhammers Emberiza citrinella". Acta Ornithologica. 44 (1): 9–16. doi:10.3161/000164509x464830.
  15. ^ Baker, Myron Charles; Bjerke, Tore K; Lampe, Helene U; Espmark, Yngve O (1987). "Sexual response of female Yellowhammers to differences in regional song dialects and repertoire sizes". Animal Behaviour. 35 (2): 395–401. doi:10.1016/S0003-3472(87)80263-4.
  16. ^ Rasmussen (2005) p. 552.
  17. ^ Oliver (1955) p. 635.
  18. ^ 18.0 18.1 Lever (2005) p. 268.
  19. ^ Long, John L. (1981).
  20. ^ 20.0 20.1 20.2 20.3 "Yellowhammer Emberiza citrinella [Linnaeus, 1758]". Bird Facts. British Trust for Ornithology. נבדק ב-27 באפריל 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  21. ^ "European Longevity Records". EURING. נבדק ב-15 באפריל 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  22. ^ Orłowski, G.; Wuczyński, A.; Karg, J.; Grzesiak, W. (2017). "The significance of seed food in chick development re-evaluated by tracking day-to-day dietary variation in the nestlings of a granivorous passerine". Ibis. 159 (1): 124–138. doi:10.1111/ibi.12410.
  23. ^ Jedrzejewska & Jedrzejewski (1998) p. 257.
  24. ^ Jedrzejewska & Jedrzejewski (1998) p. 250.
  25. ^ Jedrzejewska & Jedrzejewski (1998) p. 272.
  26. ^ Jedrzejewska & Jedrzejewski (1998) p. 282.
  27. ^ Glue, David; Morgan, Robert (1972). "Cuckoo hosts in British habitats". Bird Study. 19 (4): 187–192. doi:10.1080/00063657209476342.
  28. ^ Ludwig, Martin; Schlinkert, Hella; Holzschuh, Andrea; Fischer, Christina; Scherber, Christoph; Trnka, Alfréd; Tscharntke, Teja; Batáry, Péter (2012). "Landscape-moderated bird nest predation in hedges and forest edges" (PDF). Acta Oecologica. 45: 50–56. Bibcode:2012AcO....45...50L. doi:10.1016/j.actao.2012.08.008. אורכב מ-המקור (PDF) ב-26 באפריל 2014. {{cite journal}}: (עזרה)
  29. ^ "Distribution of British fleas". Natural History Museum. אורכב מ-המקור ב-2016-03-03. נבדק ב-25 באפריל 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  30. ^ Atkinson et al. (2008) p. 401.
  31. ^ Sundberg, Jan (1995). "Parasites, plumage coloration and reproductive success in the Yellowhammer, Emberiza citrinella". Oikos. 742 (2): 331–339. doi:10.2307/3545664. JSTOR 3545664.
  32. ^ Dunn, Jenny C; Goodman, Simon J; Benton, Tim G; Hamer, Keith C (2013). "Avian blood parasite infection during the non-breeding season: an overlooked issue in declining populations?". BMC Ecology. 13 (30): 1–9. doi:10.1186/1472-6785-13-30. PMC 3848531. PMID 24011390.
  33. ^ "BirdLife International Species factsheet: Yellowhammer Emberiza citrinella ". BirdLife International. נבדק ב-24 באפריל 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  34. ^ Kingston, N. "Checklist of protected & rare species in Ireland" (PDF). National Parks & Wildlife Service. אורכב מ-המקור (PDF) ב-28 באפריל 2014. נבדק ב-27 באפריל 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  35. ^ Bellamy, David (2022). Written at Isle of Man. "Extinct: the Loss of the Yellowhammer Emberiza citrinella in the Isle of Man". Peregrine. Douglas: Manx Ornithological Society. 13: 190–211.
  36. ^ Komdeur, Jan; Hammers, Martin "Failed introductions: finches from outside Australia" in Prins & Gordon (2014) p. 330.
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=גיבתון_צהוב&oldid=2182883"