גירית הדבש
 גירית הדבש
| |
|---|---|
גירית הדבש
| |
| מיון מדעי | |
| תת־משפחה: | גיריות דבש |
| מין: | גירית הדבש |
| שם מדעי | |
 Mellivora capensis
| |
| תחום תפוצה | |
| |
.jpg){kind=spacer}
_(17182821509).jpg)
גירית הדבש (שם מדעי: Mellivora capensis) היא מין של טורף קשוח ממשפחת הסמוריים החי ברחבי אפריקה ובדרומה של אסיה מזרחה עד הודו, וכן בישראל. למרות שמה היא איננה משוייכת לקבוצת הגיריות והיא קרובה יותר לסמורים.
גירית הדבש היא חיה פראית וקשוחה המסוגלת להתמודד עם טורפים רבים תוך התגוננות מרשימה, ביניהם עור עבה והפרשת נוזל מצחין. הגירית ניזונה בעיקר מבשר והיא לא תהסס לטרוף אף נחשים ארסיים. עם זאת לעיתים היא תגוון בצמחיה כמו פירות.
פירוש השם המדעי של הגירית הוא: "אוכלת-דבש מהכֵּף", עקב מנהגה לזלול דבש מכוורות דבורים. שם המין "M. capensis", קרוי כיוון שהוגדרה לראשונה ב-1777 בידי החוקר הגרמני יוהאן כריסטיאן דניאל פון שרבר (אנ'), על סמך שלד גירית שנמצא במושבת הכף.
גירית הדבש היא המין היחיד הקיים שנשאר בסוג גירית דבש (Mellivora), אף שבעבר התקיימו מינים נוספים כמו גירית דבש בנפילד.
מאפיינים
גירית הדבש היא בעל חיים חכם המתאפיין בגוף חסון, גפיים חזקות וזנב עבות, הליכה גמישה וזריזה. הראש קטן ושטוח, העיניים קטנות והאוזניים כמעט שאינן בולטות, עדות להתאמתן לקרבות. אורכו של הזכר כ-70 ס"מ, אורך הנקבה כ-60 ס"מ. זכר בוגר מגיע למשקל של כ-10 קילוגרם, בעוד משקלה של הנקבה מגיע ל-6 קילוגרמים. לגירית טפרים ארוכים ברגליה הקדמיות, המגיעים לאורך כ-4 סנטימטר, ומסייעים לפתיחת כוורות דבורים; ברגליים האחוריות הטפרים קצרים בהרבה[1].
צבע הפרווה גורם לגירית להיות בולטת יחסית: חלקה העליון מהגב ועד המצח לבן-אפור, ואילו חלקה התחתון שחור; פס לבן מפריד בין שני החלקים. הזנב שחור וקצהו אפור. צבען של גיריות הדבש משמש להזהרת טורפים אחרים.
מלבד צבעה, לגירית הדבש יש מספר טכניקות להגן על עצמה, בהן נשיכה, הכאה בעזרת הטפרים, והפרשת חומר מצחין. בנוסף, עורה העבה מחובר לגוף באופן רופף, כך שכאשר טורף אוחז בה, היא יכולה להמשיך להתנועע ולנשוך אותו בהפתעה. העור העבה גם מגן עליה מפני נשיכות ומפני עקיצות דבורים.
הגירית נחשבת ליצור אמיץ, שאינו חושש להתעמת גם עם חיות גדולות ממנה בהרבה. גיריות נצפו מניסות טורפים גדולים מטרפם, רודפות אחר פילים וקרנפים ומבריחות אותם, ואף מתעמתות עם אריות, שאינם מעיזים לתקוף אותן. בזכות עמידותה לארס היא מצליחה לטרוף נחשים ארסיים.
שעות הפעילות של הגירית מושפעות מתנאי הסביבה וזמינות המזון – בעונה החמה הגירית פעילה בעיקר בלילה, אך לעיתים גם בשעות בין הערביים ובשעות הבוקר המוקדמות; בעונה הקרה היא פעילה בעיקר ביום. את שאר הזמן הגירית מבלה במאורות שהיא חופרת.
גירית הדבש חיה במגוון רחב של בתי גידול, מהמדבר ועד ליערות טרופיים, בשטחי חולות, ערבות, ביצות, עצים, סלעים ואף מערות.
בישראל תפוצתן של הגיריות מקוטעת: גיריות נצפו בגולן, בעמק החולה, בגליל העליון המזרחי, בשפלת יהודה, בצפון-מערב הנגב ובערבה[1]. כיום (2022) נשארו פרטים בודדים של גירית הדבש בישראל, כולם בדרום. כלומר, מצב השימור שלה בארץ הוא בסכנת הכחדה.
רבייה והתפתחות הגורים
גירית הדבש חיה בבדידות בשטח מחיה נרחב (עד כדי 600 קמ"ר לזכר ו-150 קמ"ר לנקבה באפריקה), ומפגשים מתקיימים לצורכי רבייה בלבד. ההזדווגות יכולה להתרחש כל השנה, ואחרי כ-6 חודשי היריון הנקבה ממליטה בדרך כלל שני גורים. הגורים נולדים עיוורים, חירשים וללא שיער, בדגם צבע שחור ולבן. הגורים יונקים מאימותיהם בחודשים הראשונים לחייהם, כאשר האם שוכבת על גבה, והגור מונח על בטנה עם זנבו על ראשה. בגיל שלושה חודשים, לאחר שהגורים מתחילים לראות ולשמוע, הם מתחילים להתלוות לאימותיהם בחיפוש אחר מזון, ובמקביל נגמלים מיניקה. בשלב זה הגורים תלויים באימותיהם בהשגת מזון, ציד, טיפוס וחפירה.
הגורים מגיעים לעצמאות ונפרדים מהאם בגיל 12–16 חודשים, ומגיעים לבגרות לאחר מכן (גיל מדויק לא ידוע, מוערך כי בגילאי 2–3 שנים). הנקבות מגיעות לעצמאות ולבגרות מוקדם יותר מהזכרים[2].
תזונה
גירית הדבש ניזונה מחרקים, מכרסמים קטנים, נחשים, לטאות, דבש ופגרים. כאשר הטרף קטן, הגירית אוכלת את כל חלקיו, כולל פרווה, עצמות ונוצות. בתנאי מצוקה נצפו גיריות החופרות קברים[3].
תת-מינים
בעולם מספר תת-מינים שניתן להם שם, והם מסווגים בעיקר לפי צבע הפרווה וסוגי הפרווה:
- גירית אתיופית (Mellivora capensis abyssinica)
- גירית טורקמנית (Mellivora capensis buechneri) – גדולה יותר משאר המינים
- גירית ימת הצ'אד (Mellivora capensis concisa) – מתאפיינת בהיעדר שערות לבנות באזור המותניים
- גירית שחורה (Mellivora capensis cottoni) – ייחודית בצבעה השחור על כל הגוף
- גירית נפאלית (Mellivora capensis inaurita)
- גירית הודית (Mellivora capensis indica) – קטנה יותר משאר המינים
- גירית אפריקנית (Mellivora capensis leuconota) – האזור העליון מכוסה פרווה בצבע שמנת עם טיפה שחור
- גירית ערבית (Mellivora capensis pumilio)
- גירית קנייתית (Mellivora capensis maxwelli)
- גירית מנוקדת (Mellivora capensis signata) – צבעה הלבן בבסיס משתנה לגווני שמנת לאורך גופה
- גירית פרסית (Mellivora capensis wilsoni)
- גירית הכף (Mellivora capensis capensis)
מחקרים
אין מחקרים רבים בעולם על גירית הדבש, ומעט מאוד ידוע על חייה.
שני מחקרים מקיפים נוהלו בתחילת שנות ה-2000 במדבר קלהרי ובמוזמביק על ידי זוג חוקרים, קולין וקיית בג, ובזימבבואה על ידי בוקי וריצ'רד פיק. בני הזוג פיק קיבלו גור גירית בן שבועיים, שאמו נורתה בידי צייד, והעבירו אותו אל שמורת טבע פרטית שבבעלותם, הנמצאת ב"מטובו הילס". הגור, שקיבל את השם באדג', גדל אומנם בקרבת בני אדם, אך לא היה כלוא בבית או בחצר, אלא ניתן לו החופש להסתובב ברחבי השמורה ולנהל חיי בר מוחלטים, כאשר הבית משמש לו מפלט או תחליף לאם. לאחר אלפי שעות תצפית למדו החוקרים על אומץ ליבה של הגירית, חוזקה הפיזי (הגור שרד בעיטת ג'ירף), חסינותה מפני עקיצות דבורים וארס נחשים, וכן על יכולתה להשתמש בכלים[1].
באחד המחקרים שנעשו במדבר הקלהארי בסוף שנות ה-80' נמצא שהנץ האפור הדרומי מקיים יחסי קומנסליזם עם הגירית. הנץ מאתר גירית בסביבתו, עוקב אחריה ומחכה לרגע שהיא תחפור מחילה כדי לחלץ ממנה מכרסמים וזוחלים, שלעיתים בורחים החוצה ונחטפים בידי הנץ[4].
קישורים חיצוניים
- גירית הדבש, באתר ITIS (באנגלית)
- גירית הדבש, באתר NCBI (באנגלית)
- גירית הדבש, באתר Animal Diversity Web (באנגלית)
- גירית הדבש, בבסיס הנתונים ARKive (באנגלית)
- גירית הדבש, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
- גירית הדבש, באתר GBIF (באנגלית)
- גירית הדבש, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- גירית הדבש, באתר הגן הזואולוגי של אוניברסיטת תל אביב
- עזרא חדד, חייה המסתוריים של גירית הדבש, באתר ynet, 26 במרץ 2012
- גירית דבש (Mellivora capensis) נצפתה (חורף 2017) בצפון הנגב, אתר עמותת מן השדה
- יגאל מוסקו, "לאן נעלמה גירית הדבש?", באתר מאקו, 20 באפריל 2018
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 מאפייני גירית הדבש מאתר טבע הדברים (ארכיון)
- ^ Begg, C. M., Begg, K. S., Du Toit, J. T., & Mills, M. G. L., Life-history variables of an atypical mustelid, the honey badger Mellivora capensis, Journal of Zoology
- ^ Marc Lallanilla, Assistant Editor | August 15, 2013 10:04am ET, Dig This: Badger Unearths Medieval Treasure, Live Science
- ^ M. Paxton, Foraging associations between Pale chanting goshawks, honey badgers and slender mongooses, Gabar, 1988, עמ' 82–84
.jpg)
