המגפה בימי דוד
המגפה בימי דוד או המפקד בימי דוד הוא אירוע המתואר בספר שמואל שראשיתו במפקד צבאי של חיילי ישראל שערך יואב בן צרויה שר הצבא בשליחות דוד המלך ללא תשלום כופר עבור המפקד כמצווה בתורה, והמשכו בהצגת גד הנביא שלושה עונשים שמתוכם נדרש דוד לבחור את העונש המועדף. דוד בוחר בעונש המגפה, ואכן פורץ דבר המפיל 70,000 איש מישראל. הדבר פוסק לאחר שגד מצווה את דוד לרכוש את גורן ארוונה היבוסי לשם בניית מזבח עליו להקרבת קרבנות לה'. לאחר ביצוע הרכישה וההקרבה, המגפה נעצרת.
לימים יבנה שלמה בן דוד את בית המקדש והמזבח שבחצרו במקום בו עמד המזבח שבנה דוד בעת המגפה.
חרון האף על ישראל
הסיפור נפתח בתיאור חרון אף ה' על ישראל: ”וַיֹּסֶף אַף ה' לַחֲרוֹת בְּיִשְׂרָאֵל”[1]. אמנם הכתוב לא מבאר את סיבת חרון האף. גם פרשני הנ"ך התחבטו בסיבת הדבר. היו שסברו שסיבת הדבר לא נודעה[2]. לדעת אחרים חרון האף היה על חטאים שנעשו בסתר[3]. ויש אומרים שחרון האף היה על מרד אבשלום ומרד שבע בן בכרי[4].
חטא ספירת העם
תיאור המפקד
בעקבות חרון האף של ה' בישראל, הכתוב מספר שה' הסית את ליבו של דוד להחליט למנות את סך החיילים בעם ישראל: ”וַיֹּסֶף אַף ה' לַחֲרוֹת בְּיִשְׂרָאֵל, וַיָּסֶת אֶת דָּוִד בָּהֶם לֵאמֹר לֵךְ מְנֵה אֶת יִשְׂרָאֵל וְאֶת יְהוּדָה” (ספר שמואל ב', פרק כ"ד, פסוק א').
דוד מורה ליואב בן צרויה שר צבאו, שיפקוד את צבא ישראל (אחד עשר שבטים), ואת צבא יהודה בנפרד, היות שלשבט יהודה היה ריבוי אוכלוסין יוצא דופן המצדיק החזקת צבא עצמי[5]. יואב ניסה להניא את המלך מכך, אך דוד עמד על כך שהוא חפץ במניין העם. יואב ביצע את הפקודה, ובמשך תשעה חודשים ועשרים יום עבר בכל גבולות הממלכה ומנה את מספר החיילים. בתום המפקד, שב אל המלך עם מספר הלוחמים: 800,000 חיילים לצבא ישראל, ו-500,000 לצבא שבט יהודה. לאחר מכן, לבו של דוד נקפו על שחטא בספירת העם, והוא התוודה על כך לפני ה':
וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל יוֹאָב שַׂר הַחַיִל אֲשֶׁר אִתּוֹ שׁוּט נָא בְּכָל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל מִדָּן וְעַד בְּאֵר שֶׁבַע וּפִקְדוּ אֶת הָעָם וְיָדַעְתִּי אֵת מִסְפַּר הָעָם. וַיֹּאמֶר יוֹאָב אֶל הַמֶּלֶךְ וְיוֹסֵף ה' אֱלֹוקֶיךָ אֶל הָעָם כָּהֵם וְכָהֵם מֵאָה פְעָמִים וְעֵינֵי אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ רֹאוֹת וַאדֹנִי הַמֶּלֶךְ לָמָּה חָפֵץ בַּדָּבָר הַזֶּה. וַיֶּחֱזַק דְּבַר הַמֶּלֶךְ אֶל יוֹאָב וְעַל שָׂרֵי הֶחָיִל וַיֵּצֵא יוֹאָב וְשָׂרֵי הַחַיִל לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ לִפְקֹד אֶת הָעָם אֶת יִשְׂרָאֵל. וַיַּעַבְרוּ אֶת הַיַּרְדֵּן וַיַּחֲנוּ בַעֲרוֹעֵר יְמִין הָעִיר אֲשֶׁר בְּתוֹךְ הַנַּחַל הַגָּד וְאֶל יַעְזֵר. וַיָּבֹאוּ הַגִּלְעָדָה וְאֶל אֶרֶץ תַּחְתִּים חָדְשִׁי וַיָּבֹאוּ דָּנָה יַּעַן וְסָבִיב אֶל צִידוֹן. וַיָּבֹאוּ מִבְצַר צֹר וְכָל עָרֵי הַחִוִּי וְהַכְּנַעֲנִי וַיֵּצְאוּ אֶל נֶגֶב יְהוּדָה בְּאֵר שָׁבַע. וַיָּשֻׁטוּ בְּכָל הָאָרֶץ וַיָּבֹאוּ מִקְצֵה תִשְׁעָה חֳדָשִׁים וְעֶשְׂרִים יוֹם יְרוּשָׁלִָם. וַיִּתֵּן יוֹאָב אֶת מִסְפַּר מִפְקַד הָעָם אֶל הַמֶּלֶךְ וַתְּהִי יִשְׂרָאֵל שְׁמֹנֶה מֵאוֹת אֶלֶף אִישׁ חַיִל שֹׁלֵף חֶרֶב וְאִישׁ יְהוּדָה חֲמֵשׁ מֵאוֹת אֶלֶף אִישׁ. וַיַּךְ לֵב דָּוִד אֹתוֹ אַחֲרֵי כֵן סָפַר אֶת הָעָם וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל ה' חָטָאתִי מְאֹד אֲשֶׁר עָשִׂיתִי וְעַתָּה ה' הַעֲבֶר נָא אֶת עֲוֹן עַבְדְּךָ כִּי נִסְכַּלְתִּי מְאֹד.
— שמואל ב פרק כ"ד, פסוקים ב'-י'
מהות החטא בספירת העם
בנביא מוצג חטאו של דוד במילים ”וַיַּךְ לֵב דָּוִד אֹתוֹ אַחֲרֵי כֵן סָפַר אֶת הָעָם”, אולם לא מבואר מהו בדיוק החטא. יש מפרשים שהחטא הוא שדוד ספר את העם ללא נטילת כופר נפש כפי המצווה בתורה בפרשת כי תשא, שיש לתת מחצית השקל כופר נפש עבור כל לוחם. חז"ל מפרשים שספירה ישירה של החיילים מביאה לנגף בעם, ויש לסופרם על ידי מניין פריטים המייצג את מניין החיילים, כפי שעשה שאול שפקד את העם בטלאים[6].
הצעת שלוש אפשרויות העונש
למחרת הגיע גד הנביא אל דוד בשליחות ה', והציב בפני דוד שלוש אפשרויות לעונש על ספירת העם: 1. שבע שנות רעב בארץ. 2. שלושה חודשים מנוסה מפני אויבים. 3. שלושה ימי מגפת דבר.
דוד בוחר בדבר, היות שעונש הדבר מבוצע כל כולו בידי ה' שרחמיו רבים. אך המנוסה מפני אויבים והרעב תלויים ברצונותיהם של בני אדם, שעלולים לא לרחם עליו ועל ממלכתו:
וַיָּקָם דָּוִד בַּבֹּקֶר, וּדְבַר ה' הָיָה אֶל גָּד הַנָּבִיא חֹזֵה דָוִד לֵאמֹר: הָלוֹךְ וְדִבַּרְתָּ אֶל דָּוִד - כֹּה אָמַר ה': שָׁלֹשׁ אָנֹכִי נוֹטֵל עָלֶיךָ, בְּחַר לְךָ אַחַת מֵהֶם וְאֶעֱשֶׂה לָּךְ. וַיָּבֹא גָד אֶל דָּוִד וַיַּגֶּד לוֹ וַיֹּאמֶר לוֹ: הֲתָבוֹא לְךָ שֶׁבַע שָׁנִים רָעָב בְּאַרְצֶךָ, אִם שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים נֻסְךָ לִפְנֵי צָרֶיךָ וְהוּא רֹדְפֶךָ, וְאִם הֱיוֹת שְׁלֹשֶׁת יָמִים דֶּבֶר בְּאַרְצֶךָ. עַתָּה דַּע וּרְאֵה מָה אָשִׁיב שֹׁלְחִי דָּבָר. וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל גָּד: צַר לִי מְאֹד נִפְּלָה נָּא בְיַד ה' כִּי רַבִּים רַחֲמָיו, וּבְיַד אָדָם אַל אֶפֹּלָה
— שמואל ב פרק כ"ד פסוקים י"א-י"ד
המגפה
לאור בחירתו של דוד, הביא ה' דבר על ישראל "מהבוקר ועד עת מועד". בפרק זמן זה מתו מן העם 70,000 איש מכל רחבי הממלכה, מדן ועד באר שבע.
על פי המסופר בנביא, כשהגיע המלאך המשחית לשחת את ירושלים, התפלל דוד לה' שיפגע בו ובמשפחתו אך לא בשאר העם שלא חטאו. ה' קיבל את תפילתו והורה למלאך המשחית לחדול זמנית מהתפשטות הדבר.
וַיִּתֵּן ה' דֶּבֶר בְּיִשְׂרָאֵל מֵהַבֹּקֶר וְעַד עֵת מוֹעֵד. וַיָּמָת מִן הָעָם מִדָּן וְעַד בְּאֵר שֶׁבַע שִׁבְעִים אֶלֶף אִישׁ. וַיִּשְׁלַח יָדוֹ הַמַּלְאָךְ יְרוּשָׁלִַם לְשַׁחֲתָהּ, וַיִּנָּחֶם ה' אֶל הָרָעָה וַיֹּאמֶר לַמַּלְאָךְ הַמַּשְׁחִית בָּעָם: רַב עַתָּה הֶרֶף יָדֶךָ! וּמַלְאַךְ ה' הָיָה עִם גֹּרֶן הָאֲרַוְנָה הַיְבֻסִי. וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל ה', בִּרְאֹתוֹ אֶת הַמַּלְאָךְ הַמַּכֶּה בָעָם, וַיֹּאמֶר: הִנֵּה אָנֹכִי חָטָאתִי וְאָנֹכִי הֶעֱוֵיתִי, וְאֵלֶּה הַצֹּאן מֶה עָשׂוּ? תְּהִי נָא יָדְךָ בִּי וּבְבֵית אָבִי
— שמואל ב פרק כ"ד פסוקים ט"ו-י"ז
עצירת המגפה
גד הנביא חוזר אל דוד ומורה לו להקים מזבח בגורן ארוונה היבוסי. לאחר משא ומתן של דוד עם ארוונה שרצה לתת לו את המקום בחינם, קנה דוד את הגורן בחמישים שקלי כסף. את הבקר שדש בגורן הוא הקריב על המזבח, ובעצי המורג הוא השתמש כעצי הסקה על המזבח. לאחר הקרבת קרבנות עולה ושלמים נעתר ה' לעצור את המגפה מעל ישראל:
וַיָּבֹא גָד אֶל דָּוִד בַּיּוֹם הַהוּא, וַיֹּאמֶר לוֹ: עֲלֵה הָקֵם לַה' מִזְבֵּחַ בְּגֹרֶן אֲרַוְנָה הַיְבֻסִי. וַיַּעַל דָּוִד כִּדְבַר גָּד, כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה'. וַיַּשְׁקֵף אֲרַוְנָה וַיַּרְא אֶת הַמֶּלֶךְ וְאֶת עֲבָדָיו עֹבְרִים עָלָיו, וַיֵּצֵא אֲרַוְנָה וַיִּשְׁתַּחוּ לַמֶּלֶךְ אַפָּיו אָרְצָה. וַיֹּאמֶר אֲרַוְנָה: מַדּוּעַ בָּא אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ אֶל עַבְדּוֹ? וַיֹּאמֶר דָּוִד: לִקְנוֹת מֵעִמְּךָ אֶת הַגֹּרֶן, לִבְנוֹת מִזְבֵּחַ לַה' וְתֵעָצַר הַמַּגֵּפָה מֵעַל הָעָם. וַיֹּאמֶר אֲרַוְנָה אֶל דָּוִד: יִקַּח, וְיַעַל אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ הַטּוֹב בְּעֵינָיו, רְאֵה הַבָּקָר לָעֹלָה וְהַמֹּרִגִּים וּכְלֵי הַבָּקָר לָעֵצִים. הַכֹּל נָתַן אֲרַוְנָה הַמֶּלֶךְ לַמֶּלֶךְ. וַיֹּאמֶר אֲרַוְנָה אֶל הַמֶּלֶךְ: ה' אֱלֹוקֶיךָ יִרְצֶךָ. וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל אֲרַוְנָה: לֹא, כִּי קָנוֹ אֶקְנֶה מֵאוֹתְךָ בִּמְחִיר, וְלֹא אַעֲלֶה לַה' אֱלֹוקַי עֹלוֹת חִנָּם. וַיִּקֶן דָּוִד אֶת הַגֹּרֶן וְאֶת הַבָּקָר בְּכֶסֶף שְׁקָלִים חֲמִשִּׁים. וַיִּבֶן שָׁם דָּוִד מִזְבֵּחַ לַה', וַיַּעַל עֹלוֹת וּשְׁלָמִים וַיֵּעָתֵר ה' לָאָרֶץ, וַתֵּעָצַר הַמַּגֵּפָה מֵעַל יִשְׂרָאֵל:
— שמואל ב פרק כ"ד פסוקים י"ח-כ"ד
יש ממפרשי הנ"ך המצביעים על כך שעצירת המגפה קשורה לתיקון חטא הספירה, שכן העילה למגפה הייתה ספירת החיילים ללא מתן כופר נפש, ועמידתו של דוד על כך שישולם לארוונה תשלום מלא על רכישת המזבח, היוותה את תשלום כופר הנפש הנחסר.
בתיאור רכישת מקום המזבח ישנו פער בין המסופר בספר שמואל ב', שם נאמר שדוד רכש את מקום המזבח בחמישים שקלי כסף, לבין התיאור בספר דברי הימים, שם נאמר שדוד שילם שש מאות שקלי זהב[7]. חז"ל עומדים על סתירה זו ומבארים ששש מאות השקלים הם חמישים שקלים עבור כל שבט משבטי ישראל, או שמקום המזבח עלה חמישים שקלי כסף, ומקום הגורן כולו שש מאות שקלי זהב[8].
ייחודיות המקום
לאחר עצירת המגפה דוד קבע כי המקום בו נבנה המזבח שעליו הקריב את הקרבנות שהביאו לעצירת המגפה, יהיה מקום המקדש הקבוע להקרבת קרבנות לה': ”וַיֹּאמֶר דָּוִיד: זֶה הוּא בֵּית ה' הָאֱלֹוקִים, וְזֶה מִּזְבֵּחַ לְעֹלָה לְיִשְׂרָאֵל” (ספר דברי הימים א', פרק כ"ב, פסוק א'). ואכן, כעבור מספר שנים בנה שם שלמה בנו את בית המקדש הראשון, כפי שמסופר בספר דברי הימים: ”וַיָּחֶל שְׁלֹמֹה לִבְנוֹת אֶת בֵּית ה' בִּירוּשָׁלִַם, בְּהַר הַמּוֹרִיָּה, אֲשֶׁר נִרְאָה לְדָוִיד אָבִיהוּ אֲשֶׁר הֵכִין בִּמְקוֹם דָּוִיד בְּגֹרֶן אָרְנָן הַיְבוּסִי” (ספר דברי הימים ב', פרק ג', פסוק א').
לפי מסורת חז"ל במקום זה עקד אברהם את יצחק בנו קרוב לתשע מאות שנים קודם לכן.
קישורים חיצוניים
- מאמרים על המפקד והמגפה, באתר התנ"ך של מכללת הרצוג
הערות שוליים
- ^ ספר שמואל ב', פרק כ"ד, פסוק א'.
- ^ רש"י על פסוק א'.
- ^ רד"ק על פסוק א'. אפשרות אחת שמעלה המצודות שם.
- ^ אחת האפשרויות שמעלה המצודות על פסוק א'.
- ^ בהמשך ההתרחשויות נתון זה יהווה את אחד היסודות ליכולתה של ממלכת יהודה להתקיים כממלכה עצמית ללא תלות בממלכת ישראל שהתפלגה ממנה.
- ^ ראו ספר שמואל א', פרק ט"ו, פסוק ד'
- ^ ספר דברי הימים א', פרק כ"א, פסוק כ"ה
- ^ ספרי פרשת נשא פיסקה צב.
