בעלת האוב מעין דור

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
לוגו המכלול לאתר.png
בערך זה חסרה אספקלריה תורנית. המידע המצוי בערך זה כתוב מנקודת מבט של חול ללא אספקלריה תורנית מספקת.
אנא אל תסירו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

בעלת האוב מעין דור היא אישיות מהתנ"ך. שמה ומוצאה של בעלת האוב אינם ידועים. לפי ספר שמואל א', פרק כ"ח, מקום מושבה היה עין דור. עיסוקה, העלאה באוב, ידוע לנו מפסוק ז': "הִנֵּה אֵשֶׁת בַּעֲלַת-אוֹב בְּעֵין דּוֹר". דמותה של בעלת האוב מופיעה בסיפור בספר שמואל א', פרק כ"ח, בחלק הראשון של הפרק בפסוקים ח'-י"ד ובחלק השלישי בפסוקים כ"א-כ"ה.

השתלשלות האירועים ודמותה

חלק ראשון

ערב המלחמה הגורלית עם פלשתים מבקש שאול המלך להיוועץ בה', וה' מחריש: "וַיִּשְׁאַל שָׁאוּל בַּה', וְלֹא עָנָהוּ ה' - גַּם בַּחֲלֹמוֹת גַּם בָּאוּרִים, גַּם בַּנְּבִיאִם."[1] בייאושו מבקש שאול מעבדיו למצוא לו בעלת אוב. העלאה באוב אסורה על פי דין התורה.[2] בעקבות רדיפת שאול את בעלי האוב והידעונים מסתכנת האישה, אם תיענה לבקשת המלך המחופש, בעונש מוות. נראה כי האישה יודעת זאת בדברה אל שאול בפסוק ט': "ותֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֵלָיו, הִנֵּה אַתָּה יָדַעְתָּ אֵת אֲשֶׁר-עָשָׂה שָׁאוּל, אֲשֶׁר הִכְרִית[3] אֶת-הָאֹבוֹת וְאֶת-הַיִּדְּעֹנִי, מִן-הָאָרֶץ; וְלָמָה אַתָּה מִתְנַקֵּשׁ[4] בְּנַפְשִׁי, לַהֲמִיתֵנִי." בשאלתה הרטורית לשאול היא מביעה לא רק את סירובה למלא את בקשתו אלא גם את התמרמרותה המוסרית לנוכח הקלות בה הוא מבקש להמיט עליה אסון.[5] זאת ועוד, יש כאן כפילות: בתחילת הסיפור מסופר, כי שאול הכרית את האובות והידעונים (ספר שמואל א', פרק כ"ח, פסוק ג') ופעם שנייה לומדים הקוראים על הסרת האובות מפיה של בעלת האוב. כפילויות כאלה שכיחות בסיפור המקראי. בפרק זה יוצרת הכפילות ניגוד בין פעולתו של שאול בעבר לבין פעולתו כעת, כשהוא הולך לדרוש באוב בחשאי. ניגוד זה מבליט מה עגום מצבו ולאיזה שפל הגיע.[6]

שאול מגיע מחופש אל האישה מעין דור. בפסוק ח' נאמר "וַיִּתְחַפֵּשׂ שָׁאוּל, וַיִּלְבַּשׁ בְּגָדִים אֲחֵרִים, וַיֵּלֶךְ הוּא וּשְׁנֵי אֲנָשִׁים עִמּוֹ, וַיָּבֹאוּ אֶל-הָאִשָּׁה לָיְלָה; וַיֹּאמֶר, קסומי- (קָסֳמִי-) נָא לִי בָּאוֹב, וְהַעֲלִי לִי אֵת אֲשֶׁר אֹמַר אֵלָיִךְ". ייתכן שהנימה החשאית הזאת מילאה את ליבה של האישה הנרדפת בחשד. שאול נשבע לה כי לא יאונה לה כל רע. שבועה זו מניחה את דעתה של האישה והיא מביעה את הסכמתה על ידי בקשת הנחיות ממנו לביצוע הטקס. המספר אינו מתאר את פעולות האישה כדי להעלות את רוחו של המת ומדלג מיד אל לתוצאה - האישה רואה את שמואל.

כאשר מתגלה לה זהותו של שאול בדרך לא ברורה, בעלת האוב פורצת בזעקה גדולה כלפי שאול בפסוק י"ב: "לָמָּה רִמִּיתָנִי, וְאַתָּה שָׁאוּל". שאול מרגיע אותה ושואל מה ראתה: "וַיֹּאמֶר לָהּ הַמֶּלֶךְ אַל-תִּירְאִי, כִּי מָה רָאִית". ייתכן כי שאול לא היה מעוניין בהפללתה אלא רק בהעלאת המת. העובדה שבאמצעות ראיית המת היא רואה את שמוסתר מתחת ל"בגדים האחרים" מהווה אישור לכך שאמת דיברה. שאול מזהה את שמואל לפי תאורה.

חלק שני

בין שמואל לשאול מתפתח דו-שיח של ממש. בתחילה שמואל מתרגז, ושואל את שאול: "לָמָּה הִרְגַּזְתַּנִי לְהַעֲלוֹת אֹתִי".[7] שאול מתנצל בפניו, ואומר שצר לו מאד כי הפלשתים לוחצים את מחנה ישראל, וה' אינו עונה לו. שמואל בתגובה שואל את שאול בתמיהה: "וְלָמָּה תִּשְׁאָלֵנִי", ומודיע לשאול שה' סר מעליו, וגם קרע את הממלכה מידו, ונתן לרעהו - דוד. בנוסף, שמואל מבשר לשאול שהוא ובניו ימותו במלחמה ויעלו השאולה.

חלק שלישי

שאול שוכב מובס ומיואש אחרי דבריו של שמואל. מהמילים "וַתָּבוֹא הָאִשָּׁה אֶל-שָׁאוּל", ניתן להסיק שהיא נעדרה מהחדר בעת הופעתו של שמואל. היעלמותו של שמואל לא נמסרת במפורש. אך בניגוד לשמואל, העזרה לשאול מגיעה דווקא מבעלת האוב. האישה רואה כי שאול נבהל מאד, "וַתֵּרֶא כִּי-נִבְהַל מְאֹד", מכאן ניתן להסיק שברצונה לעזור לו, היא מונעת ממראה עיניה על ידי הבנתה לנפשו ועל ידי הזדהות עם סבלו.

בעלת האוב מבינה כי הצעד הראשון לעזור לשאול - מזון שיבוא אל פיו. בעלת האוב זקוקה לכוח שיכנוע רב על מנת ששאול יאות לאכול. היא פונה אל המלך ביראת כבוד, נוקטת בלשון: 'שִׁפְחָתְךָ', והיא מציגה את ההיענות להזמנתה כחסד שיגמול לה שאול על האירוח. היא מוכיחה את דבריה בדרך אנלוגית: "הִנֵּה שָׁמְעָה שִׁפְחָתְךָ בְּקוֹלֶךָ, וָאָשִׂים נַפְשִׁי בְּכַפִּי, וָאֶשְׁמַע אֶת-דְּבָרֶיךָ אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ אֵלָי. וְעַתָּה, שְׁמַע-נָא גַם-אַתָּה בְּקוֹל שִׁפְחָתֶךָ, וְאָשִׂמָה לְפָנֶיךָ פַּת-לֶחֶם, וֶאֱכוֹל".

בניגוד לשמואל מתוארת בעלת האוב, שלא זכתה ששמה ייזכר, כאנושית מאד. פעולות האישה מהירות: "וְלָאִשָּׁה עֵגֶל-מַרְבֵּק בַּבַּיִת, וַתְּמַהֵר וַתִּזְבָּחֵהוּ; וַתִּקַּח-קֶמַח וַתָּלָשׁ, וַתֹּפֵהוּ מַצּוֹת. וַתַּגֵּשׁ לִפְנֵי-שָׁאוּל וְלִפְנֵי עֲבָדָיו, וַיֹּאכֵלוּ"; האישה מתגלה לא רק כחכמה אלא כמכניסת אורחים, היא שוחטת במהירות את עגל המרבק שעימה ואופה בחיפזון מצות, כדי שאורחיה לא יצטרכו להמתין ויוכלו לשוב לדרכם. כמו כן, לא מסופר בפרק אם האישה חולקת עם שאול את הארוחה.

פרשנות

בפשר המעשה מביא רד"ק מחלוקת בין הגאונים: לדעת הגאון רב שמואל בן חפני, כל מעשיה של האישה היו ברמאות כי באמת לא דיבר שמואל עם שאול וכלל לא עלה מקברו; אלא בעלת האוב שזיהתה את שאול מיד בבואו אליו ושמעה על מעשיו שמה בפי שמואל דברים אלו ועשתה כדרך בעלי האוב "להביא בן אדם שמדבר מתוך מחבואו בלשון נמוך" וכך האמין לה שאול. רב שמואל גאון מוסיף "שאף על פי שמשמעות דברי החכמים ז"ל בגמרא כי אמת היה שהחייתה האישה את שמואל, לא יקובלו הדברים במקום שיש מכחישים להם מן השכל".

הכיוון השני שמביא רד"ק היא דעת רב סעדיה גאון ורב האי גאון שסיפור המעשה התרחש כפשוטו שעלה שמואל מקברו ושוחח עם שאול, אך לא היה זה בכוחה של בעלת האוב אלא ה' החייהו כדי לגלות לו את העתידות והקורות שיהיו עמו. בדרך זו הם מסבירים את בהלתה של האישה בעת ששמואל אכן עלה: "ותזעק בקול גדול", שכן בדרך כלל אין בכוחם של בעלי האוב להחיות מתים ולדעת את העתידות, ורגילים לרמות את הבאים אליהם, אך מקרה זה היה חריג ואירע הדבר בפועל. על שיטה זו הרד"ק תמה, שאם רצה ה' לספר לשאול את הבאות עליו היה יכול לעשות זאת באמצעות נביא או אורים ותומים ולמה הזקיקו ללכת לבעלת אוב.[8]

שמה במדרש

לפי ילקוט שמעוני לספר שמואל,[9] היה שמה של בעלת האוב צפניה, והיא הייתה אמו של אבנר בן נר (על פי הרב עזריה די פאנו בספרו "גלגולי נשמות", שמה היה צפנית). על פי גרסאות אחרות, היה שם בעלה צפניה, והיא נותרת באלמוניותה.

ראו גם

הערות שוליים

  1. ^ על התפקוד החברתי של הנביאים בעיתות משבר ראו: אלכסנדר רופא, מבוא לספרות הנבואה, אקדמון, ירושלים, 1992, עמ' 62-60.
  2. ^ התורה אוסרת ביצוע טקסי העלאה באוב, הנקראים "דרישה אל המתים".(ספר דברים, פרק י"ח, פסוקים י'-י"א)
  3. ^ הכתוב מציין כי "שָׁאוּל הֵסִיר הָאֹבוֹת וְאֶת הַיִּדְּעֹנִים מֵהָאָרֶץ", בעלת האוב משתמשת בשורש כ-ר-ת המציין עונש מוות והן חתימה על ברית.
  4. ^ השורש נ-ק-ש קרוב אל השורש י-ק-ש ראו:ישעיהו, ח', ט"ו האישה חוששת שהאיש הזר בא לטמון לה מלכודת. ועל כך רד"ק :'משתדל לתת מוקש בנפשי להמיתני'
  5. ^ אוריאל סימון, קריאה ספרותית במקרא, סיפורי הנביאים, ירושלים, מוסד ביאליק, עמ' 92.
  6. ^ שמעון בר אפרת, העיצוב האמנותי של הסיפור במקרא, תל אביב, ספרית פועלים, 1979, עמ' 132.
  7. ^ שמואל א, כח, טו
  8. ^ רד"ק שמואל א פרק כח, פסוק כד.
  9. ^ ילקוט שמעוני לספר שמואל, רמז קמ
Logo hamichlol.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0