ויברך דויד

ויברך דוד
וַיְבָרֶךְ דָּוִיד אֶת ה' לְעֵינֵי כָּל הַקָּהָל וַיֹּאמֶר דָּוִיד בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹקי יִשְׂרָאֵל אָבִינוּ מֵעוֹלָם וְעַד עוֹלָם: לְךָ ה' הַגְּדֻלָּה וְהַגְּבוּרָה וְהַתִּפְאֶרֶת וְהַנֵּצַח וְהַהוֹד כִּי כֹל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ לְךָ ה' הַמַּמְלָכָה וְהַמִּתְנַשֵּׂא לְכֹל לְרֹאשׁ: וְהָעֹשֶׁר וְהַכָּבוֹד מִלְּפָנֶיךָ וְאַתָּה מוֹשֵׁל בַּכֹּל וּבְיָדְךָ כֹּחַ וּגְבוּרָה וּבְיָדְךָ לְגַדֵּל וּלְחַזֵּק לַכֹּל: וְעַתָּה אֱלֹקינוּ מוֹדִים אֲנַחְנוּ לָךְ וּמְהַלְלִים לְשֵׁם תִּפְאַרְתֶּךָ: לאחר מכאן הקטע: אתה הוא ה' לבדך. [בנוסח ספרד מוסיפים גם את חלק של הפסוק: ויברכו שם כבודך... ]

ויברך דוד הוא קטע תפילה, חלק מפסוקי דזימרה הנאמר בכל תפילת שחרית.

בקטע תפילה זה, רבים נוהגים לעמוד.

"ויברך דוד..."

תוכן התפילה

תחילתו של קטע תפילה זו לקוח מספר דברי הימים (ספר דברי הימים א', פרק כ"ט, פסוקים י'-י"ג). קטע תפילה זה נאמר על ידי דוד המלך, לאחר הטלת המשימה לבניית בית המקדש על בנו שלמה.

לאחר שלושת פסוקים אלה, ישנו קטע נוסף המתחיל במילים 'אתה הוא ה' לבדך', בקטע זה נאמרים מספר פסוקים מספר נחמיה (פרק ט', פסוקים ו'-י"א) המתארים בקצרה את השתלשלות ההיסטוריה של העולם, הכל מבריאת העולם, בחירתו של אברהם אבינו, ועד הצלת עם ישראל משעבוד מצרים וקריעת ים סוף. פסוקים אלו נאמרים כהקדמה ל"שירת הים".

מקור אמירתו

בטור וכן באבודרהם כתבו שקטע תפילה זה תוקן על ידי הגאונים ”ובתקון הגאונים יש נוהגים לומר "ויברך דוד את ה' לעיני כל הקהל" עד "ומהללים לשם תפארתך", כאשר הוא בספר דברי הימים, "ויברכו שם כבודך" עד שירת הים כאשר הוא בספר עזרא, ושירת הים. והטעם לפי שכל אותם ט"ו לשונות של שבח הסדורים בברכת ישתבח דורש במכילתין מתוך שירת הים ומתוך אותן פסוקים של ויברך דוד”. וכן כתב בספר הרוקח, שקטעים אלו תוקנו בתקופה מאוחרת יותר, ולא יחד עם שאר פסוקי דזימרה.

במחזור מנהג בני רומא מסיימים "ואתה מחיה את כולם וצבא השמים לך משתחווים", וממשיכים לפסוק "ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים והמים להם חומה מימינם ומשמאלם, ויושע ה'...".

אמנם בנוסח סדר רב עמרם גאון לא מופיעים כלל פסוקים אלה של 'אתה הוא ה' לבדך', וגם לא פסוקי שירת הים.

מנהגים

צדקה

רבים נוהגים לתת צדקה בעת שאומרים את המילים 'ואתה מושל בכל'. בספר בן איש חי הביא מנהג זה בשם רבי חיים ויטל:

כשיגיע לפסוקים ד"ויברך דוד", ואומר "ואתה מושל בכל", יתן צדקה שלש פרוטות, וימסור השתים בבת אחת, ואחריהם השלישית, ויש סוד בדבר, ויש נוהגים ליתן עוד שלש פרוטות על דרך זה כשאומר "כי כל בשמים ובארץ", כדי לצאת ידי חובת שתי השמועות שכתב רבינו מורנו הרב חיים ויטל ז"ל

— בן איש חי, הלכות שנה א, ויגש, י״ג

בשל"ה הזכיר שראה מנהג זה בארץ ישראל, שהגבאי אוסף את הצדקה בעת אמרית ויברך דוד, כשהם אומרים שהדבר מקובל מהאר"י. השל"ה מטעים את המנהג בכך שכל קטע התפילה של ויברך דוד נאמר אחר התנדבות דוד ואנשיו עבור בית המקדש. אמנם במקום אחר הביא השל"ה בשם האר"י שטעם נתינת הצדקה בויברך דוד הוא משום שעומדים בו:

וכן מצאתי בקונטרסי דהאר"י ז"ל וזה לשונו, והיה נוהג מורי זלה"ה לתת צדקה באומרו ויברך דוד וכו'. והטעם, הצדקה היא מצות עשה, וראוי לעשות המצוה מעומד

— שני לוחות הברית, עשרת הדברות, מסכת יומא, דרך חיים צ״ג

עניין נתינת הצדקה בויברך דוד מופיע בשם האר"י בשער הכוונות ועוד.

עמידה

בדרכי משה כתב ”מהרי"ל לא היה עומד בשעה שאמר הפסוקים של לך ה' הגדולה כו' אבל המנהג עכשיו לעמוד מויברך דוד עד תפארתך”. אמנם בספרו המפה כתב הרמ"א שהמנהג לעמוד:

ונהגו לעמוד כשאומרים ברוך שאמר ויברך דוד וישתבח

— שולחן ערוך, אורח חיים, סימן נ"א, סעיף ז'

ומנהג זה כבר נזכר בשם האר"י בשער הכוונות ”צריך לקום מעומד מן ויברך דיד וכו' עד אתה הוא ה' האלקים אשר בחרת באברם וכו' ועד בכלל להיות כי שם אהיה רמוז בר"ת אתה הוא ה' האלקים וכו' וכל אהיה הוא בכתר ולכן צריך לקום מעומד עד סוף ארבעה תיבות הנז' בלבד” (פרע"ח שער הזמירות פ"ו, מ"א סק"ט).

בשולחן ערוך הרב הביא ב' שיטות בעניין המקום בו צריך לעמוד: ”ונהגו לעמוד לויברך דוד עד תפארתך, ויש מוסיפין לעמוד עד שאומרים אתה הוא ה' האלקים שר"ת אהיה ואח"כ יושבין וכשאומרים ואתה מושל בכל נותנים צדקה מעומד”

ובספר טעמי המנהגים כתב בשם הלבוש כי הטעם שעומדים כשאומרים ברוך שאמר ויברך דוד וישתבח, מפני שהם עיקר השבחים בתפילה.

קישורים חיצוניים

• ויברך דויד, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
• עמידה ב"ויברך דוד" - סימן ה' • אתר הרב מרדכי אליהו, באתר הרב מרדכי אליהו, ‏27 בדצמבר 2021

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

ויברך דויד41150397Q7917572