חוזר (חב"ד)

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

חוזר (נהגה: חוֹיזר) הוא כינוי בחסידות חב"ד לחסיד בעל זיכרון טוב, שתפקידו לחזור על דבר התורה של האדמו"ר במוצאי שבת, לצורך העלאת השיחה על הכתב מהזיכרון במוצאי שבת (אם בעצמו או על ידי אחרים). למעשה התפקיד קיים בקהילות נוספות באופנים שונים, אך השם "חוזר" ייחודי לחב"ד, כמו גם מעמדו המיוחד.

מהות ה"חוזר"

ההכרח לקיום התפקיד הוא כתוצאה מכך שה'טיש' החסידי נערך בדרך כלל בשבתות ובחגים בהם אסורה מלאכת הכתיבה, לכן נהוג למנות חסיד שיהיה ה"חוזר" של האדמו"ר. הכינוי "חוזר" הוא ייחודי בחסידות חב"ד, וכמו כן, הנושא בתפקיד זה תופס בה מעמד מיוחד[1].

בין החוזרים המפורסמים נמנה החוזר של רבי מנחם מנדל שניאורסון מחב"ד, הרב יואל כהן.

רשימת דבריו של הרבי שהועלו על הכתב מן הזכרון נקראת "הנחה", והכותבים אותו נקראים "מניחים".

הגהת הכתבים על ידי האדמו"ר

אצל ששת האדמו"רים הראשונים של חסידות חב"ד, היה נהוג שה"חוזרים" (שבדרך כלל שימשו גם כ"מניחים") היו נכנסים לאדמו"ר לאחר ששיננו היטב את ה"מאמר" והיו חוזרים עליו בפני האדמו"ר, כאשר הוא היה מתקן את שגיאותיהם ומבאר להם דברים שלא הובנו כראוי.

האדמו"ר האחרון של חב"ד לא המשיך בסדר זה של "חזרה" בפניו, ועבודתם של ה"חוזרים" הייתה עצמאית. עם זאת, היו ה"חוזרים" שואלים את הרבי על הענינים שלא הובנו בדבריו.

כמעט כל מאמריו ושיחותיו של האדמו"ר האחרון הועלו על הכתב על ידי "מניחים" שונים. רק בחלק מן המקרים הגיה הרבי את הדברים לאחר מכן.

כאשר האדמו"ר הגיה, הייתה הגהה זו נעשית באחת משתי דרכים:

  • ההגהה הסטנדרטית היתה כשהגיה את הדברים פעמיים לפחות (ולפעמים אף יותר מכך), ומאשר להדפיס את הדברים עם הציון "מוגה". מערכת קה"ת היתה מוציאה את הדברים סמוך להגהתם בקונטרס מיוחד.
  • לעיתים היה הרבי מציין רק מספר מועט של הערות ותיקונים. במקרה כזה, הורה לחסידיו "להוציאו בסדרת בלתי מוגה", כיון שעדיין לא נשלמה ההגהה כרצונו.

השוני בדרך שימור הדברים על ידי החוזרים נבע, בין השאר, גם מן הקושי שנוצר בשינון דברי הרבי האחרון - ששיחותיו ארכו לפעמים קרובות זמן רב מאוד, אף חמש שעות ויותר.

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. המושג חוזר מופיע בפרק "מילון מקוצר של חב"ד" בספר "באר החסידות: משנת חב"ד" של אליעזר שטיינמן, תל אביב: כנסת, תשי"ז (46, א עמ׳ 13) : ״חוזר — מי שחוזר בפני הקהל חדושי התורה של הרבי״. שטיינמן מקדיש פרק מיוחד לתפקיד "החוזר״ ב״בחינות חב״ד״ שלו ([46], ב, עמ׳ 103). וראה: יהושע ד. לבנון (=יהושע מונדשיין): "מוטיבים חב'דיים ב'הנדח' לש'י עגנון". בקורת ופרשנות : כתב עת לספרות, לשון, הסטוריה ואסתטיקה, חוברת 16 (אדר א' תשמ"א, פברואר 1981), בעמ' 138; וכן ראה: רבי יצחק גינזבורג ועמרם לידא, "חסדי דוד הנאמנים", כפר חב"ד: בית ההוצאה לאור על יד מוסדות גל עיני, תשס"ד, עמ' 73: "החוזר של הרבי - חוזר על כל סוגי השיחות, ודוקא שיחת החולין נותנת לו הרבה טוב טעם בדברי הרבי ובונה לו את היכולת לחזור אחר כך על מאמר עמוק של הרבי".


Stub judaism.png ערך זה הוא קצרמר בנושא חסידות ובנושא מדעי החברה. אתם מוזמנים לתרום למכלול ולהרחיב אותו.