חסידות ליאדי

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף חסידות לאדי)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

חסידות לאדי הייתה חצר חסידית, ענף של חסידות חב"ד, שנוסדה בעת התפצלות חסידות חב"ד לאחר פטירת רבי מנחם מנדל שניאורסון (הצמח צדק), והתקיימה שלושה דורות.

החסידות נוסדה על ידי רבי חיים שניאור זלמן שניאורסון, בנו השלישי של הצמח צדק, בערך בשנת ה'תרכ"ט[1], שלוש שנים אחרי פטירת אביו, בעיר ליאדי, על פי בקשת תושבי העיר. כיהן כאדמו"ר במשך אחת עשרה שנה תחת השם "חב"ד - ליאדי". בבואו לליאדי אמר רבי חיים שניאור זלמן: "ודור רביעי ישובו הנה". (הוא היה דור רביעי לרבי שניאור זלמן מייסד חסידות חב"ד, שהתגורר בעיר ליאדי)[2].

בתחלת הנהגתו התגורר בבית רבי לוי יצחק, נכדו של רבי חיים אברהם שניאורי בנו של רבי שניאור זלמן מלאדי, ולאחר תקופה קנה לעצמו בית רחב ידיים.

רבי חיים שניאור זלמן הרבה לומר מאמרי חסידות. מידי שבת אמר שניים או שלושה מאמרים, שנלמדו בעיון רב על ידי חסידיו. הנהגתו התאפיינה בקירוב אל חסידיו. הוא קיבל חסידים בכל יום, בירך ויעץ. חסידיו העריצוהו והרבו לדבר במעלתו.

בד' בטבת ה'תר"מ נפטר, ונקבר בליאדי.

לאחר פטירתו התפצלה החסידות, כאשר מרבית החסידים קבלו עליהם את הנהגת בנו, רבי יצחק דובער שניאורסון מחבר סידור מהרי"ד, ומקצת החסידים קיבלו את הנהגת גיסו רבי לוי יצחק מסיראטשין, צאצא לאדמו"רי חסידות ראדזימין שבפולין שעבר לחסידות חב"ד, שהעביר את מרכז החסידות לעירו סירטשין.

בכ' באייר ה'תר"ע נפטר האדמו"ר רבי יצחק דובער ונקבר בליאדי. את מקומו ברבנות מילא בנו, רבי מאיר שכנא שניאורסון[3] אך לא היה המשך לחצר.

לקריאה נוספת

הערות שוליים

  1. בכתב העת 'האסיף', ורשה תקמ"ט, מופיע התאריך אב ה'תרכ"ח.
  2. בית רבי חלק ג' פרק ח'.
  3. שמו היה מאיר שכנא, כפי שהיה חותם בעצמו. ראה חתימתו על "דברים אחדים" על סידור מהרי"ד (עמוד 12). עם זאת, יצוין כי במקורות אחרים אכן מכונה "שלום שכנא"
הבסיס לדף באדיבות חב"דפדיה,
קרדיט, GFDL