גלעד קריב

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
גלעד קריב
GiladKariv15.jpg
לידה ה' בכסלו ה'תשל"ד (גיל: 50)
מדינה ישראלישראל ישראל
השכלה B.A במשפטים ומחשבת ישראל, LLM ו-MAHL (תארים שניים במשפטים ובמדעי היהדות)
עיסוק עורך דין, פעיל חברתי
מפלגה מפלגת העבודה הישראלית, המפלגה הירוקה
חבר כנסת
6 באפריל 2021 – מכהן
(3 שנים)
כנסות 2425
יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט
28 ביוני 2021 – מכהן
(שנתיים ו־43 שבועות)
כנסות 24

גלעד קָרִיב (נולד ב-30 בנובמבר 1973, ה' בכסלו ה'תשל"ד) הוא חבר הכנסת מטעם מפלגת העבודה שכיהן בעבר כיו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת. במקצועו עורך דין ורב רפורמי. ממנהיגי התנועה הרפורמית בישראל ומחוצה לה.

קריב פעיל בזירה הציבורית בנושאי יחסי הדת והמדינה, קידום חופש הדת והמצפון, הקיום המשותף של יהודים וערבים, והקשר בין ישראל לתפוצות.

ביוגרפיה

קריב נולד למשפחה חילונית. סביו וסבותיו עלו לישראל כילדים לפני מלחמת העולם השנייה מפולין ומרוסיה. סבו מצד אמו היה עמנואל שחר, מפקדו הראשון של חיל ההנדסה, מנכ"ל מספנות ישראל ומנכ"ל מפעלי ים המלח. סבו השני, שמעון קרבינסקי, נפצע בשנת 1936 בפעילותו ב"הגנה" סמוך לקיבוץ רמת הכובש. מאוחר יותר הצטרף לשורות הלח"י ונטל חלק בתכנון ובביצוע ההתקפה על המפקדה הבריטית בשרונה. חמיו הוא צביקה ניר, יו"ר אגודת הסופרים העברים במדינת ישראל. אחיו, שחר קריב (אנ'), הוא פרופסור לכלכלה באוניברסיטת קליפורניה בברקלי.

קריב נולד והתחנך בתל אביב, בוגר תנועת הצופים.[1] עוד בשנות לימודיו בתיכון החל את פעילותו בתנועה הרפורמית, עם הצטרפותו לקהילת בית דניאל, המרכז הרפורמי בתל אביב. לאחר סיום לימודיו בתיכון התנדב לשנת שירות בתנועת הצופים ועסק בגיבוש גרעיני נח"ל חינוכיים. שירת ביחידה 8200. בתום חמש שנות שירות, במהלכן סיים בהצטיינות קורס קצינים, פנה ללימודים באוניברסיטה העברית, וסיים ב-2001 לימודי תואר ראשון משותף במשפטים ובמחשבת ישראל. את התמחותו עשה בשנים 2001–2002 במחלקת הבג"צים בפרקליטות המדינה. ב-2003 סיים תואר שני במדעי היהדות (MAHL) בהיברו יוניון קולג' בירושלים, מוסד ההכשרה האקדמי של הרפורמים בישראל, והוסמך למנהיג רפורמי. ב-2004 הוסמך כעורך דין מטעם לשכת עורכי הדין בישראל. ב-2008 קיבל תואר שני במשפטים בתוכנית למשפט ציבורי של אוניברסיטת תל אביב בשיתוף עם אוניברסיטת נורת'ווסטרן בשיקגו. בשנת 2020 החל את לימודי התואר השלישי במשפטים במרכז הבינתחומי הרצליה.


פעילות בתנועה הרפורמית

מעורבותו של קריב בתנועה הרפורמית החלה בשנות הצבא, לאחר שנחשף לתפיסת עולמה הליברלית בהזדמנויות שונות בשנות התיכון ובמהלך השירות הצבאי, ובמיוחד בקהילת "בית דניאל" בתל אביב, בה הוא ומשפחתו חברים עד היום.

לאחר השירות הצבאי, ובמקביל ללימודים האקדמיים, ייסד קריב את פעילות הצעירים והסטודנטים של התנועה הרפורמית. בסיום שנת התמחות במחלקת הבג"צים בפרקליטות המדינה, הצטרף לצוות המרכז הרפורמי לדת ומדינה – הזרוע הציבורית והמשפטית של התנועה הרפורמית. בשמונה שנות עבודתו במרכז שימש כמנהל המחלקה הציבורית והפוליטית וכמנהל המרכז. בשנת 2003 הוסמך בבית המדרש ל"רבנים" של התנועה הרפורמית בירושלים (היברו יוניון קולג'). במקביל לתפקידיו במרכז הרפורמי לדת ומדינה שימש כאחד מרבניה של קהילת "בית דניאל" בתל אביב וליווה אלפי זוגות ומשפחות בטקסי חופות ובר ובת מצווה.

בראשית שנת 2009 מונה למנכ"ל התנועה הרפורמית בישראל, ארגון הגג של הקהילות והמוסדות הרפורמיים בישראל. במסגרת תפקידו הוביל לאימוץ תוכניות פיתוח אסטרטגיות להרחבה ניכרת של שורות התנועה, לקידום מעמדה בקרב הציבור הישראלי ולמאבק באפליה נגדה מצד רשויות השלטון השונות. אחד ממהלכיו הראשונים כמנכ"ל היה לשנות את שמה של התנועה מהשם שניתן לה על ידי מייסדיה בשנות ה-60 של המאה ה-20: "התנועה ליהדות מתקדמת בישראל", לשם: "התנועה הרפורמית בישראל", וזאת לאחר ביצוע סקרי עומק שטענו לאהדה גדולה כלפי התנועה בקרב הציבור החילוני בישראל ובקרב חלק משמעותי מהציבור המסורתי. בעשור השנים בהן מכהן קריב בתפקיד, הוקמו ברחבי ישראל 25 קהילות רפורמיות חדשות בכל רחבי הארץ והוכפל מספר הרבנים והרבות הרפורמים הפועלים במסגרת התנועה. קריב יזם הרחבה ניכרת של פעילות התנועה בהתיישבות העובדת ובתנועה הקיבוצית, כמו גם בקרב הציבור הישראלי דוברי הרוסית. במהלך תקופת כהונתו הקימה התנועה פרויקטים רבים בתחומי החינוך הפורמלי והבלתי פורמלי, קשרי ישראל והתפוצות ופעולות התנדבות ומעורבות חברתית. במסגרת תפקידו ביקר במאות קהילות רפורמיות בתפוצות וייצג את התנועה הרפורמית בפורומים בינ"ל רבים. קריב הוביל את שילוב תנועת הנוער הרפורמית, נוער תל"ם, כמעגל ייחודי בתנועת הנוער העובד והלומד. במקביל לכהונתו כמנכ"ל התנועה הרפורמית משמש קריב כמנכ"ל של המכינה הקדם צבאית תל"ם, הפועלת ברוח התנועה הרפורמית ביפו ובחולון.

בתקופת כהונתו כמנהל המרכז הרפורמי לדת ומדינה וכמנכ"ל התנועה הרפורמית הוביל את המאבק למתן לגיטימציה לזרמים הלא-אורתודוקסים בישראל ולקידום ההכרה של משרדי הממשלה והרשויות המקומיות בקהילות הרפורמיות, במנהיגים ובמנהיגות הרפורמיות ובפעילות החינוכית והקהילתית של התנועה. בשנת 2006 יזם עתירה להכרת המדינה בפעילות "רבנים" לא אורתודוקסים במועצות האזוריות. לאחר משא ומתן ממושך פסק בית המשפט העליון בשנת 2012 פסק דין המחייב את המדינה לתמוך במשכורות הרבנים הלא אורתודוקסים.[2] בשנת 2017, בתום עשור של מאבק משפטי וציבורי, פורסמו מבחנים גם לתמיכה במשכורות של ראשי קהילות לא אורתודוקסיות ביישובים עירוניים. בתקופת כהונתו של יצחק הרצוג כשר השיכון והבינוי הוביל קריב את שינוי המדיניות של המשרד לתמיכה בהקמת בתי כנסת לקהילות רפורמיות וקונסרבטיביות במקביל לקהילות אורתודוקסיות.

במסגרת פעילותו במועצת הרבנות הרפורמית בישראל (מר"ם) עסק בהתקנת מסלול גיור מיוחד למתגיירים מזרע ישראל (צאצאים לאב יהודי או לסב יהודי) והסדרת כללי הנישואין והגירושין בבית הדין של מועצת הרבנות הרפורמית ובקהילות הרפורמיות בישראל.

מעורבותו בתנועה הרפורמית החלה בשנות הצבא, לאחר שנחשף לתפיסת עולמה היהודית והליברלית בהזדמנויות שונות בשנות התיכון ובמהלך השירות הצבאי, ובמיוחד בקהילת "בית דניאל" בתל אביב, בה הוא ומשפחתו חברים עד היום.

פעילות ציבורית, חברתית ומשפטית

במסגרת תפקידיו השונים בתנועה הרפורמית נטל קריב חלק מרכזי במאבקים רבים למען חופש דת ומצפון, צדק חברתי, הגנה על שלטון החוק ומאבק בגילויי גזענות וקיצוניות דתית. בשנת 2002 היה ממייסדיו של פורום הארגונים החברתיים למאבק בגזרות החברתיות, והיה שותף למאבקים מרכזיים כדוגמת מחאת האימהות החד הוריות בהובלתה של ויקי כנפו, והמאבק בקיצוץ בקצבאות הרווחה. בשנת 2004 היה ממייסדיו של פורום הארגונים לתקשורת חופשית – הקואליציה הראשונה שהתריעה על השחיקה בחופש העיתונות בישראל ועל קשרי הון-שלטון-תקשורת.

בתחום יחסי הדת והמדינה פעל קריב, עם שותפותיו ושותפיו, לקידום חופש הבחירה בנישואין ובגירושין, המאבק נגד קווי המהדרין והדרת הנשים, הנחלת לימודי ליבה בכל מערכות החינוך הישראליות, השגת הכרה בתנועה הרפורמית, הרחבת תקופת "שעון הקיץ", בלימת יוזמות חקיקה המעניקות מונופול לרבנות בתחום הגיור והמרחיבות את סמכויות בתי הדין הרבניים, הנהגת תחבורה ציבורית בשבת, מניעת תהליכי הדתה בצה"ל ועוד מאבקים רבים. במסגרת פעילותו בתחום יחסי הדת והמדינה גיבש קריב מתווה מפורט לקידום הפרדה ממסדית בין הדת והמדינה, אליה התייחס גם כהפרדה בין מוסדות הדת לרשויות השלטון. בנוסף הציג מתווה מפורט להסדרת פעילות הפנאי והמסחר בשבתות ובימי מנוחה רשמיים, שאומץ במסגרת הצעות חוק שונות שהונחו על שולחנה של הכנסת.

בשנים 2013–2016 ייצג את התנועה הרפורמית במשא ומתן להסדרת התפילה הלא אורתודוקסית ברחבת הכותל המערבי שהובל על ידי מזכיר הממשלה אביחי מנדלבליט, ועל ידי יו"ר הסוכנות היהודית נתן שרנסקי. לאחר הקפאת מתווה הכותל, בעקבות לחץ המפלגות החרדיות, הוביל יחד עם מנהיגות התנועה הרפורמית והקונסרבטיבית בישראל ובצפון אמריקה את המאבק בהחלטת הממשלה, שבאה בצד מהלכים ממשלתיים לקידום חקיקת גיור. על רקע פעילות זו ספג קריב מספר פעמים גילויי אלימות ברחבת הכותל. ב-24 נובמבר 2016 הונחו בפתח בית הכנסת הרפורמי ברעננה סכינים עם שמותיהם של קריב, ענת הופמן, יו"ר נשות הכותל, וריק ג'ייקובס, נשיא התנועה הרפורמית בצפון אמריקה ועל קירות הבניין נכתבו כתובות מאיימות ומסיתות לאלימות.[3]

במהלך שנת 2018 התייצב בחזית המאבק בחוק הלאום, הן בוועדת הכנסת שעסקה בחוק היסוד והן בארגון המחאה הציבורית נגד החוק לקראת אישורו ואחריו. קריב הציג בשם התנועה הרפורמית בישראל הצעה אלטרנטיבית לעקרונות היסוד של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. לאחר אישורו של החוק סייע בארגון מחאת העדה הדרוזית.[4]

החל משנת 2002 ליווה את העתירות שהגישו התנועה הרפורמית בישראל והתנועה המסורתית בעניין ההכרה בגיורים הנערכים במסגרתן לעניין חוק השבות ונטל חלק בייצוג של התנועות בפני בית המשפט העליון. בחודש מרץ 2021, פרסם בג"ץ את פסק הדין המורה על הכרה בגיורים הנערכים בישראל במסגרת שתי התנועות.[5] לאורך השנים הוביל קריב את המאמץ הציבורי והפוליטי לבלום יוזמות חקיקה שנועדו להעניק לממסד הרבני בישראל בלעדיות בתחום הגיור. בשנת 2010 ריכז את המאמץ של התנועה הרפורמית בישראל ובתפוצות לבלום את הצעת החוק של ח"כ דוד רותם בנושא הגיור.

החל משנת 2015 משמש כחבר בהנהלת ההסתדרות הציונית העולמית ובחבר הנאמנים של הסוכנות היהודית. בנוסף כיהן, בעבר ובהווה, בהנהלות ציבוריות של ארגונים רבים וקואליציות לשינוי חברתי, ובהן: פנים – ארגון הגג של ארגוני ההתחדשות היהודית בישראל, מרכז חינוך "לאו-בק" בחיפה, הקואליציה למען חופש בחירה בנישואין ובגירושין, עמותת "מנוחה נכונה" לקידום הקבורה האזרחית בישראל וארגונים רבים נוספים.

בפוליטיקה

בשנות התיכון הצטרף קריב לנוער מפ"ם. לאחר שחרורו מצה"ל הצטרף למפלגת העבודה. התמודד בפריימריז של מפלגת העבודה, שנערכו לקראת הבחירות לכנסת התשע עשרה, ובסיומם הוצב במקום ה-27 ברשימת המפלגה לכנסת. התמודד בפריימריז של מפלגת העבודה לקראת הבחירות לכנסת העשרים, סיים במקום ה-14, אך בעקבות הבטחות הייצוג והשריונים הוצב רק במקום ה-32 ברשימת המחנה הציוני לכנסת ולבסוף לא נבחר לכנסת.[6]

לקראת הבחירות לכנסת העשרים ושתיים הצטרף לרשימת המחנה הדמוקרטי מטעם המפלגה הירוקה ואף נבחר לנשיא ועידת המפלגה, הוצב במקום ה-11 ולא נבחר לכנסת. לאחר בחירתה של ח"כ מרב מיכאלי ליו"ר מפלגת העבודה חידש את חברותו במפלגה. לקראת הבחירות לכנסת ה-24 נבחר למקום השני בפריימריז של מפלגת העבודה והוצב במקום הרביעי ברשימת המועמדים (בשל הכלל של ייצוג מגדרי שוויוני).[7][8] בבחירות לכנסת ה-24 קיבלה המפלגה שבעה מנדטים וקריב נכנס לכנסת.

בראש חודש אדר א' תשפ"ב הצטרף קריב אל "נשות הכותל" בתפילתן ברחבת הכותל, חרף פנייתו של נשיא המדינה, יצחק הרצוג, שלא יעשה זאת כדי לא לגרום להחרפת המריבה.[9]

לקראת הבחירות לכנסת ה-25, התמודד בבחירות המקדימות של מפלגת העבודה, נבחר למקום השני והוצב במקום ה-3 לרשימה המועמדים לכנסת.

כחבר הכנסת

קריב הושבע לכנסת ה-24 ב-6 באפריל 2021 ונבחר לשמש כנציג העבודה בוועדת הכספים הזמנית. בתאריך 29 יוני 2021 נבחר לשמש כיו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט. בין המהלכים הבולטים שהוביל בוועדה היה תיקון חוק הסמכויות המיוחד למאבק בנגיף הקורונה, במסגרתו החזיר לכנסת את סמכות הפיקוח המלאה על התקנות של הממשלה למאבק בנגיף ויזם הגדרה של מצב בריאותי מיוחד שאפשר את ביטול מצב החירום. בנוסף הוביל קריב את חקיקת החוק שהסדיר את תחום הרגולציה הממשלתית, תוך הכנסת שינויים מהותיים בהצעה המקורית שנועדו למנוע פגיעה בעצמאות את המשרדים החברתיים וחייבו את רשות הרגולציה בשקיפות. הוועדה בראשותו קדמה הצעות חוק ממשלתיות ופרטיות רבות בתחום מיגור האלימות וחיזוק זכויות נפגעי ונפגעות עבירות אלימות ומין, בצד הצעות חוק להגנה על זכויות נאשמים. הוועדה החלה אף את ההכנה של חוק יסוד: זכויות בהליך הפלילי ותיקונים לחוק הגנת הפרטיות, אך אלו נעצרו עקב פיזור הכנסת. לקראת פיזור הכנסת הוביל קריב את תיקון חוק הבחירות (דרכי תעמולה) באופן המרחיב משמעותית את חובת השקיפות בתעמולת הבחירות. קריב חדש את פעולת הוועדה בתחום דיוני המעקב והפיקוח על עבודת הממשלה. במסגרת דיונים אלו עסקה הוועדה רבות בשימוש שעשתה המשטרה ברוגלות האזנה מתקדמות, בחוסר התיאום בין המשטרה לבין הצבא באכיפת החוק על מקרי אלימות מצד אזרחים ישראלים ביהודה ושומרון ובמעמדם של עולים לישראל מכוח חוק השבות.

בין הצעות החוק הבולטות שהניח על שולחן הכנסת: הצעת חוק לעיגון מעמדם של בתי הספר הדו-לשוניים, הצעת חוק מקיפה לתיקון חוק הגנת הפרטיות, הצעת חוק להסדרת פעולתם של לוביסטים מול משרדי הממשלה, הצעות חוק לתיקון חוק איסור אפליה בשירותים ציבוריים, הצעת חוק להרחבת זכויות נפגעי עבירה ועוד.

בכנסת זו קריב שימש כיושב ראש (משותף) של ארבע שדולות בכנסת: השדולה לחופש דת והתחדשות יהודית פלורליסטית, שדולת הגמלאים והגמלאיות בישראל, השדולה לקידום תנועות וארגוני הנוער; השדולה לקידום חיים משותפים.

במסגרת ההסכמים הקואליציוניים עליהם חתמה מפלגת העבודה עם הצטרפותה לקואליציה יזם קריב את הקמת המנהלת להתחדשות יהודית כאגף במשרד התפוצות. ביולי 2022 הוקמה לבסוף המנהלת ונחתם הסכם להעברת תקציב של 30 מיליון ש"ח לעמותת פנים שתעבוד בשיתוף פעולה עם משרד התפוצות. באוגוסט 2022 חשף העיתונאי קלמן ליבסקינד כי הקמת המנהלת לא לוותה במכרז תקין וכי גלעד קריב עצמו היה חבר בעמותה בעת שקידם את העברת התקציב והסמכויות לידיה. עוד נחשף בתחקיר כי קריב שיקר כשדיווח בוועדת חוקה כי הוא סיים את חברותו בעמותה עם היבחרו לכנסת.[10] בעקבות התחקיר החל פרקליט המדינה עמית איסמן בבדיקה של החשדות הפליליים כנגד קריב.[11]

פרסומים ומסמכי עמדה

במסגרת פעילותו בתנועה הרפורמית פרסם קריב שורה ארוכה של מאמרים על התנועה הרפורמית ודרכה הרעיונית והדתית ופרסומים ליטורגיים ורעיוניים ובהם סדר תפילה ליום הזיכרון לרצח יצחק רבין (יחד עם יהורם מזור),[12] אוגדנים בנושאי יהדות וסביבה ובתחום האבלות, וסדר הברכות והתפילות לבית ולחיק המשפחה. קריב חיבר נוסח יזכור מיוחד לזכר קורבנות העלייה מאתיופיה לישראל[13] ומגוון רחב של תפילות. קריב היה חבר בוועדת העריכה של סידור התפילה החדש של התנועה הרפורמית בישראל "תפילת האדם". בשנת 2000 הוביל את ניסוח מצע התנועה הרפורמית בישראל, המציג את תפיסת העולם הדתית, החברתית והציונית של התנועה. בשנים 2007–2012 פרסם שורה של מאמרים בנושא לוח השנה העברי וחגי ישראל בעיתון "הארץ". קריב פרסם בעבר טורים על פרשות השבוע בבלוג "יהודי ודמוקרטי".[דרוש מקור]

בשנת 2012 יזם קריב התקנה של טעמי המקרא (טעמי הפטרה וטעמי מגילות) למגילת העצמאות, כאמצעי לחיזוק מעמדה של המגילה כטקסט מכונן של העם היהודי וכאמצעי לשילוב קריאתה במסגרת חגיגות יום העצמאות ותפילותיו.[14] עם כניסתו לתפקיד מנכ"ל התנועה הרפורמית יזם קריב את הקמת ספריית היהדות המתקדמת לטובת פרסום כותרים שונים שיעצימו את ההיכרות של הקהל הישראלי עם ההגות של התנועה הרפורמית. הספרייה שיתפה פעולה עם הוצאת הקיבוץ המאוחד והוצאת כנרת זמורה ביתן בפרסום ספרים שונים. קריב יזם יחד עם פרופ' רחל אליאור את ההוצאה לאור של עבודת ההסמכה לרבנות של רגינה יונס, האשה הראשונה שהוסמכה לרבנות, בשנת 1935 בגרמניה. החל משנת 2009 מפרסם קריב אוגדן שנתי של מנהגי התפילה בקהילות התנועה הרפורמית (יחד עם יהורם מזור).

בין מסמכי המדיניות ודפי העמדה הרבים שגיבש קריב: הצעה לעקרונות יסוד חוקתיים למדינת ישראל (2008),[15] הצעה מפורטת להפרדת הממסדים הדתיים מרשויות השלטון (2011),[16] הצעה לפירוק המועצות הדתיות והעברת סמכויותיהן לרשויות המקומיות (2004) והצעה להסדרה של פעילות המסחר בשבתות וחגים (2016).[17]

חיים אישיים

קריב נישא בשנת 2005 לנועה ניר, מנהלת מערך הייעוץ האקדמי באוניברסיטה הפתוחה. לבני הזוג שלושה ילדים. המשפחה מתגוררת בגבעתיים. קריב צמחוני מאז 1985 וטבעוני מאז שנת 2016 מטעמים מצפוניים.[18]

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא גלעד קריב בוויקישיתוף
ממאמריו

הערות שוליים

  1. ^ מנהיג רפורמי, מייסד "השולמנים" וסופרת: הח"כים החדשים, באתר ynet, ‏2021-03-24
  2. ^ קובי נחשוני, המדינה תממן רבנים רפורמים וקונסרבטיבים, באתר YNET, ‏29 מאי 2012
  3. ^ קובי נחשוני, המאבק על הכותל: סכין וכתובות על בית הכנסת הרפורמי ברעננה, באתר YNET, ‏24 נובמבר 2016
  4. ^ ישי פרידמן, מי עומד מאחורי המחאה נגד חוק הלאום?, באתר מקור ראשון, ‏13 אוגוסט 2018
  5. ^ טל שלו, דניאל דולב, יקי אדמקר, בג"ץ קבע: יש להכיר בגיורים רפורמיים וקונסרבטיביים לצורך חוק השבות, באתר וואלה, ‏1 מרץ 2021
  6. ^ כתבות | רשימת העבודה ותוצאות הפריימריס לכנסת ה-20 שנערכו בתאריך 13/1/15, באתר מפלגת העבודה הישראלית, אורכב מהמקור ב-15 בינואר 2015, ‏15 בינואר 2015
  7. ^ הפריימריז בעבודה: עמר בר לב במקום הראשון, אפרת רייטן במקום ה-5, באתר וואלה!‏, 1 בפברואר 2021
  8. ^ תוצאות- פריימריז מפלגת העבודה
  9. ^ ח"כ גלעד קריב הפר את ההבטחה והצטרף לנשות הכותל, באתר ערוץ 7, 2 בפברואר 2022
  10. ^ המשרד והשר הלכו רחוק כדי להעביר תקציבים לרפורמים ולקונסרבטיבים | קלמן ליבסקינד, באתר www.maariv.co.il
  11. ^ אלדר ממן, לאחר העברת עשרות מיליונים לעמותה בה היה חבר: פרקליט המדינה יבדוק חשד לפלילים במעשי קריב, באתר 0404, ‏2022-08-18
  12. ^ גלעד קריב ויהורם מזור, אוגדן תפילה ולימוד ליום הזיכרון לרצח ראש הממשלה יצחק רבין, באתר החגים והמועדים של התנועה הרפורמית בישראל, ‏אוקטובר 1996
  13. ^ גלעד קריב, יזכור לנספים במסע העלייה מקהילת ביתא ישראל, באתר התנועה הרפורמית בישראל, ‏מאי 2010
  14. ^ גלעד קריב, מגילת העצמאות - המגילה השישית של העם היהודי, באתר מגילת העצמאות של התנועה הרפורמית, ‏אפריל 2012
  15. ^ גלעד קריב, עקרונות יסוד חוקתיים למדינת ישראל, באתר התנועה הרפורמית בישראל, ‏מאי 2008
  16. ^ גלעד קריב, יחסי דת ומדינה בישראל - עקרונות יסוד ומצע, באתר התנועה הרפורמית בישראל, ‏יולי 2011
  17. ^ גלעד קריב, הסדרת הפעילות המסחרית ביום השבת ובימי המנוחה הרשמיים, באתר התנועה הרפורמית בישראל, ‏יולי 2016
  18. ^ אריק בנדר, הכר את המועמד: גלעד קריב יטפח את הקשר בין ישראל ליהדות העולם, מעריב, 29 בינואר 2019


Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0