כפר עציון
 "המנזר" בו התגוררו ראשוני מקימי הקיבוץ, 1944
| |
| מדינה |  ישראל
|
| מחוז | יהודה ושומרון |
| מועצה אזורית | גוש עציון |
| גובה ממוצע[1] | 934 מטר |
| תאריך ייסוד | 1967 |
| תנועה מיישבת | הקיבוץ הדתי |
| סוג יישוב | קיבוץ |
| נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף 2022[1] | |
| - אוכלוסייה | 1,371 תושבים |
| - שינוי בגודל האוכלוסייה | 7.2% בשנה |
(למפת הרי ירושלים רגילה)   כפר עציון | |
| מדד חברתי-כלכלי - אשכול לשנת 2019[2] |
4 מתוך 10 |
| http://www.kfar-etzion.co.il | |
כְּפַר עֶצְיוֹן הוא התנחלות וקיבוץ בגוש עציון, החבר בתנועת הקיבוץ הדתי. הקיבוץ הוקם בשנת 1943 באתר בו נעשו ניסיונות התיישבות החל ב-1926. היישוב הוחרב במלחמת השחרור ונבנה מחדש לאחר מלחמת ששת הימים, כיישוב בגוש עציון. הכפר נקרא על שם שמואל צבי הולצמן ('הולץ' הוא עץ בגרמנית), ראש חברת "אל ההר", שפעלה בשנות ה-30 להקמת גוש יישובים באזור.
מגדל עדר וכפר עציון של הולצמן
הניסיונות להתיישב באדמת כפר עציון החלו בשנת 1927 עת הוקם במקום יישוב בשם "מגדל עדר"[3]. היישוב ננטש בשנת 1929 עקב מאורעות תרפ"ט. בשנת 1935 יושבה הנקודה על ידי חברת "אל ההר" שבשליטת הולצמן ואז ניתן למקום שמו "כפר עציון".
הולצמן קנה מכספו שטח של 5000 דונם, והקים חברה בשם "אל ההר". במשך השנים תרצ"ב - תרצ"ו נעשו פעולות רבות לרכישת שטחי קרקע נוספים. סוכני החברה קיבלו מאת יהודי הארץ והגולה הזמנות רבות לקרקעות. הולצמן השיג הסכמתם של מושל מחוז ירושלים, י. א. פ. קמפבל, ושל ראש הכמרים בכנסייה הרוסית בדבר חכירת המנזר הרוסי.
הובאה למקום קבוצת פועלים יהודים והם השתכנו בחדרי המנזר. הפועלים הכשירו הקרקע והכינו משתלה גדולה של עצי פרי נשירים, ונבנה בית למרפאה. גם ערביי הסביבה נהנו מהשירות הרפואי והיחסים איתם היו תקינים. כך הונח יסוד ליישוב חדש אשר נקרא על שם מייסדו - הולצמן - "כפר עציון"[4]. ביישוב זה ישבו אנשי 'השומר' לשעבר, כמו פנחס שניאורסון ואחרים, ששמרוהו. חברת אל ההר שיווקה חלקות של 25 דונם בכפר עציון. בתחילת 1935 יצא יוסף ויץ נגד התוכנית של כפר עציון בטענה שהחלקות הן יקרות מדי והסיכון רב[5][6][7].
עם פרוץ מאורעות תרצ"ו (אפריל 1936) החלו ערביי האזור להתנכל ליישוב היהודי בכפר עציון. בחודש אב תרצ"ו (אוגוסט 1936) עזבה קבוצת הפועלים את המקום וכל העמל הרב שהושקע בו ירד לטמיון. מבנה המרפאה נשרף, אך שוקם לאחר מלחמת ששת הימים.
הקיבוץ עד מלחמת העצמאות
בשנת 1943 (תש"ג) נוסד קיבוץ כפר עציון, הקיבוץ הראשון בגוש עציון, על ידי קבוצת אברהם (ע"ש הרב אברהם יצחק הכהן קוק) של תנועת השומר הדתי. מייסדי הקיבוץ היו יהודים ממזרח אירופה, רבים מהם ניצולי שואה. הקבוצה, קבוצת פועלים שיתופית דתית, התגבשה במשך 8 שנים בכרכור בטרם עלתה ליישוב. מקורות הפרנסה העיקריים היו רפת, מטע נשירים, ענף בניין ומחצבה. בקיבוץ היה בית מרגוע וב-1946 נחנך בו "נווה עובדיה" - בית אבן מרשים ששימש כבית כנסת ובית מדרש. תכנון הקיבוץ התבצע על ידי האדריכל והאמן מאיר בן אורי, שתכנן קיבוצים ומוסדות דתיים רבים.
בסוף 1947, ערב מלחמת העצמאות, מנה הקיבוץ 163 חברים ו-57 ילדים. כפר עציון היה הראשון מתוך ארבעה קיבוצים שהוקמו כגוש התיישבות מדרום לירושלים על-מנת להגן עליה מפלישה מכיוון דרום. הייתה זו נקודת היישוב העברית הראשונה באזור שמדרום לירושלים, ובעת הקמתה, נקודת היישוב הגבוהה ביותר בארץ ישראל (965 מ').
בכ"ט בנובמבר (29 בנובמבר 1947) אושרה תוכנית החלוקה באו"ם, ומיד לאחר מכן פתחו הערבים מארצות האזור במלחמה נגד היהודים. התוצאה המיידית הייתה ניתוק גוש היישובים מירושלים, מקור האספקה העיקרי. תפקידו של כפר עציון היה להפריע לתנועת צבאות ערב ובעיקר מצרים להגיע ולתקוף את ירושלים מהדרום. כשהתגברו הקרבות הוחלט לפנות מהכפר את הילדים, האימהות ונשים בהריון; אלה עברו להתגורר במנזר רטיסבון שבירושלים. אחת האימהות, ציפורה רוזנפלד, בחרה להישאר בקיבוץ ונהרגה בקרבות. בהמשך הועברו תושבים נוספים לפתח תקווה, ולאחר כניעת כפר עציון ומות רוב מגיניו, יושבו בשכונת גבעת עלייה ביפו, באתר המוכר כיום בשם חורשת עציון.
הקרב
ערך מורחב – הקרב על גוש עציון
ביום חמישי ד' אייר תש"ח (13 במאי 1948), יום אחד בלבד לפני הכרזת המדינה, נפלו כפר עציון ומגיניו. המגינים, חברים ולוחמי פלמ"ח, נהרגו תוך כדי קרב וחלקם נורו למוות לאחר שנכנעו לכוחות סדירים של צבא ירדן וערביי האזור (ראו: הטבח בכפר עציון). בקרבות גוש עציון נהרגו 242 חברים ולוחמים, ביניהם 21 נשים. ארבעה לוחמים הצליחו להימלט מהקרב. שאר שלושת הקיבוצים נכנעו והמגינים נשלחו למחנות שבויים בירדן.
הקיבוץ החדש, לאחר 1967
ב-27 בספטמבר 1967 (כ"ב באלול ה'תשכ"ז) הוקם הקיבוץ מחדש על מקומו של קיבוץ כפר עציון החרב. מייסדי הקיבוץ היו בני המתיישבים הוותיקים, שאליהם הצטרפו חברי תנועת בני עקיבא מישראל ומהתפוצות. המתיישבים שהו במשך מספר שנים בתנאים קשים שכללו דיור זמני בשרידי בסיס ירדני, אספקה קצובה של מים מעיריית חברון, חשמל מגנרטור וכביש גישה לאזור בית שמש, כביש 367 שנפרץ אך לא כוסה באספלט[8].
הקיבוץ החדש תוכנן על ידי משרד האדריכלים בר-הרשקוביץ.
הקיבוץ מונה היום כ-180 משפחות, חצי מהם תושבים. מקורות הפרנסה העיקריים הם:
- שלוש חוות של רביית תרנגולי הודו ביחד עם שותפות במדגרה לאפרוחים של תרנגולי הודו עם קבוצת יבנה. המדגרה היא הגדולה ביותר במזרח התיכון.
- מופת עציון, חברה למחקר ופיתוח של מיגון קרמי בליסטי.
- מטעי דובדבנים ונשירים בשטחים בהר, 6,000 דונם גידולי שדה ומטע זיתים באזור קסטינה ואזור לכיש בשותפות עם הקיבוצים ראש צורים ומגדל עוז.
- בית ספר שדה ואכסניית נוער וענפי שירות.
- רבים החברים המתפרנסים מעבודות חוץ.
הקיבוץ נערך להרחבת שורותיו תוך קידום בניית שכונה קהילתית משולבת.
מאז 1999 פועלת בקיבוץ הישיבה תיכונית "מקור חיים" בראשות הרב דוב זינגר.
אתרים
על מורדות הגבעה שעליה שכן כפר עציון הישן נטוע גן זיכרון, ובו בית אחד ששרד מהקיבוץ שחרב וחזית של בית חווה ("המנזר הגרמני") שהקימו ב-1928 נזירים ממנזר דורמיציון בירושלים ובו התגוררו ראשוני גוש עציון. בגן ניצב בית עדות למורשת גוש עציון, ובו מוזיאון לתולדות ההתיישבות בגוש עציון וחיזיון אור-קולי שמספר את ההיסטוריה של האזור. באותו "מנזר גרמני" ששוחזר קיים ארכיון פעיל שמתעד את כל המסמכים והממצאים של גוש עציון ועוקב אחר פרסומים חדשים. הארכיון מהווה מרכז לחוקרים וסטודנטים שחוקרים את תולדות המקום.
בקיבוץ נמצאים גם מוזיאון האדם בהר, ובו אוסף של כלי בית וכלי עבודה האופייניים להר חברון, וגן בוטני וזואולוגי בשם "שיר השירים".
ראו גם
לקריאה נוספת
- עמיה ליבליך, ילדי כפר עציון, כתר, הוצאת הספרים של אוניברסיטת חיפה, תשס"ז
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של כפר עציון- כפר עציון - באתר המועצה האזורית גוש עציון
- אתר ההיסטוריה וההנצחה של גוש עציון
- דב קנוהל, "גוש עציון במלחמתו", (מהדורת אינטרנט)
- אנציקלופדיה ynet, לפני שנעלם, באתר ynet, 9 במאי 2009
- ynet, חוזרים הביתה, באתר ynet, 6 באוגוסט 2008: חידוש ההתיישבות בכפר עציון, 1967
- מיכאל יעקובסון: סקירה אדריכלית על בניין בית הכנסת בקיבוץ, באתר 'חלון אחורי', 8.5.14
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 אוכלוסייה בעיריות, במועצות המקומיות והאזוריות וביישובים בעלי 2,000 תושבים לפחות - לפי טבלה חודשית של למ"ס עבור סוף פברואר 2024 (אומדן), בכל יתר היישובים - לפי טבלה שנתית של למ"ס עבור סוף 2022.
- ^ הנתונים לפי טבלת מדד חברתי כלכלי של למ"ס נכון לשנת 2019
- ^ ניסיונות התיישבות ראשונים
- ^ קנוהל, ד. (תשי"ז). גוש עציון במלחמתו. ירושלים: המדור הדתי, עמ' 15-16.
- ^ יוסף ויץ, במורדות כפר עציון, דבר, 14 בינואר 1935
- ^ בירור דברים בעניין אל ההר, דבר, 30 בינואר 1935
- ^ הולצמן מעפיל ההרה, דואר היום, 1 בפברואר 1935
- ^ אהרון דולב, מה לוחץ על כפר עציון?, מעריב, 20 בפברואר 1970
| קיבוצי הקיבוץ הדתי | ||
|---|---|---|
| שדות נגב | סעד • עלומים | 
|
| דרום/מרכז | עין צורים • קבוצת יבנה • בארות יצחק | |
| גוש עציון | כפר עציון • ראש צורים • מגדל עוז | |
| עמק בית שאן | שלוחות • עין הנצי"ב • שדה אליהו • טירת צבי | |
| הר הגלבוע | מעלה גלבוע • מירב | |
| הגליל התחתון | לביא • בית רימון | |
| מושבים שיתופיים | משואות יצחק • ניר עציון • בני דרום | |
| ||||||||||||||||
