חרם (מתנות כהונה)

		ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: ניסוח לא אנציקלופדי.
		אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.	עריכה

במסגרת הכ"ד מתנות כהונה, חרם הנהו אחת ממתנות כהונה הניתנות לכהנים אפילו בחוצה לארץ. תוכן המתנה היא קרקע או מטלטלין שבעליה מקדישים לתרומת קודש.

פרטי דיני חרם נחשבים בעיני חז"ל לאחת משמונה "מקצועי תורה" שהם "גופי הלכות".

מקור החרם במקרא

במקרא החרם הוא דבר שהוקדש לה' וניתן מאיתו לכהנים: "כָּל חֵרֶם אֲשֶׁר יַחֲרִם אִישׁ לַה' מִכָּל אֲשֶׁר לוֹ... לֹא יִמָּכֵר וְלֹא יִגָּאֵל כָּל חֵרֶם קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הוּא לַה' " (ספר ויקרא, פרק כ"ז, פסוק כ"ח).

מצוות נתינת החרם לכהן

בספר במדבר מסופרים לאהרן מתנות כהונה שהוא ובניו יקבלו. אחד הפסוקים קובע כך: "כל חרם בישראל לך יהיה".

חז"ל פירשו את משמעות המקראות הללו כשני סוגי החרמות, אחת כ"חרמי גבוה" − הקדש לבית המקדש, ואחת כ"חרמי כהנים" − אחת ממתנות הכהונה.

קברו של אלעזר הכהן בנחלת יוסף

הקברים המיוחסים לאלעזר ולפינחס, תמונה מראשית המאה ה-20

ערך מורחב – גבעת פינחס

על הפסוק "וְאֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן מֵת וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ בְּגִבְעַת פִּינְחָס בְּנוֹ אֲשֶׁר נִתַּן לוֹ בְּהַר אֶפְרָיִם" (ספר יהושע, פרק כ"ד, פסוק ל"ג), יש מפרשני התורה שמסבירים שבני שבט יוסף רצו לזכות שייקבר אלעזר הכהן בנחלתם. ובעת מיתתו, החרימו את גבעת פינחס כשדה חרם (הניתן לכהן שבאותו משמר) וכיוונו להחרים במשמרתו של פינחס הכהן, ובכך יזכו ויקבור אביו בנחלת בני יוסף בהר אפרים.

משמעות המילה

המשמעות הכללית של המושג "חרם" היא העברת דבר ממציאות אחת למציאות אחרת. מתרגמי התורה תרגמו את המילה חרם כ"הפרשה" מוחלטת, כ"מגמר", וגם כהריגה וכליה מוחלטת. כך, שבמובן התורה ה"חרם" נחשב או כהפעלת כליה גמורה, ואם לא כגמורה מוחלטת -כגמירה למציאות הנחרם כ"חולין" ועלייתו ל"קודש".

דעתו של רבי עקיבא הוא שהחרם היא השבועה ושבועה היא החרם.

טעמי המצווה

הספרי דורש את זכות הכהנים למתנות החרם הודות ליוכבד -שזכתה שתצא ממנה הכהונה- על ידי שהצילה את ילדי ישראל מגזירת פרעה.

"וְקוֹץ הוֹלִיד אֶת עָנוּב וְאֶת הַצֹּבֵבָה וּמִשְׁפְּחוֹת אֲחַרְחֵל בֶּן הָרוּם" (ספר דברי הימים א', פרק ד', פסוק ח') "בן חרם" זו יוכבד שנאמר "כל חרם בישראל לך יהיה (ספר במדבר, פרק י"ח)".

הרמב"ם בספרו משנה תורה מתאר הפעלת חרם על ידי אדם מישראל כמצווה שראוי לעשותו כדי לכוף את יצרו כנגד מדת הכיליות, ואף מחשיב הקדשת חרם כמכבד את הקדוש ברוך הוא.

טעם נוסף מובא בספר רעיא מהימנא, ושם מתוארת מצוות הקדשת חרם ונתינתו אל הכהן כתיקון למידת הכעס.

פרטי הדינים

סתם חרם

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו למכלול והשלימו אותו.

חז"ל נחלקו אם סתם חרם - כלומר אם האדם אינו מגדיר את החרם כחרם לבית המקדש או לכהנים - ניתן לכהנים שמשמרתם קבוע באותו השבוע שנחרם החפץ או ניתנת אל בית המקדש. הרמב"ם סבור שסתם חרמים ניתן לכהנים, ומעת נתינת החפץ אל הכהנים היא יוצאת מגדר קודש ונחשבת כחולין גמורין.

אולם, חרמי כהנים (חרם שבעליו פירטו שיותן לכהנים), נחשבת כקודש ואין לה פדיון לעולם.

מתחלקת לכהני המשמר

בנוסף לשני סוגי החרם (חרם למקדש או חרם לכהנים), יש עוד תחלוקה לפרטי חרם, והוא אם המוחרם הוא מסוג קרקע או מסוג מטלטלין.

"חרם קרקע" נחשבת כאחת מארבע מתנות כהונה שמתחלקת למשמר הכהונה שקבוע באותו שבת -ואינה מתחלקת לכהן פרטי. אולם, חרם מטלטלין ניתנת אף לכהן פרטי

חרם בזמן הזה

בחוצה לארץ

היות שמתנת חרם נחשבת כאחת מהעשרה מתנות כהונה שניתנת לכהנים ב"גבולין", יש מן הפוסקים שסוברים שהחרם בחוצה לארץ (הן מסוג של מטלטלין והן מסוג של קרקע) -ניתנת לכהנים שבאותו העיר. אילו לדעת המהרש"ל, המחרים חייב לפרט בפיו שברצונו שיותן מוחרמתו אל הכהנים. ובאשר לייחוסו של הכהן די בנתינת המתן לכהן מוחזק בלבד.

בארץ ישראל

בארץ ישראל לפי חלק הפוסקים, חרם מסוג קרקע אינה ניתנת אל הכהנים כלל, וזאת כי עכשיו אין נוהגים בפרטי דיני שנת היובל.