יהדות קישינב

יהדות קישינב או יהדות קישינאו, היא קהילה יהודית מאורגנת, שהתקיימה במשך שנים רבות בעיר קישינב, ותרמה רבות לכלכלתה ולתרבותה של העיר ושל חבל בסרביה. הקהילה נחרבה לחלוטין בתקופת שואת יהודי רומניה, בניה ברחו, הוגלו ונרצחו. אחרי מלחמת העולם השנייה שבו אל העיר ניצולים מעטים ויהודים נוספים וכעת זו הקהילה של עיר הבירה של רפובליקת מולדובה.

היסטוריה

יהודים כבר היו בעיר לפחות בשנת 1723. בגזירות ת"ח ות"ט נמלטו יהודים רבים מאוקראינה לאיזור זה. על קיומו של יישוב יהודי מאורגן בקישינב מעיד התקנון של חברת קדישא המקומית משנת תקל"ג (1773), אז היו כבר בעיר כ-540 נפש שהיוו כ-7 אחוז מהעיר. לאחר סיפוח בסרביה לאימפריה הרוסית ב-1812, השתררה יציבות, שהביאה לשגשוג והתרחבות קישינב וגם של הקהילה היהודית בה.

האנדרטה לזכר קורבנות גטו קישינב

אנטישמיות גוברת באימפריה הרוסית ותנאים כלכליים טובים יותר, גרמו ליהודים רבים להתיישב בקישינב. ב-1900 מנו כ-50,000 נפש ו-43% מתושבי קישינב היו יהודים, מהאחוזים הגבוהים באירופה בזמן ההוא. ב-1903 וב-1905 התרחשו בעיר פרעות קישינב נגד היהודים. בשנת 1913 נבנה בית הכנסת הכוראלי של קישינב, שהיה לבית הכנסת הגדול מבין 77 בתי הכנסת של העיר. הוא פועל עתה כתיאטרון עירוני.

חיי הקהילה

כאמור לאחר הצטרפות קישינב לרוסיה, פרחה הקהילה והתפתחה. אולם בשנות השלשים של המאה החליט הצאר ניקולאי לבטל את עצמאותה של הנהלת הקהילות פרט לצרכי הדת. בין שנות ה-40 לשנות ה-70 של המאה ה-19 עודדה את מגמת ההשכלה ו"חינוך מחדש" של הציבור היהודי, כדי למנוע את ההשפעה ה"מזיקה" לפי ראות עיניהם.

מתחילת התפתחותה של הקהילה, הייתה לתנועת החסידות השפעה גדולה על בניה, ולא נתנה למשכילים להתפשט בה. תעיד על כך העובדה שרבניה היו חסידים. בעיר היה בין השאר קהילות של חסידי טאלנה בוהוש וסאדיגורה וקהילה קטנה של חסידי חב"ד. אך באיזור שנת ה'תק"ץ הצליחו המשכילים בלא מעט מאמץ לתקוע בה יתד, הקימו בה בית ספר בסיוע אברהם שטרן מראשי המשכילים באודיסה, וכן בית ספר לבנות בראשות המשכיל יעקב שנפלד. המשכילים קיבלו תמיכה מחברת מרבי השכלה להרבות את השפעתם בעיר, וגם נלחמו נגד החסידים. דוגמה לכך היא העובדה שבסיוע מהשלטון ברוסיה לא אפשרו לאחד מבני רבי ישראל מרוז'ין להתיישב במקום, בתואנה שהקמת "חצר" חסידית בעיר תהווה פגיעה ב"השכלת" היהודים. בהמשך בפרט אחרי תקופת פוגרומי אודסה נואשו הרוסים מנסיונותיהם אלה, ונרשמה ירידה בהיקף ההשפעה של ה"נאורים". הנסיון להקים את בית הכנסת הכוראלי של קישינב לא צלח אף הוא, והוקם רק אחרי שנת תר"ע.

מנגד הקימו החסידים בשנת תר"כ ישיבה שהייתה מרכז גם למולדובה ואיזורים נוספים, במטרה לבלום את מגמת ה"השכלה". בראשה העמידו את רבי אברהם בר, חסיד קרלין שעמד בראשות הישיבה במשך כ-40 שנה. בשנת תר"ס עברה הישיבה למבנה חדש תרומת ר' שלום פרלמוטר, אחד מעשירי העיר, ומאז כונתה "ישיבת פרלמוטר", גם המגמה השתנתה, ומדרך הלימוד הרגילה בישבות של גמרא החלו להכין את התלמידים לרבנות ואף להעניק תעודות הסמכה לרבנות. בתקופה זו שימש כראש ישיבה רבי מוטל פרנקל מהעיר סורוקה, ובהמשך רבי גמליאל רבינוביץ - חסיד טשורטקוב (אביו של רבי לוי רבינוביץ), רבי שמשון אהרן פולונסקי - הרב מטפליק שעלה לארץ ישראל בתרפ"ב, רבי בן ציון שיינברגר, וכשעבר לכהן כרב בדומברוביץ בתרפ"ד, התמנה רבי יעקב יצחק רבלסקי אחריו, עד שנת תרצ"ה אז עלה לארץ ישראל, וכן רבי דוד צימרינג ורבי שלמה לייב מגיד. ישיבה זו התקיימה עד שנת ה'ת"ש. בין תלמידי הישיבה נמנים: רבי משה לינשה, רב בבוטושאן שברומניה, ולאחר מלחמת העולם השניה בחיפה, הרב שלמה רבינוביץ, רב בבוקרשט, בארצות הברית ובדרום אפריקה, . בכ-40 השנה האחרונות לפני השואה ירד קרנם של החסידים בעיר. פוגרומי סופות בנגב שהתחוללו ברחבי האימפריה הרוסית הצמיחו את תנועת חובבי ציון יחד עם התבוללות והגירה לארצות הברית וארגנטינה, ואף כת של יהודים נוצרים. המשכילים עצמם התפצלו בין אלה שחפצו להתבולל ובין כאלה שניסו למצוא שורשים ליהדות, כמו לדוגמה חבורת חובבי שפת עבר.

במלחמת העולם השנייה, בעת כיבוש קישינב והפרעות ביהודיה (1941), נרצחו רבים מיהודי הקהילה ואחרים ברחו מהעיר. יתר יהודי העיר כונסו בגטו קישינב ובהמשך גורשו לטרנסניסטריה - מרביתם נרצחו בדרך.

הרב זלמן אבלסקי שליח חב"ד כיהן כרב הראשי של מולדובה עד לפטירתו בשנת תשע"ד, ובהנהגתו הוקמו בקישינב בית כנסת, מקווה טהרה, מוסדות חינוך ומרכז גמילות חסדים לרווחת הקהילה.

בעיר שני בתי ספר יהודים של רשת אורט עולמי, אחד נקרא על שם הרמב"ם והשני על שם הרצל.

בין ילידי העיר נמנים: רבי דוד טברסקי האדמו"ר מסקווירא בורו פארק, וכן אביגדור ליברמן

רבני העיר

• הרב הראשון בעיר היה ר' זלמן בר' מרדכי משרגרוד, תלמידו של הבעל שם טוב. נפטר בתקמ"ב (1782).
• רבי פאליק.
• רבי ישכר גיסו של רבי זלמן - הרב הראשון
• רבי חיים מצ'רנוביץ. הקים מוסדות קהילתיים בעיר, ביניהם: בית כנסת גדול ובו 500 מקומות ישיבה, בית חולים שייתן מענה לחולים מחוסרי אמצעים. בתקע"ז עלה לצפת שם נפטר ונקבר.
• רבי אריה לייבוש מלנצוט, נבחר כשנתיים אחרי רבי חיים, לאחר התערבותו של רבי אברהם יהושע השיל מאפטא. עסק בקבלה. חיבר ספר גבורות אריה.
• רבי משה מסבריאן, שכיהן בו זמנית גם כרב של ברדיצ'וב, אומן ובאלטה. הוא היה מבקר כל חודש או חודשיים בכל קהילה לסדר עניניה. כיהן עד תקצ"ח.
• רבי יהודה לייב צירלסון, מונה לרבה של העיר קישינב ולראש הישיבה ב-1908, לאחר שבמשך כשבעים שנה לא כיהן במקום רב עיר, נהרג בי"א בתמוז ה'תש"א (6 ביולי 1941) בהפצצה אוירית של הגרמנים.

בעיר כיהנו גם אדמו"רים כמו רבי אהרן מאזרניץ חתנו של רבי מרדכי מלויעב, ורבי יצחק בנו של רבי דוד טברסקי מסקווירא. גם רבי חיים זנוויל אברמוביץ' ("הריבניצער") התגורר בעיר במשך תקופה. וכן רבי אליהו יוסף רבינוביץ האדמו"ר מליניץ-באפלו, בארצות הברית התגורר בעיר עד הפרעות בתרס"ז, אך התנגד לקבלת משרה תורנית.

דמוגרפיה של יהודי קישינב

השנים	מספר היהודים בקישינב	אחוז מתוך האוכלוסייה
1773	500 (בקירוב)
1847	10,509	12,2
1867	18,327	21,8
1897	50,237	46,0
1910	52,000 בקירוב	42,0
1930	42,000 בקירוב	38,0
1940	70,000 בקירוב
1941 ספטמבר	10,400
1942	99 (מומרים)
1947	5,500 בקירוב	6,5
1959	42,934

ראו גם

• פרעות קישינב
• כיבוש קישינב והפרעות ביהודיה (1941)
• גטו קישינב
• בוגרי ישיבת קישינב

קישורים חיצוניים

• קהילת קישינאו קישינב – חיי תרבות ורוח בקהילה
• מאה שנה אחרי הפרעות, יהודי קישינב עדיין נלחמים באנטישמיות
• יצחק קורן, יהודי קישינוב, תש"י, באתר אוצר החכמה
• ישיבת קישינוב, תל אביב: איגוד תלמידי ישיבת קישינוב, תש"כ, באתר אוצר החכמה
• מנחם מנדל דוידסון, קישינוב היהודית, תל אביב: דפים לזכרון, תשי"א, באתר אוצר החכמה

לקריאה נוספת

• פנקס הקהילות - רומניה, כרך שני, מעמוד 400 עד עמוד 416 כולל, הוצאת יד ושם - רשות הזיכרון לשואה ולגבורה, ירושלים תש"ם

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

שגיאות פרמטריות בתבנית:מיון ויקיפדיה
שימוש בפרמטרים מיושנים [ דרגה ] יהדות קישינב32599643