מסכת עדיות

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף מסכת עדויות)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מסכת עדיות (או מסכת בחירתא) היא המסכת השביעית בסדר נזיקין במשנה. במסכת זו שמונה פרקים.

מסכת זו שונה משאר מסכתות המשנה בכך שלא נסדרה על עניין מסויים, אלא לקטו בה משניות רבות מעניינים שונים וסדרום לפי שם התנא האומרם. יש שהסבירו שמסכת זו נסדרה לראשונה ביבנה לאחר החורבן, במהלך התכנסות התנאים לברר את כל הדברים השנויים במחלוקת מימי שמאי והלל ועד זמנם ולהכריע בהם, כדי שיעשו כולם כדעה אחת.

יש שראו ב-6 המשניות הראשונות של המסכת כעין הקדמה למסכת שתכליתה הכרעות המחלוקות: "ולמה מזכירין את דברי שמאי והלל לבטלה (אף שאין ההלכה כשניהם), ללמד לדורות הבאים שלא יהא אדם עומד על דבריו, שהרי אבות העולם לא עמדו על דבריהם. ולמה מזכירין דברי היחיד בין המרובין הואיל ואין הלכה אלא כדברי המרובין, שאם יראה בית דין את דברי היחיד ויסמוך עליו, [אינו רשאי -] שאין בית דין יכול לבטל דברי בית דין חברו... אם כן למה מזכירין דברי היחיד בין המרובין לבטלה, שאם יאמר האדם כך אני מקובל, יאמר לו כדברי איש פלוני שמעת" (משנה, מסכת עדיות, פרק א', משניות ד'ו')[1].

על המסכת

החידוש בקביעת עדויות התנאים במשנה היא, שעל אף שלכאורה נפסקה הקבלה בדברים אלו, שכן לולא עדויות אלו – לא היו הלכות אלו בידינו, הרי שקיבלו חז"ל את דברי המעידים שכך הייתה ההלכה בראשונה, אלא שנשתכחו וחזרו וקבעום[2].

מלבד התוספתא, אין בידינו תלמוד בבלי או ירושלמי למסכת עדיות. יש שציינו שבתוספות[3] ובפירוש המשנה לרמב"ם[4] נראה שהיה לפניהם תלמוד ירושלמי על מסכת עדיות[5]. רבי שלמה סיריליו, מפרש הירושלמי, ערך גם מעין גמרא על מסכת עדיות, שלוקטה מסוגיות שונות בבבלי ובירושלמי ומשאר קובצי התורה שבעל פה הנוגעות למסכת זו. זו יצאה לאור לראשונה[6] בשנת תשע"ד על ידי מכון אהבת שלום בעריכת הרב בצלאל דבליצקי.

במסכת זו מספר תנאים שנשנו פעם אחת בלבד: ביניהם רבי שמעון בן בתירה, רבי נחוניה בן אלנתן איש כפר הבבלי, רבי יוסי הכהן, רבי יקים איש חדיד, ומנחם בן סגנאי.

בין הפרשנים שכתבו פירוש למסכת זו נמנים הרמב"ם, הראב"ד, תוספות ר"ש משאנץ, רבי עובדיה מברטנורא, רבי אברהם אזולאי (אהבה בתענוגים), רבי בנימין זאב וולף בוסקוביץ (שושן עדות) ועוד.

יש שכתבו שאף שרבי שמשון משאנץ כתב פירוש למסכת זו, הרי שהפירוש "תוספות שאנץ" הנדפס במהדורות התלמוד על מסכת זו - מיוחס בטעות לרבי שמשון, אלא התוספות הן תוספות הרא"ש[7].

לפי רבי גרשון חנוך הניך ליינר מראדזין, לימוד מסכת עדיות היא סגולה לבטל עצבות ומרה שחורה[8].

שם המסכת

המסכת נקראת "מסכת עֵדֻיוֹת" על שם העדויות הרבות המופיעות במסכת, וכיון שעדותם היתה בפני הסנהדרין, נכללה בסדר נזיקין שרוב הלכותיה באחריות בית הדין[9]. יש שכינו מסכת זו "עִדִּיוֹת", בחיריק, כלומר העידית שבמשניות[10].

שם נוסף נתנו חז"ל למסכת זו "מסכת בחירתא". יש שכתבו שרק 3 הפרקים האחרונים נקראו בשם "בחירתא", אלו שנשנו בוועד בו ביום. הטעם לשם זה הוא משום שהעדויות הנמצאות במסכת זו הן עדויות נבחרות[11], מפני שכל דבריהם העידו מפי גדולים[12], וההלכה נפסקה כעדויות אלו[13].

סידור המסכת

הראשונים כבר התקשו בטעם סידור מסכת זו, וכדי ליישב זאת כתבו כי עיקר המסכת היא להביא עדויותיהם של התנאים במגוון נושאים[14], ולכן הביאו מחלוקות בית שמאי ובית הלל שלא הוכרעה בהם ההלכה כשניהם, ואגב זה שנו אף סוגי מחלוקות בית שמאי ובית הלל במקומות נוספים, לפי סוגי חתך ספציפיים[15]. אך בתוספתא נמצא תוספת רקע למסכת זו: "כשנכנסו חכמים לכרם ביבנה, אמרו עתידה שעה שיהא אדם מבקש דבר מדבר תורה ואינו מוצא... שלא יהא דבר מדברי תורה דומה לחברו, אמרו נתחיל מהלל ושמאי, שמאי אומר מקב חלה, והלל אומר מקביים".

בדברים אלו מצא רבי יצחק אייזיק הלוי את הרקע לייסוד מסכת עדיות בכרם ביבנה, שעל אף שיסוד המשנה כבר הייתה סדורה מקדם, היו הבדלים בין גרסאות בית שמאי ובית הלל, וכדי לשמר את התורה שבעל פה שלא תינזק ממאורעות השעה לאחר החורבן, ראו צורך לברר את כל מחלוקות בית שמאי ובית הלל שבמשנה ולהכריע בהם, ולשם כך התכנסו ביבנה במשך 3 שנים, וכשהתקבץ ברשותם הלכות רבות שטרם צורפו למסכתות היסודיות, החליטו ליצור מסכת חדשה מעין "מאסף" לתוספות חדשות אלו. בימי רבי – הוא צירף חלק מהמשניות שנשנו לראשונה ביבנה – למסכתות הרלונטיות[16].

רבי דוד צבי הופמן משער שמסכת זו הכילה בתחילה את כל ההלכות המסופקות, כל מחלוקות בית שמאי ובית הלל ושאר מחלוקות, ורבי יהודה הנשיא חילקם לפי נושאים בין שאר סדרי המשנה, והשאיר בתוכם הלכות נבחרות[17].

תוכן המסכת

  1. בפרק ראשון "שמאי אומר" - הובאו מחלוקות שמאי והלל, מחלוקות בית שמאי ובית הלל שנשנו עליהם דעות תנאים נוספים, ודברים שחזרו בית הלל להורות כבית שמאי. בפרק זה 14 משניות.
      הרב הופמן מונה בפרק זה 10 מחלוקות מיוחדות של בית שמאי ובית הלל[18].
  2. בפרק שני "רבי חנינא סגן הכהנים" – הובאו עדויותיו של רבי חנינא סגן הכהנים מתקופת המקדש, ועדויות רבי ישמעאל ורבי עקיבא לפני חכמים, ועדויות שנאמרו בפני רבי ישמעאל ורבי עקיבא, וחלקם לא קיבלו היחיד או הרבים את העדות. בפרק זה 10 משניות.
      הרב הופמן מונה בפרק זה 20 הלכות מפי תנאים מסויימים: קבוצה של 5 הלכות[19], 5 קבוצות של 3 הלכות[20].
  3. בפרק שלישי "כל המטמאין באוהל" – הובאו הדברים שנחלקו בהם: רבי דוסא בן הרכינס וחכמים, רבי יהושע וחכמים, רבי צדוק וחכמים, רבן גמליאל וחכמים, רבי אלעזר בן עזריה וחכמים. בפרק זה 12 משניות.
      הרב הופמן מונה בפרק זה 10 מחלוקות בין רבי דוסא בן הרכינס וחכמים, ו-20 הלכות נוספות: 2 קבוצות של 4 הלכות, 4 קבוצות של 3 הלכות.
  4. בפרק רביעי "אלו דברים" הובאו הדברים שנחלקו בהם בית שמאי ובית הלל, כאשר בניגוד להרגלם – בית שמאי מקילים ובית הלל מחמירים. בפרק זה 12 משניות. (הרב הופמן אינו מונה את "קולי בית שמאי וחומרי בית הלל" בסך ההלכות שנשנו במסכת זו)
  5. בפרק חמישי "רבי יהודה אומר" – הובאו רשימות דברים שהוסיפו התנאים תלמידי רבי עקיבא לשנות הדברים שקיבלו שבהם בית שמאי מקילים ובית הלל מחמירים. ועדותו של עקביא בן מהללאל בדברים שנגדו את הכרעת הסנהדרין, מה שהביא לנידויו. בפרק זה 7 משניות.
      הרב הופמן מונה בפרק זה ובפרק שישי - 10 עדויות.
  6. בפרק שישי "רבי יהודה בן בבא" – הובאו עדויות שונות של תנאים בעניינים שונים. בפרק זה 3 משניות.
  7. בפרק שביעי "העיד רבי יהושע" – המשך עדויות התנאים בנושאים שונים. בפרק זה 9 משניות.
      הרב הופמן מונה בפרק זה ובפרק שמיני - 30 הלכות, רובן עדויות.
  8. בפרק שמיני "העיד רבי יהושע בן בתירא" – סיום עדויות התנאים וחתימת המסכת. בפרק זה 7 משניות.

הרב הופמן מסכם את העדויות שבכל המסכת ל-40 עדויות. וסך כל ההלכות הוא 100, מלבד קולי בית שמאי וחומרי בית הלל. הרב הופמן מניח שמספרים אלו לא קרו במקרה, אלא שחז"ל השאירו משניות אלו לאחר שסידרו הכל בשאר סדרי המשנה. המשניות שנותרו במסכת עדויות - אלו משניות ייחודיות, כל אחת מסיבותיה.

מתי נשנתה מסכת עדיות

בשונה מרוב המסכתות – לא הייתה מסכת עדיות ב"יסוד המשנה" של אנשי כנסת הגדולה, וכן לא במשנתם של בית הלל ובית שמאי, אלא נשנתה מתחילתה לאחר החורבן, וכדברי התלמוד[21]: "תנא, עדיות בו ביום נשנית", כשהכוונה לוועד בו ביום שאירע בסוף ימי הסנהדרין ביבנה, לאחר מאורע הדחת רבן גמליאל דיבנה. רבי יצחק אייזיק הלוי הקדים זמן תחילת סידורה לזמן כינוס החכמים ביבנה לאחר פטירתו של רבן יוחנן בן זכאי, ורק את סיום המסכת – מפרק ו' והלאה - שנו בוועד זה; רבי ראובן מרגליות אחר את סידור כל המסכת לוועד בו ביום, לאחר העברת רבן גמליאל דיבנה מנשיאותו או מראשות הישיבה.

דעה שלישית מופיעה אצל רבי מאיר לרנר בספרו "הדר הכרמל - תורת המשנה" שהקיף בפרק מורחב את המסכת וסידורה. לדבריו, המסכת אכן נסדרה ב"וועד בו ביום" במטרה להשוות המחלוקות, אך לדעתו "וועד בו ביום" החל זמן מה קודם הדחת רבן גמליאל, ובמהלכו אף אירע מעשה תנורו של עכנאי ונידויו של רבי אליעזר בן הורקנוס, וכדי לגרום לרבי אליעזר לקבל את דעת הרבים - סידרו לפניו חכמים את הפרק הראשון ממסכת עדיות, וכן את המאורע עם עקביא בן מהללאל, כדי להוכיח לו שהתנאים הקודמים לא עמדו על דעתם וחפצו בהכרעת ההלכה כדעת הרוב. לדבריו, מאחר שכל תכלית וועד בו ביום הייתה להשוות המחלוקות ולהכריע בהן, ובמקרה של מחלוקות להכריע על פי עדות או על פי רוב הדעות, לכן שנו במסכת זו עדויות והכרעות אלו כדי להמעיט המחלוקות[22].

הוכחותיו של הרב הלוי הן כדלהלן:

  1. מהנאמר בתוספתא בראש עדיות שסידור המסכת אירע "כשנכנסו חכמים לכרם ביבנה" – הוא מסיק שהכוונה לראשית ימי הסנהדרין ביבנה. לדעת הרב לרנר והרב מרגליות "כרם ביבנה" הכוונה לוועד בו ביום.
  2. אם כל מה מסכת עדיות נשנתה בו ביום - מדוע לא נשנו משניות רבות שנכתב בהם בפירוש שנאמרו בו ביום?[23]. לדעת הרב לרנר אין מסכת עדיות מכילה את מה שנשנה לאחר הדחת רבן גמליאל, ומשניות אלו נשנו מאוחר יותר[24].
  3. בפרק ג' נשנו דברי רבי דוסא בן הרכינס וחכמים, והלא בוועד בו ביום כבר לא בא רבי דוסא בן הרכינס לבית המדרש בשל זקנותו[25].
  4. בנוסף אין כל היגיון לומר שבזמן אחד נחלקו רבי דוסא וחכמים בכל כך הרבה נושאים שאינם קשורים. לדעת הרב לרנר אכן נחלקו רבי דוסא וחכמים זמן רב לפני כן, ובוועד בו ביום רק סדרו מחלוקות אלו[26].
  5. בפרק ד' מובאים דברי התנאים הגורסים את קולי בית שמאי וחומרי בית הלל, כשאין לזה כל ערך ל"בו ביום", שכן בוועד בו ביום התעסקו בהכרעות הלכתיות, ולא בגרסת מחלוקות בית שמאי ובית הלל.
  6. בפרק ה' מובאים דברי תנאי הדור הרביעי - תלמידי רבי עקיבא - הגורסים את קולי בית שמאי וחומרי בית הלל, בשעה שהם היו בתקופת וועד בו ביום בין התלמידים ולא בין הסנהדרין. לדעת הרב לרנר מדובר בהוספות מאוחרות[26].

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ רבי מאיר לרנר, הדר הכרמל - תורת המשנה, פרק כ"ג "מסכת עדיות" אות י"ב, לונדון תשל"א, עמ' קי, באתר אוצר החכמה (הצפייה בעמוד זה מוגבלת למנויים בתשלום בלבד)
  2. ^ הרב ישראל אריאל, סנהדרין הגדולה, ירושלים תשע"ד, עמ' 169.
  3. ^ תוספות, מסכת מנחות, דף סד עמוד א, ד"ה ועל
  4. ^ משנה, מסכת עדיות, פרק ו', משנה א'
  5. ^ רבי בנימין זאב וולף בוסקוביץ, שושן עדות, על מסכת עדיות פרק א' משנה ב'
  6. ^ חלק קטן מ"גמרא" זו יצא לאור בשנת תשס"ב על ידי מכון אופק עם תוספות הרא"ש על מסכת חגיגה.
  7. ^ יעקב הלוי ליפשיץ, מבוא לתוספות הרא"ש, בתוך: "תוספות איוורא" על מסכת סוטה, הוצאת מכון הרי פישל, ירושלים תשכ"ט, עמ' 64; מבוא לתוספות שאנץ, בתוך: "סנהדרי גדולה" על מסכת סנהדרין חלק ו', הוצאת מכון הרי פישל, ירושלים תשל"ד, עמ' 26
  8. ^ אברהם מייזלעס, והייתם לי סגולה, חלק ב', מונטריאול תשס"ט, עמ' 207
  9. ^ הקדמה לפירוש המשנה לרמב"ם
  10. ^ הקדמת תפארת ישראל למסכת עדיות.
  11. ^ רבי יוסף אלשקר, צפנת פענח, הוצאת אורות יהדות המגרב, לוד תשס"ט, עמ' רפז
  12. ^ רש"י, מסכת קידושין, דף נד עמוד ב, ד"ה הואיל.
  13. ^ רש"י, מסכת ברכות, דף כז עמוד א, ד"ה בבחירתא.
  14. ^ הקדמה לפירוש המשנה לרמב"ם
  15. ^ הקדמת הראב"ד למסכת עדיות.
  16. ^ הרב אליעזר הירשמן, מהי חתימת המשנה?, בתוך מוסף תורני "קולמוס" גליון 48, ירושלים תשס"ז, באתר אוצר החכמה
  17. ^ רבי דוד צבי הופמן (תרגם: שמואל גרינברג), המשנה הראשונה ופלוגתא דתנאי, עמ' 55
  18. ^ 3 מתוכם בין שמאי להלל, 3 ששמאי חולק על תלמידיו, 4 שהודו בית הלל לבית שמאי
  19. ^ 4 של רבי חנינא סגן הכהנים ו-1 של רבי עקיבא
  20. ^ לסיום הביאו 2 אגדות המכילים את הספרה 10, ייתכן שהם לציון 20 ההלכות שנשנו בפרק זה.
  21. ^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף כח עמוד א.
  22. ^ רבי מאיר לרנר, הדר הכרמל - תורת המשנה, פרק כ"ג "מסכת עדיות" אות י"ב והלאה, לונדון תשל"א, עמ' קטז, באתר אוצר החכמה (הצפייה בעמוד זה מוגבלת למנויים בתשלום בלבד)
  23. ^ למשל במשנה, מסכת ידים, פרק ד' כמה משניות; ומשנה, מסכת סוטה, פרק ה' כמה משניות
  24. ^ רבי מאיר לרנר, הדר הכרמל - תורת המשנה, פרק כ"ג "מסכת עדיות" אות ז', לונדון תשל"א, עמ' קב, באתר אוצר החכמה (הצפייה בעמוד זה מוגבלת למנויים בתשלום בלבד)
  25. ^ כראיה לכך מביא הרב הלוי, שבשעה שהתירו את "צרת הבת לאחים" – באו לבית רבי דוסא להודיעו על כך, וכשאמרו לפניו על רבי אלעזר בן עזריה – לא הכירו, ואם כן – לדבריו – היה זה לפני וועד בו ביום, שאז נתפרסם רבי אלעזר בן עזריה, ואם כן – אין לומר שמשניות אלו נשנו בוועד בו ביום בנוכחות רבי אלעזר בן עזריה.
  26. ^ 26.0 26.1 רבי מאיר לרנר, הדר הכרמל - תורת המשנה, פרק כ"ג "מסכת עדיות" אות ז', לונדון תשל"א, עמ' קיד, באתר אוצר החכמה (הצפייה בעמוד זה מוגבלת למנויים בתשלום בלבד).