משיחי שקר בימי הביניים
בימי הביניים פעלו משיחי שקר רבים. הסיבות העיקריות לכך הן א) התהפוכות החברתיות והפוליטיות שהתרחשו באותה תקופה. תהפוכות אלו כללו את מסעי הצלב, הרקונקיסטה, עלילות דם, גירוש יהודי אנגליה ושאר גירושים, והמוות השחור שהובילו לפרעות ביהודים, ויצרו אווירה של ייאוש בקרב הקהילות היהודיות בעיקר באירופה וכן במזרח התיכון. ב) העולם הנוצרי של תקופת ימי הביניים התאפיין בדתיות עזה ובציפייה אפוקליפטית. הנוצרים האמינו שסוף העולם קרוב וששיבתו של אותו האיש קרובה. ג) הקמת האסלאם על ידי מוחמד הגבירה את האנטישמיות והצפייה לגאולה. והאווירה הזו השפיעה על כמה מנהיגים והוגים יהודים, אשר בהשפעת רעיונות ומסורות קבליות, החלו לצפות את בואו של המשיח[1].
התנועות המשיחיות של תקופת ימי הביניים התאפיינו בשימוש רב יותר בניסים ובאירועים על טבעיים כדי לתת לגיטימציה לטענותיהם. משיחי שקר ביצעו לעתים קרובות מה שנתפס כניסים מופלאים, כמו ריפוי חולים, או שהשתמשו בכוחות על טבעיים, שנחשבו כהוכחה לשליחותם הא-לוהית[2][3].
המטעה מבית שמריא
במאה ה-7 בבבל, נוצרי מפלחת עבר לגור בבית שמריא, ויצר קשר הדוק עם הקהילה היהודית המקומית. היכרותו עם חייהם הפנימיים נוצלה לצורך ביצוע פשעים כלפיהם, וכאשר היהודים חשו בכך הכוהו כמעט עד מוות. כנקמה הוא הלך ללמוד כישוף, וכשסיים חזר אל בית שמריא בהסוואת זהותו האמתית, וטען שהוא משה רבינו, ובא לגאול את עם ישראל, להוליכם במדבר, ולהביאם אל ארץ ישראל. בתחילה היהודים לא האמינו לדבריו, אך כשהוציא באמצעות כישוף בת קול שהכריזה שהוא הגואל - האמינו תושבי המקום שהוא הגואל, ורבים הלכו אחריו. כשהגיעו לאחד מהרי הסביבה - הרג את חלקם באמצעות כישוף, כך שחלקם נפלו מצוק או נלכדו במערה. הנותרים חשבו שמדובר ב'תאונות', ובתמימותם הטעה אותם, ולבסוף נטל את כל רכושם ונמלט.
כשעלו היהודים על התרמית, חיפשו אחריו, והביאהו לפני המושל הישאם-בן-עבד-אלמליך, שמסר דינו ליהודים והם הרגו אותו[4][5].
יושע אלאכבארי
ח'אבר אבן צחאר היה נביא שקר, באזור סוף המאה ה-6 או תחילת המאה ה-7, שהגיע למכה, ובישר ליהודי חג'אז, שהמשיח ששמו "יושע אלאכבארי" עומד להתגלות מעבר לנהר סמבטיון. והוא יהיה גיבור וגבוה, רכוב על חמור צחור, וישבית כל עבודה זרה מהעולם, ויחדש את תורת ישראל בעולם יותר משהייתה קודם. אבן צחאר עורר גם את היהודים לתשובה[6], אך לאחר שעבר זמן וה"משיח" לא הופיע - דעכה האמונה בו[7].
אבו עיסי
ערך מורחב – אבו עיסי
אבו עיסי היה חייט מאספהאן, שלא ידע קרוא וכתוב, ופרסם כי היו לו התגלויות נבואיות וכי הוא המשיח. זמנו המדויק מוטל בספק: יש המקדימים אותו לימי הח'ליף עבד אל-מלכ (685–705), ויש המאחרים אותו לימי הח'ליף מרואן השני (744–750).
הוא טען כי אלוקים הטיל עליו להציל את היהודים מעול העמים ולהנחיל להם עצמאות. הוא נקט שיטה של הוספת מצוות והטלת חומרות. הוא אסר גירושים, אכילת בשר ושתיית יין, וחייב להתפלל שבע תפילות ביום ולא שלוש, בהסתמך על הפסוק "שבע ביום הללתיך"[8]. כמו כן, אבו עיסי נהג בסובלנות כלפי הנצרות והאסלאם, "קידש" גם את הברית החדשה והקוראן והורה לחסידיו לעסוק בהם לצד העיסוק בתנ"ך.
המונים התלקטו סביב אבו עיסי והוא עורר מרד נגד השלטון הפרסי. הוא ניגף בקרב סמוך לעיר ראי (raaghl) במחוז ח'וראסאן שבצפון פרס ונהרג. חסידיו נפוצו לכל עבר. גם לאחר מותו המשיכו שרידי חסידיו להאמין כי לא מת וכי הוא מסתתר במערה בהרים.
שריע
- ערך מורחב – שריע
משיח שקר שקם בערב במאה ה-8. הקים כת שטענה כי חוקי ההלכה השונים ובפרט חוקי טהרה[דרושה הבהרה] אינם חלים עוד. ביטל את התפילות והתיר לאכול טרפות ולשתות יין נסך. כמו כן הוא ביטל גם יום טוב שני של גלויות ושינה את דיני המשפחה[דרושה הבהרה] בישראל. שריע הבטיח למאמיניו כי ימגר את השלטון המוסלמי בארץ ישראל וגרם למאמינים רבים להתקבץ תחתיו, ויש שהגיעו אף מספרד וממדינות המערב.
בסופו של דבר תפס אותו הח'ליפה יזיד בן אל-מוהלב ושפט אותו. שריע ניסה לטעון כי רק הוליך שולל את היהודים אך הח'ליפה הרג אותו.
מותו הוביל לגל של גזירות מצד הממשל האיסלאמי בארץ נגד הקהילות היהודיות. הוא גם השאיר קבוצה גדולה של יהודים שהפסיקו לשמור מצוות ורצו לחזור בתשובה. לאחר ששבו בתשובה הם התקבלו בהוראת רב נטרונאי גאון בקהילות היהודיות.
יודגאן
במאה ה-10 בפרס, אדם בשם יודגאן (או יודע'ן או יהודה הפרסי, כונה "רעי" בערבית) משך אחריו אוהדים, שבתחילה הכתירוהו כ'איש קדוש', ולאחר מכן נקרא 'רועה האומה' והכתירוהו כמלך המשיח. היודגאנים דגלו בהפצת תורת הנסתר גם בקרב פשוטי העם, וכן בסגפנות וריבוי תפילות, וכן העדיפו את הרגש הדתי ואת ההתעמקות בפנימיות התורה יותר משמירת ההלכה 'היבשה'. הקלו בכשרות, שמירת שבתות וימים טובים, וכן זנחו את הלוח העברי לטובת הלוח הגרגוריאני[9].
אף שלא ציפו שיגאל את ישראל, העריצו היודגאנים את מנהיגם. כדי לנתק בין הצורך בגואל לבין האמונה במנהיגותו, הם אף טענו שכל הבטחת הגאולה, עבר זמנה עם חורבן בית שני[10][11].
רב סעדיה גאון התעמת בספרו "האמונות והדעות" עם אמונותיהם וביטל את טענותיהם[12]. אך גם לאחר מאתיים שנה היו מאמינים בתנועתו, ורבי אברהם אבן עזרא, מתעמת אף הוא בפירושו עם מספר טענותיהם[13]
אף לאחר מותו טענו מאמיניו שהוא עוד חי (בסתר), ועתיד לחזור ולהנהיג את עם ישראל, ואף מינו מנהיג חדש בשם מושכא. בשלב זה הם הקצינו אף יותר, והחליטו שעל מנת להפיץ את דעותיהם עליהם להשתמש באלימות קיצונית. באחת הפעמים שיצא מושכא לקרב ליד העיר קום נגד מתנגדיו - נהרג. גם לאחר מכן אנשיו המשיכו בדרכו, וחלקם אימצו לעצמם מקצת מאמונות האסלאם.
המשיח הצרפתי
בשנת 1087, טען אדם בליון שבצרפת שהוא המשיח. באותה תקופה גרו בצרפת יותר מעשרת אלפים משפחות יהודיות. ה"משיח" הוכיח זאת באמצעות "מופת", שבלילות ירח עלה על ראשי העצים הגבוהים ביותר, ועבר מעץ לעץ תוך כדי ריחוף, והוא הקביל זאת למה שנאמר בנבואתו של דניאל "ועם ענני שמיא כבר נש אתה"[14], ורבים האמינו בו בשל כך[15].
בעקבות זאת הורה המלך לודוויג להרוס את בתי הכנסת, והעם הצרפתי ערך פרעות ביהודים והרג הרבה מהם, וגם את המשיח שקר ההוא הרגו[16]. למרות מותו האמינו מעטים ממאמיניו שהוא עוד חי ומסתתר[17].
אבן אריה
אבן אריה היה איש מעלה וחשוב בעירו קורדובה שבספרד. בשנת 1117, חבורה של אנשים חכמים ומהם חוזים בכוכבים הבינו שהמשיח יבוא באותה שנה. וכן תלמיד חכם אחד חיבר ספר שהוכיח שמשיח יבוא בקרוב. חבורת חכמים זו עשו שאלת חלום כל לילה, והגיעו למסקנה שהמשיח הוא בן עירם (קורדובה), והחליטו שמי שמתאים לכך הוא אבן אריה. ופרסמו זאת, המסרים הדוגלים בכך שהוא המשיח היו כה נפוצים ומשכנעים שאפילו אבן אריה עצמו היה משוכנע שהוא המשיח, ואף פורסם שהוא עושה מופתים. רוב העם האמין שהוא המשיח, חוץ ממיעוט של חסידים ותלמידי חכמים[18].
הטענות הללו עוררו אנטישמיות גדולה, וכמו שכתב הרמב"ם באגרותיו: "וכמעט קט הייתה כליה על שונאיהם של ישראל בגללו"[19]. ראשי הקהל נקטו בצעדים נגד התנועה המשיחית, הם התאספו בבית הכנסת יחד עם רבנים, הלקו את אבן אריה לעיני הקהל, הטילו עליו קנס ונידוי. עונשים דומים הטילו גם על חסידיו. למרות זאת, עדיין סבלו היהודים מן הגויים צרות, הן מאמיניו והן אלו שאינם מאמיניו[20].
התימני
- ערך מורחב – אגרות הרמב"ם
בתימן קם בשנת 1127 יהודי שחידש כמה שינויים בתפילות, טען למופתים, ואסף מסביבו מאמינים יהודים וערבים. בעקבותיו שלחו רבני תימן, ובראשם רבי יעקב בן רבי נתנאל בירב פיומי, איגרת לרמב"ם, בה שאלו לדעתו. במענה הרחיב הרמב"ם בנושא משיחי שקר ביהדות בכלל.
לאחר שנה נתפש וברחו ממנו כל הנלווים אליו, המלך שתפסו שאל אותו: "מה המופת שלך?", ואילו הוא ענה שיחתוך ראשו, ואחר כך הוא יחיה ויקום ויחיה כבראשונה. המלך אמר לו: "אין לך מופת גדול מזה, ואם הוא כך אני וכל העולם נאמין בוודאי שדבריך כולם אמיתיים וטובים ונכוחים, ושקר נחלו אבותינו הבל ואין בם מועיל", וציווה וחתכו את ראשו. אותו משיח שקר לא קם לתחייה, ואילו היהודים ברוב המקומות נענשו בעונשי ממון גדולים.[21] בסוף האיגרת הרמב"ם מוסיף ואומר כי "עד עתה יש שם חסרי דעת אומרים עתה יחיה ויעמוד מקברו".
משה הדרעי
רבי משה הדרעי, נולד בעמק דרעה במרוקו, ולמד אצל הר"י מיגאש. בשנת 1127 (לערך), הגיע לעיר פאס שבמרוקו, וחזה בחלום את בואו הקרוב של המשיח. אביו של הרמב"ם הרחיק ממנו אנשים, אבל רוב האנשים הלכו אחריו.
לאחר שחזה בהצלחה כמה אירועים שונים, הודיע לבני העיר על ביאת המשיח בליל פסח וציווה לאנשיו שימכרו נכסיהם וייקחו הלוואות גדולות מערביי הסביבה, מאחר שלא יראו אותם שוב עקב ביאתו הקרובה של המשיח. רבי מיימון הדיין, אבי הרמב"ם, ניסה להניאם מכך, אך ללא הצלחה. כשהגיע פסח ומשיח לא בא נשארו מאמיניו ללא רכוש כשהם חייבים כסף רב לישמעאלים.
מאחר שהנושים הערבים רצו להרוג את רבי משה דרעי, הוא ברח לארץ ישראל ושם מת[22].
דוד אלרואי
- ערך מורחב – דוד אלרואי
דוד אלרואי התחנך בישיבות בבגדד, ולפי המקורות אלרואי הצטיין בחוכמה ובכושר מנהיגות, והיה בעל ידע נרחב ומעמיק בהלכה ובתלמוד, בנוסף לחוכמה חיצונית ואף כישוף.
כדי לממש את יומרותיו המשיחיות קרא אלרואי ליהודי הקווקז וליהודי הארצות הסמוכות להתקבץ לכיבוש ירושלים. הוא נרדף בקווקז ולכן עבר מאוחר יותר להרי הכורדים. כיוון שאלרואי קרא למרד במשטר הסלג'וקי ששלט בח'ליפות העבסית, הורה הסולטאן לכלאו. על פי האגדה, אותה מספר בנימין מטודילה, עשה אלרואי שימוש בכוחותיו העל-טבעיים כדי להיחלץ ולהופיע מחדש לעיני הסולטאן ושריו. חכמי היהודים התגייסו כדי לרסן את אלרואי עקב דרישת השליט המוסלמי, ואיומו בהרג של יהודי הח'ליפות אם אלרואי לא יעצר. ראשי היהודים ניסו לשכנע את אלרואי לוותר על המרד, באומרם לו ששעת הגאולה עוד לא הגיעה, אך הם לא הצליחו להשפיע עליו.
אף על פי שפרשת שחרורו של אלרואי מהמעצר מוטלת בספק, נראה שהוא הצליח, אם הוא באמת נכלא, להשתחרר מהכלא, ולחזור לעיר עמרייה. בשלב מסוים הצליחו אלרואי ותומכיו להשתלט על מצודת העיר, דבר שהביא לתגובה מקרב השלטונות הסלג'וקים, ולהריגתו של אלרואי. ההתארגנות של המרד התפוררה לאחר מותו של אלרואי, אולם רק לאחר שהסולטאן הסלג'וקי גבה מס גבוה מהיהודים, שככה חמתו.
ראו גם
הערות שוליים
- ^ כתבי הרמב"ם וכתבי רבי יעקב סספורטס
- ^ יעקב כץ, "משיח וקץ הימים: מחקר באסכטולוגיה יהודית של ימי הביניים" (1993)
- ^ אביעזר רביצקי, "הרעיון המשיחי בישראל" (1997)
- ^ מכתבנותא דמרי דיונוסיוס תלמחירא, מנתא רביעיתא א"ז אשכולי הערות אחדות לתודות התנועות המשיחיות, סיני, שנה שישית, כרך י"ב כסלו אייר תש"ג עמוד עו-עט
- ^ בנימין ש' המבורגר, משיחי השקר ומתנגדיהם, בני ברק תשס"ט, עמוד 169-170
- ^ ספר היובל ליום מלאת 50 שנה מאז נוסד בית המדרש לרבנים בבודפשט תרפ"ח עמ' א-ט
- ^ בנימין שלמה המבורגר, משיחי השקר ומתנגדיהם, בני ברק תשס"ט, עמוד 168-169
- ^ ספר תהילים, פרק קי"ט, פסוק קס"ט
- ^ פירוש האבן עזרא על התורה שמות פרק יב פסוק ב'
- ^ א"א הרכבי, לקורות הכתות בישראל, וורשה תרנ"ד עמוד 503
- ^ א"ז אשכולי, התנועות המשיחיות בישראל, ירושלים תשט"ז, עמוד 101-102, 127-130
- ^ רב סעדיה גאון, האמונות והדעות, מאמר ח' פרק ז'
- ^ פירוש האבן עזרא לספר שמות, פרק יב פסוק ב'; וראה עוד בהקדמת האבן עזרא על התורה
- ^ ספר דניאל, פרק ז', פסוק י"ג
- ^ רמב"ם אגרת תימן
- ^ שארית ישראל פרק י"ז
- ^ אגרות הרמב"ם, מהדורה י' שילת, ירושלים תשמ"ז, עמוד קס"ג בהערה
- ^ שארית ישראל פרק י"ז
- ^ רמב"ם אגרת תימן
- ^ בנימין ש' המבורגר, משיחי השקר ומתנגדיהם, בני ברק תשס"ט, עמוד 167-168
- ^ אגרות הרמב"ם, איגרת לחכמי קהל עיר מארשילייא
- ^ אגרות הרמב"ם, מהדורה י' שילת, ירושלים תשמ"ז, עמוד קסב-קסג בהערה