משתמש:משך חכמה/עצי המערכה
 |
יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: הערך עוסק במערכה או בעצים?.
| |
שם הערך
עצי המערכה [עיין בדף השיחה כאן].
הסדר של הערך צריך להיות קודם דיני העצים ואחרי כן סידור המערכה וכמו שמסודר גם בפתיח.
הבערת האש על גבי המזבח בבית המקדש נעשתה על ידי חומר בעירה הנקרא עצים העצים היו קדושים ככל שאר חפצי המקדש לא כל עץ אפשר להביאו וכפי שהתבאר בתלמוד ושלושה מערכות [מדורות של אש] היו על המזבח מערכה גדולה [דרוש מקור][דרושה הבהרה], להקרבת הקרבנות שניה עבור גחלים לקטורת הסמים ושלישית לקיום אש התמיד על המזבח.[1]
סידור המערכות
את המערכה הגדולה, עליה הקריבו כאמור את הקרבנות, מצוה לערוך בכל יום לפני הקרבת קרבן התמיד, הראשון לכל הקרבנות. מערכה זו הוצבה במזרחו של המזבח, ויש להתחיל לעורכה מקצה מזרחו. כאשר סידרו את עצי המערכה, היו מניחים רווח ביניהם, וראשי העצים הפנימיים היו נוגעים בתפוח האפר שבראש המזבח[2].
בנוסף, מצווים הכהנים להעלות למזבח שני גזירי עצים עם כל קרבן תמיד, בבוקר ובין הערבים.[3] בבוקר כהן אחד מעלה את שני הגזירים, ואילו בין הערבים שני כהנים ערכו אותם, כל כהן העלה גזיר אחד.[4]
למערכה השניה, שנועדה לגחלים לקטורת הסמים, בחרו עצי תאנה. טעם הדבר הינו שהתאנה שמרה על כבודם של אדם הראשון וחוה לאחר החטא.[5]
במערכה השלישית, שתפקידה קיום אש התמיד, וכן חיזוק אש המערכה הגדולה במקרה שנחלשה, לא פורש בחז"ל ובראשונים באיזה עץ השתמשו. אמנם המשנה למלך כתב שדינה שווה למערכות האחרות[6].
מצוות עריכת העצים מוטלת על הכהנים בלבד, אולם הולכת העצים למזבח כשרה גם בישראלים, בשונה מהולכת אברי הקרבן ודמו אל המזבח הכשרות בכהנים בלבד, ובתנאי שלא יעלו למזבח.[7]
העצים הכשרים למערכה
מיני העצים מתחלקים לשלש חטיבות:
- עצים המהודרים למערכה, מהם היו משתדלים להביא עצים, כתאנה, אגוז ועץ שמן, שאינם עושים עשן ושורפים את בשר הקרבן היטב. במקדש היו לוקחים ענפים צעירים שגדלו ביער ואינם עושים פירות[8].
- שאר עצים הכשרים למערכה.
- עצים הפסולים למערכה בכל אופן.
בגמרא[9] נאמר שעצי גפן וזית פסולים למערכה משתי סיבות: א. כיון שאינם שורפים היטב את הקרבן ומוציאים עשן רב. ב. משום יישוב ארץ ישראל. לפי הטעם הראשון, עצים אלו פסולים בכל אופן, אולם לפי הטעם השני העצים פסולים רק כאשר הינם מוציאים פירות, אך ניתן להביא מהם למערכה מעצים שאינם עושים פירות, וכן פסק הרמב"ם[10].
גם שאר העצים הראויים למערכה, כשרים בתנאי שאינם מגדלים פירות, אך עצים ממינים אלו המגדלים פירות - פסולים למערכה.
אמנם, לשריפת הפרה האדומה נהגו לקחת עצי ארז, אורן, ברוש ותאנה חלקה[11], אף שהם מעלים עשן רב,[12] כיון ששם אין זה משנה, והדבר החשוב הוא שיהיה אפר רב.[13]
העצים שקרבו עם התמיד נחתכו לקוביות של אמה על אמה בעובי מחק גדיש של סאה, משום שזה היה גודל המערכה במזבח הנחושת שהיה במשכן, לפיו הכינו אז את גזרי העצים, והמידה נקבעה לדורות, אף שבבית המקדש המערכה היתה גדולה יותר. למערכות האחרות, וכן לסידור המערכה הגדולה, אין גודל מסוים לעצים.[14]
זמן כריתת העצים
את העצים היו כורתים החל מימי הקיץ החמים שבחודש ניסן[15], כיון שעצים מתולעים פסולים למערכה, ובתקופה זו העצים יבשים ואין בהם תולעים, וכן אינם מתליעים אחר שנקצצו. כמו כן העצים הנקצצים בזמן זה אינם מעלים עשן בעת שריפתם.
בחמשה עשר באב הפסיקו לכרות עצים למערכה, משום שאז החום והיובש נחלשים והתולעים נמצאות בעצים.[16] זוהי אחת הסיבות לכך שט"ו באב נקבע ליום שמחה, משום שאז נשלמה המצווה להכין עצים למערכה לכל השנה. על שם סיום הכריתה, כך שהמגל כבר אינו נצרך למזבח וניתן לשבור אותו, היו מכנים יום זה "יום תבר מגל".[17]
תרומות עצים
ערך מורחב – קרבן עצים
אדם יכול לנדור או לנדוב לבית המקדש כמה עצים שירצה ובכל גודל. אמנם הנודר להביא "עצים" (בלשון רבים) ולא פירש כמה ובאיזה גודל, צריך להביא שני גזירי עצים[18] בגודל אמה על אמה ברום מחק גדיש של סאה, או שוויים. והנודר להביא "עץ" (בלשון יחיד), עליו להביא גזיר יחיד במידות אלו.[19] המנדב מעות לצורך קרבן עצים מניחן בתיבה העשויה כמין שופר וי''ג שופרות היו שם ותיבה זו היא התיבה החמישית.[20]
גוי אינו יכול לנדוב עצים למקדש, שהרי אינו יכול להתנדב שום קרבן, מלבד עולה[21].
כאשר נבנה בית המקדש השני היה מחסור בעצים, וכמה משפחות התנדבו את קרבן העצים מממונם. הנביאים שבאותו הדור תיקנו שאותן משפחות יביאו עצים משלהן בכל שנה, בתאריך מסויים לכל משפחה, אף כשלשכת העצים מלאה בעצים, כדי שמצב זה לא יקרה שוב.[22]
בימי שלטון יוון[23] בארץ אירע פעם שגזרה המלכות שלא יביאו עצים למערכה, כחלק מסדרת גזירות שמד. המלכות אף העמידה שומרים בדרכים המובילות לירושלים על מנת לאכוף את התקנה, כמו שעשה בזמנו ירבעם בן נבט למנוע את עולי הרגל לעלות לירושלים. אנשים יראי חטא מבית סלמאי הנטופתי[24] לא נכנעו לגזירה, אלא בנו סולמות מגזרי העצים המיועדים להקרבה, וכשפגשו בשומרים בדרכם לירושלים ונשאלו לאן פניהם מועדות, ענו כי הם הולכים להביא גוזלים משובכים שלהם המצויים בסמוך. השומרים הניחו להם לעבור, וכאשר התרחקו מהם - פירקו את הסולמות והביאום כקרבן.[25]
העצים הפסולים להקרבה
עצים שנמצאו בהם תולעים פסולים להקרבה, משום שהתולעת הינה דבר משוקץ.[26] אמנם, קיים חילוק בין עצים יבשים, שניתן לגרד מהם את המקום המתולע ובכך יכשר העץ להקרבה, לעצים לחים בהם לא ניתן לעשות כן, אלא במקרה שהמקום המתולע התייבש.[27] הרמב"ן ביאר שזו הייתה כוונת אברהם בביקוע עצי העולה לפני יציאתו מביתו לעקידת יצחק, ולא התסמך על כך שיוכל למצוא עצים בסמוך להר המוריה, מפני שאברהם חשש שהעצים ששם יהיו מתולעים, והוא בחר לקחת עצים כשרים מביתו.[28]
העצים שהובאו לבית המקדש מוינו ונבדקו מתולעים בלשכת העצים, שהיתה בפינה הצפונית-מזרחית של עזרת הנשים. המיון היה מתבצע על ידי כהנים בעלי מום, שאינם יכולים לעבוד בעבודת הקרבנות[29].
עצים משומשים פסולים למזבח[30].
עצים טמאים פסולים לקרבן, ונחלקו התנאים האם פסולים מן התורה, או מתקנת חכמים שעשו מעלה בקרבנות[31].
חכמי הגמרא הסתפקו האם המקדיש עצים אלו עובר איסור ולוקה מן התורה, משום שעצים אלו נחשבים כקרבן בעל מום שהקדשתו אסורה, או שרק בהמה יכולה להיחשב כבעלת מום. אף לצד זה המקדיש עצים אלו לוקה, אך מכת מרדות מדברי סופרים.[32] המשנה למלך[33] הסתפק האם גם המקטיר עצים אלו נכלל בספק זה, ופשט את ספיקו מדברי התוספות[34] שהוא אינו בכלל הספק.
שימוש בעצי הקדש
שריפה - אסור מן התורה לשרוף עצי הקדש שלא על גבי המזבח, גם אם אינו נהנה מן העצים בעת שריפתם[35]. הנהנה מן העצים בעת השריפה, כגון שבישל עליהם מאכל, עובר גם באיסור מעילה[36].
אפיית פת - פת שנאפתה בתנור שהוסק בעצי הקדש, לצורך אכילת האדם עצמו, נאסרת באכילה מפני שבח העצים שנכנס אליה. ואין הדבר דומה לפת שנאפתה בקליפות ערלה שיש הסוברים שאינה נאסרת[37], מפני שערלה בטלה במאתיים ואילו הקדש אפילו באלף אינו בטל[38].
לא ניתן לפדות עצים שקדשו בקדושת הגוף, כגון שהונחו בכלי שרת, אף אם העצים טמאים. אמנם ניתן לפדות עצים שנטמאו לפני שקדשו בקדושת הגוף.[39]
איסור בל תשחית בכריתת העצים.
האחרונים דנו מדוע התלמוד הביא טעם של מצות יישוב ארץ ישראל ולא הביא את הטעם של איסור בל תשחית שהרי אין היתר לעבור על איסור כדי לקיים מצוה אלא רק באופנים מיוחדים כגון עשה דוחה לא תעשה וממילא התלמוד היה לו להביא טעם של איסור בל תשחית ונאמרו על זה כמה ביאורים יש מבארים שמותר להשחית דבר לצורך דבר מצוה [40] ויש מבארים שלא היו כורתים את העצים לצורך המערכה עם השורש אלא רק את הענפים ובזה אין איסור של בל תשחית[41]אבל למצות ישוב ארץ ישראל חששו כיון שהיו צריכים הרבה עצים לבער על המזבח בתמידות ואם היו כורתים גם עצים שמגדלים פירות היו גורמים הפסד גדול ומחריבים את ארץ ישראל[42] ויש מבארים דאמנם אין בזה איסור השחתה אבל כל שאפשר להשתמש בעצים שאינם מגדלים פירות יש להשתמש בהם ומביאים ראיה מדברי המדרש[43] למה עשו את המשכן בעצי שיטים, לימד הקדוש ברוך הוא דרך ארץ לדורות, שאם יבקש אדם לבנות ביתו מאילן עושה פירות, אומר לו ומה מלך מלכי המלכים שהכל שלו כשאמר לעשות משכן אמר לא תביא אלא מאילן שאינו עושה פירות אתם על אחת כמה וכמה[44].
הערות שוליים
- ↑ מסכת יומא, דף מ"ג עמוד א',וכן פסק במשנה תורה לרמב"ם, הלכות תמידים ומוספין, פרק ב', הלכה ד' וראה בגמרא שם דעות תנאים נוספות.
- ↑ משנה תורה לרמב"ם, הלכות תמידים ומוספין, פרק ב', הלכה ז'
- ↑ {{בבלי}} על פי ספר ויקרא, פרק ו', פסוק ה'.
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת יומא, דף כ"ו עמוד ב'
- ↑ רש"י, מסכת זבחים, דף נ"ח עמוד א', ד"ה עצי תאנה
- ↑ משנה למלך, על הלכות איסורי המזבח, פרק ז', הלכה ג'
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת יומא, דף כ"ז עמוד א'
- ↑ כסף משנה, על הלכות איסורי המזבח, פרק ז', הלכה ג'
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת תמיד, דף כ"ט עמוד ב'
- ↑ משנה תורה לרמב"ם, הלכות איסורי המזבח, פרק ז', הלכה ג'
- ↑ משנה, מסכת פרה, פרק ג', משנה ח'.
- ↑ באר שבע בחידושיו לתלמוד בבלי, מסכת תמיד, דף כ"ט עמוד ב', הובא במשנה למלך, על הלכות איסורי המזבח, פרק ז', הלכה ג'
- ↑ משנה אחרונה שם.
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת זבחים, דף ס"ב עמוד א', משנה תורה לרמב"ם, הלכות איסורי המזבח, פרק ז', הלכה ג'.
- ↑ רשב"ם, מסכת בבא בתרא, דף קכ"א עמוד ב'.
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף קכ"א עמוד ב'
- ↑ גמרא ורשב''ם שם
- ↑ משנה, מסכת שקלים, פרק ו', משנה ו'.
- ↑ משנה תורה לרמב"ם, הלכות מעשה הקרבנות, פרק ט"ז, הלכה י"ג.
- ↑ משנה, מסכת שקלים, פרק ו', משנה ה' וכן משנה תורה לרמב"ם, הלכות שקלים, פרק ב', הלכה ב'
- ↑ כדעת רבי עקיבא במסכת מנחות, דף ע"ג עמוד ב'
- ↑ ספר נחמיה, פרק י', פסוק ל"ה.
- ↑ על פי מגילת תענית, פרק חמישי.
- ↑ ייתכן ששמו נקרא כך על שם אותם סולמות המתוארים להלן.
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת תענית, דף כ"ח עמוד א'
- ↑ מאירי, מסכת מידות, פרק ב', משנה ד'
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת מנחות, דף פ"ה עמוד ב'.
- ↑ רמב"ן על ספר בראשית, פרק כ"ב, פסוק ג'.
- ↑ משנה, מסכת מידות, פרק ב', משנה ח'.
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת מנחות, דף כ"ב עמוד א'; משנה תורה לרמב"ם, הלכות איסורי המזבח, פרק ו', הלכה ב'
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת זבחים, דף מ"ה עמוד ב'; וכן פסק במשנה תורה לרמב"ם, הלכות איסורי המזבח, פרק ו', הלכה ח' ועיין בראב''ד שם.
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת מנחות, דף פ"ה עמוד ב'.
- ↑ משנה למלך, על משנה תורה לרמב"ם, הלכות איסורי המזבח, פרק ו', הלכה ג'
- ↑ תוספות, מסכת יומא, דף ס"ג עמוד ב', ד"ה זריקה
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף מ"ח עמוד א'.
- ↑ תוספות, מסכת מכות, דף כ"ב עמוד א'.
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף כ"ז עמוד א'
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף כ"ז עמוד ב'.
- ↑ משנה תורה לרמב"ם, הלכות איסורי המזבח, פרק ו', הלכה ד'.
- ↑ ספר באר שבע בחידושיו לתלמוד בבלי, מסכת תמיד, דף כ"ט עמוד ב' והביאו במשנה למלך, על הלכות איסורי המזבח, פרק ז', הלכה ג'.
- ↑ משנה למלך שם.
- ↑ המפרש על מסכת תמיד תלמוד בבלי, מסכת תמיד, דף כ"ט עמוד ב' ושו''ת שאילת יעב''ץ חלק א' סימן ע''ו.
- ↑ שמות רבה, פרשה ל"ה.
- ↑ שו''ת חיים שאל חלק א' סימן כ''ג.