סרי נוסייבה
 | |
| לידה | 12 בפברואר 1949 (גיל: 74) |
|---|---|
| השכלה | כרייסט צ'רץ', אוניברסיטת הרווארד |
| מקצוע | פילוסוף |
| http://sari.alquds.edu/ | |
סרי נוסייבה (בערבית: سري نسيبة; נולד ב-12 בפברואר 1949) הוא פרופסור לפילוסופיה ונשיא אוניברסיטת אל-קודס במזרח ירושלים.
ביוגרפיה
נוסייבה נולד בדמשק. הוא בן למשפחת נוסייבה - משפחת מוסלמית-ירושלמית מכובדת, היושבת בירושלים מאז המאה ה-7 ואחראית מזה למעלה מ-150 שנה על מפתחות כנסיית הקבר. אביו הוא אנוואר נוסייבה ששימש במשך שנים כשר בממשלת ירדן. אמו היא נוזהא לבית אל-חוסיין, בעלי קרקעות מוואדי חנין (נס ציונה).
ב-1951 חזרה המשפחה מדמשק לירושלים. בשנת 1965 עברו זמנית ללונדון כאשר מונה האב כשגריר ירדן בבריטניה. אחרי מלחמת ששת הימים חזר נוסייבה לארץ ובסיועו של אביו התקבל כמתנדב בקיבוץ הזורע, תקופה שעזרה לנוסייבה להכיר את ישראל ואת הישראלים.
נוסייבה למד פילוסופיה באוניברסיטת אוקספורד, שם הכיר את אשתו, לוסי, שהתאסלמה לקראת נישואיהם. לאחר סיום לימודיו עבר לאבו דאבי, שם התפרנס מתיווך בעסקאות נפט. לאחר זמן קצר יצא לכתוב עבודת דוקטורט בפילוסופיה של האסלאם באוניברסיטת הרווארד. ב-1978, לאחר שקיבל את תואר הדוקטור, חזרה המשפחה לירושלים, ונוסייבה שימש כמרצה לפילוסופיה באוניברסיטת ביר זית.
ב-1986 קרא נוסייבה לשוויון זכויות לפלסטינים ולשילובם בתוך מדינת ישראל. מאוחר יותר עבר לתמוך בפתרון של שתי מדינות לשני עמים, לקח חלק פעיל בתיווך בפרשת עמירב ב-1987 ואף הותקף בעקבותיה בידי קיצוניים[1], אולם הוא עדיין דוגל בגישת מדינת כל אזרחיה באם פתרון שתי המדינות לא ימומש.
ב-29 בינואר 1991 נעצר נוסייבה בחשד שדיווח למודיעין העיראקי על מקום נפילת הטילים[2][3]. הוא הוחזק במעצר מנהלי בכלא רמלה במשך 90 יום. באותה תקופה הוכר כאסיר מצפון על ידי ארגון אמנסטי אינטרנשיונל.
נוסייבה היה מחברי גוף המפקדה של האינתיפאדה הראשונה וממחברי "מסמך ירושלים" - קווים מנחים למאבק לא אלים של הפלסטינים בשלטון הישראלי.
נוסייבה שותף לעמי איילון ביוזמת "המפקד הלאומי" שנועדה לקדם באופן אזרחי יוזמה לשלום בין ישראל לרשות הפלסטינית. האוטוביוגרפיה שלו אשר יצאה באנגלית ב-2007 נקראת Once Upon a Country: A Palestinian Life.
נוסייבה יצא נגד יוזמי החרם האקדמי על מוסדות השכלה גבוהה בישראל.
נכון ל-2008 נוסייבה, יחד עם ד"ר אנתוני דוד, מקדם יוזמה להקמת אוניברסיטה אמריקאית-פלסטינית בירושלים.
ב-2009 פרסם מאמר בו הכיר בזיקה יהודית להר הבית וקבע ששם אכן שכן בית המקדש. כמו כן, במאמר יצא נוסייבה נגד מלחמות הדת בין יהודים למוסלמים. בעקבות פרסום המאמר קיבל איומים על חייו וירד למחתרת[4].
ספרו שתורגם לעברית
- היה הייתה ארץ, סרי נוסייבה ואנתוני דוד. תרגם מאנגלית: אריה חשביה. הוצאת שוקן, 2008.
קישורים חיצוניים
| עיינו גם בפורטל: | |||
|---|---|---|---|
|
פורטל המזרח התיכון | ||
- עקיבא אלדר, אין מקום לשתיים, באתר הארץ, 15/08/2008
- יוסי שריד, סרי נוסייבה האופסימיסט, באתר הארץ, 22/10/2008
- אבירמה גולן, שבוע הספר, ספרים מומלצים: רבה בלתי נמנעת, באתר הארץ, 09/06/09
- אבנר שפירא, עכבר העיר אונליין, עמוס עוז וסרי נוסייבה זכו בפרס אונסלד הגרמני, באתר הארץ, 28 ביולי 2010
- אהוד שישון, "רק בי-ם אני מרגיש בבית": בגובה העיניים עם סרי נוסייבה, באתר nrg, 13 בנובמבר 2011
- סרי נוסייבה, תגובות ומכתבים למוסף ספרים, באתר הארץ, 12/11/08
סרי נוסייבה, כשאומה אידיאליסטית הופכת לאומה קולוניאליסטית, באתר הארץ, 9 ביולי 2014- דף הבית של משפחת נוסייבה
הערות שוליים
- ^ דב גיל-הר, האיש שלא מפחד משלום , באתר חדשות 13 (לשעבר ערוץ עשר), 11 בדצמבר 2009
- ^ יובל לישראל מאת חיים יבין- בתאריך הנקוב
- ^ דברי הכנסת, מספר 264, מתאריך 6 בפברואר 1991
- ^ שלום ירושלמי, סרי נוסייבה אישר קיום זיקה יהודית להר הבית, באתר nrg, 27 בנובמבר 2009
