לדלג לתוכן

פורטל:המורשת העולמית

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית

רענון הפורטל כיצד אוכל לעזור?    

אתר מורשת עולמית הוא אתר שהוכרז על ידי ועדת המורשת העולמית של אונסק"ו כאתר הראוי לשימור בזכות חשיבותו המיוחדת למורשת המשותפת לאנושות. האסיפה הכללית של אונסק"ו החלה בתוכנית להגנה על אתרי מורשת עולמית עם ניסוח "האמנה בדבר הגנת המורשת הטבעית והתרבותית העולמית" ביום 16 בנובמבר 1972, ומכוחה הוקמה ועדת המורשת העולמית, האחראית על בחירת אתרים חדשים ופיקוח על ניהולם של האתרים שברשימה.

על מנת להיכלל ברשימת האתרים על המועמד להיות בעל ערך עולמי יוצא מהכלל ולעמוד לפחות באחד מעשרה הקריטריונים. אלו נחלקים לשתי קבוצות: שישה לאתרי תרבות וארבעה לאתרי טבע. אתר עשוי לשלב קריטריונים משתי הקבוצות ואז הוא מכונה "אתר מעורב". הניהול, ההגנה, האמינות והמצב התקין של האתרים נלקחים גם הם בחשבון, ומשנת 1992 נשקלים גם יחסי הגומלין בין האדם לבין הטבע באתרים.

עד כה אישררו 189 מדינות את האמנה. האתרים שברשימה יכולים, בכפוף לתנאים מסוימים, לזכות במימון ובסיוע כספי מקרן המורשת העולמית, ולהכללתו של אתר ברשימה נודעת גם חשיבות כלכלית ותדמיתית. בשנת 2016 כללה רשימה אתרי המורשת העולמית 1031 אתרים ב-164 מדינות וראשויות (כולל קוסובו והרשות הפלסטינית). 802 מהאתרים מוגדרים כאתרי תרבות, 197 כאתרי טבע ויתר 32 האתרים משלבים את שני התחומים.

אי הפסחאאושוויץארמון הקיץבאת'בורובודורארמון בלנהייםהאגם המערביהחומה הגדולה של סיןהמרכז הבהאי העולמיהמרכז ההיסטורי של מקאוהעיר האסורההפארק הלאומי גליישרהפארק הלאומי יוסמיטיהפארק הלאומי ילוסטוןהפארק הלאומי ההיסטורי תרבות צ'אקומיסטרסמלאקהמערכת הפארקים רדוודמערת הנחלמפעלי עמק דרוונטמצדהמקדש אדפומקדש השמיםסנט קילדהארמון סנסוסיעכופאסיל גמבפריזציורי הסלע בוואל קמוניקהקברי שושלת מינגקתדרלת קלןקתדרלת שארטרשמורות הפנדה הענק בסצ'ואןהרי וו-יי

ממפיס הייתה עיר במצרים העתיקה, ושרידיה שוכנים על הגדה המערבית של הנילוס, בקצה הדרומי של דלתת הנילוס. הן ממוקמים כ-20 ק"מ דרומית לקהיר, ליד העיר המצרית המודרנית מית-רחינה. ממפיס שימשה כבירת מצרים התחתונה ובירת מצרים המאוחדת לפני נא אמון, מימי יסוד המדינה ועד סוף תקופת הממלכה הקדומה בשנת 2200 לפנה"ס לערך. היא הייתה בירת מצרים לתקופה קצרה גם בתקופת הממלכה החדשה, ושימשה כמרכז אדמיניסטרטיבי בכל תקופת ההיסטוריה של מצרים העתיקה. על פי הרודוטוס, ממפיס נוסדה בשנת 3100 לפנה"ס על ידי המלך נערמר. בתקופת השושלת ה-6 הגיעה ממפיס לשיאה, והייתה אחד המרכזים הדתיים העיקריים במצרים ומרכז הפולחנם של האליל פּתַח ופרה ה"קדוש". העיר ירדה מגדולתה בימי השושלת ה-18, כאשר הבירה עברה לתבאי, אך שבה לפרוח בעת השלטון הפרסי, במאות ה-6וה-5 לפנה"ס. ממפיס שקעה שוב עם יסוד אלכסנדריה בשנת 331 לפנה"ס, עת הייתה העיר השנייה בחשיבותה במצרים. בשנת 641, עם יסוד העיר פוסטט, שהייתה בירת מצרים בתקופת השלטון הערבי, ממפיס ננטשה, ובתיה הפכו מקור לאבני בנין לערים שנבנו באזור.

מקדשי אבו סימבל במצרים: משמאל - מקדש רעמסס השני, ומימין - מקדש נפרטרי. בין 1964 ל-1968 נחתך האתר כולו לבלוקים גדולים, פורק, וכונס מחדש במיקום גבוה יותר. הפעולה נדרשה כדי למנוע את הצפתו על ידי אגם נאצר, שנוצר לאחר בניית סכר אסואן.
oredlichia intermedia
oredlichia intermedia

אתר המאובנים בצ'נגג'יאנג הוא אזור עשיר במאובנים האתר נחשף ב-1984, כאשר נתגלו בו מאובנים בשכבת פצלים,

באתר נתגלו מאובנים של כמעט כל המערכות המוכרות של בעלי חיים, ובסך הכול נתגלו בו בעלי חיים השייכים לכ-200 מינים. מעבר לעושר במינים מתבטאת ייחודיות האתר בכך שהמאובנים השתמרו בו בצורה יוצאת דופן. השתמרו רקמות רכות ואף בעלי חיים שגופם עשוי כולו רקמות רכות (בניגוד למאובנים נפוצים שמשמרים איברים קשים בלבד, דוגמת עצמות, קונכיות, צבתות וכו'), עובדה המאפשרת הצגה שלמה ומלאה של התפתחות החיים משום כך נחשב האתר לאחת מהתגליות החשובות ביותר במאה ה-20.

בישראל תשעה אתרי מורשת עולמית, שהוכרזו כולם בשל ערכם התרבותי. ועדת המורשת העולמית של אונסק"ו בישראל היא שמחליטה כל שנה אילו אתרים ישראלים יוגשו למועמדות להכרזה מתוך רשימת האתרים הטנטטיבית. אתרי המורשת העולמית בישראל נכון לשנת 2014:

נכון לשנת 2016 אין בישראל אתרי מורשת עולמית שהוכרו בזכות ערכם הטבעי. שלוש הערים הגדולות כלולות ברשימת המורשת העולמית, והעיר עכו היא האתר היחיד בישראל המופיע בשתי הכרזות שונות ברשימה.

ברשימת האתרים הטנטטיבית בישראל נכללו בשנת 2014 האתרים: הר ארבל - כולל קרני חיטין ומתחם נבי שועייב, בית שאן, קיסריה, דגניה א ונהלל, בתי כנסת מוקדמים בגליל, חורבת מנים, ארץ המכתשים בנגב, הכנרת ואתריה, כולל כורזים, כפר נחום ועין שבע (טבחה), המבצרים הצלבניים: מונפורט, כוכב הירדן, מבצר עתלית ואפולוניה, וכן בעכו ובקיסריה, הר כרכום, הרחבת ההכרזה על העיר העתיקה בירושלים כך שתקיף גם את הר ציון, מסעות אותו האיש והשליחים בגליל, נתיבי נדידת הציפורים לאורך בקעת הירדן ועמק החולה, תמנע, המסגד הלבן ברמלה, תל דן ומקורות הירדן.

יפן התברכה בשפע של אתרי תרבות העוסקים במגוון פניה של התרבות היפנית. טירת הימג'י היא טירה בעיר הימג'י במערב יפן, הנחשבת לאחת הטירות הידועות והיפות ששרדו במדינה. בטירה המכונה גם "הטירה הלבנה" על שום צבע קירותיה החיצוניים, 82 מבני עץ המקיפים את ה"דונג'ון", המגדל המבוצר המרכזי. הטירה הנוכחית נבנתה במאה ה-16 והיא שמורה היטב ונחשבת לדגם מייצג של טירות יפניות. סביב ה"דונג'ון" הנישא לגובה של חמש קומות משתרעים מבנים וגנים על שטח רבוע מוקף תעלת מים, שאורכו ורוחבו מגיעים לכ-500 מטר. המבנה המרכזי מוקף במבוך של פרוזדורים שחלקם אינם מובילים לשום מקום, דבר שאיפשר לאכן פולשים אפשריים ולטווח אותם. עם זאת, הטירה מעולם לא הותקפה באופן שאיפשר לבחון את יעילות הגנתה. מקדש השינטו באיצוקושימה הוא מקדש על אי קטן בים יפן הפנימי, מערבית להירושימה שבמערב המדינה. המקדש שוכן במפרץ קטן ורדוד ומוחבר אל מימי הים במצר ים קטן. המקדש נודע בזכות הטוריאי ה"צף" שממוקם בחזיתו ואשר שימש שער לבאים אל האתר מכיוון הים. בעת שפל מתגלה קרקעיתם של המפרצון ושל מצר הים, וניתן לגשת אל הטוריאי ברגל. בשעת גאות מסתירים המים את יסודותיו של הטוריאי, ועל כן הוא מתואר כצף על המים.

איוואמי גינזאן הוא מכרה כסף בעיר אודה באי הונשו. המכרה ו-13 אתרים נוספים הקשורים בכריית כסף, ייצורו ובהובלתו נוספו לרשימת אתרי מורשת עולמית של אונסק"ו בשנת 2007, והם משתרעים על שטח כולל של 442 הקטאר. המכרה נפתח בשנת 1526 על ידי סוחר יפני בשם קאמיָה ג'וטֵיי, ושיא תפוקתו הייתה בתחילת המאה ה-17, כאשר נכרו בו כ-38 טון כסף בשנה, שהיוו כשליש מהתפוקה העולמית. בכסף מהמכרה השמתמשו בעיקר להטבעת מטבעות, ועל כן היה נושא למלחמות מרובות, עד אשר שוגונות טוקוגאווה נטלה את השליטה עליו בשנת 1600. כריית כסף במכרה הופסקה במאה ה-19 בשל אי עמידה בתחרות עם מכרות אחרים.

הקונדו בדאיגוג'י (קיוטו)
הקונדו בדאיגוג'י (קיוטו)

שירקאווה-גו וגוקאיאמה הוא שם קיבוצי למספר כפרים הנודעים בבתי הגאשו-זוקורי, שמשמעות שמם היא "ידיים שלובות בתפילה", וזאת על שום גגותיהם המחודדים הנדמים לידיים בתנוחת תפילה. בתי הגאשו-זוקורי מתאפיינים בגג קש מחודד ומשופע, שנחשב לעמיד ובה בעת מונע מהשלג הכבד שיורד באזור במהלך חודשי החורף מלהיערם עליו. הגגות נתמכו לעיתים בעמודים עשויים מעץ אשוח, ובתי המשפחות האמידות גדולים למדי ויש בהם שלוש או ארבע קומות כך שיכלו לשכן משפחות מורחבות ולעיתים עד שלושים איש. עליית הגג שימשה לעיתים מזומנות לגידול טוואי המשי בעוד שקומת הכניסה שימשה להפקת אשלגן חנקתי לייצור אבק שרפה.

אנדרטת השלום בהירושימה היא מונומנט מסוג שונה לחלוטין. המקום המכונה לרוב בכינוי "הכיפה האטומית" או "כיפת הפצצה", הוקם בראשית המאה ה-20 ושימש כמרכז תערוכות וכנסים עירוני. ב-6 באוגוסט 1945, בשלהי מלחמת העולם השנייה, הטילה ארצות הברית פצצה אטומית על הירושימה שהתפוצצה במרחק 160 מטרים בלבד מהבניין. בניין זה היה למבנה הקרוב ביותר למוקד הפיצוץ ששרד לפחות בחלקו, וזאת בשל העובדה שהדף הפיצוץ הגיע מכיוון כמעט אנכי. ממשלת יפן החליטה לא לשפץ הבניין אלא להפוך אותו לאנדרטה להפצצה האטומית ולסמל של תקווה לשלום העולם ולהתפרקות מנשק גרעיני. עוד ראויים לציון האתרים ההיסטוריים בקיוטו העתיקה, חצי האי קיאי והעיר ניקו ומקדשיה. לכל אתרי המורשת העולמית ביפן.

התרבויות הפרה-קולומביאניות
אתרי התרבות הפרה-קולמביאניים באמריקה זכו לייצוג מקיף ברשימת המורשת העולמית.

אחד הידועים בין אלה הוא שרידיה של העיר מאצ'ו פיצ'ו שבפרו, שהוקמה על ידי האינקה. מבני העיר שהגיעה לשיאה בשיא פריחת האינקה, בנויים מאבנים גדולות ומסותתות, והן הותאמו בדייקנות זו לזו ולכן אין שכבת טיט ביניהן. המבנים כוללים אתרי פולחן לשמש ולגשם, אחוזת קבר, מקדש ואתרים נוספים. מפסגתו של ההר הסמוך ניתן לצפות במאצ'ו פיצ'ו כולה, וצורתו הכללית של האתר, כפי שהיא נראית משם, מזכירה את צורתו של קונדור האנדים, הנחשב סמל חשוב בתרבות האינקה בפרט ובתרבויות אמריקה הדרומית בכלל. אתר אינקה ידוע נוסף הוא העיר קוסקו, גם היא בפרו. העיר הייתה בירת אימפריית האינקה והיא העיר העתיקה ביותר ביבשת. על פי האגדה נוסדה קוסקו על ידי בן האינקה הראשון, מאנקו קאפאק, בראשית המאה ה-12, אך לפי עדויות ארכאולוגיות, העיר הייתה מיושבת מאות שנים לפני עליית האינקה, ושכנו בה תרבויות אחרות, והיא נכבשה בידי האינקה רק בשנת 1438. העיר התפתחה והוענקה לה צורה המזכירה פומה, והוקמה בה רשת של תעלות מים, טרסות ומקדשים מרהיבים. מאז ועד הגיעם של הספרדים הייתה קוסקו בירתה המשגשגת של האימפריה.

התבליט על שער השמש בטיוואנאקו
התבליט על שער השמש בטיוואנאקו

דרומה משם, בבוליביה, שוכנת העיר טיוואנאקו, שהחלה ככפר קטן בשנת 1200 לפנה"ס לא רחק מאגם טיטיקקה. המקום התרחב לעיר גדולה בין המאה ה-3 והמאה ה-5 בזכות היכולת לעבד נחושת, החברה הייתה למעמדית, והתושבים החלו לבנות מערכות השקיה ולעסוק בחקלאות שלחין. בסביבות שנת 550 הייתה העיר לבירתה של מעצמה אזורית בדרום הרי האנדים, והחלו נבנים בה בתים מונומנטאליים. בנוסף החלו מוקמים סביבה שדות מוגבהים שביניהם תעלות השקיה, ואלה השתרעו על שטח כולל של כ-65 קמ"ר. בשיא פריחתה, במאה ה-8, השתרעה העיר על פני שטח של 6 קמ"ר וכללה פירמידות, מקדשים וחצרות שקועות.

טיקאל
טיקאל

צ'אן צ'אן הוא אתר ארכאולוגי בקרבת טרוחיו, שבו שכנה בירת ממלכת צ'ימור. העיר הוקמה בשנת 850 ובנייתה נמשכה עד לכיבושה של הממלכה בידי האינקה ב-1470. העיר נחשבת לעיר הפרה-קולומביאנית הגדולה ביותר בדרום אמריקה ובשיאה השתרעה על פני שטח של 20 קמ"ר ועל פי ההערכות התגוררו בה כ-30 אלף תושבים. העיר, שנבנתה מבוץ, מורכבת מתשע מצודות, המכילות מבני מגורים, מקדשים, מבני קבורה, מאגרי מים ועוד. המצודות מלבניות בצורתן, מוקפות בחומות גבוהות עשויות לבני חימר, והכניסה לכולן היא מצפון.

במרכז אמריקה פרחה תרבות המאיה, אשר הותירה אחריה מספר רב של אתרים ארכאולוגיים. קופאן בהונדורס הוקמה במאה ה-2 לפחות ושגשגה בתקופה הקלאסית של המאיה, בין המאה ה-5 והמאה ה-9. בקופאן כולה נתגלו יותר מ-4,500 מבנים, והאתר המרכזי בעיר שימש כאזור המנהלי והטקסי שלה. בחלקו הצפוני של האתר שוכנת הכיכר הגדולה, ומדרום לה האקרופוליס שערוך בתורו סביב שתי כיכרות קטנות יותר - המזרחית בה שוכנים קבריהם של חלק ממלכי העיר, והמערבית שבה ניצב מזבח חשוב. על אתרי המאיה החשובים הנוספים שהוכרו כאתרי מורשת עולמית, נמנים טיקאל וקיריגואה שבגואטמאלה, פלנקה וצ'יצ'ן איצה במקסיקו. צ'יצ'ן איצה ידועה במיוחד בזכות פירמידת אל קסטיליו אשר נבנתה בידי בני המאיה בין המאה ה-11 למאה ה-13, כמקדש לאל קוקולקן. בנקודות השוויון של האביב והסתיו, בזמן הזריחה והשקיעה של השמש, מטילה פינת הפירמידה צל בצורת נחש מכוסה בנוצות - קוקולן.

רשימת אתרי המורשת העולמית בסיכון היא רשימה דינמית שמנוהלת על ידי ועדת המורשת העולמית הן בישיבותיה השנתיות והן כעניין שבשגרה. אתרים אלה זוכים לתשומת לב רבה, וועדת המורשת העולמית נעזרת בגופים מקצועיים ובמדינות בהן שוכנים האתרים כדי להעריך את מידת הסיכון הנשקפת להם, לנסח כללים ודרכי פעולה לשינוי המצב ולאכוף אותם. כאשר מצב הסיכון חולף, מתבטלת גם הכרזתו של המקום כאתר בסיכון.

הסיבות להכללתו של אתר מסוים בסיכון הן מגוונות. לעתים מדובר במלחמה או בפעילות אנושית אחרת הפוגעת בערכו התרבותי או הטבעי של אתר, כמו בענינם של מנזר ויסוקי דצ'אני ושלושת אתרי ימי הביניים האחרים בקוסובו, ולעתים מדובר בהזנחה גרידא כמו בענינה של העיר ההיסטורית קילווה קיסיוואני בטנזניה (שהוצאה מרשימת הסיכון ב-2014), או העיר זביד בתימן. פגעי טבע כמו סופות, הצפות ורעידות אדמה, כמו זו שארעה בעיר בם באיראן בשנת 2003, עשויים לגרום גם הם להתדרדרות מצבו של אתר מורשת עולמית ולהביא להוספתו אל רשימת האתרים בסיכון.

מדינות שאשררו את "האמנה בדבר הגנת המורשת הטבעית והתרבותית העולמית" עשויות לפנות אל ועדת המורשת העולמית ולבקש את הכללתו של אתר השוכן בתחומן ברשימת האתרים בסיכון, וזאת כדי לזכות בסיוע כספי ומקצועי לשיפור מצבו. כך לדוגמה פנתה סנגל אל ועדת המורשת העולמית וביקשה להכריז על הפארק הלאומי ניוקולו-קובה כעל אתר בסיכון. לעתים המדינה עצמה בה שוכן האתר גורמת לנזק לאתר, וייתכן שהמקרה הידוע ביותר הוא הפיצוץ היזום של פסלי בודהה בבמיאן באפגניסטן בידי שלטון הטליבאן בשנת 2001. ענינה של העיר העתיקה בירושלים חריג גם הוא. העיר הוכרזה כאתר מורשת עולמית בשנת 1981 לבקשת ירדן, ושנה לאחר מכן הוכללה ברשימת האתרים בסיכון.

הן בם והן פסלי בודהה בבמיאן הם דוגמאות למצב בו ההכרזה על המקום כאתר מורשת עולמית ארעה לאחר שהנזק כבר נגרם, ועל כן הם הוספו לרשימת האתרים בסיכון מייד עם ההכרזה. לפי הכללים, במקרים קיצוניים ביותר ניתן לבטל את ההכרזה, אך פעולה זו בוצעה פעמיים בלבד. בפעם הראשונה בוטלה ההכרזה של מקלט הראם הלבן בעומאן בשנת 2007, לאחר שהמדינה החליטה באופן חד-צדדי לצמצם את שטח השמורה ב-90% ואוכלוסיית הראמים התדלדלה מ-450 ל-65 פריטים בלבד. הפעם השנייה הייתה בשנת 2009 כאשר הוסרה ההכרזה של עמק האלבה בדרזדן בגלל הקמת גשר על נהר אלבה ממזרח למרכזה של דרזדן.

ארגון אונסק"ו הוא ארגון החינוך, המדע והתרבות של האומות המאוחדות. זוהי סוכנות מקצועית שנוסדה ב-16 בנובמבר 1945, ומטרתה המוצהרת היא, לתרום לשלום ולביטחון על ידי קידום שיתוף פעולה בינלאומי בתחומי החינוך, המדע והתרבות. כאשר הוסכם על נוסחה של האמנה בדבר הגנת המורשת הטבעית והתרבותית העולמית, היא אומצה על ידי האסיפה הכללית של אונסק"ו ב-1972, ומכוחה הוקמה ועדת המורשת העולמית, האחראית על בחירת אתרים חדשים ופיקוח על ניהולם של האתרים שברשימה. ועדת המורשת העולמית מורכבת מנציגי 21 מדינות הנבחרות למשך תקופה של עד שש שנים, והיא נעזרת לשם פעולתה בשלושה גופים מייעצים עיקריים ובמספר גופים נוספים:

  • הוועדה הבינלאומית למונומנטים ולאתרים (International Council on Monuments and Sites או ICOMOS) הוא ארגון מקצועי הפועל לשימור ולהגנת אתרי המורשת העולמית ברחבי העולם. הארגון נוסד בשנת 1965, הוא שוכן בפריז והוא מספק ייעוץ לוועדת המורשת העולמית בענייני תרבות. בארגון חברים כ-7,500 חברים שכולם, כמעט ללא יוצא מן הכלל, הם אנשי מקצוע בתחום האדריכלות, הארכאולוגיה, אדריכלות נוף, תכנון ערים, הנדסה, אמנות היסטורית וכדומה.
  • האיגוד הבינלאומי לשימור הטבע ומשאבי הטבע (International Union for the Conservation of Nature and Nature Resources או IUCN) הוא ארגון בינלאומי המוקדש לשימור משאבי הטבע, והוא מוכר בעיקר בזכות הכנת רשימת המינים בסכנת הכחדה וסיווג אזורים מוגנים. האיגוד נוסד ב-1948 והמטה שלו שוכן בשווייץ. בארגון חברות 82 מדינות, 111 סוכנויות ממשלתיות, מעל ל-800 ארגונים שאינם ממשלתיים ומומחים ומדענים ממדינות שונות העולם. האיגוד מייעץ לוועדת המורשת העולמית בנושאי טבע.
  • הגוף השלישי הוא המרכז הבינלאומי לחקר שימור ושיחזור אתרי תרבות (International Centre for the Study of the Preservation and Restoration of Cultural Property או ICCROM). זהו גוף בין-ממשלתי המעניק לוועדת המורשת העולמית הדרכה ואימון מקצועיים בתחומי השימור והשחזור.
  • גופים מיעצים נוספים כוללים את "ארגון ערי המורשת העולמית" (OWHC), "מועצת המוזיאונים הבינלאומית" (ICOM) ו"המרכז העולמי לניטור השימור" (WCMC). המשרד הנורדי למורשת העולם נוסד כתוצאה משיתוף פעולה בין אונסק"ו לבין נורווגיה ומושבו באוסלו. מטרתו העיקרית של המוסד הפועל מאז 1996 היא לקדם ולתרום לפעילויות של מורשת העולם בארצות הנורדיות.
דגל המורשת העולמית
דגל המורשת העולמית

ב-1992 הוקם מרכז המורשת העולמית של אונסק"ו המופקד על ארגון הישיבות השנתיות ועל מתן ייעוץ שוטף למדינות החברות בהכנת מועמדותם של אתרים. עוד מארגן המרכז סיוע טכני לפי בקשה ועוסק בתיאום הפעולות והדיווחים בענינם של אתרים הנמצאים בסיכון. בנוסף מארגן המוסד סמינרים וסדנאות, ומפתח חומר הדרכה, והוא מופקד גם על ניהולה של קרן המורשת העולמית.

בעצרת הכללית משתתפות כל המדינות החברות באמנה, והיא מתכנסת אחת לשנתיים ובוחרת את ועדת המורשת העולמית, בוחנת את מאזני קרן מורשת העולם ומכריעה וקובעת בענייני מדיניות.

קרן המורשת העולמית ממומנת, בין היתר, על ידי תרומות של המדינות החברות באמנה ושל גורמים אחרים וממכירת דברי דפוס אודות המורשת העולמית. תקציבה עומד על כארבעה מיליוני דולרים בשנה, והוא מיועד למימון בקשות סיוע של המדינות החברות באמנה, הזקוקות לכך. הכספים מוקצים בהתאם לדחיפות הבקשות ולחומרת הסיכונים הנשקפים לאתרים. מימון מוענק למדינות גם לצורכי הדרכה והכשרה, לצורכי חינוך וקידום מודעות ולצרכים נוספים.

רוצים לעזור?

ערכי מורשת עולמית חסרים בעמוד התפעולי של מיזם המורשת העולמית או ערכים לשיפור ברשימה שלהלן:


פורטל מומלץ