פורטל:המורשת העולמית
אתר מורשת עולמית הוא אתר שהוכרז על ידי ועדת המורשת העולמית של אונסק"ו כאתר הראוי לשימור בזכות חשיבותו המיוחדת למורשת המשותפת לאנושות. האסיפה הכללית של אונסק"ו החלה בתוכנית להגנה על אתרי מורשת עולמית עם ניסוח "האמנה בדבר הגנת המורשת הטבעית והתרבותית העולמית" ביום 16 בנובמבר 1972, ומכוחה הוקמה ועדת המורשת העולמית, האחראית על בחירת אתרים חדשים ופיקוח על ניהולם של האתרים שברשימה.
על מנת להיכלל ברשימת האתרים על המועמד להיות בעל ערך עולמי יוצא מהכלל ולעמוד לפחות באחד מעשרה הקריטריונים. אלו נחלקים לשתי קבוצות: שישה לאתרי תרבות וארבעה לאתרי טבע. אתר עשוי לשלב קריטריונים משתי הקבוצות ואז הוא מכונה "אתר מעורב". הניהול, ההגנה, האמינות והמצב התקין של האתרים נלקחים גם הם בחשבון, ומשנת 1992 נשקלים גם יחסי הגומלין בין האדם לבין הטבע באתרים.
עד כה אישררו 189 מדינות את האמנה. האתרים שברשימה יכולים, בכפוף לתנאים מסוימים, לזכות במימון ובסיוע כספי מקרן המורשת העולמית, ולהכללתו של אתר ברשימה נודעת גם חשיבות כלכלית ותדמיתית. בשנת 2016 כללה רשימה אתרי המורשת העולמית 1031 אתרים ב-164 מדינות וראשויות (כולל קוסובו והרשות הפלסטינית). 802 מהאתרים מוגדרים כאתרי תרבות, 197 כאתרי טבע ויתר 32 האתרים משלבים את שני התחומים.
הפארק הלאומי סגרמאטהה הוא פארק לאומי בהרי ההימלאיה בצפון-מזרחה של נפאל, ובו שוכן חלקו הדרומי של הר אוורסט, המכונה בסנסקריט "סגרמאטהה", או "אם היקום". הפארק הלאומי הוכרז ב-19 ביולי 1976, והוא משתרע על פני 1,148 קמ"ר בשטח ההררי והמבותר של ההימלאיה, בין גובה של 2,845 מטר ועד לשיאו של הר אוורסט בגובה של 8,848 מטר, המהווה את המקום הגבוה בעולם. נופו של הפארק הוא נופו של רכס ההימלאיה הצעיר מבחינה גאולוגית, של העמקים העמוקים המבתרים אותו ושל הקרחונים המכסים אותו. הקרחונים השוכנים בארבעת העמקים הגדולים בפארק, מזינים את הנהרות החותכים בסלעי המשקע ובשכבות הגרניט שמתחתיהם, ומתנקזים אל נהר דוד קוסי, המהווה בתורו חלק מאגן הניקוז של הגנגס. פסגות ההימלאיה התרוממו לגובהן בעקבות שני אירועי קימוט. תהליכי התרוממות הרכס נמשכים גם בהווה, אך בקצב איטי, ותהליכי בליה מנוגדים מביאים לשימורו של המצב הקיים. כ-69% משטח הפארק הם צחיחים ומשתרעים מעל גובה של 5,000 מטר. 28% משטחו הם אדמות מרעה, ויתר 3% מיוערים.
אתר המאובנים בצ'נגג'יאנג הוא אזור עשיר במאובנים האתר נחשף ב-1984, כאשר נתגלו בו מאובנים בשכבת פצלים,
באתר נתגלו מאובנים של כמעט כל המערכות המוכרות של בעלי חיים, ובסך הכול נתגלו בו בעלי חיים השייכים לכ-200 מינים. מעבר לעושר במינים מתבטאת ייחודיות האתר בכך שהמאובנים השתמרו בו בצורה יוצאת דופן. השתמרו רקמות רכות ואף בעלי חיים שגופם עשוי כולו רקמות רכות (בניגוד למאובנים נפוצים שמשמרים איברים קשים בלבד, דוגמת עצמות, קונכיות, צבתות וכו'), עובדה המאפשרת הצגה שלמה ומלאה של התפתחות החיים משום כך נחשב האתר לאחת מהתגליות החשובות ביותר במאה ה-20.
בישראל תשעה אתרי מורשת עולמית, שהוכרזו כולם בשל ערכם התרבותי. ועדת המורשת העולמית של אונסק"ו בישראל היא שמחליטה כל שנה אילו אתרים ישראלים יוגשו למועמדות להכרזה מתוך רשימת האתרים הטנטטיבית. אתרי המורשת העולמית בישראל נכון לשנת 2014:
- 1981 - העיר העתיקה בירושלים וחומותיה - צירופה של ירושלים לרשימת המורשת העולמית נעשה בהמלצת ירדן, וברשימת האתרים לא מצוינת המדינה שבתחומה או בשליטתה נמצאת העיר. העיר הוכרה כאתר מורשת עולמית בשל חשיבותה ליהדות, לנצרות ולאסלאם, ובזכות 220 אתרים מונומנטאליים השוכנים בה. ירושלים מוגדרת מאז שנת 1982 כאתר מורשת עולמית בסיכון.
- 2001 - העיר העתיקה בעכו נבחרה כאתר מורשת עולמית בזכות היותה נושבת מאז התקופה הפניקית, בשל המבנים הצלבניים שבה ובזכות המתאר העות'מאני השמור של העיר העתיקה.
- 2001 - מצדה הוכרה כאתר מורשת עולמית בשל יופיה הטבעי ובשל חשיבותה ההיסטורית בתולדות עם ישראל.
- 2003 - העיר הלבנה של תל אביב הוקמה לפי תוכנית גדס בין שנות ה-30 לשנות ה-50. חשיבותה בריכוז של מאות מבנים בסגנון האדריכלות הבינלאומית השוכנים במרכזה של העיר.
- 2005 - התלים המקראיים משמשים דוגמה להתיישבות בארץ ישראל מתקופת הברונזה ומתקופת הברזל. התילים הם תל באר שבע, תל חצור ותל מגידו.
- 2005 - דרך הבשמים הכוללת את הערים הנבטיות עבדת, ממשית, חלוצה ושבטה וכן מספר מצודות וחאנים בנגב. אתרים אלה הם עדות לסחר הבשמים בין חצי האי ערב לים התיכון בין המאה ה-3 לפנה"ס למאה ה-2.
- 2008 - המקומות הבהאים ה"קדושים" בחיפה והגליל המערבי הוכרזו כאתר מורשת עולמית בשל חשיבותם העמוקה לדת הבהאית ולמסורת העלייה לרגל הנהוגה בה.
- 2012 - אתרי נחל מערות, ובהם מערת תנור, מערת גמל, מערת הנחל ומערת הגדי, הוכרזו כאתר מורשת עולמית, בשל כך שהם מייצגים אלפי שנות התפתחות אנושית, ובכלל זה נמצאו בהם ממצאים בתחום הקבורה, אדריכלות האבן המוקדמת וממצאים הנוגעים למעבר מחברת ציידים-לקטים לחברה הנסמכת על חקלאות.
- 2014 - הגן הלאומי בית גוברין - מרשה הכולל את האתרים מרשה ובית גוברין, הוכרזו כאתר מורשת עולמית בזכות עולם המערות התת-קרקעיות השוכן בהם, ואשר מייצגות אלפיים שנות שימוש. מערות אלה מהוות דוגמה יוצאת דופן להתיישבות אנושית ולשימושי קרקע מסורתיים.
- 2015 - בית שערים הוכרזה כאתר מורשת עולמית בשל מעמדה כאתר הקבורה היהודי החשוב ביותר, לאחר ירושלים, לאחר מרד בר כוכבא.
נכון לשנת 2016 אין בישראל אתרי מורשת עולמית שהוכרו בזכות ערכם הטבעי. שלוש הערים הגדולות כלולות ברשימת המורשת העולמית, והעיר עכו היא האתר היחיד בישראל המופיע בשתי הכרזות שונות ברשימה.
ברשימת האתרים הטנטטיבית בישראל נכללו בשנת 2014 האתרים: הר ארבל - כולל קרני חיטין ומתחם נבי שועייב, בית שאן, קיסריה, דגניה א ונהלל, בתי כנסת מוקדמים בגליל, חורבת מנים, ארץ המכתשים בנגב, הכנרת ואתריה, כולל כורזים, כפר נחום ועין שבע (טבחה), המבצרים הצלבניים: מונפורט, כוכב הירדן, מבצר עתלית ואפולוניה, וכן בעכו ובקיסריה, הר כרכום, הרחבת ההכרזה על העיר העתיקה בירושלים כך שתקיף גם את הר ציון, מסעות אותו האיש והשליחים בגליל, נתיבי נדידת הציפורים לאורך בקעת הירדן ועמק החולה, תמנע, המסגד הלבן ברמלה, תל דן ומקורות הירדן.
תוניסיה ידעה לאורך השנים תרבויות רבות. התרבות הפיניקית, התרבות הפונית ששיאה בעיר המדינה קרתגו שהתחרתה עם הרומים על השליטה באגן הים התיכון, התרבות הרומית, והתרבות המוסלמית. כל אחת הותירה אחריה אתרי מורשת מרהיבים.
התרבות הפונית, תרבות הסוחרים והלוחמים הקרובים לכנענים ולעברים, העתיקה בתרבויות תוניסיה, מיוצגת בעיר קרקואן בקצה המערבי של חצי האי שריק בתוניסיה של ימינו. העיר הפונית השתמרה במצבה בעת חורבנה מבלי שתרבויות מאוחרות יותר הקימו בה יישוב חדש. העיר נהרסה על ידי הרומאים וננטשה לעד בשנת 250 לפנה"ס לערך, במהלך המלחמה הפונית הראשונה. בשנת 1985 הוכרז המקום כאתר מורשת עולמית.
שיאה של התרבות הפונית מיוצג על ידי העיר קרתגו ששרידיה שוכנים לחופו של הים התיכון בשטח העירוני הבנוי של העיר תוניס, בירת תוניסיה. שלא כקרקואן נמצאות כאן בעיקר עתיקות מן התקופה הרומית, ומעט מאוד מן העיר הפונית שנהרסה עד היסוד על ידי הרומים. המקום הוכרז כאתר מורשת עולמית בשנת 1979. עתיקות רומיות מרשימות נמצאות גם באמפיתיאטרון באל ג'ם המוכרז כאתר מורשת עולמית משנת 1979. היסטוריה של יישוב רצוף מהתקופה הפונית, ההלניסטית, הנומידית, הרומית ועד התקופה הביזנטית ניתן לראות בדוגה המוכרזת כאתר מורשת עולמי משנת 1997. בנייה מרשימה מהתקופה האיסלמית, והמחשה ויזואלית מרשימה לעוצמה ולכוח של האסלאם במפגש עם אוכלוסיית צפון אפריקה, עם סגנון הבנייה הייחודי, הארמונות, השערים המעוטרים, המסגדים, החומות ובתי הלימוד הערבים (מדרסות), ניתן לראות בשלושת האתרים קירואן ורובע המדינה בסוסה המוכרזות שתיהן כאתרי מורשת עולמית מאז 1988, ועיר הבירה תוניס המוכרזת כאתר מורשת עולמי משנת 1997.
אך תוניסיה זכתה גם לאתר מורשת עולמי המציג את יופיו של עולם הטבע במדינה. הפארק הלאומי אישקל שהוכרז כאתר מורשת עולמי בשנת 1980, הוא השריד הטבעי האחרון לשרשרת אגמים שהשתרעה בעבר לרוחב צפון אפריקה. ייחודו של הפרק, והאגם שבמרכזו, הוא במגוון סוגי הציפורים הנודדות המוצאות בו מקום למנוחה ולקינון. הפרק הוכרז כאתר מורשת עולמי המצוי בסכנה, בשל ניצול מימיו של האגם לצרכים חקלאיים, ובניית סכרים בסמוך לו. לכל אתרי המורשת העולמית בתוניסיה.
האימפריה הפורטוגזית
למושבותיה ולמאחזיה של האימפריה הפורטוגזית חלק נכבד ברשימת אתרי המורשת העולמית. הריסות כנסיית סאו פאולו הן אחד מסמליה הידועים של מקאו, שמרכזה ההיסטורי הוכרז בשנת 2005 כאתר מורשת עולמית. מקאו הייתה מושבה פורטוגזית באופן רשמי מאמצע המאה ה-19 ועד שנת 1999 עת הושבה לריבונות הרפובליקה העממית של סין, אך המאחז הפורטוגזי בה החל מאות שנים קודם לכן. במרכז העיר מספר אתרים כמו כיכר "לאל סנאדו" ומבנה הסנאט השוכן בה, ומספר כנסיות כמו כנסיית אנטוניוס ה"קדוש" המשמשים כולם כעדות לתקופה זו. בסרי לנקה שוכנת העיר גאלה שנוסדה כמושבה פורטוגזית בסוף המאה ה-16. אומנם רוב אתריה ההיסטוריים של העיר הוקמו בידי ההולנדים לאחר שכבשו את המקום בשנת 1640, אך הקפלה הפרנציסקנית אשר הוקמה בשנת 1543 שרדה מהתקופה הפורטוגזית.
בצפון אפריקה הותירו הפורטוגזים את חותמם בעיר המרוקאית אל-ג'דידה, אותה כינו בשם "מזאגאן". היא הוקמה על ידיהם בשנת 1502 והם שלטו בה עד 1769. כאשר פינו אותה לפי הסכם השלום שחתמו עם הסולטאן המקומי, נאסר על הפורטוגזים להוציא רכוש מהעיר. תחת זאת הם מיקשו את חומות העיר ופוצצו אותן עם הגעת המרוקאים. הפיצוצים גרמו לאבדות כבדות ולהרס חלק מהביצורים, אולם תוכנית המתאר של העיר המבוצרת ורוב המבנים מתקופת הפורטוגזים נותרו על כנם עד היום.
המצודה הפורטוגזיות סאו ז'ורז'ה דה מינה שהעניקה את שמה לעיר אלמינה בגאנה בה היא שוכנת, הוקמה בהוראת המלך ז'ואו השני ב-1482. עם השלמת המצודה הפכה אלמינה לעיר לכל דבר, ומונה לה מושל. סחר הזהב במקום התפתח והגיע בשיאו בתחילת המאה ה-16, לכעשירית מאספקת הזהב העולמי. בנוסף הפכה אלמינה למוקד חשוב בסחר עבדים, וראשי שבטים אפריקאים הביאו למקום עבדים וסחרו בהם בתמורה לטקסטיל, לסוסים ולמוצרים אחרים. העבדים הוחזקו במצודה לפני שיצאו למסעם לברזיל ולמושבות פורטוגזיות אחרות.
עד הגעתם של הפורטוגזים לזנזיבר שבמזרח אפריקה ב-1503, הייתה בירתה סטון טאון כפר קטן, והסוחרים הערבים שפקדו את האי העדיפו לעגון את ספינותיהם בנמלים אחרים. הפורטוגזים הקימו בסטון טאון את עיר הנמל המרכזית באי, ושלטו בזנזיבר קרוב למאתיים שנה. עם זאת בסטון טאון נותרו רק שרידים מועטים לשלטונם, ובהם כנסיית אבן קטנה ותותחים שיוצרו בפורטוגל במאה ה-16, ומוצבים כיום בחזית בית הפלאים.
באמריקה הדרומית הקימו הפורטוגזים את קולוניה דל סקרמנטו הנמצאת כיום באורוגוואי. העיר נוסדה ב-1680 על ידי מושל ריו דה ז'ניירו הפורטוגזי במצוות הכתר הפורטוגזי, אשר ביקש לחזק את אחיזתו בריו דה לה פלטה. הרובע ההיסטורי של העיר נבנה בידי הפורטוגזים במאה ה-17, ורחובותיו מרוצפים באבן. שטחו כ-16 הקטאר והוא מוקף במים מכל עבריו לבד מצידו המזרחי שלאורכו השתרעו בעבר ביצורים. במרכזו של הרובע העתיק שוכנת הכיכר המרכזית וסביבה מבנים רבים מהמאות ה-17 עד ה-19. על המבנים הבולטים בעיר נמנים שער הרמה עשוי עץ, המגדלור, הריסות מנזר פרנציסקוס הקדוש וכנסיית מרטיס שנבנתה בין השנים 1695-1699 והיא העתיקה במדינה.
רשימת אתרי המורשת העולמית בסיכון היא רשימה דינמית שמנוהלת על ידי ועדת המורשת העולמית הן בישיבותיה השנתיות והן כעניין שבשגרה. אתרים אלה זוכים לתשומת לב רבה, וועדת המורשת העולמית נעזרת בגופים מקצועיים ובמדינות בהן שוכנים האתרים כדי להעריך את מידת הסיכון הנשקפת להם, לנסח כללים ודרכי פעולה לשינוי המצב ולאכוף אותם. כאשר מצב הסיכון חולף, מתבטלת גם הכרזתו של המקום כאתר בסיכון.
הסיבות להכללתו של אתר מסוים בסיכון הן מגוונות. לעתים מדובר במלחמה או בפעילות אנושית אחרת הפוגעת בערכו התרבותי או הטבעי של אתר, כמו בענינם של מנזר ויסוקי דצ'אני ושלושת אתרי ימי הביניים האחרים בקוסובו, ולעתים מדובר בהזנחה גרידא כמו בענינה של העיר ההיסטורית קילווה קיסיוואני בטנזניה (שהוצאה מרשימת הסיכון ב-2014), או העיר זביד בתימן. פגעי טבע כמו סופות, הצפות ורעידות אדמה, כמו זו שארעה בעיר בם באיראן בשנת 2003, עשויים לגרום גם הם להתדרדרות מצבו של אתר מורשת עולמית ולהביא להוספתו אל רשימת האתרים בסיכון.
מדינות שאשררו את "האמנה בדבר הגנת המורשת הטבעית והתרבותית העולמית" עשויות לפנות אל ועדת המורשת העולמית ולבקש את הכללתו של אתר השוכן בתחומן ברשימת האתרים בסיכון, וזאת כדי לזכות בסיוע כספי ומקצועי לשיפור מצבו. כך לדוגמה פנתה סנגל אל ועדת המורשת העולמית וביקשה להכריז על הפארק הלאומי ניוקולו-קובה כעל אתר בסיכון. לעתים המדינה עצמה בה שוכן האתר גורמת לנזק לאתר, וייתכן שהמקרה הידוע ביותר הוא הפיצוץ היזום של פסלי בודהה בבמיאן באפגניסטן בידי שלטון הטליבאן בשנת 2001. ענינה של העיר העתיקה בירושלים חריג גם הוא. העיר הוכרזה כאתר מורשת עולמית בשנת 1981 לבקשת ירדן, ושנה לאחר מכן הוכללה ברשימת האתרים בסיכון.
הן בם והן פסלי בודהה בבמיאן הם דוגמאות למצב בו ההכרזה על המקום כאתר מורשת עולמית ארעה לאחר שהנזק כבר נגרם, ועל כן הם הוספו לרשימת האתרים בסיכון מייד עם ההכרזה. לפי הכללים, במקרים קיצוניים ביותר ניתן לבטל את ההכרזה, אך פעולה זו בוצעה פעמיים בלבד. בפעם הראשונה בוטלה ההכרזה של מקלט הראם הלבן בעומאן בשנת 2007, לאחר שהמדינה החליטה באופן חד-צדדי לצמצם את שטח השמורה ב-90% ואוכלוסיית הראמים התדלדלה מ-450 ל-65 פריטים בלבד. הפעם השנייה הייתה בשנת 2009 כאשר הוסרה ההכרזה של עמק האלבה בדרזדן בגלל הקמת גשר על נהר אלבה ממזרח למרכזה של דרזדן.
ארגון אונסק"ו הוא ארגון החינוך, המדע והתרבות של האומות המאוחדות. זוהי סוכנות מקצועית שנוסדה ב-16 בנובמבר 1945, ומטרתה המוצהרת היא, לתרום לשלום ולביטחון על ידי קידום שיתוף פעולה בינלאומי בתחומי החינוך, המדע והתרבות. כאשר הוסכם על נוסחה של האמנה בדבר הגנת המורשת הטבעית והתרבותית העולמית, היא אומצה על ידי האסיפה הכללית של אונסק"ו ב-1972, ומכוחה הוקמה ועדת המורשת העולמית, האחראית על בחירת אתרים חדשים ופיקוח על ניהולם של האתרים שברשימה. ועדת המורשת העולמית מורכבת מנציגי 21 מדינות הנבחרות למשך תקופה של עד שש שנים, והיא נעזרת לשם פעולתה בשלושה גופים מייעצים עיקריים ובמספר גופים נוספים:
- הוועדה הבינלאומית למונומנטים ולאתרים (International Council on Monuments and Sites או ICOMOS) הוא ארגון מקצועי הפועל לשימור ולהגנת אתרי המורשת העולמית ברחבי העולם. הארגון נוסד בשנת 1965, הוא שוכן בפריז והוא מספק ייעוץ לוועדת המורשת העולמית בענייני תרבות. בארגון חברים כ-7,500 חברים שכולם, כמעט ללא יוצא מן הכלל, הם אנשי מקצוע בתחום האדריכלות, הארכאולוגיה, אדריכלות נוף, תכנון ערים, הנדסה, אמנות היסטורית וכדומה.
- האיגוד הבינלאומי לשימור הטבע ומשאבי הטבע (International Union for the Conservation of Nature and Nature Resources או IUCN) הוא ארגון בינלאומי המוקדש לשימור משאבי הטבע, והוא מוכר בעיקר בזכות הכנת רשימת המינים בסכנת הכחדה וסיווג אזורים מוגנים. האיגוד נוסד ב-1948 והמטה שלו שוכן בשווייץ. בארגון חברות 82 מדינות, 111 סוכנויות ממשלתיות, מעל ל-800 ארגונים שאינם ממשלתיים ומומחים ומדענים ממדינות שונות העולם. האיגוד מייעץ לוועדת המורשת העולמית בנושאי טבע.
- הגוף השלישי הוא המרכז הבינלאומי לחקר שימור ושיחזור אתרי תרבות (International Centre for the Study of the Preservation and Restoration of Cultural Property או ICCROM). זהו גוף בין-ממשלתי המעניק לוועדת המורשת העולמית הדרכה ואימון מקצועיים בתחומי השימור והשחזור.
- גופים מיעצים נוספים כוללים את "ארגון ערי המורשת העולמית" (OWHC), "מועצת המוזיאונים הבינלאומית" (ICOM) ו"המרכז העולמי לניטור השימור" (WCMC). המשרד הנורדי למורשת העולם נוסד כתוצאה משיתוף פעולה בין אונסק"ו לבין נורווגיה ומושבו באוסלו. מטרתו העיקרית של המוסד הפועל מאז 1996 היא לקדם ולתרום לפעילויות של מורשת העולם בארצות הנורדיות.
ב-1992 הוקם מרכז המורשת העולמית של אונסק"ו המופקד על ארגון הישיבות השנתיות ועל מתן ייעוץ שוטף למדינות החברות בהכנת מועמדותם של אתרים. עוד מארגן המרכז סיוע טכני לפי בקשה ועוסק בתיאום הפעולות והדיווחים בענינם של אתרים הנמצאים בסיכון. בנוסף מארגן המוסד סמינרים וסדנאות, ומפתח חומר הדרכה, והוא מופקד גם על ניהולה של קרן המורשת העולמית.
בעצרת הכללית משתתפות כל המדינות החברות באמנה, והיא מתכנסת אחת לשנתיים ובוחרת את ועדת המורשת העולמית, בוחנת את מאזני קרן מורשת העולם ומכריעה וקובעת בענייני מדיניות.
קרן המורשת העולמית ממומנת, בין היתר, על ידי תרומות של המדינות החברות באמנה ושל גורמים אחרים וממכירת דברי דפוס אודות המורשת העולמית. תקציבה עומד על כארבעה מיליוני דולרים בשנה, והוא מיועד למימון בקשות סיוע של המדינות החברות באמנה, הזקוקות לכך. הכספים מוקצים בהתאם לדחיפות הבקשות ולחומרת הסיכונים הנשקפים לאתרים. מימון מוענק למדינות גם לצורכי הדרכה והכשרה, לצורכי חינוך וקידום מודעות ולצרכים נוספים.
- WHTour - אוסף של תמונות 360 מעלות של כ-300 אתרי מורשת עולמית (דורש פלאש).
- World Heritage Periodicals - פרסומי מרכז המורשת העולמית של אונסק"ו.
- אתר הוועד הישראלי לאונסק"ו - עם מידע רב בעברית.
- קובץ kmz. ל-Google Earth - המכיל את כל אתרי המורשת העולמית - הורדה או צפייה עם Google Maps.
- UNESCO World Heritage List - אתר המציע ניווט נוח בין אתרי המורשת העולמית, ומעניק מידע על כל אתר ואתר.
- Friends of World Heritage - אתר אגודת הידידים של המורשת העולמית.
- World Heritage Site - אתר המוקדש לרשמים פרטיים של מבקרים באתרי המורשת העולמית.
- הרשימה הטנטטיווית - מכאן יבחרו אתרי המורשת העולמית הבאים.
רוצים לעזור?
ערכי מורשת עולמית חסרים בעמוד התפעולי של מיזם המורשת העולמית או ערכים לשיפור ברשימה שלהלן:
| פורטל מומלץ | |