פורטל:המורשת העולמית
![](https://upload.wikimedia.org/wikipedia/commons/thumb/f/f5/P_Moai.png/125px-P_Moai.png)
אתר מורשת עולמית הוא אתר שהוכרז על ידי ועדת המורשת העולמית של אונסק"ו כאתר הראוי לשימור בזכות חשיבותו המיוחדת למורשת המשותפת לאנושות. האסיפה הכללית של אונסק"ו החלה בתוכנית להגנה על אתרי מורשת עולמית עם ניסוח "האמנה בדבר הגנת המורשת הטבעית והתרבותית העולמית" ביום 16 בנובמבר 1972, ומכוחה הוקמה ועדת המורשת העולמית, האחראית על בחירת אתרים חדשים ופיקוח על ניהולם של האתרים שברשימה.
על מנת להיכלל ברשימת האתרים על המועמד להיות בעל ערך עולמי יוצא מהכלל ולעמוד לפחות באחד מעשרה הקריטריונים. אלו נחלקים לשתי קבוצות: שישה לאתרי תרבות וארבעה לאתרי טבע. אתר עשוי לשלב קריטריונים משתי הקבוצות ואז הוא מכונה "אתר מעורב". הניהול, ההגנה, האמינות והמצב התקין של האתרים נלקחים גם הם בחשבון, ומשנת 1992 נשקלים גם יחסי הגומלין בין האדם לבין הטבע באתרים.
עד כה אישררו 189 מדינות את האמנה. האתרים שברשימה יכולים, בכפוף לתנאים מסוימים, לזכות במימון ובסיוע כספי מקרן המורשת העולמית, ולהכללתו של אתר ברשימה נודעת גם חשיבות כלכלית ותדמיתית. בשנת 2016 כללה רשימה אתרי המורשת העולמית 1031 אתרים ב-164 מדינות וראשויות (כולל קוסובו והרשות הפלסטינית). 802 מהאתרים מוגדרים כאתרי תרבות, 197 כאתרי טבע ויתר 32 האתרים משלבים את שני התחומים.
![](https://upload.wikimedia.org/wikipedia/he/thumb/c/c6/PMPPP2.jpg/750px-PMPPP2.jpg)
![](https://upload.wikimedia.org/wikipedia/commons/b/bf/Article.gif)
![](https://upload.wikimedia.org/wikipedia/commons/thumb/a/ac/Malpelo_island_NOAA.jpg/175px-Malpelo_island_NOAA.jpg)
מלפלו הוא אי באוקיינוס השקט, 362 ק"מ דרומית לפנמה ו-378 ק"מ מערבית לקולומביה. שטחו של האי 0.35 קמ"ר, והוא שייך לקולומביה. האי אינו מיושב, אך ב-1986 הוקם בו בסיס של חיל הים הקולומביאני. האי נוצר כתוצאה מטקטוניקת הלוחות, בהיותו בתפר שבין לוח נסקה ללוח קוקוס, לפני 17 עד 20 מיליון שנים פיזיות, והוא גדל מאז בעקביות. האי ממוקם כ-4 מעלות צפונית לקו המשווה, באזור הטרופי, והאקלים בו טרופי ולח. הלחות הרבה השוררת בו גורמת לערפילים האופפים אותו לעיתים קרובות. על אף שהאי נראה כסלע חשוף, הוא אינו צחיח לחלוטין, וגדלים בו, הגם שבדלילות, חזזיות, טחבי עלים ושרכים. כ-80,000 עופות ימיים מקננים במלפלו, והם מאפשרים היווצרות גואנו. עולם החי הימי עשיר במיוחד וכולל 17 מיני אלמוגים, 130 מיני רכיכות, 267 מיני סרטנאים ו-395 מיני דגים, בהם ארבעה מינים אנדמיים. אוכלוסיית הדגים מזינה מספר רב של כרישים שהקנו לאי את עיקר פרסומו.
![oredlichia intermedia](https://upload.wikimedia.org/wikipedia/commons/thumb/d/de/Eoredlichia_intermedia_Chengjiang.jpg/150px-Eoredlichia_intermedia_Chengjiang.jpg)
אתר המאובנים בצ'נגג'יאנג הוא אזור עשיר במאובנים האתר נחשף ב-1984, כאשר נתגלו בו מאובנים בשכבת פצלים,
באתר נתגלו מאובנים של כמעט כל המערכות המוכרות של בעלי חיים, ובסך הכול נתגלו בו בעלי חיים השייכים לכ-200 מינים. מעבר לעושר במינים מתבטאת ייחודיות האתר בכך שהמאובנים השתמרו בו בצורה יוצאת דופן. השתמרו רקמות רכות ואף בעלי חיים שגופם עשוי כולו רקמות רכות (בניגוד למאובנים נפוצים שמשמרים איברים קשים בלבד, דוגמת עצמות, קונכיות, צבתות וכו'), עובדה המאפשרת הצגה שלמה ומלאה של התפתחות החיים משום כך נחשב האתר לאחת מהתגליות החשובות ביותר במאה ה-20.
בישראל תשעה אתרי מורשת עולמית, שהוכרזו כולם בשל ערכם התרבותי. ועדת המורשת העולמית של אונסק"ו בישראל היא שמחליטה כל שנה אילו אתרים ישראלים יוגשו למועמדות להכרזה מתוך רשימת האתרים הטנטטיבית. אתרי המורשת העולמית בישראל נכון לשנת 2014:
- 1981 - העיר העתיקה בירושלים וחומותיה - צירופה של ירושלים לרשימת המורשת העולמית נעשה בהמלצת ירדן, וברשימת האתרים לא מצוינת המדינה שבתחומה או בשליטתה נמצאת העיר. העיר הוכרה כאתר מורשת עולמית בשל חשיבותה ליהדות, לנצרות ולאסלאם, ובזכות 220 אתרים מונומנטאליים השוכנים בה. ירושלים מוגדרת מאז שנת 1982 כאתר מורשת עולמית בסיכון.
- 2001 - העיר העתיקה בעכו נבחרה כאתר מורשת עולמית בזכות היותה נושבת מאז התקופה הפניקית, בשל המבנים הצלבניים שבה ובזכות המתאר העות'מאני השמור של העיר העתיקה.
- 2001 - מצדה הוכרה כאתר מורשת עולמית בשל יופיה הטבעי ובשל חשיבותה ההיסטורית בתולדות עם ישראל.
- 2003 - העיר הלבנה של תל אביב הוקמה לפי תוכנית גדס בין שנות ה-30 לשנות ה-50. חשיבותה בריכוז של מאות מבנים בסגנון האדריכלות הבינלאומית השוכנים במרכזה של העיר.
- 2005 - התלים המקראיים משמשים דוגמה להתיישבות בארץ ישראל מתקופת הברונזה ומתקופת הברזל. התילים הם תל באר שבע, תל חצור ותל מגידו.
- 2005 - דרך הבשמים הכוללת את הערים הנבטיות עבדת, ממשית, חלוצה ושבטה וכן מספר מצודות וחאנים בנגב. אתרים אלה הם עדות לסחר הבשמים בין חצי האי ערב לים התיכון בין המאה ה-3 לפנה"ס למאה ה-2.
- 2008 - המקומות הבהאים ה"קדושים" בחיפה והגליל המערבי הוכרזו כאתר מורשת עולמית בשל חשיבותם העמוקה לדת הבהאית ולמסורת העלייה לרגל הנהוגה בה.
- 2012 - אתרי נחל מערות, ובהם מערת תנור, מערת גמל, מערת הנחל ומערת הגדי, הוכרזו כאתר מורשת עולמית, בשל כך שהם מייצגים אלפי שנות התפתחות אנושית, ובכלל זה נמצאו בהם ממצאים בתחום הקבורה, אדריכלות האבן המוקדמת וממצאים הנוגעים למעבר מחברת ציידים-לקטים לחברה הנסמכת על חקלאות.
- 2014 - הגן הלאומי בית גוברין - מרשה הכולל את האתרים מרשה ובית גוברין, הוכרזו כאתר מורשת עולמית בזכות עולם המערות התת-קרקעיות השוכן בהם, ואשר מייצגות אלפיים שנות שימוש. מערות אלה מהוות דוגמה יוצאת דופן להתיישבות אנושית ולשימושי קרקע מסורתיים.
- 2015 - בית שערים הוכרזה כאתר מורשת עולמית בשל מעמדה כאתר הקבורה היהודי החשוב ביותר, לאחר ירושלים, לאחר מרד בר כוכבא.
נכון לשנת 2016 אין בישראל אתרי מורשת עולמית שהוכרו בזכות ערכם הטבעי. שלוש הערים הגדולות כלולות ברשימת המורשת העולמית, והעיר עכו היא האתר היחיד בישראל המופיע בשתי הכרזות שונות ברשימה.
ברשימת האתרים הטנטטיבית בישראל נכללו בשנת 2014 האתרים: הר ארבל - כולל קרני חיטין ומתחם נבי שועייב, בית שאן, קיסריה, דגניה א ונהלל, בתי כנסת מוקדמים בגליל, חורבת מנים, ארץ המכתשים בנגב, הכנרת ואתריה, כולל כורזים, כפר נחום ועין שבע (טבחה), המבצרים הצלבניים: מונפורט, כוכב הירדן, מבצר עתלית ואפולוניה, וכן בעכו ובקיסריה, הר כרכום, הרחבת ההכרזה על העיר העתיקה בירושלים כך שתקיף גם את הר ציון, מסעות אותו האיש והשליחים בגליל, נתיבי נדידת הציפורים לאורך בקעת הירדן ועמק החולה, תמנע, המסגד הלבן ברמלה, תל דן ומקורות הירדן.
![](https://upload.wikimedia.org/wikipedia/commons/thumb/9/9e/Flag_of_Japan.svg/langhe-200px-Flag_of_Japan.svg.png)
יפן התברכה בשפע של אתרי תרבות העוסקים במגוון פניה של התרבות היפנית. טירת הימג'י היא טירה בעיר הימג'י במערב יפן, הנחשבת לאחת הטירות הידועות והיפות ששרדו במדינה. בטירה המכונה גם "הטירה הלבנה" על שום צבע קירותיה החיצוניים, 82 מבני עץ המקיפים את ה"דונג'ון", המגדל המבוצר המרכזי. הטירה הנוכחית נבנתה במאה ה-16 והיא שמורה היטב ונחשבת לדגם מייצג של טירות יפניות. סביב ה"דונג'ון" הנישא לגובה של חמש קומות משתרעים מבנים וגנים על שטח רבוע מוקף תעלת מים, שאורכו ורוחבו מגיעים לכ-500 מטר. המבנה המרכזי מוקף במבוך של פרוזדורים שחלקם אינם מובילים לשום מקום, דבר שאיפשר לאכן פולשים אפשריים ולטווח אותם. עם זאת, הטירה מעולם לא הותקפה באופן שאיפשר לבחון את יעילות הגנתה.
![שירקאווה-גו](https://upload.wikimedia.org/wikipedia/commons/thumb/9/95/Shirakawa-go.jpg/200px-Shirakawa-go.jpg)
מקדש השינטו באיצוקושימה הוא מקדש על אי קטן בים יפן הפנימי, מערבית להירושימה שבמערב המדינה. המקדש שוכן במפרץ קטן ורדוד ומוחבר אל מימי הים במצר ים קטן. המקדש נודע בזכות הטוריאי ה"צף" שממוקם בחזיתו ואשר שימש שער לבאים אל האתר מכיוון הים. בעת שפל מתגלה קרקעיתם של המפרצון ושל מצר הים, וניתן לגשת אל הטוריאי ברגל. בשעת גאות מסתירים המים את יסודותיו של הטוריאי, ועל כן הוא מתואר כצף על המים.
איוואמי גינזאן הוא מכרה כסף בעיר אודה באי הונשו. המכרה ו-13 אתרים נוספים הקשורים בכריית כסף, ייצורו ובהובלתו נוספו לרשימת אתרי מורשת עולמית של אונסק"ו בשנת 2007, והם משתרעים על שטח כולל של 442 הקטאר. המכרה נפתח בשנת 1526 על ידי סוחר יפני בשם קאמיָה ג'וטֵיי, ושיא תפוקתו הייתה בתחילת המאה ה-17, כאשר נכרו בו כ-38 טון כסף בשנה, שהיוו כשליש מהתפוקה העולמית. בכסף מהמכרה השמתמשו בעיקר להטבעת מטבעות, ועל כן היה נושא למלחמות מרובות, עד אשר שוגונות טוקוגאווה נטלה את השליטה עליו בשנת 1600. כריית כסף במכרה הופסקה במאה ה-19 בשל אי עמידה בתחרות עם מכרות אחרים.
שירקאווה-גו וגוקאיאמה הוא שם קיבוצי למספר כפרים הנודעים בבתי הגאשו-זוקורי, שמשמעות שמם היא "ידיים שלובות בתפילה", וזאת על שום גגותיהם המחודדים הנדמים לידיים בתנוחת תפילה. בתי הגאשו-זוקורי מתאפיינים בגג קש מחודד ומשופע, שנחשב לעמיד ובה בעת מונע מהשלג הכבד שיורד באזור במהלך חודשי החורף מלהיערם עליו. הגגות נתמכו לעיתים בעמודים עשויים מעץ אשוח, ובתי המשפחות האמידות גדולים למדי ויש בהם שלוש או ארבע קומות כך שיכלו לשכן משפחות מורחבות ולעיתים עד שלושים איש. עליית הגג שימשה לעיתים מזומנות לגידול טוואי המשי בעוד שקומת הכניסה שימשה להפקת אשלגן חנקתי לייצור אבק שרפה.
אנדרטת השלום בהירושימה היא מונומנט מסוג שונה לחלוטין. המקום המכונה לרוב בכינוי "הכיפה האטומית" או "כיפת הפצצה", הוקם בראשית המאה ה-20 ושימש כמרכז תערוכות וכנסים עירוני. ב-6 באוגוסט 1945, בשלהי מלחמת העולם השנייה, הטילה ארצות הברית פצצה אטומית על הירושימה שהתפוצצה במרחק 160 מטרים בלבד מהבניין. בניין זה היה למבנה הקרוב ביותר למוקד הפיצוץ ששרד לפחות בחלקו, וזאת בשל העובדה שהדף הפיצוץ הגיע מכיוון כמעט אנכי. ממשלת יפן החליטה לא לשפץ הבניין אלא להפוך אותו לאנדרטה להפצצה האטומית ולסמל של תקווה לשלום העולם ולהתפרקות מנשק גרעיני. עוד ראויים לציון האתרים ההיסטוריים בקיוטו העתיקה, חצי האי קיאי והעיר ניקו ומקדשיה. לכל אתרי המורשת העולמית ביפן.
מסילות רכבת
מספר מסילות רכבת הרריות זכו להכרה כאתר מורשת עולמית, בשל הישגיהן בתחום ההנדסה האזרחית והאדריכלות ובשל נופן עוצר הנשימה. ברחבי הודו לבדה יש שלוש מסילות רכבת כאלה שהוכללו בהדרגה ברשימת אתרי המורשת העולמית, החל ב-1999 תחת השם הקיבוצי "הרכבות ההרריות בהודו". ראשונה הייתה מסילת דרג'ילינג ההימלאית שכינויה הוא "רכבת צעצוע". זוהי מסילה צרה מאד ברוחב של 610 מ"מ בלבד ובאורך של 86 ק"מ במדינת מערב בנגל בהודו. היא נסללה בין 1879 ל-1881, והיא מטפסת מגובה של כ-100 מטר מעל פני הים בסיליגורי עד לגובה של כ-2,200 מטר בדרג'ילינג. בשנת 2005 נוספה להכרזה גם מסילת נילג'ירי ההררית שבמדינת טאמיל נאדו. מסילה זו שאורכה כ-45 ק"מ, חוצה מסיב הררי ועולה תוך כדי כך מגובה של 326 מטר עד לגובה של 2,203 מטר. כדי להתגבר על שיפועי ההרים הוצע להקים בקטע מהמסילה גלגל שיניים שיניע את הרכבות במעלה ההר וימנע את החלקתן במדרון. השיטה שאומצה היא זו שיושמה בהקמת הרכבת בהר ריגי שבשווייץ. עבודות הסלילה החלו בשנת 1891 והקו נחנך ב-1908. בשנת 2008 נוספה להכרזה מסילת רכבת שלישית בהודו - מסילת קאלקה-שימלה.
![תרשים שיפוע של מסילת ברנינה](https://upload.wikimedia.org/wikipedia/commons/thumb/b/bd/BerninaHe.png/200px-BerninaHe.png)
גם בהרי האלפים באירופה יש שלוש מסילות רכבת הרריות המוכרזות כאתר מורשת עולמית. מסילת זמרינג האוסטרית היוצאת מגלוגניץ וחוצה את מעבר זמרינג למירצושלאג, הייתה הראשונה שחצתה רכס בהרי האלפים, והיא נחשבת כמסילה ההררית הראשונה בעולם. המסילה היא חלק מרשת המסילות של הרכבת הדרום-אוסטרית והיא מקשרת בין הבירה וינה לבין נמל טריאסטה באיטליה. בעת סלילת המסילה נמל טריאסטה היה נמל הים היחיד בשליטת האימפריה האוסטרו-הונגרית והוא משמש לאוסטריה עד היום כמוצא מרכזי לים.
בשנת 2008 הוכרזו שתי מסילות רכבת של הרכבת הרטית בשווייץ כאתר מורשת עולמית. מסילת אלבולה מחברת את טוסיס עם סנט מוריץ ואורכה 61,67 ק"מ. היא עולה מגובה של 697 מטר עד לשיא של 1,815 מטר, ומסתיימת בסנט מוריץ בגובה של 1,775 מטר. לאורכה 55 גשרים ו-29 מנהרות, שאורכה של הארוכה שבהן, מנהרת אלבולה, הוא 5,865 מטר. מסילה אחרת ברשת הרטית היא מסילת ברנינה שאורכה הוא 60.69 ק"מ. שיאה של המסילה באוספיציו ברנינה בגובה של 2,253, ומעל לקו גבול העצים, ונקודת הסיום הדרומית שלה שוכנת בטיראנו שבאיטליה בגובה של 429 מטר בלבד. במסילת ברנינה שיפועים המגיעים כדי 70 פרומיל, דבר המייחד אותה כאחת ממסילות הרכבת הרגילות המשופעות בעולם.
רשימת אתרי המורשת העולמית בסיכון היא רשימה דינמית שמנוהלת על ידי ועדת המורשת העולמית הן בישיבותיה השנתיות והן כעניין שבשגרה. אתרים אלה זוכים לתשומת לב רבה, וועדת המורשת העולמית נעזרת בגופים מקצועיים ובמדינות בהן שוכנים האתרים כדי להעריך את מידת הסיכון הנשקפת להם, לנסח כללים ודרכי פעולה לשינוי המצב ולאכוף אותם. כאשר מצב הסיכון חולף, מתבטלת גם הכרזתו של המקום כאתר בסיכון.
הסיבות להכללתו של אתר מסוים בסיכון הן מגוונות. לעתים מדובר במלחמה או בפעילות אנושית אחרת הפוגעת בערכו התרבותי או הטבעי של אתר, כמו בענינם של מנזר ויסוקי דצ'אני ושלושת אתרי ימי הביניים האחרים בקוסובו, ולעתים מדובר בהזנחה גרידא כמו בענינה של העיר ההיסטורית קילווה קיסיוואני בטנזניה (שהוצאה מרשימת הסיכון ב-2014), או העיר זביד בתימן. פגעי טבע כמו סופות, הצפות ורעידות אדמה, כמו זו שארעה בעיר בם באיראן בשנת 2003, עשויים לגרום גם הם להתדרדרות מצבו של אתר מורשת עולמית ולהביא להוספתו אל רשימת האתרים בסיכון.
מדינות שאשררו את "האמנה בדבר הגנת המורשת הטבעית והתרבותית העולמית" עשויות לפנות אל ועדת המורשת העולמית ולבקש את הכללתו של אתר השוכן בתחומן ברשימת האתרים בסיכון, וזאת כדי לזכות בסיוע כספי ומקצועי לשיפור מצבו. כך לדוגמה פנתה סנגל אל ועדת המורשת העולמית וביקשה להכריז על הפארק הלאומי ניוקולו-קובה כעל אתר בסיכון. לעתים המדינה עצמה בה שוכן האתר גורמת לנזק לאתר, וייתכן שהמקרה הידוע ביותר הוא הפיצוץ היזום של פסלי בודהה בבמיאן באפגניסטן בידי שלטון הטליבאן בשנת 2001. ענינה של העיר העתיקה בירושלים חריג גם הוא. העיר הוכרזה כאתר מורשת עולמית בשנת 1981 לבקשת ירדן, ושנה לאחר מכן הוכללה ברשימת האתרים בסיכון.
הן בם והן פסלי בודהה בבמיאן הם דוגמאות למצב בו ההכרזה על המקום כאתר מורשת עולמית ארעה לאחר שהנזק כבר נגרם, ועל כן הם הוספו לרשימת האתרים בסיכון מייד עם ההכרזה. לפי הכללים, במקרים קיצוניים ביותר ניתן לבטל את ההכרזה, אך פעולה זו בוצעה פעמיים בלבד. בפעם הראשונה בוטלה ההכרזה של מקלט הראם הלבן בעומאן בשנת 2007, לאחר שהמדינה החליטה באופן חד-צדדי לצמצם את שטח השמורה ב-90% ואוכלוסיית הראמים התדלדלה מ-450 ל-65 פריטים בלבד. הפעם השנייה הייתה בשנת 2009 כאשר הוסרה ההכרזה של עמק האלבה בדרזדן בגלל הקמת גשר על נהר אלבה ממזרח למרכזה של דרזדן.
![](https://upload.wikimedia.org/wikipedia/commons/thumb/1/10/Whsinfanfer-co2.jpg/750px-Whsinfanfer-co2.jpg)
ארגון אונסק"ו הוא ארגון החינוך, המדע והתרבות של האומות המאוחדות. זוהי סוכנות מקצועית שנוסדה ב-16 בנובמבר 1945, ומטרתה המוצהרת היא, לתרום לשלום ולביטחון על ידי קידום שיתוף פעולה בינלאומי בתחומי החינוך, המדע והתרבות. כאשר הוסכם על נוסחה של האמנה בדבר הגנת המורשת הטבעית והתרבותית העולמית, היא אומצה על ידי האסיפה הכללית של אונסק"ו ב-1972, ומכוחה הוקמה ועדת המורשת העולמית, האחראית על בחירת אתרים חדשים ופיקוח על ניהולם של האתרים שברשימה. ועדת המורשת העולמית מורכבת מנציגי 21 מדינות הנבחרות למשך תקופה של עד שש שנים, והיא נעזרת לשם פעולתה בשלושה גופים מייעצים עיקריים ובמספר גופים נוספים:
![](https://upload.wikimedia.org/wikipedia/commons/thumb/d/d0/Flag_of_UNESCO.svg/langhe-200px-Flag_of_UNESCO.svg.png)
- הוועדה הבינלאומית למונומנטים ולאתרים (International Council on Monuments and Sites או ICOMOS) הוא ארגון מקצועי הפועל לשימור ולהגנת אתרי המורשת העולמית ברחבי העולם. הארגון נוסד בשנת 1965, הוא שוכן בפריז והוא מספק ייעוץ לוועדת המורשת העולמית בענייני תרבות. בארגון חברים כ-7,500 חברים שכולם, כמעט ללא יוצא מן הכלל, הם אנשי מקצוע בתחום האדריכלות, הארכאולוגיה, אדריכלות נוף, תכנון ערים, הנדסה, אמנות היסטורית וכדומה.
- האיגוד הבינלאומי לשימור הטבע ומשאבי הטבע (International Union for the Conservation of Nature and Nature Resources או IUCN) הוא ארגון בינלאומי המוקדש לשימור משאבי הטבע, והוא מוכר בעיקר בזכות הכנת רשימת המינים בסכנת הכחדה וסיווג אזורים מוגנים. האיגוד נוסד ב-1948 והמטה שלו שוכן בשווייץ. בארגון חברות 82 מדינות, 111 סוכנויות ממשלתיות, מעל ל-800 ארגונים שאינם ממשלתיים ומומחים ומדענים ממדינות שונות העולם. האיגוד מייעץ לוועדת המורשת העולמית בנושאי טבע.
- הגוף השלישי הוא המרכז הבינלאומי לחקר שימור ושיחזור אתרי תרבות (International Centre for the Study of the Preservation and Restoration of Cultural Property או ICCROM). זהו גוף בין-ממשלתי המעניק לוועדת המורשת העולמית הדרכה ואימון מקצועיים בתחומי השימור והשחזור.
- גופים מיעצים נוספים כוללים את "ארגון ערי המורשת העולמית" (OWHC), "מועצת המוזיאונים הבינלאומית" (ICOM) ו"המרכז העולמי לניטור השימור" (WCMC). המשרד הנורדי למורשת העולם נוסד כתוצאה משיתוף פעולה בין אונסק"ו לבין נורווגיה ומושבו באוסלו. מטרתו העיקרית של המוסד הפועל מאז 1996 היא לקדם ולתרום לפעילויות של מורשת העולם בארצות הנורדיות.
![סמל המורשת העולמית בגן בקרלסקרונה](https://upload.wikimedia.org/wikipedia/commons/thumb/3/34/Hoglands_park_world_heritage.jpg/200px-Hoglands_park_world_heritage.jpg)
ב-1992 הוקם מרכז המורשת העולמית של אונסק"ו המופקד על ארגון הישיבות השנתיות ועל מתן ייעוץ שוטף למדינות החברות בהכנת מועמדותם של אתרים. עוד מארגן המרכז סיוע טכני לפי בקשה ועוסק בתיאום הפעולות והדיווחים בענינם של אתרים הנמצאים בסיכון. בנוסף מארגן המוסד סמינרים וסדנאות, ומפתח חומר הדרכה, והוא מופקד גם על ניהולה של קרן המורשת העולמית.
בעצרת הכללית משתתפות כל המדינות החברות באמנה, והיא מתכנסת אחת לשנתיים ובוחרת את ועדת המורשת העולמית, בוחנת את מאזני קרן מורשת העולם ומכריעה וקובעת בענייני מדיניות.
קרן המורשת העולמית ממומנת, בין היתר, על ידי תרומות של המדינות החברות באמנה ושל גורמים אחרים וממכירת דברי דפוס אודות המורשת העולמית. תקציבה עומד על כארבעה מיליוני דולרים בשנה, והוא מיועד למימון בקשות סיוע של המדינות החברות באמנה, הזקוקות לכך. הכספים מוקצים בהתאם לדחיפות הבקשות ולחומרת הסיכונים הנשקפים לאתרים. מימון מוענק למדינות גם לצורכי הדרכה והכשרה, לצורכי חינוך וקידום מודעות ולצרכים נוספים.- WHTour - אוסף של תמונות 360 מעלות של כ-300 אתרי מורשת עולמית (דורש פלאש).
- World Heritage Periodicals - פרסומי מרכז המורשת העולמית של אונסק"ו.
- אתר הוועד הישראלי לאונסק"ו - עם מידע רב בעברית.
- קובץ kmz. ל-Google Earth - המכיל את כל אתרי המורשת העולמית - הורדה או צפייה עם Google Maps.
- UNESCO World Heritage List - אתר המציע ניווט נוח בין אתרי המורשת העולמית, ומעניק מידע על כל אתר ואתר.
- Friends of World Heritage - אתר אגודת הידידים של המורשת העולמית.
- World Heritage Site - אתר המוקדש לרשמים פרטיים של מבקרים באתרי המורשת העולמית.
- הרשימה הטנטטיווית - מכאן יבחרו אתרי המורשת העולמית הבאים.
רוצים לעזור?
ערכי מורשת עולמית חסרים בעמוד התפעולי של מיזם המורשת העולמית או ערכים לשיפור ברשימה שלהלן:
פורטל מומלץ | ![]() |