צירוף מחשבה למעשה
צירוף מחשבה למעשה הוא מושג הקשור לענייני שכר ועונש המובא בתלמוד. חז"ל קבעו כי אצל עם ישראל מחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה, אבל מחשבה רעה אין הקב"ה מצרפה למעשה. דהיינו, יש הבדל בין מי שחשב לעשות מעשה טוב (מצווה), ובסוף לא קיים אותה בגלל אי-יכולת, שבמקרים מסוימים הוא יקבל שכר כאילו היה מקיים אותה בפועל. לבין מחשבה לעשות מעשה רע (עבירה), שעל זה אין עונש כאילו היה עושה אותה בפועל. לעומת זאת באומות העולם הכלל הוא הפוך, מחשבה רעה הקב"ה מצרפה למעשה, ואילו מחשבה טובה הקב"ה אינה מצרפה למעשה.
לעיתים המונח "מחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה" משמש גם כפתגם עצמאי ללא קשר לכללי המושג.
מקור
מושג זה מובא במספר מקומות בתלמוד בין שאר אגדות התלמוד, וכך כתוב במסכת קידושין:
"מחשבה טובה מצרפה למעשה, שנאמר (מלאכי ג, טז) אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו ויקשב ה' וישמע ויכתב ספר זכרון לפניו ליראי ה' ולחושבי שמו. מאי ולחושבי שמו, אמר רב אסי אפילו חשב אדם לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה, מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה". מחשבה רעה אין הקדוש ברוך הוא מצרפה למעשה שנאמר (תהלים סו, יח) און אם ראיתי בלבי לא ישמע ה'.
החתם סופר כותב כי צירוף מחשבה טובה למעשה "זהו מחסדי הבורא יתברך שמו על עושי רצונו, אבל לא מעיקר הדין"[1].
באומות העולם
בתלמוד ירושלמי מובא כי הכלל נאמר רק אצל עם ישראל, אך אצל אומות העולם מחשבה טובה אינה מצטרפת למעשה, ואילו מחשבה רעה מצטרפת למעשה[2].
השל"ה[3] והמהרש"א מסבירים שהסיבה שמצרפים מחשבה למעשה היא שמכיוון שלכל אדם מישראל יש חזקת כשרות, ניתן להניח שהוא היה עושה את המעשה הטוב ללא המניעה. אך בגוי שאין לו חזקת כשרות, לא מצטרפת המחשבה למעשה[4]. רעיון דומה הובא בבני יששכר בשם המהר"ל[5].
טעם נוסף מובא במהר"ל ש"הבא לטהר מסייעין בידו" להוציא מחשבתו לפועל, ולכן נחשב המחשבה טובה כאילו עשה המעשה, מה שאין כן במחשבה רעה "הבא לטמא אין מסייעין לו" לבצע מחשבתו הרעה, ולכך כל עוד לא עשה המעשה, אין המחשבה מצטרפת למעשה[6].
מחשבה טובה
נאנס ולא עשאה
הכלל נאמר במי ש"נאנס לא עשאה". יש שכתבו שהשכר ניתן לו בתנאי שהוא יושב ומצטער על שנמנע ממנו לקיים המצווה[7]. כעין זה נאמר במדרש שוחר טוב, שה' קרא את שמו של בית המקדש על שם דוד המלך למרות שהוא עצמו לא בנה אותו[8]. ויש שהוסיפו לומר שצריך גם שיתחיל קצת לקיים המצווה[9].
המגיד מדובנא כותב שהרצון צריך להיות מוחלט עם תנועה לכיוון העשיה ולא רצון לב בלבד[10].
שכר המצווה
רבים מאחרונים דנו בשכר הצפוי על מחשבת המצווה:
- חלקם כתבו כי אף על פי שהרוצה לקיים מצווה יקבל שכר על מחשבת המצווה, הוא לא יקבל שכר כאילו היה מקיים את המצווה בפועל ממש[11]. וזהו הכוונה "מעלה עליו" ו"כאילו". בפסיקתא זוטרתא המדבר על פסוקי מצוות צדקה, כבר יש אזכור ברוח הדברים: ”אמר ליתן ולא הספיק בידו ליתן, שכר דבור נותנין לו ולא שכר מעשה.” (מדרש לקח טוב, דברים, ט, י)[12].
- חלקם מפרשים שהוא יקבל שכר רק בעולם הבא, ולא גם בעולם הזה כמי שקיים את המצווה בפועל[13]. המהר"ל כותב את ההסבר לכך, ששכר המצווה נחלקת לשניים, השכר בעולם הזה ניתנת לגוף, והשכר בעולם הבא לנשמה, במקרה כזה של אי-יכולת לקיים המצווה, העיכוב הוא הרי רק מצד הגוף ולא מצד הנשמה, ולכן הוא יתוגמל רק בעולם הבא[14].
- שיטה שלישית סוברת כי המחשב לעשות מצווה יקבל שכר כאילו קיימו בפועל ממש[15]. ודוחים את הראיה מהפסיקתא בדרכים שונות[16].
במצוות חיוביות
רבי שלמה קלוגר סובר כי הכלל נאמר רק במצוות קיומיות שאפשר להיפטר ממנה, אבל לא במצוות חיוביות[17]. אך נראה שלא כך דעת שאר האחרונים[18].
בחוץ לארץ
רבי אליעזר הורוביץ מחדש כי הכלל נאמר רק בארץ ישראל, הוא מסביר את חידושו על פי דברי המהרש"א (ראה לעיל) שטעם קבלת השכר הוא מפני שיש לישראל חזקת כשרות, ולפי דברי הרמב"ם שחזקת כשרות יש רק בארץ ישראל[19], יוצא שרק בארץ ישראל תקף הכלל[20].
בספרי חסידות
רבים מגדולי החסידות כתבו פירוש נוסף על המשפט מחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה, וביניהם: רבי אלימלך מליז'נסק[21], ואחיו רבי משולם זושא מאניפולי[22], רבי צדוק הכהן מלובלין[23], רבי פנחס הורוביץ[24], וכן רבי יוסף ענגיל[25], ועוד. שמחשבת המצווה מצטרפת למעשה מצווה שנעשה על ידי אחר, או על ידי עצמו בפעם אחרת בלא מחשבה, או במחשבה לא ראויה, והקב"ה מצרפם כאילו הכל היה ביחד.
באוהב ישראל כותב כי השפע של מצוה נשפע אף כשהיא במחשבה[26]. אך רבי אלחנן וסרמן כותב שלא[27].
מחשבה רעה
הגמרא בקידושין[28] לומדת מהפסוק ”און אם ראיתי בלבי לא ישמע ה'” (ספר תהלים, פרק ס"ו, פסוק י"ח) שמחשבה רעה אינה מצטרפת למעשה, כלומר מי שחשב לעשות מעשה רע (עבירה) ולא הצליח לעשותו, אינו מקבל עונש על מחשבתו הרעה, אמנם אם בסוף יצאה מחשבתו אל הפועל, מקבל עונש אף על מחשבתו ”הנני מביא אל העם הזה רעה פרי מחשבותם” (ספר ירמיהו, פרק ו', פסוק י"ט). רבי חיים קנייבסקי מבאר [29] כי נראה שכוונת הגמרא היא שמחשבה ללא מעשה אינה חמורה כעבירה עם מעשה ממש, אבל כפרת עוונות צריך, אף על מחשבה ללא מעשה.
בעלי התוספות כותבים[30] שגוי שרצה לעשות עבירה ולא עשאה נענש על מחשבתו, שהרי על עשיו נאמר ”מחמס אחיך יעקב תכסך בושה ונכרת לעולם” (ספר עובדיה, פרק א', פסוק י') ולא מצינו שעשיו עשה עוול בפועל ליעקב אלא רק רצה לעשות.
חריגות
כאמור, מחשבה רעה אינה נחשבת ל"מעשה" אלא אצל אומות העולם, להוציא כמה חריגים:
- עבודה זרה - הגמרא מוכיחה שם שמחשבת עבודה זרה יוצאת מן הכלל, וכן מצטרפת למעשה: ”ואלא הא דכתיב (יחזקאל יד, ה) למען תפוש את [בית] ישראל בלבם, אמר רב אחא בר יעקב ההוא בעבודת כוכבים הוא דכתיב, דאמר מר חמורה עבודת כוכבים שכל הכופר בה כמודה בכל התורה כולה”.
- עובר ושונה - עוד מבואר שם כי מי שעבר עבירה וחזר עליה פעם נוספת, וחוזר וחושב לעשותה מצטרפת למעשה. את ההסבר לכך כותב רש"י: "בעובר ושונה כתיב כי הדר מהרהר לעשות מצטרפת למעשה ואפי' לא עביד לה אין חזרתו לשם שמים אלא שלא הוצרך לה, כדרב הונא דאמר נעשית לו כהיתר". פירוש, לא יתכן שחזר בו ממחשבתו בגלל שהחליט לא לעשות את הרע, שהרי מעשה זה כבר נעשה לו כהיתר.
- מחשבת עריות - בתלמוד מסכת יומא מופיע מאמר של רב נחמן בו נאמר שהרהורי עברה קשים מהעבירה עצמה[31]. לכאורה הדברים סותרים לכלל שאין המחשבה מצטרפת למעשה?. יש מן הראשונים שמפרשים דברי רב נחמן באופנים אחרים שאין כוונתו כלפי העונש או הכפרה[32]. אמנם במדרש תלפיות הביא מדרש, בו מבואר שמחשבת עריות נחשבת למעשה[33]. המהר"ל כותב שההסבר לכך הוא, שבשעה שהוא מהרהר בעבירה גובר בו היצר הרע ומגרה על עצמו את היצר הרע[34]. רבי יוסף אירגס מסביר, שרק מחשבה שהיא עצמה אינה עבירה כגון מחשבה ללבוש שעטנז אינה נחשבת כמעשה, אבל הרהור עבירה היא עצמה אסורה, ולכן נענשים עליה כעל מעשה[35].
בנאנס
המהרש"א כותב כי גם במקרה של מחשבה רעה שלא הוציאה לפועל מפני שלא היה יכול, אין הקב"ה מצרפה למעשה[36].
הערות שוליים
- ^ שו"ת, חושן משפט, סימן א.
- ^ הדברים הובאו גם בתוספות, מסכת קידושין, דף ל"ט עמוד ב', ד"ה מחשבה.
- ^ של"ה 'עשרת מאמרות' מאמר ט'.
- ^ מקור דברי המהרש"א לא ידוע, והם מובאים בספר נועם מגדים, פרשת פנחס.
- ^ ”וקשה וכי משא פנים יש בדבר? הנה ישראל עצם שלהם הוא טוב, ואומות העולם שרשם ועצמיותם הוא רעה, על כן כשמחשב ישראל איזה דבר טוב ולא גמרו במעשה בפועל, אנן סהדי מה שלא גמר הוא מחמת איזה מניעה, וכשמחשב ישראל איזה דבר רע חס ושלום, הנה דבר זה אין לו בעצם רק במקרה כעין שוגג, ובאומות העולם תוכל להתבונן ההיפך” (בני יששכר, מאמרי חודש תמוז ואב- אות ח, בשם המהר"ל)
- ^ חידושי אגדות מהר"ל קידושין מ, א, באתר היברובוקס
- ^ דרישה, אורח חיים, סימן פה. יערות דבש, חלק ב, דרוש י.
- ^ ”אם חשב לעשות מצוה אחת ונאנס ולא עשאה, הקב"ה כותבה עליו כאילו עשאה. ואת למד מדוד, שהיה מצטער לבנות בית המקדש... אמר לו ואף שאין אתה בונה אותו, הואיל וחשבת לבנותו, על שמך אני קורא אותו, שנאמר מזמור שיר חנוכת הבית לדוד.” (מדרש שוחר טוב, מזמור סב)
- ^ רבי פינחס אוירבך, הלכה ברורה, הלכות ראש השנה סימן תקפה, באתר היברובוקס.
- ^ ”מה שאמרו "מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה", ובוודאי אין כוונתם על רעיון הלב שעבר עליו... כי אדם משכיל יחשיך כל העברת הרעיונים, מאפס ותוהו נחשבו ואינם פועלים מאומה... אבל רצונם ז"ל על המחשבה וההסכמה ההחלטיית שגמר בדעתו לעשות המצווה, וכבר היסב אחריה ועל אופני קיומה, אך על ידי איזה מקרה נאנס ולא הספיק לעשותה, או אז מעלה עליו יתברך כאילו עשאה, כי מחשבה מעולה ברצון השלם והשתדלות כזו שקולה אצלו יתברך מעשה.” (רבי יעקב קרנץ, אהל יעקב, עמוד לד, באתר היברובוקס)
- ^ מהרש"ם, שו"ת, חלק ה, סימן מו. רבי יוסף ענגיל, בית האוצר, כלל לז, ד"ה ואולם. אבני נזר, שו"ת, אורח חיים, סימן תנד, אות מג.
- ^ וכעין זה בספרי על דברים פרק ט', פסוק י'.
- ^ פרי מגדים, תיבת גמא, סוף פרשת ברכה. תפארת שלמה, תחילת פרשת בחוקותי.
- ^ תפארת ישראל, פרק ג.
- ^ חתם סופר, חולין, פז, א. אשל אברהם, סימן קלא, במג"א סק"ה.
- ^ ראו בברכת אהרן, ברכות מאמר כז. שבמצוות צדקה השכר על המעשה היא על התועלת של העני, ולכן במצוות כאלו יקבל שכר רק על המחשבה ולא כמעשה ממש.
- ^ הגהות חכמת שלמה, אורח חיים, סימן תקמה.
- ^ ראו בשו"ת פרי השדה, חלק ב, סימן קו, שכתב דהכלל נאמר גם במצוות שופר או תפילין.
- ^ הובא בבית יוסף, יורה דעה, סימן קיט.
- ^ נועם מגדים, פרשת פנחס.
- ^ נועם אלימלך, פרשת מצורע.
- ^ מנורת זהב, פרשת פקודי.
- ^ דברי סופרים, אות לה.
- ^ המקנה, קידושין, מ, א.
- ^ גליוני הש"ס קידושין מ, א, באתר היברובוקס
- ^ ליקוטים.
- ^ קובץ הערות, ביאורי אגדות, סימן ג, אות ד. וכן נראה מדברי הקדושת לוי לחנוכה, קדושה חמישית.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף מ' עמוד א'.
- ^ "דף על הדף" קידושין מ, א, באתר היברובוקס
- ^ תוספות, מסכת קידושין, דף ל"ט עמוד ב', ד"ה מחשבה רעה.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת יומא, דף כ"ט עמוד א'
- ^ רש"י שם ביומא פירש הכוונה שקשים ומזיקים לגוף יותר מהעבירה. המאירי ב"חיבור התשובה" כותב שהכוונה היא שהאדם אינו שב בתשובה על ההרהור.
- ^ מדרש תלפיות, ענף גילוי עריות.
- ^ ביאורי אגדות, קידושין, מ, א.
- ^ שו"ת דברי יוסף, סימן ס', באתר היברובוקס.
- ^ חידושי אגדות, קידושין, מ, א.