רבי יצחק מנחם מנדל דנציגר

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
רבי יצחק מנחם מנדל דנציגר
לידה 1880
תר"ם
אלכסנדר לודז'
נרצח 1942 (בגיל 62 בערך)
כ"ג באלול תש"ב
מחנה ההשמדה טרבלינקה
מקום מגורים אלכסנדר לודז'
מקום פעילות אלכסנדר לודז'
תחומי עיסוק קבלה, חסידות, ש"ס, חינוך
רבותיו דודו, רבי ירחמיאל ישראל יצחק דנציגר ואביו
חיבוריו "עקדת יצחק"
בת זוג חנה דנציגר לבית אוירבך
אב רבי שמואל צבי
אם שרה-רבקה דנציגר לבית גורמן
צאצאים חמישה-עשר (שישה בנים ותשע בנות)
אדמו"ר מאלכסנדר ה־רביעי
תרפ"דכ"ג באלול תש"ב
נכד אחיו רבי יחיאל מנחם זינגר
(אלכסנדר ארה"ב) ←
רבי יצחק מנחם מנדל, לימינו חתנו רבי יצחק מאיר זינגר ולשמאלו בנו רבי ירחמיאל ישראל יוסף דנציגר

רבי יצחק מנחם מנדל דנציגר (י"ט בחשוון תר"ם-כ"ג באלול תש"ב, 1880-1942) (מכונה על שם ספרו: העקידת יצחק) היה האדמו"ר הרביעי של חסידות אלכסנדר. מקים ונשיא רשת הישיבות בית ישראל ברחבי פולין. נרצח במחנה ההשמדה טרבלינקה[1].

ביוגרפיה

נולד באלכסנדר בשנת תר"ם לרבי שמואל צבי דנציגר, האדמו"ר השלישי של חסידות אלכסנדר ומחבר ספר "תפארת שמואל", ולשרה רבקה לבית גורמן. סבו מצד אביו היה רבי יחיאל דנציגר, מייסד החסידות.

למד אצל דודו, הישמח ישראל, הרבי השני מאלכסנדר, ולאחר פטירתו למד מאביו. לאחר פטירת אביו בתרפ"ד הוכתר לאדמו"ר. הדגיש את הענווה, אהבת ישראל וקירוב רחוקים. וכן הקפיד בייחוד על נתינת צדקה בכל יום ותפילה בציבור ודרש בקביעות דברים אלו מחסידיו.

הקים את רשת ישיבות אלכסנדר "בית ישראל" ברחבי פולין על שם דודו הישמח ישראל. בליל הסדר בחג הפסח היו באים אליו אלפי חסידים, וגם בימים הנוראים, ומאות מדי שבת.

הוא חי בצמצום ורוב היום עסק בלימוד תורה בנגלה ובנסתר.

אגודת ישראל

כמו אביו התפארת שמואל התנגד גם הוא בחריפות לאגודת ישראל[2]. לאורך כל השנים היה לחץ חזק מאוד מהרבה אישים חשובים וחזקים שרצו שאלכסנדר ייכנס לאגודה, אך עם כל זה דחה זאת מכל וכל ולא נכנסו לאגודה לעולם. אלכסנדר בפולין היתה הסמל של פרומקייט וקנאות, וניצבה הרחק מהפוליטיקה.

בשנת תרצ"ז נערכה הכנסייה הגדולה במארינבאד, והרבנים ביקשו אז את העקידת יצחק לבוא ולנאום, העקידת יצחק אז נשא נאומו המפורסמת[3], בה בכה בבכי מר על הצרות והגזירות שנשמעו אז, אך בניגוד למה שהיה נראה בתחילה[4], זה לא קירב את חסידות אלכסנדר אל האגודה, כאשר לאחר הכנסייה שוב סירב העקידת יצחק בחריפות לכל ניסיון להכניס את אלכסנדר לאגודת ישראל. בבחירות השתתפה כמפלגת חרדים בלתי-מפלגתית.

העקידת יצחק עם אחיו רבי אברהם חיים ורבי יעקב בונם

בימי השואה

באלול תרצ"ט (1939), מיד כשפרצה המלחמה, רמז כי סבל היהודים יהיה גדול בהרבה מאשר בפרעות ת"ח ות"ט. ביום הראשון של אמירת הסליחות באותה שנה בכ"ו באלול (10 בספטמבר 1939) נכנסו הנאצים לאלכסנדר והציתו את בית הכנסת. וכן החרימו את בית המדרש של הרבי ואת דירתו ודירות צאצאיו.

בטבת ת"ש (ינואר 1940) הרסו את בית המדרש, את ישיבתו של הרבי, דירתו ושרפו את ספרייתו וכתביו. בראשית ינואר הופיע גיליון מיוחד של הדר שטירמר, עיתון התעמולה של הנאצים, שהוקדש לרבי מאלכסנדר שהופיעו בו תמונתו, תמונת בית המדרש, המקווה והדירה, בצירוף סיפורים שקריים.[5]

זמן קצר הסתתר בלודז', אך נאלץ לעזוב ועבר לגטו ורשה. במהלך נדודיו השיגו בעבורו אישור עלייה לארץ, אך הוא סירב להציל את עצמו באמרו "בתוך עמי אנכי יושבת" ואינו רוצה לעזוב את חסידיו, ועמד בתוקף סירובו במשך כל השנים. בגטו עבד בשם בדוי בבית חרושת לנעליים של שולץ בהנהלתו של אברהם הנדל, כמו אדמו"רים אחרים.[6] בגטו המשיך לחזק את חסידיו, וגם שלח מכתבי חיזוק לחסידים ומקורבים בגטאות אחרים ועודדם ללמוד ולהתפלל. היה בגטו ורשה כשנתיים שבהן השתתף בחברה להלוויית המת כדי למנוע ביזיון לגופות המתים, דבר שהיה מצוי מאוד בתנאי הגטו.

בשבת כ"ג באלול תש"ב (1942) נתגלתה זהותו האמיתית, והגרמנים העלו אותו לאחת מהרכבות לטרבלינקה שבה נרצח, יחד עם בנו רבי ירחמיאל ישראל יוסף.

לאחר השואה הוכתר חתן דודו רבי יהודה משה דנציגר לאדמו"ר החמישי בשושלת אלכסנדר. בשנת תשמ"ד החל נכד גיסו, רבי יחיאל מנחם זינגר לכהן כאדמו"ר מאלכסנדר ארצות הברית.

משפחתו

נישא לחנה בת יחיאל מיכל אורבך, נולדו להם אחד עשר ילדים. רובה הגדול של המשפחה נרצח בשואה, כולל כל נכדיו. כולם נרצחו כנראה בטרבלינקה.

כתביו

ספרייתו של הרבי בפולין שבה היו כרכים רבים גדושים בשיחותיו, רשומים בכתב יד על התורה וכל הש"ס, אבדה בשואה. לאחר השואה, נלקט על ידי ממלא מקומו האמונת משה מאלכסנדר מפי החסידים את דברי התורה ששמעו מפיו, והוציא לאור את ספרו עקידת יצחק.

לקריאה נוספת

  • אברהם דוד גוטמן, מאורי ישראל, עמ' ש"ג-ת"ט, בורו פארק תשפ"ד.
  • הרב יהודה מקובר (ראש ישיבת אלכסנדר בבני ברק), רועה נאמן - תולדות האדמו"ר בעל ה"עקידת יצחק" ותיאור של חצר אלכסנדר שבין שתי מלחמות העולם, "מכון זכר נפתלי", ירושלים תש"ן, עמ' 454, 464-463, 468 (ציטוט של חלק מהדברים בספר מופיע כאן).
  • יהודה מקובר, 'רבי יצחק מנחם דנציגר אדמו"ר מאלכסנדר הי"ד', בית יעקב : ירחון לענייני חינוך, ספרות ומחשבה, אלול תשכ"ו, עמ' 21-20.
  • אהרן סורסקי, מרביצי תורה מעולם החסידות, חלק ו, בני ברק, תשמ"ח, עמ' פה-קיא.
  • ד"ר יצחק אלפסי, החסידות, ספריית מעריב, ירושלים תשל"ז.
  • ד"ר יצחק אלפסי, החסידות מדור לדור : חלק ב - מדור ששי ועד לימינו, "מכון דעת יוסף", ירושלים תשנ"ח, עמ' 435.

כמו כן מופיעים אזכורים וביוגרפיות קצרות עליו בספרות על השואה וקהילות אירופה החריבות:

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ דף עד של הרב דנציגר באתר יד ושם
  2. ^ נח זבולוני,ראשי ישיבות מסרבים להביע תמיכה ב "אגודת ישראל", דבר 6.10.1988
  3. ^ מודפס בספרו עקידת יצחק עמוד קע"ד[1]
  4. ^ בציריך ובכנסיה הגדולה, הצופה, 20 באוגוסט 1937
  5. ^ כתבת הנאצה על חסידי אלכסנדר והאדמו"ר באתר זכור - אמונה בימי השואה
  6. ^ אודות אברהם הנדל ובית החרושת שלו ראו: אברהם הנדל, באתר יד ושם
    הנתיב האחרון של גדולי התורה בגיטו ווארשה, בית יעקב, גיליון 47, ניסן תשכ"ג (1963), עמ' 9-6, באתר היברובוקס


הקודם:
רבי שמואל צבי דנציגר
האדמו"ר מאלכסנדר הבא:
רבי יהודה משה דנציגר
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

38572607יצחק מנחם מנדל דנציגר