רבי שמחה בונים אלתר
 | |||||
| רבי שמחה בונים אלתר. מאחוריו נראה בנו האדמו"ר הנוכחי, רבי יעקב אריה. | |||||
| לידה |
6 באפריל 1898 כ"ד בניסן ה'תרנ"ח גורה קלוואריה | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
6 באוגוסט 1992 (בגיל 94) ז' בתמוז ה'תשנ"ב ירושלים | ||||
| מקום קבורה | בית הקברות בהר הזיתים | ||||
| מקום מגורים | עיירת גור פולין, וורשה, ירושלים. | ||||
| רבותיו | אביו | ||||
| חיבוריו | לב שמחה | ||||
| בת זוג | יוטה הענא | ||||
| אב | רבי אברהם מרדכי אלתר | ||||
| אם | חיה ראדא יהודית | ||||
| צאצאים |
חיה ראדא יהודית אלתר רבי יעקב אריה אלתר רבקה פייגא לב | ||||
| חותנים | רבי נחמיה אלתר | ||||
| |||||
רבי שמחה בונים (בונם) אלתר (מכונה על שם ספרו הלב שמחה; כ"ד בניסן ה'תרנ"ח, 1898 - ז' בתמוז ה'תשנ"ב, 1992) היה האדמו"ר החמישי של חסידות גור, בין השנים ה'תשל"ז-ה'תשנ"ב.
תולדות חייו
נולד בעיירה גורה קלוואריה שבפולין, לבעל האמרי אמת. למד אצל רבי ברוך מרדכי טרייסטמן מחבר ספר ברכת מרדכי[1]. בל' באב תרע"ה (1915) נשא את יוטא הענא, בת דודו הרב נחמיה אלתר. בתו הראשונה, חיה ראדא, נפטרה מספר חודשים אחר לידתה, בשנת תרפ"ה (1925).
בחודש אלול תרצ"ד (1934) עלה לארץ ישראל והתגורר בה עד שנת תרצ"ח (1938) אז חזר לפולין על מנת לשכנע את אביו לעלות לישראל. נשאר בפולין ללידת בנו ובמלחמה, בשנת ת"ש, נמלט עם אביו מפולין יחד עם אשתו ושני ילדיו.
לאחר פטירת אביו בשנת תש"ח - (1948), נבחר אחיו בעל הבית ישראל לאדמו"ר. ה'לב שמחה' יצא למשך תקופה עם משפחתו מארץ ישראל, לסן ז'רמן על יד פריז ואחר כך התיישב באנטוורפן שבבלגיה. בהתאם להוראת אביו שדחף לרכישת קרקעות בארץ ישראל, עסק בתחום הנדל"ן בישראל ובין היתר רכש קרקעות שיועדו להקמת אזור קיט חרדי במקום שבו שוכן היום היישוב ארסוף[2].
בשנת תשל"ז, עם פטירתו של אחיו האדמו"ר, הוכתר על ידי חסידי גור כרבם, בגיל 79. באלול תשמ"ה (1985) חלה ומאז לא הנהיג את קהל חסידיו באופן ישיר, ורק לעיתים נדירות הופיע בפומבי. בשנים אלה הובילו את החסידות מי שיועדו להיות יורשיו, אחיו מאב הרב פינחס מנחם אלתר, "הפני מנחם", ובנו הרב יעקב אריה אלתר האדמו"ר הנוכחי.
נפטר בגיל 94 ונטמן במערת גור בבית הקברות בהר הזיתים[3]. את מקומו מילא אחריו אחיו מאביו, הרב פינחס מנחם אלתר, בעל הפני מנחם.
היה מפורסם[דרושה הבהרה] בשליטתו המלאה בתלמוד בבלי, בתלמוד ירושלמי ובכל ספרות חז"ל[דרוש מקור]. דברי התורה שהשמיע כונסו בספר לב שמחה .
פועלו הציבורי
במשך השנים שבהן הנהיג את חסידי גור פרסם תקנות מחמירות לצמצום הוצאות על חתונות ושמחות משפחתיות בקרב חסידיו. בנוסף, פעל למניעת עישון הסיגריות[4], הפציר בחסידיו המבוגרים להפסיק לעשן ואסר על צעירים את העישון לחלוטין[5]. הוא הביא להקמת קריות חסידיות של חסידי גור בפריפריה (בערד ובאשדוד) ועודד את ההתיישבות הצעירה בחצור הגלילית, על מנת להוזיל את עלויות הדיור. כמו כן הוא יזם פתיחת צרכניות ואולמות מוזלים ללא מטרת רווח, והורה לקנות ארבעת המינים באריזות סגורות בכדי להוזיל את יוקר המחיה.
בשנת תש"מ יזם את לימוד הדף היומי בתלמוד הירושלמי. שני מפעלים של פרשנות הירושלמי נקראו על שמו: פירושי "נטיעה של שמחה" ו"בנין של שמחה", ומפעל "דרכי שמחה", שפירושו קרוי "אור שמחה".
הלב שמחה הידק את הקשרים בין חסידותו וחסידות חב"ד, תוך הסתייגות פומבית והפגנת קו עצמאי ממנהיגותו של הרב שך. כן הוביל קו קרוב לזה של הימין הפוליטי בישראל[דרוש מקור], והביע חיבה ליישוב ארץ ישראל כפי שעשה והורה אביו.
הלב שמחה שעמד בראשות מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל דרש כי תתקיים רוטציה בין נושאי המשרות הציבוריות באגודת ישראל וסבר שיש להגביל את משך הכהונה של נושאי משרה ציבורית באגודת ישראל לשתי קדנציות. בזמנו נוצר פילוג בין האשכנזים החרדיים לעדות המזרח, מה שהביא להקמת תנועת ש"ס, וכן בין המגזר החסידי למגזר החרדי ליטאי, פילוג שהוביל להקמת מפלגת דגל התורה.
הלב שמחה הוביל את המאבק החרדי נגד הקמת האוניברסיטה המורמונית על הר הצופים וכן המאבק נגד קבורתה של הנוצריה תרזה אנגלביץ בבית הקברות היהודי בראשון לציון. והיה מראשי המאבק נגד חילולי השבת באל על והמאבק בבנק לאומי בגין חילולי קברים[6].
החוקר בנימין בראון הגדיר את מנהיגותו כתמהיל של רכות, שהתבטאה בדאגה אבהית לשלומם ולצורכיהם של חסידיו, עם נוקשות, שהתבטאה בשמירה על מעמד החסידות בתוך העולם החרדי ומחוצה לה[7].
משפחתו
בנו היחיד, הרב יעקב אריה אלתר, הוא האדמו"ר מגור הנוכחי.
בתו השנייה, רבקה פייגא, הייתה נשואה למאיר מַנדל, מחסידי גור בלונדון, והתגרשה ממנו, ואחריו נישאה לחזקיהו לב שגירשה וחזר ונשאה. נפטרה בי"א באב תשנ"ז (1997) והותירה בן יחיד, הרב נחמיה מַנדל, ראש כולל "בית ישראל" של חסידי גור באשדוד.
לקריאה נוספת
- בן ציון קלוגמן, אור זרוע לצדיק, שלשה כרכים, ירושלים תשס"א.
- מרדכי גרליץ, לבם של ישראל, שלשה כרכים, ירושלים תשנ"ה-תשס"א.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ בספרו (עמ' 29 ועמ' 164) מזכיר את "תלמידי היקר שמחה בונם".
- ^ מ. מייזלס, דתיים יקימו חוף רחצה לעצמם, מעריב, 27 באפריל 1958.
- ^ החצר והמערה, מסע בתמונות, אתר בחדרי חרדים
- ^ בשנת תשמ"ב נתלתה בבית המדרש הגדול מודעה בשמו שאסרה את העישון בבית המדרש וביקשה למעט בעישון בכלל
- ^ הוא עצמו עישן רוב ימיו, עד שפעם אחת בשעת לילה מאוחרת יצא וצעד דרך ארוכה לחפש סיגריה, ומיד החליט להפסיק לעשן
- ^ אור זרוע לצדיק (הוצאת תפארת, ירושלים, ה'תשס"א), קלוגמן בן-ציון, פרק 88 והלאה
- ^ בנימין בראון, 'חסידות גור: מתינות בתמורה', כשיהדות פוגשת מדינה, ידידיה צ' שטרן, בנימין בראון, קלמן נוימן, גדעון כ"ץ וניר קידר (עורכים), הוצאת ידיעות אחרונות והמכון הישראלי לדמוקרטיה 2015, עמ' 223
| אדמו"רי גור | |
|---|---|
|
