רבי שמחה בונים אלתר

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הרב שמחה בונים אלתר מגור
Simcha Bunim Alter.jpg
רבי שמחה בונים אלתר. מאחוריו נראה בנו האדמו"ר הנוכחי, רבי יעקב אריה.
לידה 6 באפריל 1898
כ"ד בניסן ה'תרנ"ח
גורה קלוואריה
פטירה 6 באוגוסט 1992 (בגיל 94)
ז' בתמוז ה'תשנ"ב
ירושלים
כינוי הלב שמחה
חסידות חסידות גור
מקום קבורה בית הקברות בהר הזיתים
מקום מגורים עיירת גור פולין, וורשה, ירושלים.
תחילת כהונה אור לט' אדר ה'תשל"ז (1977)
רבותיו אביו האדמו"ר האמרי אמת
חיבוריו לב שמחה
בת זוג יוטה הענא בת רבי נחמיה אלתר
אב רבי אברהם מרדכי אלתר
אם מרת חיה ראדא יהודית בת ר' נח שחור
ילדים חיה ראדא יהודית אלתר
רבי יעקב אריה אלתר
רבקה פייגא לב
הלב שמחה עם בנו, האדמו"ר הנוכחי

רבי שמחה בונים (בונם) אלתר (מכונה על שם ספרו הלב שמחה; כ"ד בניסן ה'תרנ"ח, 1898 - ז' בתמוז ה'תשנ"ב, 1992) היה האדמו"ר החמישי של חסידות גור, בין השנים ה'תשל"ז-ה'תשנ"ב.

תולדות חייו

נולד בעיירה גורה קלוואריה שבפולין, לבעל האמרי אמת. למד אצל רבי ברוך מרדכי טרייסטמן מחבר ספר ברכת מרדכי[1]. בל' באב תרע"ה (1915) נשא את יוטא הענא, בת דודו הרב נחמיה אלתר.

בחודש אלול תרצ"ד (1934) עלה לארץ ישראל והתגורר בה עד שנת תרצ"ח (1938) אז חזר לפולין על מנת לשכנע את אביו לעלות לישראל. נשאר בפולין ללידת בנו ובמלחמה, בשנת ת"ש, נמלט עם אביו מפולין יחד עם אשתו ושני ילדיו.

לאחר פטירת אביו בשנת תש"ח - (1948), נבחר אחיו בעל הבית ישראל לאדמו"ר. ה'לב שמחה' יצא למשך תקופה עם משפחתו מארץ ישראל, לסן ז'רמן על יד פריז ואחר כך התיישב באנטוורפן שבבלגיה. עסק בתחום הנדל"ן בישראל ובין היתר רכש קרקעות שיועדו להקמת אזור קיט חרדי במקום שבו שוכן היום היישוב ארסוף[2].

בשנת תשל"ז -(1977), עם פטירתו של אחיו האדמו"ר, הוכתר על ידי חסידי גור כרבם, בגיל 79. באלול תשמ"ה (1985) חלה ומאז לא הנהיג את קהל חסידיו באופן ישיר, ורק לעיתים נדירות הופיע בפומבי. בשנים אלה הובילו את החסידות מי שיועדו להיות יורשיו, אחיו מאב הרב פינחס מנחם אלתר, "הפני מנחם", ובנו הרב יעקב אריה אלתר.

נפטר בז' בתמוז תשנ"ב - 1992 ונטמן ב"מערת גור" בבית הקברות בהר הזיתים[3]. את מקומו מילא אחריו אחיו מאביו, הרב פינחס מנחם אלתר, בעל הפני מנחם.

פועלו הציבורי

במשך השנים שבהן הנהיג את חסידי גור פרסם תקנות מחמירות לצמצום הוצאות על חתונות ושמחות משפחתיות בקרב חסידיו. בנוסף, פעל למניעת עישון הסיגריות[4], הפציר בחסידיו המבוגרים להפסיק לעשן ואסר על צעירים את העישון לחלוטין. הוא הביא להקמת קריות חסידיות של חסידי גור בפריפריה (בערד ובאשדוד) ועודד את ההתיישבות הצעירה בחצור הגלילית, על מנת להוזיל את עלויות הדיור. כמו כן הוא יזם פתיחת צרכניות ואולמות מוזלים ללא מטרת רווח, והורה לקנות ארבעת המינים באריזות סגורות בכדי להוזיל את יוקר המחיה.

היה מפורסם בשליטתו המלאה בתלמוד בבלי, בתלמוד ירושלמי ובכל ספרות חז"ל. דברי התורה שהשמיע כונסו בספר לב שמחה .

הלב שמחה נודע בחיבתו לתלמוד הירושלמי, ובשנת תש"מ יזם את לימוד הדף היומי בתלמוד הירושלמי. שני מפעלים של פרשנות הירושלמי נקראו על שמו: פירושי "נטיעה של שמחה" ו"בנין של שמחה", ומפעל "דרכי שמחה", שפירושו קרוי "אור שמחה".

הלב שמחה הידק את הקשרים בין חסידותו וחסידות חב"ד, תוך הסתייגות פומבית והפגנת קו עצמאי ממנהיגותו של הרב שך. כן הוביל קו קרוב לזה של הימין הפוליטי בישראל[דרוש מקור], והביע חיבה ליישוב ארץ ישראל.

הלב שמחה שעמד בראשות מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל דרש כי תתקיים רוטציה בין נושאי המשרות הציבוריות באגודת ישראל וסבר שיש להגביל את משך הכהונה של נושאי משרה ציבורית באגודת ישראל. בזמנו נוצר פילוג בין האשכנזים החרדיים לעדות המזרח, מה שהביא להקמת תנועת ש"ס, וכן בין המגזר החסידי למגזר החרדי ליטאי, פילוג שהוביל להקמת מפלגת דגל התורה.

הלב שמחה הוביל את המאבק החרדי נגד הקמת האוניברסיטה המורמונית על הר הצופים וכן המאבק נגד קבורתה של הנוצריה תרזה אנגלביץ בבית הקברות היהודי בראשון לציון. והיה מראשי המאבק נגד חילולי השבת באל על והמאבק בבנק לאומי בגין חילולי קברים.[5]

החוקר בנימין בראון הגדיר את מנהיגותו: "תמהיל של רכות, שהתבטאה בדאגה אבהית לשלומם ולצורכיהם של חסידיו, עם נוקשות, שהתבטאה בעקשות ובעמידה על כבוד חצרו במאבקי הכוח הפוליטיים בתוך העולם החרדי ומחוצה לה".[6]

משפחתו

בנו היחיד, הרב יעקב אריה אלתר, הוא האדמו"ר מגור הנוכחי.

בתו הראשונה, חיה ראדא, נפטרה מספר חודשים אחר לידתה, בשנת תרפ"ה (1925). בתו השנייה, רבקה פייגא, הייתה נשואה למאיר מנדל, מחסידי גור בלונדון, והתגרשה ממנו, ואחריו נישאה לחזקיהו לב. נפטרה בי"א באב תשנ"ז (1997) והותירה בן יחיד, הרב נחמיה מַנדל, ראש כולל "בית ישראל" של חסידי גור באשדוד.

לקריאה נוספת

  • אור זרוע לצדיק, הרב בן ציון קלוגמן
  • לבם של ישראל, הרב מרדכי גרליץ

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. בספרו (עמ' 29 ועמ' 164) מזכיר את "תלמידי היקר שמחה בונם".
  2. מ. מייזלס, דתיים יקימו חוף רחצה לעצמם, מעריב, 27 באפריל 1958
  3. החצר והמערה, מסע בתמונות, אתר בחדרי חרדים
  4. בשנת תשמ"ב נתלתה בבית המדרש הגדול מודעה בשמו שאסרה את העישון בבית המדרש וביקשה למעט בעישון בכלל
  5. אור זרוע לצדיק,(תפארת, ירושלים, ה'תשס"א) קלוגמן בן-ציון, פרק 88 והלאה
  6. בנימין בראון, 'חסידות גור: מתינות בתמורה', כשיהדות פוגשת מדינה, ידידיה צ' שטרן, בנימין בראון, קלמן נוימן, גדעון כ"ץ וניר קידר (עורכים), הוצאת ידיעות אחרונות והמכון הישראלי לדמוקרטיה 2015, עמ' 223


סמל המכלול גמרא 2.PNG
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0