רבי שלמה יוסף זווין

מתוך המכלול
(הופנה מהדף שלמה יוסף זווין)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הרב שלמה יוסף זווין. לצדו יושב אבא אבן וברקע תמונתו של הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג

הרב שלמה יוסף זווין (חנוכה ה'תרמ"ה[1] - כ"א באדר א' ה'תשל"ח) היה תלמיד חכם חסיד חב"ד, מחברם של מספר ספרים תורניים ועורכה הראשון של האנציקלופדיה התלמודית. חתן פרס ישראל לספרות תורנית, וכמו כן זכה פעמיים בפרס הרב קוק. מרבני הציונות הדתית ברוסיה ובארץ ישראל, חבר מועצת הרבנות הראשית לישראל והיו"ר הראשון של "בית דין רבני חב"ד בארץ הקודש".

תולדות חייו

נולד בעיר קזמירוב שבמחוז פינסק, גדל והתחנך בסביבה חסידית. אביו שלח אותו ללמוד בישיבת מיר במיר, שם למד בחברותא עם רבי יחיאל יעקב ויינברג, מחבר ה"שרידי אש". תקופה מסוימת למד בקיבוץ אברכים אצל האדמו"ר רבי שמריהו נח שניאורסון בבוברויסק, ממנו קיבל סמיכה לרבנות. הוא הוסמך גם על ידי רבי יוסף רוזין ("הרוגצ'ובר") ועל ידי רבי יחיאל מיכל אפשטיין, מחבר ערוך השולחן[2].

הרב זווין נתמנה לרב בעיר הולדתו קזמירוב בגיל צעיר והיה מעורכי כתב העת "שערי תורה"[3]. בהמשך כיהן כרב בקלימאון ובנובוזיקאוו[4]. כיהן ברבנות בקהילות רוסיה בתקופה הקשה שלאחר המהפכה הקומוניסטית, ואף נטל חלק פעיל במאבק לשמירת גחלת הדת ברוסיה הסובייטית תחת הנהגתו של האדמו"ר מליובאוויטש, רבי יוסף יצחק שניאורסון. ערך ביחד עם רבי יחזקאל אברמסקי את כתב העת "יגדיל תורה" ובעוון הוצאתו לאור נאסר על ידי הקומוניסטים[5]. יסד וערך עיתונות אורתודוקסית בעברית שעסקה בבעיות השעה.

עלה לארץ ישראל בשנת ה'תרצ"ד, התיישב בתל אביב ומונה לרב קהילת חב"ד בעיר. בשנת תרצ"ו עזב את משרתו זו ועבר לירושלים.

נמנה עם רבני הציונות הדתית. נבחר בשנת תשכ"ד לכהן במועצת הרבנות הראשית לישראל, ובשנת תשל"ג נבחר שוב כמומלץ של הרב שלמה גורן[6]. בשנת ה'תשי"ט קיבל את פרס ישראל לספרות תורנית.

הרב זווין היה מגדולי הלמדנים, הוא כלל והעשיר את שיטת בריסק והביאה לכלל ניסוח בהיר מקיף ומושלם. כשרונותיו בלטו בעיקר במאמרים אותם פרסם (כמו בספריו "אישים ושיטות" ו"המועדים בהלכה"), בהם היה מנתח ומסכם נושא למדני בבהירות. מאמרים אלו עסקו לעיתים בנושאים שונים מן הקצה אל הקצה, והוכחה בהם שליטה מקיפה במכמני התלמוד ומפרשיו. כתב גם דרשות לפרשות השבוע והחגים המבוססות על הספרות החבדי"ת, וכן הרבה לעסוק בסיפורי חסידים. מעבר לבקיאות ולמדנות מעמיקה וחודרת, ניכרת מכתביו יכולת כתיבה מהדהדת.

נמנה עם חסידי חב"ד. התכתב רבות עם רבי מנחם מנדל שניאורסון מליובאוויטש. עשה שימוש ברעיונות חסידיים-חב"דיים כדי לבאר על ידם עקרונות משפטיים המצויים בהלכה.

בשנת ה'תשכ"ז הוענק לו התואר "יקיר ירושלים".

נפטר בשנת ה'תשל"ח, ונקבר בהר המנוחות בירושלים.

שמו הונצח ברחוב בשכונת נווה יעקב בירושלים.

גישתו למדינת ישראל

הרב זווין נהג לערוך סעודת מצווה מדי שנה ביום העצמאות, והתפלל בבית הכנסת שבמוסד הרב קוק, שם אמרו הלל בברכה. הוא עצמו סבר שיש לומר את ההלל ללא ברכה.

בשנת תשי"ט ענה על השאלה "כיצד ניתן צביון דתי ליום העצמאות?":

מדינת ישראל עצמאית היא בגדר נס ופלא ונחשבת כמאורע החשוב ביותר בכל ההיסטוריה היהודית בדורות האחרונים. למרות זאת אין אני נוטה לחוות דעה בתקומת ישראל אם היא אתחלתא דגאולה. אין אנו מצויים בסוד ד' ואין לנו אפילו מושג מאופן גאולת ד' שעתידה לבוא. כך שאווילי הוא לומר שתקומת ישראל על מכונו המוצאת את בטויה בתנ"ך, היא גאולת ישראל בהווה. ומשום שממלכתיות יהודית עצמאית הוא חזיון מופלא שאין עוררים עליו לפיכך מצווים אנו להודות ולהלל לד'. וכל שאינו נוהג כך - הרי הוא כאילו כופר בטובתו של הקב"ה. אולם שמחת מצוה זו צריכה לנבוע ממקורות ההלכה ומאושיות המסורת, ובהתאם לכך היא צריכה למצוא את ביטויה... מצינו במדרש רבה שמות כ"ג: '"ויאמרו לאמר": נהיה אומרים לבנינו ובנינו לבניהם שיהיו אומרים לפניך כשירה הזאת בעת שתעשה להם נסים'. וכן נאמר בברייתא במגילת תענית פרק ט: בחדש כסלו, שמונת ימי חנוכה, למה ראו לגמור בהם את ההלל, אלא שכל תשועה ותשועה שהקב"ה עושה להם לישראל, הן מקדימין לפניו בהלל בשיר ובשבח ובהודאה, כעניין שנאמר: ויענו בהלל ובהודות לד' וכו'. בהתאם לכך חייבים אנו לקרוא את הלל ולערוך סעודה. עלינו לקבוע את יום העצמאות כיום הודיה לד', כיום שמחה משתה וששון אשר ישא את חותם המסורת. לדעתי צריך להבליט את הנס האלוקי שבעצמאות ישראל, ואין מקום לאשליה של כוחנו ועוצם ידינו קוממו את המדינה הזאת. ומתוך כך יש לקוות שברבות הימים תתפשט בקהל הרחב חגיגת יום העצמאות אשר תשא אופי של קדושה היונקת ממקורות התורה...

שבועון 'מחניים' לחייל הדתי, יום העצמאות תשי"ט

האנציקלופדיה התלמודית

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – אנציקלופדיה תלמודית

הרב זווין יסד יחד עם הרב מאיר בר-אילן את מפעל האנציקלופדיה התלמודית בשנת ה'תש"ב. במסגרת זו הכין את רשימת הערכים וערכי המשנה וקבע את שיטת הניתוח ההלכתית שלה. ערך את כל הכרכים שיצאו לאור בימי חייו.

האנציקלופדיה התלמודית היא גולת הכותרת ביצירותיו. מעת שהחל לעסוק בכתיבתה ועריכתה, התמסר אליה הרב זוין כמעט באופן מוחלט ונעשה הדבר למפעל חייו, במשך שלושים וחמש שנות חייו האחרונות. י"ב הכרכים הראשונים שיצאו, נכתבו בכתב ידו. וסגנון כתיבתו ועריכתו שימשו ומשמשים את העורכים והכותבים שבאו אחריו בהשתלשלות המפעל הזה.

פרסומו הגדול וההערכה הרבה לה זכה גרמו לכך שעם פטירתו של הרב הראשי לישראל, הרב הרצוג בשנת ה'תשי"ט, הופעל לחץ גדול מאד על הרב זווין מכל פלגי הציבור להציג את מועמדותו לתפקיד. על אף זאת, הוא סירב בכל תוקף. אחד הטעמים לסירובו, היה מפני האנציקלופדיה התלמודית. הוא הכיר בחשיבותה וידע שאם יטול את תפקיד הרבנות, לא יוכל להמשיך בעריכתה.

מכתביו

ספריו:

ממאמריו:

פרסם מאמרים הלכתיים רבים וביקורת של ספרות תורנית בעיתון "הצופה" ובכתבי עת.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. על פי מפעל הביבליוגרפיה העברית, בשם הרב הוטנר. כמצוין שם, במקורות נוספים ישנם תאריכים שונים
  2. הפרדס, ניסן תשל"ח, עמודים 25-26
  3. הפרדס, שבט תשי"ט, עמוד 46 מציין שהיה רב בקזימירוב בשנת תרע"ב
  4. הפרדס, שבט תשי"ט, עמוד 46, אמצע שנות ה-20
  5. הפרדס, ניסן תשל"ח
  6. שר התורה, סיפורו של הרב עובדיה יוסף
  7. אהרן ארנד, הרב שלמה יוסף זוין ויום העצמאות, ובמקורות רבים נוספים
סמל המכלול גמרא 2.PNG
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0