ערב יום הכיפורים

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

ערב יום הכיפורים, חל בט' בתשרי, ונהוגים בו הלכות ומנהגים אחדים הקשורים בחג שבא מיד אחריו, יום הכיפורים.

על מנת למנוע מיום הכיפורים לחול בצמוד לשבת (מיד לפניה או מיד לאחריה) נקבע הכלל לא אד"ו ראש, ולפיו ערב יום הכיפורים אינו חל בימים שני, חמישי ושבת, כלומר הוא יכול לחול רק בימים ראשון, שלישי, רביעי ושישי.

רחבת הכותל המערבי מלאה במעמד אמירת סליחות בערב יום הכיפורים תשע"א 2010

מנהג הכפרות

כפרות בשכונת מאה שערים
Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – כפרות

יש הנוהגים, כהכנה ליום כיפור, לסובב תרנגול מעל לראש ולומר "זה התרנגול ילך למיתה ואני אלך ואכנס לחיים טובים ארוכים ולשלום", ולבסוף לשחוט אותו ולעשות ממנו ארוחה לעניים. יש הנוהגים לסובב סכום כסף סביב הראש ולתת אותו לצדקה ככופר נפש.

מנהג זה דומה לשעיר לעזאזל שבו חיה נושאת על עצמה את עוון האדם, וייתכן מאוד שמנהג השעיר היווה לו השראה, ונוצר בעקבות ביטולו של השעיר בחורבן הבית[1].

ישנם השוללים מנהג זה משום "דרכי האמורי", והמחלוקת בדבר היא עוד בתקופת הראשונים, ובאה לידי ביטוי ברשב"א ור' יוסף קארו ששללו, לעומת הרמ"א שהתיר.

מנהגי התפילה של היום

לפנות בוקר בערב יום הכיפורים נאמרות הסליחות האחרונות בעשרת ימי תשובה (חוץ מהסליחות הנאמרות ביום כיפור עצמו). בקהילות האשכנזים, יש שני מנהגים לגבי כמה סליחות לומר: במנהג אשכנז המזרחי, מקצרים בסליחות יותר משאר ימים, ואילו במנהג אשכנז המערבי, מאריכים כמו בערב ראש השנה[2].

נוהגים שלא לומר תחנון בערב יום כיפור[3]. האשכנזים נוהגים גם שלא לומר מזמור לתודה, ולא אבינו מלכנו[4].

יש הנוהגים לערוך אחרי תפילת שחרית התרת נדרים.

מקדימים להתפלל מנחה לפני סעודה המפסקת, ואומרים בסוף התפילה את ה"וידוי של יום הכיפורים", "שמא יחנק בסעודה קודם שיתודה"[5].

מצות אכילה בתשיעי והסעודה המפסקת

Postscript-viewer-blue.svg ערכים מורחבים – סעודה מפסקת, אכילה בערב יום הכיפורים

מהלשון החריגה בפסוק "בתשעה לחודש בערב, מערב עד ערב תשבתו שבתכם" המתייחס ליום היכופרים כ"תשיעי בערב", למדו חז"ל ש"כל האוכל ושותה בתשיעי – מעלה עליו הכתוב כאילו מתענה תשיעי ועשירי"[6]. על אף שהמצווה נמשכת כל היום, הדגש בקהילות ישראל היה בעיקר על הסעודה המפסקת, המתבצעת סמוך לכניסת הצום.

מנהג מזמן חז"ל להרבות באכילת בשר עופות ודגים[7]. במדרש מובא מעשה בחייט עני שהוזיל מממונו לקנות דג ביוקר לסעודת ערב יום כיפור[8].

בסעודה המפסקת יש לאכול מאכלים קלים ולהמנע ממאכלים המביאים לתחושת כבדות ולגאוה[9], וכן לא מאכלים חמים המעוררים תאוה[10].

מצוה להפסיק ממלאכה ומאכילה זמן מה קודם בין השמשות ולקבל על עצמו תוספת יום הכיפורים כדי להוסיף מחול על הקודש[11]. הקבלה מתקיימת על ידי ברכת שהחיינו הנאמרת אחר כל נדרי[12] ולנשים בהדלקת הנרות. בתלמוד נאמר כי אין למחות בנשים הנוהגות מחוסר ידיעה לאכול עד בין השמשות, כי באיסור שאינו מפורש בתורה מוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין[13].

אחר שגמר סעודתו וברך ברכת המזון יש אומרים שנחשב מצד המנהג כקבלת הצום ולכן ראוי לומר בפירוש שאינו מקבל עדיין[14].

מאכלים

בקרב יוצאי תוניס יש מנהג לאכול ריבת חבושים, הריבה מסמלת את המתקת הדין, והחבוש – את כל החבושים בבית האסורים. האשכנזים נוהגים לאכול "קרעפלך" – כיסוני בצק ממולאים בשר. הבשר מסמל את עולם החומר שאחראי לחטאים, והבצק העוטף – את התקווה ל"כיסוי" החטאים ברחמי שמים. היו שנהגו להכין בערב יום הכיפורים חלות עגולות בדמות עופות עם כנפיים, משום שלפי המסורת, ביום הכיפורים דומים ישראל למלאכים[15] . מסופר על המהרי"ל דיסקין שנהג לאכול צימוקים במשך כל היום, כדי לא להפסיק ממצוות האכילה.

חלוקת 'לקח'

בערב יום הכיפורים ישנו מנהג 'לבקש' מיני מזונות הנקרא 'לקח' - וגם אוכלים ממנו[16]. עניינו הוא, שבאם נגזר על האדם שיזדקק לבריות, יצא ידי חובה בבקשת ה'לקח'. אצל החסידים המנהג הוא לקבל מאת האדמו"ר[17].

הבעש"ט היה אומר שנתינת לקח בערב יום הכיפורים הוא מנהג עתיק, ובעת נתינת הלקח היה נוהג לומר "איך גיב דיר לקח און דער אויבערשטער זאָל דיר געבן אַ גוט יאָר",(תרגום: אני נותן לך 'לקח' ושהקב"ה יתן לך שנה טובה)[18].

פיוס

נהגו לבקש מחילה זה מזה, כדי לעשות שלום בין איש לרעהו ולזכות למחילת עוונות שלימה[19]. ובפרט היודע שפגע בחבירו, כיון שיום הכיפורים אינו מכפר על עבירות שבין אדם לחבירו[20]. אם אינו מתפייס צריך לרצותו עד שלש פעמים, ולקחת עמו בכל פעם שלשה אנשים אחרים. מצוה על הנפגע להעתר ולמחול[21]. אם הנפגע אינו בחיים מביא עשרה אנשים על קברו ואומר חטאתי לאלוקי ישראל ולפלוני זה. והם משיבים מחול לך[22] הפוגע בחבירו בלי ידיעתו כגון שדיבר עליו לשון הרע, עליו לפרט זאת בשעת בקשת המחילה[23], אך אם הנפגע עשוי להתבייש מכך יבקש מחילתו באופן כללי[24].

הטבילה במקווה

מקובל שגברים הולכים לטבול במקווה טהרה אחרי חצות היום, כדי להיות נקיים וטהורים כמלאכים[25].

ישנו מנהג קדום שהתקבל בכמה מקומות וקהילות, בו נהגו אף הנשים (כולל אלו שאינן נשואות) לטבול במקווה בערב יום כיפור כדי להיטהר לכבוד היום[26]. אולם היו שביטלו את מנהג זה (בעיקר כדי למנוע את "איסור פנויה", שהוא פחות חמור מאיסור נידה (האסור מדאורייתא) ועל כן עלולים אנשים לזלזל בו)[27].

מנהג המלקות

ישנו מנהג עתיק בו הזכרים היו מתאספים במקווה או בבית הכנסת וכל אחד בתורו היה כורע ברך וסופג 39 מלקות בגב ובחזה, זכר לעונש המלקות הקדום מימי המקרא. גם היום יש כאלה שממשיכים ללקות בבית הכנסת 39 מלקות בגב תוך כדי אמירת הפסוקים המקובלים [ההלקה כיום היא בחגורה בלבד ולא בשוט] אבל בדרך כלל מדובר באקט סמלי בלבד. בדרך כלל המצליף היה משתמש ברצועה מעור של עגל והמהדרין היו משתמשים בשוט מיוחד. לפי תיאורו של יוסף יואל ריבלין, בקרב אנשי העיר העתיקה היו נוהגים לערוך שחזור (סמלי) של 4 מיתות שהיו נהוגות בימי הסנהדרין: סקילה, שרפה, הרג וחנק. כל זאת כדי לעורר את האנשים לתשובה לפני כניסת היום הקדוש.

עלייה לקבר יקירים וקברות צדיקים

עלייה לקבר יקירים וקברות צדיקים היא מנהג המעוגן במסורת היהודית. כך, הוזכר ברמ"א סימן תרו שנהגו לילך בערב ראש השנה ויום הכיפורים לקברות קרובים וצדיקים. הוזכר קודם במהרי"ל וכלבו, שזהו המנהג.

במדינת ישראל

בנוסף למנהגים הדתיים המתוארים לעיל, נהוגים בישראל מנהגים נוספים ביום זה, מהם המושפעים מקדושת יום הכיפורים ומהם הנובעים מסיבות אחרות.

  • בהתאם לחוק שעות עבודה ומנוחה, בערב יום הכיפורים, כבכל ערב חג, לא יעלה יום העבודה הרגיל על שבע שעות עבודה. בצו הרחבה להנהגת שבוע עבודה מקוצר במגזר העסקי נקבע כי "בערב יום כיפור יעבדו העובדים 6 שעות בתשלום של 9 שעות"[28]. במקומות עבודה רבים יום העבודה בערב יום הכיפורים קצר אף יותר. סגירת הפעילות העסקית ברחבי המדינה היא רחבה יותר מאשר בשאר החגים והשבתות בישראל.
  • כחלק מההכנות לחג, בשעות אחר הצהריים נפסקת התחבורה הציבורית ומצטמצמת מאוד התחבורה הפרטית. גם שידורי הרדיו והטלוויזיה נפסקים בשעות אחר הצהריים.
  • מאז מלחמת יום הכיפורים מקדישים עיתוני ערב החג מקום נרחב לזכרונות ממלחמה זו.

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ שם משמואל, שנת תרע"ד.
  2. ^ שני המנהגים מוזכרכים ברמ"א או"ח תרד:ב.
  3. ^ הספרדים נוהגים לומר תחנון בסליחות, אבל לא בשחרית ובמנחה, והאשכנזים לא אומרים תחנון גם בסליחות, ואפילו בקהילות שנוהגות להאריך בסליחות.
  4. ^ חוץ מכשחל יום כיפור בשבת, נוהגים לומר אבינו מלכנו בשחרית, כיון שלא יאמרוהו ביום כיפור עצמו, עיין רמ"א או"ח תרד:ב.
  5. ^ רמב"ם הלכות תשובה ב, הלכה ז
  6. ^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף ח עמוד ב
  7. ^ תוספות, מסכת כתובות, דף ה עמוד א
  8. ^ בראשית רבה, פרשה י"א, פסקה ד', מובא בתוספות, מסכת כתובות, דף ה עמוד א, רא"ש יומא פרק ח, מרדכי יומא תשכג וארבעה טורים, אורח חיים, סימן תר"ח
  9. ^ כלבו סימן סח, שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תרח, סעיף ד
  10. ^ מהרי"ל מובא ברמ"א
  11. ^ תלמוד בבלי, מסכת ראש השנה, דף ט עמוד א. לדעת התוספות שם ד"ה ורבי עקיבא אין לזמן זה שיעור ודי בהפסקה כלשהי, ולדעת הרא"ש ברכות פרק ד סימן ו צריך תוספת של זמן מה, וכן פסק המשנה ברורה, סימן רס"א, סעיף קטן כ"ב . לדעת הריטב"א ר"ה ט,א יש לקבל בפה וכן נקט משנה ברורה, סימן רס"א, סעיף קטן כ"א
  12. ^ תלמוד בבלי, מסכת עירובין, דף מ עמוד ב משנה ברורה, סימן תרי"ט, סעיף קטן ד'
  13. ^ תלמוד בבלי, מסכת ביצה, דף ל עמוד א ובמשנה תורה לרמב"ם, הלכות שביתת עשור, פרק א', הלכה ז' כתב שאי אפשר שיהיה כל אחד שוטר בביתו להזהיר הנשים
  14. ^ משנה ברורה, סימן תר"ח, סעיף קטן י"ב
  15. ^ מטה אפרים אלף המגן סימן תרד ס"ק מב
  16. ^ ספר המנהגים - חב"ד עמ' 58.
  17. ^ ראה באוצר מנהגי חב"ד עמוד קפ"א ואילך.
  18. ^ תורת מנחם - התוועדויות תשי"א.
  19. ^ אור זרוע יום הכיפורים סימן רעז, מרדכי יומא תשכג
  20. ^ תלמוד בבלי, מסכת עירובין, דף נד עמוד ב מסכת יומא, דף פז עמוד א
  21. ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא קמא, דף צב עמוד א
  22. ^ תלמוד בבלי, מסכת יומא, דף פז עמוד א, שגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:שולחן ערוך) אין חלק תרו.שולחן ערוך, תרו, סימן ב
  23. ^ תלמוד ירושלמי, מסכת יומא, פרק ח', הלכה ז'
  24. ^ משנה ברורה, סימן תר"ו, סעיף קטן ג'
  25. ^ מרדכי יומא תשכג
  26. ^ משנה ברורה, סימן תר"ו, סעיף קטן י"ז . ראו עוד בן איש חי, שנה א, פרשת וילך, אות ח; שו"ת רב פעלים, חלק ד, יורה דעה, סימן טז, ד"ה ורק בקיצור (אם כי בשו"ת תורה לשמה, סימן קסו, נראית הגבלה קלה בכך); שו"ת לבושי מרדכי, יורה דעה, מהדורה קמא, סימן קכג; שו"ת מנחת יצחק, חלק ו, סוף סימן קמו; חלק ט, סימן צא.
  27. ^ ספר המנהגים, הגהות המנהגים, עשרת ימי תשובה, אות קמב; אליה רבה, סימן תרו, ס"ק ט; שדי חמד, ערך יום הכיפורים, א, ו; ועוד.
  28. ^ צו הרחבה - הנהגת שבוע עבודה מקוצר במגזר העסקי, באתר חילן
Logo hamichlol.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0