אבא שאול בן בטנית
אַבָּא שָׁאוּל בֶּן בָּטְנִית היה תנא שחי בירושלים בסוף תקופת בית שני, כשני דורות לפני חורבנו.
היה משיב לשאלות בהלכה. כחברו רבי אלעזר ברבי צדוק, מצא את פרנסתו כחנווני. בעיסוקו זה נודע כמקפיד ביותר על הימנעות מגזל ועל שמירת ממון הזולת, ולשם כך בין היתר נדב לציבור כמות גדולה של שמן, וזאת כדי להשיב את ספק גזילת הציבור.
בתלמוד בבלי מביא אבא יוסף בן חנין בשמו אמרת ביקורת כלפי משפחות הכהנים הגדולים המזוהים עם כת הצדוקים או המקורבים להם, ששלטו באותם ימים בשלהי תקופת בית שני בירושלים:
אוי לי מבית בייתוס, אוי לי מאלתן;אוי לי מבית חנין, אוי לי מלחישתן;אוי לי מבית קתרוס, אוי לי מקולמוסן;אוי לי מבית ישמעאל בן פיאבי, אוי לי מאגרופן;שהם כהנים גדולים, ובניהן גזברין, וחתניהם אמרכלין, ועבדיהן חובטין את העם במקלות.
לפני מותו ציווה לבניו: "קברו אותי תחת מרגלותיו של אבא, והתירו תכלת מטליתי"[1]. חלק מהראשונים ראו בדבריו של אבא שאול את מקור המנהג שלנו שלא לקבור את המת בטלית[2]. בנו נקרא אף הוא בשם בטנית, כשם אביו[3].
קישורים חיצוניים
- "אַבָּא שָׁאוּל בֶּן בָּטְנִית", יהודה דוד אייזנשטיין (עורך), אנציקלופדיה אוצר ישראל, ניו יורק: פרדס, תשי"ב, חלק א, עמוד 11, באתר HebrewBooks
- הרב אהרן הימן, "אבא שאול בן בטנית", תולדות תנאים ואמוראים, לונדון, תר"ע, חלק ג', באתר היברובוקס
הערות שוליים
- ^ מסכת שמחות פרק יב, משנה יא
- ^ ראה הרז"ה (בשם הרב יצחק בן מלכי צדק) מועד קטן טז, א. מרדכי מועד קטן סימן תתס"ג ועוד
- ^ נדרים כג, א