חנניה בן אחי רבי יהושע

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
חנניה בן אחי רבי יהושע
לידה ארץ ישראל, האימפריה הרומית
פטירה בבל
מקום פעילות בבל, האימפריה הפרתית
רבותיו רבי יהושע
בני דורו רבי מאיר, רבי יהודה, רבי יוסי, רבי שמעון
אב רבי יהודה בן חנניה

חנניה (או חנניא) בן אחי רבי יהושע היה תנא בדור השלישי, בתחילת המאה השנייה לספירה, שנולד בארץ ישראל ולאחר זמן עבר לבבל. שלא כרבים מהתנאים, הוא אינו מזוהה בשמו של אביו, אלא בשמו של דודו, רבי יהושע בן חנניה. לעיתים מופיע שמו בברייתות כ"חנניה" סתם[1], ובמשנה אינו מופיע כלל.

קורות חייו

נולד בארץ ישראל למשפחת לויים מיוחסת. דב בר רטנר שיער שאביו הוא התנא רבי יהודה בן חנניה שמוזכר בספרי פרשת האזינו[2].

למד תורה מדודו, רבי יהושע, והיה עד לפעולןתיו בסנהדרין שביבנה. באחת הפעמים, הורה חנניה שלא כדברי הנשיא רבן גמליאל דיבנה. לאחר שרבן גמליאל הוכיח את רבי יהושע על הוראתו של אחיינו, גיבה רבי יהושע את אחיינו ואמר לנשיא שמפיו הורה חנניה[3].

לאחר כישלון מרד בר כוכבא, משראה כי אין תקווה ללימוד התורה בארץ ישראל, בעקבות גזירות הרומאים וחורבן מרכזי התורה בירושלים וביבנה, החליט יחד עם רבי יהודה בן בתירה השני ורבי מתיא בן חרש להקים מרכז רוחני בגולה. משהגיעו לגבול ארץ ישראל, "זקפו עיניהם וזלגו דמעותיהם וקרעו בגדיהם" מפני שהוצרכו לצאת מארץ ישראל[4]. כשחזר מסר הלכה אחת בהלכות סוכה בשם אחד מזקני חכמי בבל, ודודו הסכים עם דברי הזקן הבבלי[5]. כמו כן הביא מבבל לארץ ישראל את מנהגי הגולה המצוטטים בשמו בתלמוד ירושלמי.

בקשר להשתקעותו הסופית בבבל מספרים חז"ל שרבי חנניה הלך לכפר נחום והמינים שם גרמו לו על ידי כישוף לרכוב על חמור בשבת, וכך רכב עד מקום דודו רבי יהושע ללא יכולת לרדת מהחמור, ודודו ריפאהו מכישוף זה, אך לאור המעשה הורה לו לרדת לבבל ולהשתקע שם, כדי שלא יהיו למינים שליטה עליו.[6]. רבי אהרן היימן מסביר שבתחילה השפיעו הנוצרים הראשונים על חנניה להאמין באותו האיש, ובזה רמזו ששכנעוהו שכבר באה הגאולה שהיא כמו שבת, וכבר בא ה"עני רוכב על החמור" הרומז למשיח, ורבי יהושע שכנעו בטעותם, אך מחששו שהנוצרים יחזרו וישפיעו עליו - הורה לו להשתקע בבל שם עדיין לא היו הנוצרים.

לאחר מאורע זה לא חזר חנניה לארץ ישראל אלא השתקע בבבל, בנהר פקוד, והקים שם ישיבה, והאריך ימים שם עד פטירתו[7]. ישיבתו התפרסמה ביותר, ונמנתה בשורה אחת עם בתי מדרשם של גדולי התנאים, למרות היותה בחוץ לארץ[8].

רבי אהרן היימן משער שהסיבה לכך שדבריו לא מופיעים במשנה היא שכאשר היה חי בארץ לא היה מזקני החכמים, ובזקנותו לא התפרסמו דבריו אצל חכמי ארץ ישראל מפני שישב בבבל[7]. אך בברייתות, וכן בתלמוד ירושלמי, מופיעים מאמרים רבים מדבריו.

עיבור השנים בבבל

לאחר מותם של רבי עקיבא ורבי יהודה בן בבא, נותר חנניה גדול החכמים בארץ ישראל ובבל כאחד, והוא החל לקדש חודשים ולעבר שנים, משום שבאותה תקופה לא היה ניתן לקדש חודשים ולעבר שנים בארץ ישראל מחמת גזרות הרומאים[9], וזאת למרות שבדרך כלל אין מעברים את השנה אלא בארץ ישראל.

כשחומרת הגזרות פחתה, התכנסו תלמידי רבי עקיבא בבקעת בית רימון, רבי מאיר, רבי יהודה, רבי יוסי, רבי שמעון, רבי נחמיה ורבי יוחנן הסנדלר, ועיברו את השנה[10].

כדי שמעשיהם יתקבלו גם בבבל, שלחו את רבי יוסי בן כיפר ואת נכדו של רבי זכריה בן קבוטל שיורו לו להפסיק לעבר שנים, בהתאם לדין שכאשר פועל בית דין בארץ ישראל - אין לעבר את השנה בחוץ לארץ. לפנייתם ענה חנניה כי גם רבי עקיבא עיבר שנים בחוץ לארץ. אך הם ענו לו שרבי עקיבא היה היחיד בדורו ולא השאיר חכמים כמותו באר ישראל, ואילו חנניה השאיר בארץ ישראל "גדיים שנעשו תיישים" (כלומר התלמידים הפכו לחכמי הדור), ואלו אסרו עליו להמשיך לעבר שנים.

בנוסף איימו השליחים על בני בבל שאם לא ישמעו לחכמי ארץ ישראל יכריזו עליהם כעובדי עבודה זרה[11]. גם שאר התנאים הבבליים רבי נתן ורבי יצחק באו לעזרת השליחים, והוכיחו לעם שאין להם לציית כי אם לחכמי ארץ ישראל.

לאור ההתפתחויות הלך חנניה לרבי יהודה בן בתירא השני שהתגורר בעיר נציבין וברר אצלו אם חכמי ארץ ישראל בקיאים בדיני העיבור כמוהו, וענה לו רבי יהודה בן בתירא שהוא יודע שהם בקיאים בעיבור. כשמעו את דבריו השתכנע חנניה, והחל לרכוב על סוס בין קהילות בבל השונות כדי לשכנעם לקבל את עיבור השנים של חכמי ארץ ישראל[12].

קישורים חיצוניים

הערות שוליים


סמל המכלול גמרא 2.PNG
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0