אחאב

אחאב

מותו של אחאב (גוסטב דורה)
מדינה	ממלכת ישראל
פטירה	852 לפנה"ס רמות גלעד, ממלכת ישראל
בת זוג	איזבל
שושלת עמרי
תואר מלך ישראל אב עמרי צאצאים אחזיה, עתליה, יורם יורש העצר אחזיה
שגיאות פרמטריות בתבנית:תפקיד מנהיג פרמטרים ריקים [ סגן ] לא מופיעים בהגדרת התבנית מלך ישראל ה־8 873 לפנה"ס – 852 לפנה"ס (כ־21 שנים) מנהיג דת בתקופה יהוא בן חנני, אליהו הנביא ומיכיהו בן ימלה → עמרי אחזיה ←

אליהו הנביא מול אחאב, איור משנת 1350 לערך.

אַחְאָב היה מלך בממלכת ישראל, בנו של עמרי מלך ישראל. היה שותף למלוכה בשנים 873 עד 871 לפני הספירה ומלך בשנים 871 עד 852 לפני הספירה. דגל במדיניות של שלום, פיוס ושיתוף פעולה עם המדינות השכנות. כך למשל חמל על אויבו בן הדד השני, וזכה לעדיפות בקשרים מסחריים איתו. על ימי מלכותו מסופר בהרחבה בספרי מלכים אך המקרא מתמקד בעיקר בענייני פנים וביחסים בינו לבין אליהו הנביא, ופחות במדיניותו וביחסים בין ישראל לארם בימיו. לדוגמה, המקרא מתעלם מקרב קרקר שבו עצרה ברית בהשתתפות אחאב את הפלישה האשורית.

בימיו התהדקה הברית עם הצידונים בעקבות נישואיו לאיזבל, בתו של אתבעל מלך צידונים, ומצד שני חיזק אחאב את הברית עם ממלכת יהודה על ידי נישואי עתליה בתו, ליהורם, בנו של יהושפט מלך יהודה. ברית זו חיזקה את מעמדה הכלכלי-מסחרי של הממלכה הצפונית וסיפקה לאחאב אמצעים כספיים למפעלי בנייה ולהגברת יכולתו הצבאית. מאידך אחאב היה בעימות תמידי עם ארם דמשק, בה מלך אז בן-הדד.

אחאב נהרג בקרב נגד ארם אחרי שהאמין לנבואת שקר של צדקיה בן כנענה.

במספר ערים בארץ יש רחובות על-שמו, ביניהם באר שבע, אשדוד וקרית אונו.

מקור שמו

מקור השם אחאב הוא המילים "אח אב". ישנן דעות שונות בעניין משמעות השם. יוהאן יאקוב שטאם סובר שהוא נקרא על שם הדוד הנפטר אח האב ומהוה לו תמורה,^{[דרוש מקור]} ובגמרא מופיע שאח היינו אח לשמיים ואב היינו אב לעבודה זרה. (ואכן יש דעה בחז"ל שהוא מבין שלושה מלכים שאין להם חלק לעולם הבא).

ממצאים ארכאולוגיים עם השם

שמו של אחאב נמצא בכתובת שלמנאסר השלישי באכדית "אחאב הישראלי", וכן בחותמת עברית שנמצא בלכיש "לשבנא אחאב".

צורה אחרת של השם מופיעה על בולה בעיר דוד שמכילה את הכתובת "לאחיאב בן מנחם". במוזיאון הכט בחיפה מוצגת טבעת חותם מברזל ועליה החותמת "אחאב מלך ישראל", הטבעת עתיקה ע"פ פגעי הזמן אך קיימת מחלוקת לגבי אמינותה כיוון שזו טבעת ברזל פשוטה ואין מקבילות כאלו בממצא הארכאולוגי של טבעות חותם מהמאה התשיעית.

מלחמות אחאב

אחאב, איור משנת 1553.

מלחמות אחאב נגד בן הדד השני, מלך דמשק

במקרא מסופר על שלוש מלחמות שנלחם אחאב, אך זמנן של שתי הראשונות אינו ברור דיו. במלחמתו הראשונה, חדר בן הדד יחד עם 32 מלכים גרורים אל ממלכת ישראל וצר על שומרון, וכך כתוב בספר מלכים א':

וּבֶן-הֲדַד מֶלֶךְ-אֲרָם קָבַץ אֶת-כָּל-חֵילוֹ וּשְׁלֹשִׁים וּשְׁנַיִם מֶלֶךְ אִתּוֹ וְסוּס וָרָכֶב וַיַּעַל וַיָּצַר עַל-שֹׁמְרוֹן וַיִּלָּחֶם בָּהּ... וַיֹּאמֶר לוֹ כֹּה אָמַר בֶּן-הֲדַד כַּסְפְּךָ וּזְהָבְךָ לִי-הוּא וְנָשֶׁיךָ וּבָנֶיךָ הַטּוֹבִים לִי-הֵם. וַיַּעַן מֶלֶךְ-יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר כִּדְבָרְךָ אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ לְךָ אֲנִי וְכָל-אֲשֶׁר-לִי... וַיַּעַן מֶלֶךְ-יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר דַּבְּרוּ אַל-יִתְהַלֵּל חֹגֵר כִּמְפַתֵּחַ... וַיֵּצְאוּ בַּצָּהֳרָיִם וּבֶן-הֲדַד שֹׁתֶה שִׁכּוֹר בַּסֻּכּוֹת הוּא וְהַמְּלָכִים שְׁלֹשִׁים-וּשְׁנַיִם מֶלֶךְ עֹזֵר אֹתוֹ... וַיַּכּוּ אִישׁ אִישׁוֹ וַיָּנֻסוּ אֲרָם וַיִּרְדְּפֵם יִשְׂרָאֵל וַיִּמָּלֵט בֶּן-הֲדַד מֶלֶךְ אֲרָם עַל-סוּס וּפָרָשִׁים. וַיֵּצֵא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וַיַּךְ אֶת-הַסּוּס וְאֶת-הָרָכֶב וְהִכָּה בַאֲרָם מַכָּה גְדוֹלָה. וַיִּגַּשׁ הַנָּבִיא אֶל-מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר לוֹ לֵךְ הִתְחַזַּק וְדַע וּרְאֵה אֵת אֲשֶׁר-תַּעֲשֶׂה כִּי לִתְשׁוּבַת הַשָּׁנָה מֶלֶךְ אֲרָם עֹלֶה עָלֶיךָ.

— ספר מלכים א', פרק כ', פסוקים א'-כ"ב

דרישתו המשפילה של בן-הדד מאחאב (פס' ג-ו), יחסו היהיר כלפי העם והמלך (פס' י-יא), ושיתופם של נציגי העם, "זקני הארץ", במערכה להצלת שומרון – כל אלו הביאו להתלכדות העם סביב אחאב, ולהתלהבות לאומים שבה תמכו גם הנביאים (פס' יג-יד,כח). אחאב הובס, אולי בגלל שהופתע מהמתקפה, ובן הדד הטיל מצור על העיר שומרון. לאחאב נותרו רק "נערי שרי המדינות" (פס' יד), מושג לא ברור שמשמעו כנראה נושאי הכלים של שרי המדינות, שנמצאים בתחילת הכשרתם הצבאית. בניגוד לציפיות כוח קטן זה הצליח להפתיע את הארמים ולהנחיל להם תבוסה. הצלחה זו הסירה מעל שומרון את הסכנה המיידית, אך לא פתרה את הבעיה לטווח ארוך יותר. ואכן, שנה לאחר מכן כינס בן הדד שנית את צבאו ונערך בעיר אפק, ככל הנראה פיק בגולן, או תל עין גב. גם בקרב זה הצליח אחאב להכות את הארמים, וניצחון זה הביא לשינוי ביחסים בין הצדדים – בן הדד התחייב להחזיר לאחאב את הערים שנלקחו מידי עמרי אביו, ולהעניק לסוחרי ישראל זכויות סחר ("חוצות") בדמשק:

וַיְהִי לִתְשׁוּבַת הַשָּׁנָה וַיִּפְקֹד בֶּן-הֲדַד אֶת-אֲרָם וַיַּעַל אֲפֵקָה לַמִּלְחָמָה עִם-יִשְׂרָאֵל... וַיַּכּוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל אֶת-אֲרָם מֵאָה-אֶלֶף רַגְלִי בְּיוֹם אֶחָד. וַיָּנֻסוּ הַנּוֹתָרִים אֲפֵקָה אֶל-הָעִיר וַתִּפֹּל הַחוֹמָה עַל-עֶשְׂרִים וְשִׁבְעָה אֶלֶף אִישׁ הַנּוֹתָרִים וּבֶן-הֲדַד נָס וַיָּבֹא אֶל-הָעִיר חֶדֶר בְּחָדֶר... וַיֹּאמְרוּ עַבְדְּךָ בֶן-הֲדַד אָמַר תְּחִי-נָא נַפְשִׁי וַיֹּאמֶר הַעוֹדֶנּוּ חַי אָחִי הוּא... וַיֵּצֵא אֵלָיו בֶּן-הֲדַד וַיַּעֲלֵהוּ עַל-הַמֶּרְכָּבָה. וַיֹּאמֶר אֵלָיו הֶעָרִים אֲשֶׁר-לָקַח-אָבִי מֵאֵת אָבִיךָ אָשִׁיב וְחֻצוֹת תָּשִׂים לְךָ בְדַמֶּשֶׂק כַּאֲשֶׁר-שָׂם אָבִי בְּשֹׁמְרוֹן וַאֲנִי בַּבְּרִית אֲשַׁלְּחֶךָּ וַיִּכְרָת-לוֹ בְרִית וַיְשַׁלְּחֵהוּ

— ספר מלכים א', פרק כ', פסוקים כ"ו-ל"ד

חיזוק האחיזה הישראלית במישור מואב

תבוסת הארמים אפשרה לאחאב לשוב ולחזק את האחיזה הישראלית במישור מואב, כפי שניתן ללמוד ממצבת מישע. אחאב ביצר מספר יישובים בצפון ממלכתו, ביניהם יהץ, והבטיח את הקשר בין מרכז הממלכה למישור מואב על ידי ביצור יריחו (מל"א טז,לד), החולשת על מעברות הירדן. אלא שעתה החל להסתמן איום חדש על ממלכת ישראל – התפשטותה של ממלכת אשור תחת שלטונו של שלמנאסר ג'. איום זה ומלחמתו השלישית של אחאב נגד ארם, הם שמנעו, ככל הנראה, מאחאב לנסות ולהשתלט מחדש על ארץ מואב.

ההתנגשות הראשונה בין ישראל לאשור – קרב קרקר (853 לפנה"ס)

המונולית מכורח המזכיר את שמו של אחאב.

ערך מורחב – קרב קרקר

האיום האשורי החל להסתמן עוד בימי אשור נצירפל השני, אביו של שלמנאסר השלישי, שהצליח לחדור עד לחוף הים התיכון באזור צפון הלבנון. אלא שפשיטה עמוקה זו באה בהפתעה על מדינות סוריה והם לא הציבו חזית נגד אשור. עתה המצב היה שונה – איומה של אשור על מדינות סוריה הפך לאיום שיש להיערך לקראתו. איומה של אשור על סוריה וארץ ישראל הניע את מלכי ארם, חמת וישראל להתאחד תחת ברית אחת, ואליהם צירפו שליטים זעירים אחרים. הברית, שנקראה בכתובות האשוריות 'ברית 12 מלכי חוף הים', ושידיעות עליה קיימות רק ממקורות אשוריים (המקרא, שאין מטרתו סיפור ההיסטוריה, מתעלם מעצירת החזית האשורית על ידי אחאב) הורכבה, לפי התעודות (המונולית מכורח), מהגורמים הבאים:

1. הדד-עזר מארם דמשק עם 1,200 מרכבות, 1,200 פרשים ו-20 אלף רגלים.
2. אירחולני מחמת עם 700 מרכבות, 700 פרשים ו-10 אלף רגלים.
3. אחאב מישראל עם 2,000 מרכבות ו-10 אלף רגלים.
4. מלך גבל עם 500 רגלים.
5. מלך מצרים עם אלף רגלים.
6. מלך ערקה עם 10 מרכבות ו-10 אלף רגלים.
7. מתינו-בעל מארווד עם 200 רגלים.
8. מלך אוסנו עם 200 רגלים.
9. אדונו-בעל משיאנה עם 30 מרכבות ואלף (או 10 אלף) רגלים.
10. גינדיבו הערבי עם אלף גמלים.
11. בעשא 'בן רחוב' מהר אמנה.

סה"כ 3,940 מרכבות, 1,900 פרשים, 1000 גמלים וכ-53 אלף רגלים.

בהקשרו המקראי של המונולית ניתן להבין שלאחאב הייתה עוצמה צבאית גדולה, המונה את כמות המרכבות הגדולה ביותר בין הארצות השכנות של ממלכת ישראל. (אחאב הביא לברית כ-50% מהמרכבות, וכ-18% מהרגלים). מעמדו היה גבוה ביותר, הן מבחינה מדינית והן מבחינה בינלאומית. עם זאת ניתן ללמוד שלאחאב לא היו פרשים, מכיוון שעל פי המונולית לא הביא אף לא פרש אחד לברית.

הסופר האשורי, שסימני רשלנותו ניכרים יפה בכתובת, מזכיר רק 11 בעלי ברית, למרות שהוא מכנה אותם בשם כולל "12 מלכי ח'ת וחוף הים" מספר פעמים. היקף צבאו של שלמנאסר השלישי לא נמסר, אך לגבי מסע מאוחר יותר שערך, השתמרה הידיעה כי הוא מנה 120 אלף איש. בשנת 853 לפנה"ס נפגשו הכוחות בקרב קרקר. למרות הצהרתו של שלמנאסר שניצח בקרב, מסתבר שזה הסתיים ללא הכרעה, כפי שניתן ללמוד מן העובדה ששלמנאסר נאלץ לחזור לאזור שוב ושוב, בשנים 849, 848, ו-845, בהן התייצבה נגדו ברית 12 המלכים. יתרה מזו, בשנת 842 יצא שלמנאסר לאזור האמנוס בצפון סוריה בלא להתמקד בכיבוש דרום סוריה. רק ב-841 הצליח שלמנאסר להתגבר על חלק מבעלי הברית.

ההיסטוריונים הקדומים נטו להפריז בגודל הכוחות וסביר להניח שהכוח האמיתי היה בערך 25 אחוז מהמתואר.

לאחר קרב קרקר, משהוסר האיום האשורי, חזר שוב העימות בין ישראל וארם. אחאב, בתמיכת יהושפט מלך יהודה, יצא ב-852/1 אל רמות גלעד כדי להחזירה לשלטון ישראל:

וַיֵּשְׁבוּ שָׁלֹשׁ שָׁנִים אֵין מִלְחָמָה בֵּין אֲרָם וּבֵין יִשְׂרָאֵל. וַיְהִי בַּשָּׁנָה הַשְּׁלִישִׁית וַיֵּרֶד יְהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ-יְהוּדָה אֶל-מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל. וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ-יִשְׂרָאֵל אֶל-עֲבָדָיו הַיְדַעְתֶּם כִּי-לָנוּ רָמֹת גִּלְעָד וַאֲנַחְנוּ מַחְשִׁים מִקַּחַת אֹתָהּ מִיַּד מֶלֶךְ אֲרָם. וַיֹּאמֶר אֶל-יְהוֹשָׁפָט הֲתֵלֵךְ אִתִּי לַמִּלְחָמָה רָמֹת גִּלְעָד וַיֹּאמֶר יְהוֹשָׁפָט אֶל-מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל כָּמוֹנִי כָמוֹךָ כְּעַמִּי כְעַמֶּךָ כְּסוּסַי כְּסוּסֶיךָ

— מל"א כב,א-ד.

אולם אחאב מצא את מותו בקרב זה וצבא ישראל נסוג אל שומרון.

במקביל לקרבות בין ארם ובין ישראל, השכילו היריבים המקומיים הללו לאחד כוחות נגד האיום האשורי על האזור כולו, ועלה בידם למנוע את התקדמות האשורים דרומה במשך שתים-עשרה שנה לפחות (853 - 842). אחאב וישראל אינם נזכרים אמנם בתיאורי הקרבות הבאים בין שלמנאסר ובין הברית הדרומית, אבל סביר להניח כי הרכב הברית נותר על כנו עד הופעתה האחרונה בשנת 845; בתיאורים אלה, כמו גם בתיאורים מאוחרים של הקרב הראשון, נזכרים בשמם רק שני הראשים של הברית הזאת (מלכי ארם דמשק וחמת), וכל השאר חברי הברית נזכרים בציון הכללי 'שנים-עשר מלכי ארץ חת וחוף הים'. מסתבר, אם כן, שישראל הוסיפה להשתתף בברית להגנת סוריה וארץ ישראל גם בימי בניו של אחאב, עד להתפרקות הברית עם עליית חזאל בדמשק ויהוא בישראל (לפני שנת 841).

שרידים מיסודות ארמון אחאב בשומרון (למעלה)

חטאו ותשובתו של אחאב

בספר מלכים מסופר שאחאב חמד את כרם נבות שהיה ממוקם קרוב לארמון המלוכה שלו ביישוב יזרעאל בעמק יזרעאל. אך נבות מאן למכור לו את נחלת אבותיו. אשתו איזבל רוקחת מזימה להעמיד לדין את נבות באשמה שקילל אלקים ומלך. נבות מובא לדין, נמצא אשם ומוצא להורג, ואחאב יורש את הכרם. לאחר המקרה אליהו הנביא נשלח אליו ואומר לו את הביטוי הידוע "הרצחת וגם ירשת" ומבשר לו שעונש חמור יחול עליו ועל בית המלוכה שלו.

בספר מלכים א', פרק כ"א, פסוקים כ"ח-כ"ט מובא שאחאב עשה תשובה, וכתוצאה מכך דחה ה' את העונש לימי בנו. במסכת סנהדרין בתלמוד הירושלמי מסופר:

כתיב: "וַיְהִי דְּבַר ה' אֶל אֵלִיָּהוּ הַתִּשְׁבִּי לֵאמֹר, הֲ‍רָאִיתָ כִּי נִכְנַע אַחְאָב מִלְּפָנָי?"(ספר מלכים א', פרק כ"א, פסוק כ"ט) אמר הקב"ה לאליהו, ראה מנה טובה שנתתי בעולמי, אדם חוטא לפני כמה, ועושה תשובה, ואני מקבלו. הדא היא דכתיב (זה משמעות הכתוב) "הֲ‍רָאִיתָ כִּי נִכְנַע אַחְאָב מִלְּפָנָי", חמית אחאב עבד תשובה (ראית שאחאב עשה תשובה) "יַעַן כִּי נִכְנַע מִפָּנַי לֹא אבי [אָבִיא] הָרָעָה בְּיָמָיו, בִּימֵי בְנוֹ אָבִיא הָרָעָה עַל בֵּיתוֹ".

— תלמוד ירושלמי, מסכת סנהדרין, פרק י', הלכה ב'

קבר אחאב ועמרי

לדעת הארכאולוגית נורמה פרנקלין מאוניברסיטת תל אביב, שני קברים שנמצאו מתחת לארמון מלכי ישראל, בשומרון המקראית, הם קברי אחאב ואביו, עמרי.

ראו גם

• ממלכת ישראל
• אליהו הנביא
• שומרון העתיקה
• קרב קרקר
• ארם דמשק
• נבות היזרעאלי
• כרם נבות

לקריאה נוספת

• מרדכי גיחון, "מערכות ישראל בימי עומרי ואחאב", בספר: אריה שמואלביץ' (עורך), זירת קרב - קרבות הכרעה בארץ ישראל, משרד הבטחון - ההוצאה לאור, 2007.

קישורים חיצוניים

• בית השן של אחאב - תמונות מעתיקות שנמצאו על רצפת ארמון אחאב, אתר חלקת השדה
• אחאב, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח
• רן שפירא, חזרנו אל בורות המים. מצאנו קברי מלכים, באתר הארץ, 21 פברואר 2006
• ד"ר אריה בורנשטיין, 'בימי אחאב היו נוצחים' - עוצמתו של אחאב במדרש חז"ל ובארכאולוגיה, הרצאה בכנס 'מטמוני ארץ', באתר ביננו

הערות שוליים

מלכי ישראל ושנת עלייתם (לפני הספירה) לכס המלוכה
ירבעם נדב בעשא אלה זמרי תבני עמרי אחאב אחזיה יורם 928 907 906 883 882/1 882/1 882 871 852 851 יהוא יואחז יואש ירבעם השני זכריה שלום מנחם פקחיה פקח הושע 842 814 800 784 748 748 747/6 737/6 735/4 733/2

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0